יומן קורונה ברלין: ״כל עוד אפשר להשיג קפה שחור עם הל ובמבה בברלין, אני אשרוד״

מאיה קופרמן, בברלין מ-2011, משוררת, עובדת כמנהלת צוות תפעול בחברה בתעשיית המוזיקה

מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?

מאיה קופרמן, משוררת, בברלין מאביב 2011, עובדת כמנהלת צוות תפעול בחברה בתעשיית המוזיקה, אופה, עובדת לקראת ספר שני, קוראת ,רצה ושותה קפה.

איך משבר הקורונה השפיע ומשפיע עלייך ברמה האישית?

לא נעים להגיד, אבל כמעט אך ורק לטובה. בצד הדאגה למשפחה, הצער על הריחוק שנכפה עלינו וחוסר הידיעה איך ומתי ניפגש שוב, ההתכנסות פנימה והאטת הקצב עשו מאוד טוב לזוגיות. בימים הראשונים של הסגר זוגתי איבדה את עבודה ושתינו מאוד נלחצנו מה יהיה — לא רק מבחינה כלכלית, אלא איך פתאום נעביר ימים שלמים מבוקר עד ערב באותו חלל קטן. 

שני דברים קרו מהר מאוד: הראשון הוא שנהנינו והתקרבנו מאוד בתקופה הזו — אנחנו עדיין חוות ירח דבש שני. הדבר השני הוא שמהר מאוד היא מצאה עבודה טובה יותר. זו היתה הפתעה נעימה ומשמחת במיוחד, לגלות שהאהבה רק הרוויחה והתחזקה כשכל ההסחות האחרות נמוגו.

הקורונה כירח דבש שני

איך משבר הקורונה השפיע ומשפיע עלייך ברמה המקצועית?  

למזלי אני יכולה לעבוד מהבית, אז הפרנסה לא נפגעה. בהתחלה ממש לא אהבתי את הרעיון של לעבוד מהבית — מה פתאום לטשטש את הגבולות בין הפרטי למקצועי? אבל מהר מאוד למדתי את הנושא: קראתי מאמרים וצפיתי בהרצאות והסתגלתי. עכשיו כמעט קשה לי לדמיין חזרה לעבודה במשרד. נעים לי לעבוד עם המוזיקה שלי ברמקולים ולא באוזניות, להסתובב עם נעלי בית ולצרוך את הקפה האהוב עלי. אני חושבת שמימד של רוגע נכנס לעבודה ברגע שהיא נעשית בתנאים שלי — הכל גמיש יותר ומותאם יותר. אני חייבת לציין שאני מאוד נהנית לא לבזבז זמן בתחבורה ציבורית. רווח נקי.

קפה בשכונה, זמן אהוב במיוחד

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל הקורונה?

הקראת שירה מתוך האנתולוגיה החדשה (Zwischen den Zeilen (Passagen Literatur שמאגדת משוררות גרמניות וישראליות שחיות בגרמניה בעריכת מיכל זמיר ויעל אלמוג. כמה שירים שלי התפרסמו בה והייתי אמורה להופיע ביריד הספרים הבינלאומי בלייפציג ונורא התרגשתי לקראת זה. לצערי, היריד בוטל. אבל אני שמחה שיצא לי לקחת חלק בכמה הקראות אחרות ממש שנייה לפני פרוץ המגפה, בקלן ובברלין. כמו כן, פסטיבל ברלין לשירה התקיים אונליין וזו היתה חוויה מעולה עבורי להקליט את השירים ולשלוח סרטון ונורא שמחתי שהאירוע לא התבטל.

וכמובן, כמו כולם — התבטל לי ביקור בזק בארץ. למזלי הרב כל עוד אפשר להשיג קפה שחור עם הל ובמבה בברלין, אני אשרוד.

מה הדבר הכי משמח שקרה לך בזכות הקורונה

התחלתי לרוץ. בקילומטרים הראשונים חישבתי את נפשי למות פחות או יותר, אבל עכשיו אני גומעת מרחקים ארוכים מאוד וגם הזמנים משתפרים מיום ליום. דבר נוסף הוא תחום הבישול והאפייה שגיליתי כבר לפני זמן מה, אבל עכשיו הפכו לתשוקה אמיתית. ההתמחות שלי היא עוגיות שוקולד צ‘יפס רכות עם כל מני טוויסטים ולאחרונה התחלתי להתרחב לאלטרנטיבות בריאות יותר ומקוריות יותר (בראוניז בטטה זה שוס). מצחיק אותי שלפני כמה שנים לא עניין אותי מה אני אוכלת, ולא זיהיתי כמה יצירתי התחום הזה. בעצם רק כשעברתי לברלין בלוטות הטעם שלי נולדו. 

וכמובן, התפנה הרבה זמן לקרוא המון ספרים שסחבתי איתי במזוודה בביקור האחרון בארץ. כמו כן, הצלחתי לראשונה להתרגל ואפילו לחבב מעט קריאה בקורא ספרים אלקטרוני. 

בראוניז, אבל מבטטה

באיזו מידה את מרגישה שחזרת לשגרה? אלו היבטים הכי מאתגרים בתהליך החזרה לשגרה

לשמחתי אני לא מרגישה שחזרתי לשגרה, אלא שיצרתי לי שגרה חדשה שאני אוהבת הרבה יותר ושמחה להמשיך בה. הדבר היחיד שחסר לי כרגע זו האפשרות לטייל בעולם. הידיעה שהעולם הצטמצם בבת אחת ושהגבולות נסגרו קשה לי וחונקת אותי, למרות שאני אוהבת את ברלין מההתחלה ויותר ויותר בכל יום, ממש קלישאה של מהגרת. 

חוכמה בדיעבד: מה את מבינה כעת על החודשים האחרונים ועל עצמך בתוכם שלא יכולת להבין או לדמיין בתחילת התקופה

בזמן האחרון אני עסוקה במחשבות על גבולות. פעם חשבתי שבגלל שאנחנו באים ממקום נטול גבולות — ממשיים ובינאישיים — הקושי להקפיד עליהם נכון בעיקר לישראלים. אבל לאט לאט התחוור לי שלכולם, כ ו ל ם יש עניינים לא פתורים עם גבולות, לא רק לנו. מעניין אותי להתבונן בקורונה מנקודת המבט הזו: פתאום הגיעה סכנה גדולה והדרך היחידה להתמודד איתה (בינתיים) היא הצבת גבולות נוקשים מאוד. מרתק אותי לעקוב אחרי ההתפתחויות ולראות האם הגבולות החיצוניים ישנו משהו בגבולות הפנימיים שלנו כחברה. הלוואי.

פרחים ופנקייקס מלאים בחלבון,  תדלוק לקראת ריצה

המלצות (מכל סוג) לתקופה

פודקאסט: תוכנית הבוקר של טל ברמן ואביעד קיסוס. מיומי הראשון בברלין אני מאזינה להם מדי יום. הם חדים ושנונים ומצחיקים ומה לעשות, כמעט תמיד צודקים. 

פרחים: אני לא מבינה איך חייתי בלעדיהם כל כך הרבה שנים. בעיקר צבעונים (Tulips).

לגלות את העיר תוך כדי ריצה: כדי להימנע מתחבורה ציבורית אני פשוט רצה לכל מקום שאני צריכה להגיע אליו. אחרי תשע שנים סוף סוף יש לי טיפונת אוריינטציה. 

אוכל קוריאני: בזכות שורשיה של בת זוגי גיליתי את המטבח הקוריאני. אנחנו חולמות לטוס לשם ובינתיים גילינו את המקום האהוב עלינו בעיר, גם זול וגם סופר טעים: Gogi Boss Mehringdamm 38, 10961 Berlin — אין שבוע בלי.

צפייה בטלוויזיה בגרמנית: הקרדיט שוב מגיע לבת זוגי, שנחושה בדעתה ללמוד גרמנית. אנחנו צופות בכל הסדרות בנטפליקס בגרמנית, לפעמים עם כתוביות באנגלית. טיפ: לא לצפות בסדרות גרמניות במקור: בסדרות מדובבות ההגייה הרבה יותר ברורה והרבה יותר ידידותית.

תגובות