יומן קורונה ברלין: “שקעתי בדיכאון, הזמנה מפתיעה עזרה לי להתחבר מחדש לחיים וליכולות שלי”

דקל פרץ, בברלין מ-2002, השלים לאחרונה דוקטורט בהיסטוריה, עד המשבר ניהל חברת תיירות, מוביל עם אשתו נינה את קהילת בית הכנסת פרנקלאופר ואת ההאב החברתי “ערוב”

מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?

דקל פרץ, הגעתי לברלין לראשונה במאי 2002 ובנובמבר של אותה שנה עברתי לגור בעיר. ההבדל בין הנחיתה הראשונה באביב לבין המעבר בחורף היה תהומי. האנרגיה של תושבי העיר מדהימה כשקרני השמש הראשונות מעירות אותם משנת החורף. תחושת החופש והפתיחות שחוויתי הכריעה את הכף לטובת המעבר. אך כשנחתתי בחורף לא הכרתי את העיר. הרחובות היו כמוכי קורונה והחיוכים משו מפני עוברי האורח. אך בכל זאת נשארתי והאביב לא אכזב. 

למדתי היסטוריה, פילוסופיה וכלכלה באוניברסיטת הומבולדט ובאוניברסיטה הטכנית והמשכתי ללימודי דוקטורט בהיסטוריה באוניברסיטת פוטסדאם. במקביל עבדתי כמדריך טיולים ובשנתיים האחרונות ניהלתי חברת תיירות קטנה. 

העיקר שהמספרות נפתחו

מ-2012 אני מתנדב יחד עם אשתי נינה ומעגל חברים בבית הכנסת פרנקלאופר בקרויצברג. כשהתחלנו בפעילות בית הכנסת היה בסכנת סגירה בשל מיעוט מתפללים. היום הוא מרכז קהילתי תוסס שמציע פעילות רבה ומגוונת לילדים ולמבוגרים. לאחרונה הקמנו בקרבת מקום את “ערוב האב”, מרחב שיתופי ליוזמות חברתיות שפועלות במישורים שונים לתת מענה לצרכים של יהודים וישראלים בברלין.  

לאור גדילת הפעילות אנחנו מקדמים תוכנית להקים מחדש את המבנה המרכזי של בית הכנסת, שנבנה ב-1916 כאחד מבתי הכנסת הגדולים בברלין והוחרב בליל הבדולח ובמלחמה, כמרכז קהילתי שמוקיר את המגוון הרב של היהודים החיים בעיר. קשת רחבה של אנשי תרבות, רוח ועסקים, ופוליטיקאים שבראשם ראאד סלאח, יו”ר המפלגה הסוציאל דמוקרטית בפרלמנט של מדינת ברלין, תומכת בחזון.   

איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה האישית?

עבורי קשה להפריד את הרמה האישית מהרמה המקצועית בגלל השינוי הגדול שהקורונה חוללה בחיי. בהתחלה הייתי צריך להתמודד עם הקריסה של עסקי התיירות ומהר מאוד גם עם סגירת בית הכנסת. התוצאה היתה ששקעתי בדיכאון עמוק מהול בפחדים כלכליים. ידידות בארגון הג’וינט שתומך בפעילות של בית הכנסת עזרו לי לקום על הרגליים. הן הזמינו ממני סיור וירטואלי בברלין. למרות המוזרות של סיור בעיר הרפאים של שיא הקורונה (לפחות עד כה), זה עזר לי להתחבר מחדש לחיים וליכולות שלי. הרגשתי שוב שיש בי תועלת ושאני מוכן לסייע למצוא פתרונות מקוריים להתאים את חיי הקהילה והפעילות שלנו למציאות החדשה.       

אחת התוכניות שלנו יחד עם ידידינו מ”בייס ברלין” נקראת “ברלין טיש” והמטרה שלה היא לעודד ולסייע לאנשים לארח חברים לארוחות שבת וחג. לפני פסח עמדה בפנינו משימה לא פשוטה: מה הדרך הכי טובה לעזור לאנשים לחגוג את חג פסח? עוד לא היה ברור אם ניתן יהיה לארח אנשים בחג או שמא אנשים בכלל לא יוכלו לצאת מהבית כדי לארגן מצרכים בסיסיים כמו מצות. בסוף סיפקנו מצרכים בסיסיים ליותר ממאה אנשים ומשפחות בכל העיר במבצע לוגיסטי מאתגר.  

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור

אחד האירועים האהובים עלי בפרנקלאופר הוא חגיגות המימונה שהפכו למסורת בחמש השנים האחרונות. לא יכולנו לשאת את האכזבה של רבים, במיוחד ישראלים, שעבורם המימונה היתה האירוע המרכזי בבית הכנסת. לכן כשקצת נרגעו הרוחות אחרי ליל הסדר החלטנו בספונטניות להרים פסטיבל מימונה וירטואלי עם סדנאות בישול, מוזיקה חיה והרצאה. היה כיף גדול. אני כבר מתלבט איך נמשיך לקיים מגוון אירועים גם בשנה הבאה.       

ההזדמנות הכי גדולה במשבר הקורונה היא זמן האיכות בעברית עם בתנו, רוניה, שבקרוב תחגוג שני אביבים. מצד אחד היו תקופות לאורך המשבר שבהן שגרת הטיפול בילדה בהיעדר גן או מסגרות אחרות היה לי למועקה. מצד שני הקשר שלנו העמיק ותחושת ההישג עם כל מילה ראשונה שלה בעברית במקום בגרמנית היתה עילאית. עם זאת החלטתי גם ללמד אותה מילה או שתיים בשפת האם השלישית שלה: שוואבית, לשמחת המחותנים בדרום מערב גרמניה.

קוטפים פרחים בארמון דידרסדורף ליד ברלין

איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה המקצועית?  

המשבר פגש אותי בפרשת דרכים בחיי. בינואר הגשתי את עבודת הדוקטורט ופתאום התפנה לי זמן להקדיש לדברים חדשים. חודש אחרי עסקי התיירות התחילו להאט עד כדי עצירה מוחלטת. השבועות הראשונים היו קשים. בלב כבד פתחתי כל יום את המייל של העבודה בידיעה שכל מה שמחכה לי שם זה ביטולים. דהיינו בנוסף על זמן העבודה שכבר ירד לטמיון הייתי צריך להשקיע עוד זמן ללא תמורה בלענות לביטולים. הכי קשה היה למסור את בשורות האיוב למדריכים. ייחלתי כבר להקלה, שהגיעה עם ההודעות מהלקוחות הגדולים שהעונה כולה בוטלה.

למרות אהבתי הרבה גם להיסטוריה וגם לתיירות, העיסוק שלי בהם הוא תוצאה של אינרציה. שמתי לב בעיון בכתבות הרבות על קורונה ומשברים שהציפו את הרשת בתקופה האחרונה, שכל משבר הוביל לשינוי בחיי. המשבר שהתחיל בשנת 2000 האיץ את העזיבה המתוכננת שלי לטיול אחרי צבא, טיול שבסופו הגעתי לברלין. בעקבות ההתאוששות ממשבר 2008 נוצרו עבורי הזדמנויות חדשות בתחום התיירות. והנה אולי משבר הקורונה יהווה עוד הזדמנות לתפנית חדשה בחיי. 

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר? 

הכי התבאסתי מביטול של ביקורים בארץ עם רוניה. היא גדלה כל כך מהר ועצוב לי שהמשפחה נאלצת לחכות לזמן לא ידוע לפגוש אותה שוב.  

הפגישה הראשונה של הדירקטוריון למען הבנייה מחדש של בית הכנסת פרנקלאופר (צילום: בועז ארד)

מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך? 

עד לפני שבוע היו חסרים לי החיים הקהילתיים סביב בית הכנסת. עכשיו משבתי הכנסת מתחילים לחזור למין שגרה מוזרה אני מייחל גם לפתיחת הברים והמועדונים שהם עבורי חלק בלתי נפרד מהחוויה הברלינאית. 

מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?

זה שנחסך מאיתנו להיות נעולים בבתים ויכולנו לאורך כל התקופה לטייל בפארקים או לעשות טיולי אופניים וליהנות מהפריחה המדהימה.

האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר? 

גיליתי המון הומור עצמי של גרמנים על עצמם בקבוצות הוואצאפ השונות. הופתעתי מהמהירות והנכונות של הממשלה לתמוך כלכלית בנפגעי המשבר ברבדים שונים, למרות שברור היה שיהיו כאלה שינצלו את השיטה לרעה. ולסיום גיליתי מחדש כמה אני אוהב את האביב בעיר הזאת.

המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת? 

לצאת לקטוף פרחים, כאלה שלא אסור.

תגובות