יומן קורונה ברלין: “בדיעבד נראה שזו היתה תקופה מעצבת לזוגיות שלנו”

דנה שטיינברג ואור יערי, בברלין מ-2017, היא גננת וצלמת, הוא מתכנת

מי אנחנו, מאיזו שנה אנחנו בברלין ומה אנחנו עושים בעיר?

אנחנו דנה שטיינברג ואור יערי, שנינו הגענו לברלין באותו השבוע בסוף נובמבר 2017, בנפרד. הכרנו כאן לפני כשנה וחצי בארוחת שבת של צוזאמן. אור עובד כמתכנת ודנה עובדת כגננת בגן של הקהילה היהודית וצלמת. 

איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליכם ברמה האישית?

בינואר האחרון אחרי חיפושים ממושכים מצאנו דירה לעבור אליה. הדירה היתה ריקה והצלחנו לסיים לבנות מטבח ולסדר בעיות שהיו בה ממש שבועיים לפני הסגר. עוד לא הספקנו לארח אף אחד וכבר אסור היה לארח כלל. 

קצת אחרי המעבר נסענו עם ההורים של אור לצפון איטליה. הקורונה כבר היתה בחדשות ובחרנו לעטות מסכות בשדה התעופה ובמטוס. אנשים הסתכלו עלינו מוזר וזה היה מאוד לא נוח, אבל החשש שלנו כבר היה גדול. במהלך הטיול הסתובבנו במחוז ברמו ובמילאנו ואפילו היינו בכנסייה ולחצנו ידיים למתפללים. קשה לחשוב על האסון שפקד את האזור שבועיים אחרי הביקור. 

החיים בבית לא תמיד היו פשוטים, תאונה של אור עם כוס יין הביאה אותנו בשיא הסגר והלחץ לביקור בחדר מיון לטובת תפרים בשתי כפות הידיים. אור היה צריך להיכנס לבד ואני נאלצתי להישאר ולחכות בחוץ. ייאמר לזכות הצוות בחדר המיון, שהיה די ריק, שהם דיברו אנגלית וטיפלו באור במסירות ובמהירות. התאונה הציבה לנו אתגרים חדשים כזוג. אור היה די מנוטרל ולא יכול היה לעבוד ולעשות הרבה פעולות בסיסיות. כל האירוע היה מתסכל לשני הצדדים אבל נראה שיצאנו ממנו מחושלים וחזקים. 

במילאנו, רגע לפני

איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליכם ברמה המקצועית? 

בשבועיים שאור היה עם התפרים הוא לא יכול היה לעבוד, מה שהוסיף לתחושת התסכול שלו בעקבות הפציעה. בשאר הזמן הוא עבד מהבית, מה שגרם לשולחן המחשב שלו להיות עמוס מאוד. אל עמדת הגיימר המדוגמת נוספו עוד שני מחשבים ועוד מקלדת ועכבר, מה שיצר חוסר הבחנה בין עבודה לפנאי. העבודה מהבית היתה בהתחלה די מאתגרת בגלל הסחות דעת רבות, אך עם הזמן אור למד למצוא את את היתרונות שבה. היתה חסרה בעיקר העבודה הקרובה עם הצוות והשיחות פנים אל פנים כמו גם ארוחות הצהריים המשותפות. בשלושת השבועות האחרונים המשרד של אור נפתח מחדש והוא עובד חלק מהימים מהבית וחלק מהמשרד.

הגן שלי נסגר באמצע מרץ כמו שאר הגנים בברלין, ממש אחרי חגיגות הפורים. בהתחלה עוד היתה תורנות של גננות לילדים שההורים שלהם חייבים לעבוד, אך אחרי יומיים התברר שהיה מקרה קורונה בגן והגן נסגר עד אחרי הפסח. את התקופה  ניצלתי להכין חומרים לפעילויות לילדים, לאסוף ולשלוח רעיונות ליצירות לילדים, העברתי קבלות שבת בזום, ולאחר מכן גם מפגשי בוקר בזום. המפגש עם הילדים בזום היה מרגש ממש, קיבלתי את הקבוצה הזו כשהם היו תינוקות ועכשיו הם כבר בני שלוש. הגעגועים לילדים היו לפעמים קשים מנשוא. בגן היתה גם דרישה לדווח על כל הפעילות שנעשתה בזמן הסגר לטובת הילדים ועם הילדים, והגננות נדרשו לעבוד מהבית כמה שניתן. כיוון ששנינו המשכנו לעבוד מהבית, ההכנסה של שנינו לא נפגעה. 

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לכם בגלל הקורונה? 

בתחילת מאי היינו אמורים לנסוע לאמסטרדם לסוף שבוע לכבוד יומולדת 30 של אור. הנסיעה תוכננה זמן רב מראש אבל די מהר הבנו שלא תהיה ברירה ונאלצנו לבטל. במקום עשינו לנו יום כיף בגנים הבוטניים שהיה אחד האתרים הבודדים שנפתחו אז. אור קיבל הרבה מתנות שנשלחו מהמשפחה בארץ, ואפילו היתה לו מסיבת הפתעה בזום עם החברים מהארץ שהתארגנו כדי לשמח אותו בתקופה המורכבת הזו. כאן חגגנו עם חברים בפארק על שמיכות פיקניק והיה כיף גדול. 

באמצע אפריל אחי הגדול, שגם הוא חי בברלין, חגג 40 אביבים. חלק מהחגיגות המתוכננות היתה חופשה משפחתית באתונה עם ההורים והאחים מהארץ. אחי ואני תכננו אחרי החופשה ביוון לנסוע לארץ לעוד כמה ימים ולהפתיע את המשפחה והחברים בקיבוץ. החופשה התבטלה בעצב רב וכרגע מתוכננת אחת חלופית במידה שיתאפשר. ביום ההולדת של אחי הכל היה סגור והסגר היה בשיאו, ולא נשאר לנו אלא להפתיע אותו בבית עם בלונים, מתנות חיבוקים ועוגיות. 

אור פצוע וחבוש אחרי ביקור בחדר מיון

מה הדבר הכי משמח שקרה לכם בזכות הקורונה? 

אנחנו מרגישים שהקשר שלנו מתחזק ומתחשל, בזכות הקשיים שהיו לנו למדנו לתפקד ביחד יותר טוב ולחלק עבודה בצורה יותר טובה ויעילה. למדנו להכיר אחד את השנייה טוב יותר. למדנו בתוך סיר הלחץ הזה לאהוב, לסלוח לאחר ולעצמנו והשתדלנו להיות פחות שיפוטיים. למדנו לאפשר לכל אחד זמן לבד עם עצמו, ומקום פרטי להירגע בדרך המתאימה לו. במהלך התקופה הזו עצרנו פעמים רבות להודות על העובדה שאנחנו ביחד, שיש לנו אחת את השני, יש לנו בית ואוכל ואינסוף דרכים להעביר את הזמן. למדנו להעריך את הדברים הקטנים כמו יציאה לפארק הסמוך, ישיבה בשמש וארוחה טובה, כמו גם דברים גדולים כמו זוגיות, חברים טובים ומשפחה. יצא לנו להודות גם על כך שאנחנו בברלין ולא בארץ בתקופה הזו. על אף הגעגועים למשפחה ולחברים, שהתחזקו בתקופה הזו, ברלין איפשרה דברים רבים שבארץ לא היו בני ביצוע. 

באיזו מידה אתם מרגישים שחזרתם לשגרה? אלו היבטים הכי מאתגרים בתהליך החזרה לשגרה? 

אור עובד חלק מהימים מהמשרד וחלקם מהבית, בגלל שהמשרד קרוב מאוד הוא מעדיף רוב השבוע ללכת למשרד ולא להישאר לעבוד מהבית. בינתיים בצוות שלו מדברים יותר על אימוץ העבודה מהבית כחלק יותר גדול. 

הגן נפתח בהדרגה מסוף אפריל. פחות או יותר מאמצע מאי חזרתי לעבוד מדי יום. בשבועיים האחרונים חזרו כל הילדים לגן, הפגישות היו מרגשות אך גם מאתגרות. לקבל ילדים אחרי שלושה חודשים בבית זה לא פשוט אך נראה שהילדים מתאקלמים מהר. זהו החודש האחרון שלי איתם ובקרוב הם יעברו לגן של הגדולים, אז אני מנסה ליהנות מהזמן שנשאר לנו יחד. 

זה רק משחק: פנדמיק, מומלץ

חוכמה בדיעבד: מה אתם מבינים כעת על החודשים האחרונים ועל עצמכם בתוכם שלא יכולתם להבין או לדמיין בתחילת התקופה?

נראה שהתקופה היתה תקופה מעצבת לזוגיות שלנו. התאפשר לנו סוף סוף להיות לבד ביחד, החיים שלנו עד אז היו מרדף בלתי נגמר אחרי עבודה, דירה, נסיעות, חברים. בזמן הקורונה התאפשר לנו לעצור ליהנות ממה שיש, לעצב את הבית לטעמנו, ללמוד לעבוד יחד כצוות, להיות שם אחד בשביל השני וללמוד על הצרכים שלנו כזוג. מהבחינה הפרקטית קנייה של נוזל חיטוי וסבון ידיים רפואיים בכמות גדולה מראש (לנו הספיק בקבוק של חצי ליטר מכל אחד) עזרו מאוד להמשך התקופה. 

המלצות (מכל סוג) לתקופה? 

אחד הדברים המרכזיים והשימושיים בבית היתה לא אחרת מהרינג של נינטנדו סוויץ’! הרינג היא טבעת פילאטיס אליה מתחבר השלט של הנינטנדו ואיתפ משחקים במשחק מותאם ועל הדרך גם עושים ספורט! מצאנו את עצמנו מכניסים מדי יום אימון של כמעט שעתיים כל אחד, ומאזנים כך את ההכנסה הקלורית שעלתה כי לא הפסקתי לבשל (זה המקום להודות לקבוצת אמהות מבשלות בברלין שהיתה פעילה מאוד בתקופה האחרונה ועזרה לפצח כל מיני מתכונים ולגלות היכן יש שמרים טריים בברלין). 

פאנדמיק! משחק שולחן העוסק במגפות שמתפרצות בכל העולם ובצוות המומחים שמנסה למגר אותן, נתן קצת תקווה שאולי בסוף זה ייגמר ויחלוף. 

עציצים, אין סוף עציצים. הקמתי גינה מפוארת במרפסת ובמטבח ולא פעם שקעתי במילוי מדיטטיבי של אדניות ובשיחה ערה עם שיח עגבניות פוחז. זה הוסיף ירוק וצבע לעיניים וללב.

תגובות