יומן קורונה ברלין: “חד משמעית הכי מבאס שהתבטלה ההופעה של רמשטיין ביולי”

טל גיביש, בברלין מ-2014, מנהלת המשרד הראשי במכללת טורו ברלין

מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?

טל גיביש, בברלין מאפריל 2014 ולא מתכוונת לזוז מכאן לעולם. כיום אני מנהלת המשרד הראשי במכללת טורו ברלין ובעברי מדריכת טיולים בעקבות ספרים וסרטים בברלין ובעלת חברה לחיפוש גני ילדים ודירות (החברה עסקה גם בדברים אחרים, אבל קיטות ודירות היו העיקר).

איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה האישית?

בתחילת המשבר לא יצאתי מהבית מלבד לעבודה. בהתחלה לא היינו היסטריים, אבל בגלל שאני בקשר עם המשפחה בישראל, רמת הפאניקה עלתה ועלתה, עד שהסתגרנו בבית כמעט לגמרי. מאז תחילת המשבר האיש שלי עובד מהבית ואני עובדת גם מהבית וגם מהמשרד (שנינו עובדים במשרה מלאה), אז יש לנו הרבה זמן של יחד. אנחנו בדרך כלל מסתדרים די טוב, אבל כשרק התחלנו להיות סגורים לגמרי החלטנו שאנחנו לא “מבלים” ביחד כל הזמן, ולכל אחד יש את הזמן החופשי שלו, בדיוק כמו שיש לנו כשאנחנו עובדים במשרד. זה משאיר אותנו שפויים (יחסית).

הרכבנו כבר שישה פאזלים של אלף חלקים כל אחד

איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה המקצועית? 

האמת היא שהמשבר רק הגביר את מפלס העומס בעבודה. קצת לפני שהמכללה עברה ללימודים אונליין בשל הוראות הסנאט התחלנו בהכנות להרשמת סטודנטים חדשים לסמסטר הסתיו, ועכשיו רוב הפגישות מתנהלות בזום או בטלפון (אני אחראית על הקמפיין להרשמת סטודנטים ישראלים). חוץ מזה יש את העבודה השוטפת, שממלאת לי את רוב שעות היום.
התמזל מזלי ובימים שאני צריכה להגיע למשרד אוספים אותי מהבית ומחזירים אותי, כך שאני כמעט ולא משתמשת בתחבורה ציבורית.
אני בהחלט יודעת ומעריכה את זה שאנחנו בני מזל כי אנחנו שכירים שעובדים במשרה מלאה במקומות עבודה שלא צפויים להיסגר או לפטר עובדים בגלל המשבר. יש לנו חברים שיצאו לקורצארבייט או שכרגע מובטלים מפאת פרילנסריות, והם מבואסים לגמרי, למרות שהם יודעים (או מקווים) שדברים ישובו לקדמותם אחרי המשבר.

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?

חד משמעית ההופעה של רמשטיין ביולי. לקחנו יום חופש בשנה שעברה בשביל להשיג כרטיסים, אחרי שבשנה שלפני לא הצלחנו, והיינו בעננים שהשגנו. בתחילת המשבר קיווינו שרמשטיין זה כמו צ’אק נוריס, מי יכול עליהם? אז מסתבר שקורונה. בינתיים ביטלו את סיבוב ההופעות כולו, אבל לפחות הכרטיסים שלנו בתוקף, לתאריך לא ידוע.

מאכילים ואף מדבבים ברווזים בשלוס שרלוטנבורג

מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך? 

הדבר שהכי חסר לי עד עכשיו הוא לשבת בבית קפה ולכתוב. אני כותבת סיפורים קצרים על נפילת החומה, ואת ההשראה הכי טובה לכתיבה אני מקבלת בבתי קפה, מוקפת באנשים. לאור העובדה שהודיעו על פתיחה מחודשת לבשתי בגדים חגיגיים במטרה לשבת בבית קפה, אבל לצערי רק כשהגעתי התברר שהמקום האהוב עלי עדיין רק עושה טייק אויי. חזרתי בבושת פנים הביתה.
גם זה שאי אפשר להיפגש עם חברים וחברות לשתות משהו או לערבי משחקים מאוד מתסכל — כאילו כל חיי החברה נעצרו.

מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?

השקט ברחוב (או שהיה בתחילת המשבר) הוא מהמם. כשרק הגעתי לברלין, העיר עשתה רעש של בית קברות בהשוואה לתל אביב, אבל לאט לאט התרגלתי לקרוא לשקט הזה המולה. עכשיו השקט הוא יותר שקט ואפשר ליהנות ממנו, לשמוע ציפורים ואפילו לשמוע את ארנבי הבר מושכים באף.

לפחות בטלוויזיה הכדורגל חוזר

האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר? 

כשהגעתי לכאן הבנתי שלא משנה כמה ביקרתי בברלין ובגרמניה לפני המעבר, וכמה החזקתי מעצמי הכי לא אופי ישראלי, המנטליות היא כל כך שונה משלי. במשבר ההבדלים האלו התעצמו וגיליתי שרמת ההיסטריה שונה לחלוטין. התגובות שלי היו מותאמות לסביבה, והפאניקה נוצרה כאמור רק מהמשפחה שלי בישראל שהפחידו אותם חדשות לבקרים.

בגרמניה הכל רגוע יותר, אנשים בריחוק חברתי באופן טבעי ואין קבוצות גדולות ששמות קצוץ על הממשלה וההוראות. אני חושבת שהקנצלרית ניהלה את המשבר באופן מעורר התפעלות, ובעיקר אהבתי את היחס שהיא הפגינה לאזרחים, גם לאלה שהיו לא מרוצים. 

במשבר הזה הבנתי לעומק כמה התלונות על מערכת הבריאות כאן (שאף פעם לא חשבתי שהן מוצדקות, בתור לקוחה קבועה של רופאים ובתי חולים כאן) הן צרות ותלונות של עולם ראשון. רוב מדינות העולם היו מתות להיות במצב של מערכת הבריאות של גרמניה. 

נכון שאמפתיה וחיבוקים זה פחות הקטע של גרמניה, אבל הנה, סוף סוף יצא מזה משהו טוב!

המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת? 

לנצל את הזמן לפעילויות שאוהבים ואין אף פעם מספיק זמן לעשות. אנחנו מאוד אוהבים פאזלים אז קנינו מסה בתחילת המשבר ומאז כבר הרכבנו שישה של אלף חלקים כל אחד. אנחנו ממסגרים את כולם ותולים על הקירות בבית. אפילו עשינו אחד שיהיה לי לתלות במשרד. 

הגברנו גם את תדירות האכלת הברווזים בשלוס שרלוטנבורג כדי לאוורר קצת את הרגליים, והתחלנו לדבב את החיות באגם שרבות על טריטוריה ובני/בנות זוג, כדי לשחרר את המוח מהמציאות.

תגובות