יומן קורונה ברלין: “כשהכל בוטל, הבנתי כמה זמן הולך על חובות מדומיינים שלי לאנשים אחרים”

מעין מאיר, בברלין מ-2009, מספקת שירות לחברות שמגיעות להשתתף בכנסים ובתערוכות בברלין

מי אני, ממתי אני בברלין ומה אני עושה בעיר?

שמי מעין מאיר ואני בברלין כבר 11 שנים ושבועיים. אני חיה כאן עם בן זוגי, שאיתו עברתי לכאן, ועם איתמר, שנולד לנו כאן לפני שש שנים.

הגעתי לכאן כמפיקת אנימציה עם שאיפות גדולות; בברלין אימצתי קצב חיים אחר ומקצועות אחרים. עד לפרוץ משבר הקורונה עסקתי במתן שירות לחברות המגיעות להשתתף בכנסים ובתערוכות בעיר — אני קובעת לנציגות ולנציגי החברה לו”ז פגישות בזמן התערוכה, על ידי כך שאני מתחקרת אילו אנשי קשר פוטנציאליים משתתפים באותה תערוכה ופונה אליהם מראש. במקום לכתת רגליים בין הדוכנים ולא למצוא את עצמן, הלקוחות שלי מנצלות את זמן התערוכה ביעילות עם לו”ז פגישות מהבוקר עד הערב.

איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה האישית?

רגע לפני המשבר נהרס לי הטלפון וככה יצא שכשהוא פרץ בדיוק נכנסתי לצום דיגיטלי. יחד עם העובדה שכל מה שעמד על הפרק בלו”ז שלי בוטל, זכיתי פתאום לחוות שקט שכבר שנים לא ידעתי כמוהו. זו היתה הרגשה נפלאה להסתגר פתאום בד’ אמותינו, רק אני והיקרים לי ביותר. המון דברים עברו פתאום חשיבה מחדש, ובמיוחד האופן שבו אנחנו מעבירים את הזמן המשותף שלנו — ראיתי כמה הזמן הזה הוא יקר וחשוב, וכמה הוא איכותי כשמנצלים אותו לפעילות מובנית, ולא מורחים אותו. כשכולנו בבית, מותשים מפעילות השבוע, הנטייה היא שכל אחד מתעסק בדברים שלו. מאז תחילת הסגר יש לנו סדר יום מובנה ואנחנו מספיקים לבלות המון ביחד. זה מצריך כמובן הרבה קשב ונוכחות, וזה שווה את זה. אני מקווה שהלקחים והתובנות הללו יישארו איתנו לשנים רבות.

תחילת המשבר הגיעה עם הארה מסוימת, סביב ההבנה שממילא לא אפגוש אף אחת בתקופה הקרובה. העובדה שאין צורך למסור דין וחשבון לאף גורם חיצוני האירה פתאום את האופן שבו אני בוחרת לחלק את זמני: כל כך הרבה זמן ואנרגיה הולכים על חובות מדומיינים שלי לאנשים אחרים, על התחשבנויות שאני עושה ביני לביני, על החשש איך אצטייר בעיני אחרים אם לא אשקיע את זמני בדבר כזה או אחר… ההארה הזו גרמה לי ממש להלך על ענן בשבועות הראשונים, נכנסתי להיי של הכרה בערך עצמי. עם הזמן החולף אני מרגישה שזה קצת נרמס, כבר אין לי את הביטחון שהיה לי בעצמי ובידיעה שהחיים שלי הם משאב שנועד עבורי. אבל אני מאמינה שתובנות כאלו תמיד נשארות איתנו, מקופלות באיזשהו מקום.

בתקופת הסגר ההדוק ביליתי הרבה עם הבן שלי בטיולים בטבע של ברלין

נכנסתי למשבר הקורונה עתירת פריווילגיות: אין לי עבודה שחייבת להתבצע, בן הזוג שלי מתפרנס יפה מעבודתו כמתכנת ולא נשקפת סכנה למקום העבודה שלו, יש לי רק ילד אחד ככה שהאתגר להיענות לצרכיו השונים פחות אינטנסיבי, אולי, מאשר במשפחות אחרות. כל הפריווילגיות האלו הפכו את התקופה הזו למתנה גדולה — זכיתי להעמיק את הקשר עם הבן, להיות מעורבת בלימודים שלו באופן שאיכשהו חמק ממני קודם לכן, וללמד אותו המון. בשבועות שחלפו הוא הפנים את הקריאה בעברית, ולמד המון מיומנויות חיים — בנוסף לנושאים רבים ומגוונים שלמדנו יחד בבית. לפני הקורונה חלק גדול מהיום שלי דמה להתנהלות של מאמנת בזירת איגרוף: מכינה אותו ללימודים, דואגת לו לאוכל, מכבסת לו, מנקה אחריו — הכל בשירות הלמידה וההתפתחות שלו. הקורונה הכניסה את כל העבודה שמאחורי הקלעים אל מרכז הבמה, ואני מאוד שמחה שהבן שלי יכול פתאום לראות את המשמעות שלה לנגד עיניו. זה משהו שיישאר איתו גם אחרי המשבר.

מייד כשנכנסנו הביתה עשיתי מעשה והסתפרתי קצר. כבר המון זמן מתחשק לי אבל חששתי שזה ייראה זוועה ולא ארגיש שהתוצאה זה “אני”. אז אמרתי לעצמי, שלכל הפחות לא אצטרך להסתובב עם הפאדיחה ברחוב. אבל יצא נחמד לדעתי.

איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה המקצועית? 

השירות שלי הוא נישה שלקח לי הרבה זמן למצוא ולפתח, ומאוד שמחתי עליה. שנייה לפני המשבר כתבתי פוסט הודיה גדול בפייסבוק, אז זה קצת מרגיש כאילו היקום (או מרפי, נציגו על פני אדמות) עשה לי נא בעין. כרגע, לא ברור לאן כל נושא הכנסים בעולם יילך ומתי הוא יתאושש, אם בכלל. אם זה נשמע כאילו אני סובלת או מודאגת — אני לא. איכשהו זה ממש בסדר מבחינתי כרגע לזרום עם החיים לאן שהם לוקחים אותי. ובנוסף, יש בי חלק ששמח שלפחות בתחום הכנסים הבינלאומיים, יתחילו להיווצר פתרונות חדשים, שיהיו כנראה יותר סביבתיים. ואולי אפילו אוכל להשתלב בהם? נראה מה יוליד יום.

הקפיצה למים ותוצאותיה

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר? 

ממש בסוף השבוע הראשון של הסגר, הייתי אמורה להיכנס לסטודיו עם הלהקה שלי ולהקליט שלושה שירים. אני חברה ב- Bands, תוכנית מקצועית של מנטורינג למוזיקאים שמנוהלת על ידי כמה מוזיקאים ישראלים. הלהקה שלי, למשל, הורכבה מחמישה חברים בתוכנית. אנחנו נפגשים פעם בשבוע בחדר חזרות סופר מגניב, ושם יש לנו חזרה מרוכזת, עם ליווי מקצועי. ההקלטה היתה אמורה להיות שיא התהליך, אחרי שלושה חודשים של התפתחות מוזיקלית, וכולנו כבר היינו מאוד חמים ומוכנים לבצע אותה, אבל אז נאלצנו לבטל. 

השבוע קיבלתי הודעה שנחזור לפעילות בעוד שבועיים, אבל אני משערת שייקח לנו זמן להגיע שוב לאותה רמת מוכנות.

הנוף הנשקף ממרפסתי בשלוש שכבות: הירוק ירוק הזה של ברלין באביב, המרפסת שלנו שנהנית מהכי הרבה תשומת לב אי פעם, ושורת הניסויים והפעילויות שהבן שלי עורך כרגע בבית

מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך? 

לא יכולה להגיד שיש משהו שחסר לי במיוחד. חסרה לי פעילות, שלא כל יום יהיה כל כך דומה לקודמו. הדבר הכי טוב בברלין הוא טיולים בטבע ואירועים. טיולים בטבע עדיין קורים, והרבה אירועים עברו לזום. יוצא שלפעמים דווקא יש לי אפשרות להשתתף באירועים שבזמנים רגילים הייתי מפספסת.

אותה מרפסת בשקיעה

מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?

הדברים הכי טובים בברלין עדיין זמינים — טבע, פארקים וטיולי אופניים. אבל מה שהכי טוב הוא הבית שלי. יש לי דירה ברלינאית נהדרת בקומה החמישית, מול צמרות עצים ואופק ירוק, ולפניהם פורחת המרפסת שלי. יש לנו חלונות גדולים בבית, שצופים אל כל הירוק הזה ובערב — אל השקיעה.

האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר? 

זה כבר כמה זמן שקשה לי עם מנטליות השיח הגרמנית, והמשבר החריף את זה. קשה לי מאוד עם ההתחשבנות הפסקנית, עם האגרסיה הסמויה, עם הקטנת הראש וחוסר הסולידריות. המשבר העצים את התחושה שאנחנו היחידים שאחראים לגורלנו, בכל מקום שבו נהיה בעולם — ואם כבר לבד, אז יש כנראה מקומות טובים יותר להיות בהם. אני מקווה שנהגר בעוד כשנה. הכיוון — פורטוגל. 

גם לנו יש הרבה זמן להתנסות באפייה.
בתמונה: פאמפקין פאי בגודל ביס, תוצאה אחת מני רבות

המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת? 

Cosmic Yoga — ערוץ יוטיוב של יוגה לילדות ולילדים, עם סרטוני סיפור ותרגילים. כי אם כבר מסך אז שיהיה בתנועה.

עם הלהקה בימים שלפני הסגר

שאלה שהיית רוצה להוסיף: 
איך הקורונה השפיעה על הקשר שלך לקהילת הישראלים בברלין?

בתחילת הדרך, כשהקורונה נראתה כמו שטויות לכל הגרמנים שסביבי, הקשר עם נשים ישראליות אחרות היה מהותי. בשיח בעברית בפייסבוק יכולתי לראות שהדרך שבה אני רואה את התפתחות העניינים, נראית הגיונית גם לאחרות. כמובן שגם בקבוצות דוברות העברית בברלין היו עדיין דעות בנוסח “זו רק שפעת” ו”כל כמה שנים יש סערת מדיה סביב מחלה כלשהי, וגם זה יעבור כלא היה”. היתה ממש הרגשה כאילו כמה מהאחרות בקהילה רואות את הבעות הדאגה שלנו, אפילו את עצם ההכנה שלנו, כהפרעה. בגלל זה הקמתי קבוצה, שכל מטרתה היתה לדון בעומד לבוא, בלי לקבל את קריאות הביניים האלו. קראתי לה “לא היסטריות מתכוננות לקורונה בברלין”. מאוחר יותר שינינו את לשם הדו משמעי “חיות קורונה בברלין”.

כמובן שמאז השתנה הלך הרוח, וגם הקבוצה כבר שינתה את המהות שלה, והיא בעיקר פלטפורמה לניתוח סטטיסטי של המצב הנוכחי בגרמניה ובעולם, שמבצע רונן קידר. עוד שרשור פעיל במיוחד הוא שרשור הממים, שבו לוקט אט-אט כל הומור הרשת העוסק בקורונה (טוב, אולי רק רובו).

כתוצאה מהפעילות שלי ברשת בתחילת המשבר, יצא לי להיתקל בכמה בקשות לתרומה של מחשבים. בן הזוג שלי נורא אוהב לפתוח מחשבים ולתקן אותם, וככה יצא שהקמנו יחד פרויקט, אספנו כמה מחשבים, תיקנו ומסרנו הלאה. לצערי יש לנו הרבה יותר תורמות מלקוחות! עדיין שוכבים אצלנו כמה מחשבים שמחכים למסירה.

תגובות