יומן קורונה ברלין: “מאז שפתחנו לטייק אווי אני מרגישה איך אנשים צמאים למגע אנושי”

שני אחיאל, בברלין מ-2014, מסעדנית (“יפו” במיטטה ו”שישי” בקרויצברג)

מי אני, ממתי אני בברלין ומה אני עושה בעיר?

שני אחיאל, יזמית, אוהבת אדם, פמיניסטית בנשמה. גרה בברלין מ-2014, פתחתי את המסעדה הראשונה שלי “יפו” ב-2016 במיטטה. את אחותה הקטנה “שישי” פתחתי לפני שנה וחצי בקרויצברג.

איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה האישית?

אני בתקופת התכנסות, זו תקופה מחוללת תמורות. המסעדות הן דם ליבי ואני חווה גלים של תחושות משתנות.

אני המון בבית וזה חדש לי, אני בזמן קדוש עם הבן זוג שלי ומשקה צמחים ובכללי שמחה לצעוד על אדמה בשמש ולהסתפק במועט. אני קוראת המון ועושה מדיטציות, מתרגשת מהאביב ולומדת להעריך ולחדד מה חשוב לי באמת.

איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה המקצועית?  

הכל קרה נורא מהר, זה היה מבלבל ומלווה בהמון חרדה. העובדים מאוד מאוד נלחצו, לאט לאט הבנו שעלינו להחתים אותם על טפסים כדי לקבל כסף מהממשלה. זה הרגיע את הרוחות למעט זמן, אבל כרגע ניצבת בפניי השאלה כמה זמן באמת אוכל להמשיך ככה. לצד התשלום של העובדים, שאני מקבלת חזרה רק אחרי 3-4 שבועות, יש לי המון הוצאות קבועות כמו שכירות, חשמל, גז, אינטרנט ותשלומים על ציוד שקנינו. אני אישית לא אוכל להחזיק מעמד יותר מחודש-חודשיים ככה. ב”שישי” קיבלנו מענק, ב”יפו” לא קיבלנו בכלל כי אנחנו מעל 20 עובדים שזה אבסורד. 

אין כל כך הפרדה בין היצירה שלי שהיא המסעדות לביני, אני מביאה את כל כולי אליהן, לעובדים, ללקוחות. כל מי שאכל, שתה, אהב, התאהב, התחתן, רקד, שמח, התרגש והוקסם מהממלכות שיצרנו כותב כמה מתגעגע וזה באמת מרגש לצד הבלבול. 

אני חושבת שעולם הגסטרונומיה יעבור מהפך רציני, חוויית האכילה בחוץ הולכת להשתנות לחלוטין. תהיה המון רגולציה, מרחק בין אנשים, חוקי היגיינה. אני כן מאמינה שבטווח הארוך השגרה תחזור למה שהיתה, אבל זה ייקח לפחות שנה להערכתי.

ספר עמוק ומעמיק שגיליתי ונותן לי תמונת מצב פילוסופית לגביי החיים שלנו ומשמעותם

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר? 

התבטלו המון ארועים, אחד מהם הוא ארוחת ערב אקסקלוסיבית בהאנגר נטוש בשיתוף פעולה עם המגזין Cee Cee. חיכיתי לזה בכליון עיניים.

מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך? 

כרגע לא חסר לי כלום, אבל מאז שפתחנו לטייק אווי אני מרגישה איך אנשים צמאים למגע אנושי, להיות ליד בני אנוש, לגעת, לחבק, לחייך.

מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?

הכי נעים לי עכשיו לגלות את עצמי מחדש. התחלתי לבשל, מי שמכיר אותי יגחך בינו לבין עצמו כיוון שלפני הקורונה כל עניין הלאכול בבית ולבשל לעצמי היה נדמה כמו אגדה רחוקה.

עם אהבת ליבי אלעד בטירגרטן. זו נראית תמונה רגילה אבל ביומיום לא הייתי מוצאת את עצמי עם פנאי רגשי ומחשבתי פשוט לרכב על אופניים לפארק

האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר? 

אני מרגישה בת מזל להיות בברלין, ההתנהלות פה עם המצב מעוררת השראה והתפעלות בעיניי. מדברת עם חברים ומשפחה מהארץ ולבי נכמר.

חלון הטייק אווי ב”יפו”

המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת? 

לבוא עם האהובים עליכם ביותר לקחת אוכל מחלון הטייק אווי ב”יפו“; לקרוא, ממליצה לכל אישה לקרוא את “רצות עם זאבים”; לבשל; אני קמה כל בוקר ועושה מדיטציה בין עשר לשלושים דקות; ללכת בטבע,
אני גיליתי את הפנינה הזאת לאחרונה שליד הבית שלי בנויקלן.

תגובות