יומן קורונה ברלין: “יש איזו אופוריה קלה באוויר, מגרש המשחקים העירוני נפתח לו לאטו”

שי לוי, בגרמניה מ-2013, מרכז פעילויות של מורים לעברית באירופה מטעם ארגונים יהודיים וההסתדרות הציונית העולמית

מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?

אני שי לוי, במקור מרמת גן, הגעתי לגרמניה ב-2013 לניהול תנועת הנוער הוותיקה של הקהילה היהודית ZJD, ובשנים האחרונות אני גר בברלין, פעיל בתחום השפה העברית, עובד עם הארגונים הרשמיים של הקהילה היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, ובקשר עם מורי העברית באירופה. הבחירה לגור בברלין קשורה לסביבה החברתית שלי, הנאות החיים שהעיר מציעה וכמובן בזכות ההזדמנות להכיר ולחוות שלל תרבויות, כך שזה מאזן את העיסוק היומיומי שלי בקהילות יהודיות, ישראל והשפה העברית. 

איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליך ברמה האישית?

שגרת חיי בשנים האחרונות כוללת בעיקר נסיעות, טיסות, מסעות וביקורים בקהילות יהודיות וקהילות דוברות עברית ברחבי היבשת. הקורונה תפסה אותי ממש לפני נסיעה מרגשת לארה”ב לכנס של הלימודים שלי. אני לומד בתוכנית אקדמית ייחודית לפדגוגיה של הוראת עברית כשפה שנייה באוניברסיטת מידלברי המהממת במדינת וורמונט, ארה”ב, אבל את הדוקטורט אני מקווה לכתוב כאן, וגם בנושאים של חינוך, קהילה והשפה העברית.  

לפתע הכל עצר כמעט באחת, ואלה שכמוני, מחוברים בווריד לטלוויזיה הישראלית (טעות מרה), כבר נכנסו ל”בידוד מרצון” כך שהאקשן התחיל כבר בראשית מרץ. נוצרה לי הזדמנות להפר את הרגליי, לפרוק את הטרולי, להישאר בבית, לבשל לעצמי ולבסס לי סדר יום שכולל יציאה למרפסת וביום טוב כמו שאומרים, לתת כיף מרחוק לשכנים האהובים שלי מהבניין — אורי ובן. כן כן, זכיתי בשכנים ישראלים ומקסימים, איזה כיף לי, וזה ממש עזר בימים של ראשית המגפה. אגב, כעבור שבועיים, הכל התהפך שוב פעם.   

ברחוב שלי אמנם פסקו קולות גלגלי המזוודות שמגיעות בימי רביעי ועוזבות בליל ראשון, אבל השכנים ודרי העצים ממלאים את החלל ברחשי הקיץ. היציאה חזרה לפארקים היתה בשבילי ובשביל חבריי ממש הצלה, מרגיש שאנחנו מזהים את המצב ומצליחים גם ליהנות וגם לכבד. כרגע יש איזו אופוריה קלה באוויר, מגרש המשחקים העירוני נפתח לו לאטו, וכך גם הצעדים של האנשים נעשים מעט יותר בטוחים שוב פעם, וזה ניכר. מקווה שלא נתבדה ממש בקרוב, ואינשאללה הקיץ יהיה מאוורר ומהנה, קיץ עם הפי הנד, בעיר שמורגלת בתיירות עזה בשנים האחרונות.  

חוגגים יומולדת לחברה באגם ואנזה

איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליך ברמה המקצועית?  

אז ביטלתי 12 טיסות מתוכננות למחצית הראשונה של 2020, שנה עגולה אך משונה, נכון?! וכעבור שבוע וחצי מתחילת הקורונה, העבודה שלי, שכבר התחלתי להתגעגע אליה, קיבלה תפנית מפתיעה, מאתגרת אך מרתקת מאוד. עם המעבר להוראה מרחוק, הבנו שצריך להקדים לעטוף ולתמוך במורי ומלמדי העברית סביב העולם. מצאתי את עצמי נשאב לתוך עולם הזום, מתכנן ומוביל יחד עם שותפים לעבודה שיושבים ברחבי התפוצות ובישראל מפגשים, סדנאות, הרצאות ואירועים תרבותיים רבים. למרות שאני מורגל בעבודה ולימודים בזום ובאינטרנט כבר כמה שנים, בכל זאת, לוקח רגע להסתגל לאינטנסיביות של המדיום, ורגע נוסף על מנת לחלץ את מה שאכן ניתן להפיק מהאנרגיה והקשב שהמפגש ברשת מזמן. 

כהרגלי, פניתי לחשוב על שלל רעיונות ליוזמות, פרויקטים ופעילויות, ואני משוכנע שחלקם ייצא לאוויר העולם ביום מן הימים. 

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל הקורונה? 

נסיעה עם חברות לאיסטנבול. זה היה אמור להיות ההיילייט של 2020 מבחינתי, חופשה אורבנית אבל בווייב של קוקטיילים אדומים עם מטריות בימים, וסעודות סולטן וחפלות בלילות.

ארוחה בהפתעה לחברה ששברה את האף בזמן הבידוד

מה הדבר הכי משמח שקרה לך בזכות הקורונה? 

הכי משמח — הפסקתי לאכול בחוץ וחזרתי לבשל! אפילו הכנתי חמוצים וגבינה, שוקולד ועוד ועוד. אבל גם גיליתי שכמו שיש לי משפחה גדולה ואוהבת בארץ, ובשעת קושי אוכל תמיד להישען עליה, כך גם פה, חברים טובים הם עוגן לחיים מאושרים. חגגנו יחד בערב פסח במתכונת מצומצמת וכך גם בשבועות, והיה נעים למרות המצב. 

חוכמה בדיעבד: מה אתה מבין כעת על החודשים האחרונים ועל עצמך בתוכם שלא יכולת להבין או לדמיין בתחילת התקופה? 

באיזשהו מקום נתקלתי בציטוט הזה: מגפה היא שעתה היפה של המכשפה. מכשפה, שמורגלת לצעוד בדרכים צדיות, מוכנה ומזומנה לשעה שכזאת. אין לה טעם בהוכחת ההמון או בשמחה לאיד, רק הבנה תמה שכוח החיים הוא חזק, עוצמתי וסתגלן. כמו מכשפה שחיה חיים שלמים לצד ההמון, כך גם ההמון ישוב לנוע בדרכיו. וכאן בעצם טמונה הזדמנות. 

התחברתי מאוד, וזאת גם התובנה שלי על התקופה, שיהיה בסדר, גם זה יעבור.  

בנויקלן. השראה: סיה

המלצות (מכל סוג) לתקופה?

אני ממליץ על מסיבות ה”רולר דיסקו” שאני מקווה מאוד שיחזרו להתקיים בקרוב, וגם על החפלה והמופעים של ג’ודי לה דיוינה והכנופייה שלה, ועל החפלה הפואטית, גם ממליץ לחפש טיקטוקריות שמלמדות גרמנית — זה ממש אפקטיבי וממש כיף.

ואם יש לכם רעיון, יוזמה קיימת או דבר מה בפיתוח בתחום העברית, וטרם נפגשנו, דברו איתי בכיף, אולי נשתף פעולה. 

תגובות