יומן קורונה ברלין: “עכשיו אנחנו חייבים להחליט אם לוקחים את הסיכון ומשקיעים במוצרים שנמכור רק לפני חג המולד”

שחר ווקס ונעם שרת, בברלין מ-2010, בעלי המותג GAZUR לעיצוב בשאריות עור

​מי אנחנו, מאיזו שנה אנחנו בברלין ומה אנחנו עושים בעיר?

אנחנו שחר ווקס (היא) ונעם שרת (הוא). אנחנו חולקים חיים ועסק וילדה. הגענו לברלין פעם ראשונה ב-2009 אחרי טיול של חצי שנה בהודו והתאהבנו בעיר שאיכשהו הזכירה לנו את הודו — מלאה באפשרויות. אחרי שלושה חודשים כתיירים חזרנו לארץ וחשבנו איך ומתי נחזור לפה.

לפני עשר שנים “נחתו” עלינו עשרה שקים גדולים של שאריות עורות ממרפדייה בארץ שהחליטה לעבור לפריפריה וחילקה את הזיכרונות שלה מהמרכז. מהעורות האלה תפרנו את הקולקציה הראשונה שלנו וטסנו לברלין עם שתי מזוודות מלאות בתיקים שעיצבנו וחלום למכור בשווקים בעיר (מאואר פארק היה פסגת החלומות שלנו).

משם התגלגלנו להקים מותג עצמאי, כאן בברלין, לעיצוב בשאריות עור, ועם הזמן התרחבנו לייצור אופנה וצעיפי חורף. עדיין, מוצר הדגל שלנו הוא ארנק עור קומפקטי שמקבל מחמאות לרוב. בשנה שעברה שכרנו סוף סוף סטודיו משלנו ברחוב קרויצברג 9, וסוף סוף אנחנו יכולים לפגוש לקוחות גם באופן פרטי. קשה לספר בכמה מילים מה אנחנו בדיוק עושים אז עדיף (במיוחד לנו) אם תציצו באתר שלנו

התחלנו אמנם בברלין אך עם הזמן גילינו שהקהל הברלינאי קשה ושהלקוחות שלנו נמצאים דווקא בערים אחרות, וכך אנחנו נוסעים לרוב (ממש היהודי הסוחר הנודד) ומוכרים בשווקים ובירידים ברחבי גרמניה ואוסטריה. 

קראנו לעצמנו GAZUR — “משהו שנחתך, אבל עם מספריים” — כמו שיוצא לנו להסביר לדוברי שפות שהן לא עברית (על סמך ניסיון, עדיף לא לומר beschnitten).

​איך משבר הקורונה משפיע עליכם ברמה האישית?

בברלין נראה כאילו הקורונה עברה. אם כן או לא, אם היא תחזור, אם היא היתה — באמת שאין לנו מושג. 

מצד אחד, ההשפעה של התקופה הזאת עלינו ברמה האישית היתה טובה. סוף שבוע מרוח על כל השבוע ושקט בכל מקום. מצד שני, המשבר תפס אותנו בדיוק ביום ההולדת הראשון של הבת שלנו. בדיוק חזרנו מהארץ והזמנו כבר את הטיסה הבאה (שכמובן התבטלה). תכננו יום הולדת שנה צנוע, עם כמה חברים בפארק, בדיוק כשיצאו הוראות הריחוק החברתי. ברמה היומיומית, מכיוון שהיא עדיין לא נכנסה לגן, אנחנו עושים משמרות מי נשאר איתה. הימים ארוכים ולעיתים נדמים כסרט “לקום אתמול בבוקר”, אבל מזג האוויר נהדר ואפשר לטייל בחוץ ולדבר מרחוק עם הורים אחרים. 

קשה לנו שהמשפחה לא חווה את הימים המדהימים של התינוקת אבל זו לא רק הקורונה, זה חלק ממחיר ההגירה. וואטסאפ כל יום עם הסבתות עושה קצת שמח והרבה עצוב.

הכניסה לסטודיו שלנו: בימים אלה פורחת ומשמחת

​איך משבר הקורונה משפיע עליכם ברמה המקצועית?

מבחינה עסקית כמעט הכל נעצר. הפרנסה שלנו מגיעה מהשתתפות בשווקים. בהתחלה היה נראה שפה לא משתנה כלום. כשבישראל סגרו את הגבולות פה עוד הרימו גבה כששאלנו אם לא מבטלים. אבל אז בבת אחת שווקים שלחו דחיות ליוני יולי ואח”כ בוטלו או נדחו שוב לאוקטובר. אי אפשר לדעת אם יבוטלו שוב אם יהיה גל שני של הדבקה/פניקה.

מכיוון שרוב הפעילות שלנו היא בתקופה שלפני חג המולד — והכל נעצר וכמובן שאף אחד לא יודע מה יהיה בהמשך — כעסק קטן הלחץ גדול. אנחנו זקוקים לזמן בשביל להתכונן, להזמין חוטים, לייצר בדים, לתפור את המוצרים, להירשם לשווקים וכמובן לשלם לכולם מקדמות. בקיצור עכשיו אנחנו חייבים להחליט אם לוקחים את הסיכון ומשקיעים, ומקווים שיהיה בסדר. כשההדחקה מודחקת מעט אנחנו מתים מפחד לעמוד חגיגיים עם הרבה מוצרים שאין מי שיקנה.

מצד שני, המשבר דוחף אותנו לבדוק איך אפשר לבסס את העסק גם בכיוונים חדשים — מכירה לחנויות, חיזוק החנות האינטרנטית ואולי סוף סוף לפתוח שואו רום קטן בסטודיו. אנחנו יושבים בלב קרויצברג והגיע הזמן שיידעו שאנחנו כאן.

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לכם בגלל המשבר?

אז התבטלו השווקים והנסיעה לארץ. 

טיול מפונטז ליוון ונסיעה קונקרטית ליצרנים שלנו בפורטוגל התבטלו גם כן.

המקום המועדף לבילוי אחר הצהריים: Böhmischer Platz בנויקלן

​מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?

​מכיוון שהכל עכשיו סובב סביב הפעוטה הקרפדה שלנו, חסר לנו הבילוי היומיומי בפמיליין סנטר (מבורך מי שהמציא אותם). הקטנה בדיוק התחילה להתלהב מגני משחקים כאשר הם נסגרו סטייל זירת פשע, עם הסרטים והכל, ואנחנו בדיוק התחלנו להתארגן על עצמנו ולפתח שגרת התעמלות — שחייה לנעם ויוגה לשחר — כשהכל נסגר בעיר. עכשיו שנינו מצטערים שאנחנו שונאים לרוץ.

מה בברלין הכי עושה לכם טוב בימים אלה?

כמו כולם — האביב והשמחה של האנשים שיכולים לחלץ את העצמות בפארק. העובדה שגם תחת מגבלות ריחוק יש עדיין מספיק ספייס לכל אחד בפארקים. נסיעות אופניים שמשיות לטמפלהוף. 

​האם גיליתם או הבנתם טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?

לא בטוח שגילינו משהו שונה או הבנו דבר מה טוב יותר. זו היתה ועדיין תקופה משונה עם יותר מדי משתנים. נהנינו לראות שמתייחסים כאן לאזרחים בבגרות ונדמה היה שהמשבר נווט במתינות. אבל מה אם המגפה היתה מכה כאן כמו באיטליה? בקיצור, מה כבר אדם פשוט יכול לדעת. 

מבחינת הגירה, או אולי זה בכלל בטבע שלנו, מרגע שאפשרות הנסיעה לארץ היתה חסומה רק רצינו לנסוע.

המלצות לתקופה? 

לשבת עם קפה/ילד/כלב ב-Böhmischer Platz בנויקלן: הכיכר הקטנה נחסמה לתנועת כלי רכב ואין כיף כמו לראות את המרחב נכבש מחדש בצורה יפה על ידי בני אדם. כמה תושבים התחילו לשפץ ולנקות, תיאטרון ילדים קטן ומוזר בכיכר התחיל להעלות פעילויות יומיות לילדים, התושבים נוהרים ברגל ובאופניים וכולם מחייכים.

תגובות