יומן קורונה ברלין: “החזרה לשגרה היא החלק הקשה, הטראומה הקולקטיבית עדיין איתנו”

רנן יצחקי, בברלין מ-2011, אמן בינתחומי העוסק בעיקר בפרפורמנס, וידאו ארט ומחול

מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?

אני רנן יצחקי, חי בברלין משנת 2011, אמן בינתחומי ועוסק בעיקר בפרפורמנס, וידאו ארט ומחול. 

איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליך ברמה האישית?

תקופה מהממת. הרגשתי שפתאום העולם נהיה בקצב שלי. אנשים יוצאים לרחוב מבלי הצורך למהר, רק להתבונן, לקחת את הזמן, להקשיב, להיפגש אחד על אחד. הבנתי שכל החיים הייתי בעולם אחר, ועכשיו העולם נהיה מקום הגיוני להיות בו! זה עשה לי כל כך טוב. כולם לוקחים את הזמן, אנשים יוצאים החוצה לסיבובים, הקשרים נהיים הרבה יותר לוקליים. גם כל כך שמחתי לחזור לשכונה שלי, שלא רציתי ולא היה לי צורך ללכת לשום מקום אחר, ואם כן, זה היה למקומות שאני יכול ללכת אליהם ברגל. לא מתוך חשש מקורונה, אלא כדי לפעול בתוך ההיגיון שהתקופה הנוכחית מעניקה לנו. קצת כמו איך שאפשר לתפוס פרפורמנס. את החודשיים הראשונים העברתי רק בשכונה שלי ובשכונות הסמוכות אליה והצמצום הזה עשה לי טוב.

בהתחלה המצב לא היה מאוד לא יציב, מכיוון שלא הייתי בברלין, ולמען האמת כשהקורונה התחילה באירופה הייתי בנסיעות בין פריז לנורדריין-וסטפליה, ממש ה-“אפיסנטר” של המגפה. לא ידעתי איפה להעביר את התקופה של ה”לוקדאון” מאחר שהדירה שלי בברלין היתה מסובלטת עד סוף יוני. הבנתי לאחר מכן, שאת הביטחון שיש לי בברלין אין לי בשום מקום אחר, והחלטתי להגיע לכאן ולמצוא פתרון. כבר שלושה חודשים שאני גר בשכנות לעצמי — שני בניינים מהבניין שבו הדירה שלי נמצאת. 

מהרגע שיכולתי לנחות ולהירגע מכמות הנסיעות האינטנסיבית שהיתה לי, התקופה נפתחה לאט לאט לעולם של שקט ורוגע. בשבועיים הראשונים באמת לא יצאתי מהבית, כי רציתי לוודא שאני בסדר ושאני לא עלול להדביק מכל הנסיעות האלה. השבועיים היו נהדרים — יכולתי להיפתח לתהליכים שהם קראו להם. הייתי המון באתרי הכרויות — זה היה הדבר החדש של התקופה הזאת. פתחתי טינדר ועפתי. היתה שם את האופציה לשים את עצמך בכל מקום בעולם, ומאחר שכל העולם שם את עצמו בברלין, החלטתי להתרענן קצת מכמות התיירים ולטייל לי קצת ברחבי תבל. נסיעות מפינלנד לקהיר, מונגוליה, עיראק, אני לא חושב שאי פעם הייתי יותר מפוקס מטרה. גם כאן, התקופה פיתחה אינטראקציה אחרת לגמרי. אנשים ממילא לא יכלו להיפגש, אז האתרים האלה נהיו מקום לשיחה. הרגשתי קצת ב-2005 — אתה מדבר עם אנשים שאתה לא מכיר ואתה מגלה אותם לאט לאט. זה היה מאוד יפה. פתאום אתה רואה הרבה יותר אנשים שכותבים בפרופיל שלהם שהם מעוניינים בקשר ולא בסקס דייט ואתה אומר לעצמך “וואלה, זה לא היה כל כך בולט לפני הקורונה”.

עוגת הרברבר המושלמת (מתכון בהמלצות)

איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליך ברמה המקצועית?  

רק טוב. המון השראה. נתנה לי מקום לרעיונות חדשים, נכנסתי לדיאלוגים מאוד מעניינים עם אנשים שאני מעריך, אמנים שאני עובד איתם ואמנים שרק יצא לי להכיר. עם אחת אפילו הגענו למצב שפעם בשבועיים אנחנו נפגשים אונליין ומציגים אחד לשני חומרים, עבודות, רפרנסים ליצירות שאנחנו מכירים ושמתקשרות לנושאים שבהם כל אחד.ת מאיתנו מתעסק.ת.

אני פרילנסר, כך שחלק מחיי זה תקופות שבהן אין פרויקטים. אבל עצם העובדה שהפעם אין פרויקטים כי פשוט אין אפשרות שיהיו פרויקטים, איפשרה לכל כך הרבה דברים להתפתח בקצב שלהם. יש בתקופה הזו יותר מרחב נשימה, יותר מרחב התבוננות, ומבחינת התהליכים הללו — התקופה געשה. אני מקווה שהיא עדיין גועשת.
אחד הדברים שבאמת איפשרו לי להירגע היה כמובן המענק הכלכלי של מדינת ברלין לעצמאים. אני מאוד אסיר תודה על זה. הרגשתי ממש בר מזל וחשתי גאווה לחיות במקום שבו מעבירים כזו הרשאה בקלות ובהבנה שהדבר נחוץ לאותם אמנים ופרילנסרים, שהם חלק מהמשק.

מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל הקורונה? 

אני לא מרגיש מבואס ממה שלא קרה בתכנון “לפני-קורונה”, כי הלוגיקה מאחורי התקופה הזאת לא מאפשרת לדברים האלה להתקיים, ואם ככה, בשביל מה להיות מבואס? אמנם התבטלו לי הופעות במקומות שונים ותקופת רזידנסי, אבל כל כך הרבה הזדמנויות נוצרו, וקשרים חדשים ואפשרויות חדשות. אני מרגיש שהרווחתי כל כך הרבה מהתקופה זאת, שמה שהתבטל בטל בשישים. כל הדברים האלה מתוכננים לקרות ככל הנראה בעתיד. מוסדות אמנותיים עושים את המיטב שלהם, אני לא חושב שהם רוצים לבטל לכל כך הרבה אנשים הזדמנויות.

בראנץ’ יום ראשון עם השותפים לדירה

מה הדבר הכי משמח שקרה לך בזכות הקורונה? 

הקשב, השקט.

באיזו מידה אתה מרגיש שחזרת לשגרה? אלו היבטים הכי מאתגרים בתהליך החזרה לשגרה? 

וואי, זה הדבר הכי קשה בכל התהליך. העולם חוזר לקצב רגיל, ויש איזשהו אלמנט לא מעובד שעדיין נמצא איתנו מהתקופה ממרץ-אפריל ומשהו בדינמיקה עדיין מגלה את עצמו. אני חושב שהטראומה הקולקטיבית שנוצרה בתקופת הקורונה עדיין איתנו. מדובר בתהליך ארוך, וזה קשה איכשהו למקם את עצמך בתוך כל זה — מתקופה שקראה ללהישאר בבית ולהשקיף על השכנים שלך, ללצאת החוצה בסגנון “ביזנס אז יוז’ואל”. לפני שבוע שמתי לב שכל ערב נפגשתי עם אנשים. לא שתכננתי את זה, זה פשוט קרה. בסביבות יום שישי כבר אמרתי “שקט, אני צריך שוב את הזמן הזה עם עצמי”. כמו מגדלור, לחזור לשם קצת ולהירגע.

מחייך מתחת למסכה!

חוכמה בדיעבד: מה אתה מבין כעת על החודשים האחרונים ועל עצמך בתוכם שלא יכולת להבין או לדמיין בתחילת התקופה? 

המון דברים שציינתי כבר קודם. אני חושב שמה שאני יכול לציין בנוסף זו היכולת לסמוך ולהיות עם השעון הביולוגי שלי.

המלצות (מכל סוג) לתקופה? 

האזנתי לכל כך הרבה מוזיקה, זה ממש היה העניין של התקופה האחרונה, אז אמליץ על אלבום אחד. איכשהו יצא לי להכיר את Holy Hive, להקה שזהו האלבום בכורה שלה ושמאוד אהבתי! 

ובנוסף, מתכון מדהים לעוגת רברבר:

מצרכים:

  • 500 גרם רברבר — שטופים, ופרוסים לפרוסות בעובי 0.5 ס”מ
  • 4 כפות סוכר
  • כוס קוקוס טחון
  • כוס סוכר
  • 125 גרם חמאה
  • חצי בננה בשלה מאוד
  • 50 גרם קמח
  • כפית אבקת אפייה
  • חצי כוס שקדים קצוצים

מסדרים את פרוסות הרברבר בתחתית תבנית פאי (לא משומנת) ומפזרים מעל את הסוכר. נותנים להן לעשות חיים שם ובינתיים מערבבים את יתר המצרכים לעיסה ומכסים בה את הרברבר.

שמים בתנור שחומם מראש על 180 מעלות, 35 דקות והעוגה המופלאה שלכם.

(כדאי לשים ניר אפייה מתחת לתבנית, כי הרברבר מגיר נוזלים והניר ימנע מהם לטפטף לתוך התנור. ותודה לגיל חובב על המתכון המושלם).

תגובות