כשהנערות המוסלמיות מציירות נשים בכיסוי ראש והמון סטייל – השיחה נפתחת

קורס ציור האופנה ב״שלום רולברג״ מספק הצצה מרתקת לנושאים שמעסיקים נערות בחברה שמרנית. טור שלישי של הגר לוין, הישראלית מאחורי הפרויקט

"יש אצלכן זוגות בשכבה?"
הבנות הגיבו חד משמעית: כן, אבל זה "חראם!" (אסור על פי האסלאם). זה אפילו כתוב בקוראן, הן אומרות. נור (כל השמות בטור בדויים) הוסיפה ואמרה לקבוצת הבנות בחיוך: "אח של אביר יהרוג אותה אם יהיה לה חבר!". אביר הגיבה: "אבל להסתובב עם חבורה של ילדים שחלקם בנים זה בסדר, לא?"

זהו חלק מדיון שהתפתח באחד מהמפגשים השבועיים בקורס ציור אופנה שמדריכה ב״שלום רולברג״ נטע קאלוש, מעצבת אופנה ישראלית. הקורס, שמשתתפות בו בנות בגילאי 14-12, הוא הצצה מרתקת לנושאים שמעסיקים את הנערות שחיות בחברה שמרנית, עליהם הן מספרות ומתדיינות תוך כדי ציור עיצובים שונים. 

אביר היא "המומחית" בנושא תפקידן של נשים בחברה המוסלמית. היא הולכת כל סוף שבוע ל- Arabische Schule במסגד ולקורס לנערות מוסלמיות, שם הן לומדות מהקוראן ומהמורות מה אסור ומה מותר, איך כדאי להיראות ("לא להתגנדר יותר מידי") ואיך כדאי להתנהג ("לא לדבר רע על ילדות אחרות").

הבנות אוהבות לעצב שמלות ערב חשופות, חצאיות קצרות, ביקיני לחוף או בקיצור — בגדים שהן כנראה לא ילבשו. לעתים אני מנסה לעודד אותן לצייר גם בגדים שהן היו לובשות, כדי שנוכל להתמקד גם בהן, לדבר על עצמנו דרך הציור. כך, מדי פעם מופיעות על הנייר נשים בכיסוי ראש והמון סטייל — בדיוק כמוהן, ואז גם נפתחת השיחה.

כמה קל היה לחנין להבין את המגוון שקיים בקרב מוסלמיות וההחלטות שהן מקבלות בתחום הזה, וכמה קשה היה לה לתפוש שאותו מגוון קיים אצל יהודיות

באחד המפגשים, כמה שאלות של נטע הובילו לסדנה מהירה על דרכים לחבישת כיסויי ראש ושיחה על תפקידם באסלאם לעומת היהדות, שבה נשים דתיות חובשות כיסוי ראש לאחר החתונה. חנין שאלה אותי: "אם ככה, אז גם את תהיי עם כיסוי ראש אחרי שתתחתני?", כשעניתי שלא, היא הזדעקה באי-הבנה: "אבל אמרת שאת יהודייה!". שאלתי אותה מדוע היא, בתור מוסלמית, אינה חובשת כיסוי ראש? כמה קל היה לה להבין את המגוון שקיים בקרב מוסלמיות וההחלטות שהן מקבלות בתחום הזה, וכמה קשה היה לה לתפוש שאותו מגוון קיים אצל יהודיות. לא כולן התאימו לשבלונה הברורה שהיתה לה בראש לגבי "האחר" (או "האחרת" במקרה זה). השאלה הובילה לשיחה על הבחירות שאנחנו עושות בתוך הזהות הדתית או התרבותית שלנו, על כך שיהדות, בשביל הרבה חילונים, מהווה יותר מסגרת תרבותית, קהילתית ומסורתית מאשר דתית.

הדיונים על מה מותר ומה אסור לנשים בתור המסגרת החברתית ועל כיסוי ראש כ"סממן חיצוני" גולשים כמעט לכל תחום. אמני, בת 14 שהגיעה לגרמניה ממצרים לפני שלוש שנים, סיפרה בקבוצה שכשהתנדבה בבית הפליטים בווילמרסדורף, נער פקיסטני אמר לה שזה "חראם" למוסלמית עם כיסוי ראש כמוה להסתובב שם, זאת עבודה לנשים לא מוסלמיות. כ״אקט חינוכי" וכדי לוודא שהמסר הועבר, הוא הרשה לעצמו לתת לה סטירה. שאר הבנות התרגשו למשמע הסיפור, כשהן מסמנות עם האצבע לכיוון הראש — "משוגע". אמני הסבירה להן שיש גברים מוסלמים שמרנים, שחושבים שנשים צריכות להיות רק בבית, לבשל ולטפל בילדים. כמה שבועות לאחר מכן, כשנסענו ביחד להתנדב בבית הפליטים, אמני הודיעה לקבוצה שזה מסוכן ושהיא לא מוכנה להצטרף.

מתחת לשאלות הרבות מבצבצת ביקורת ויש גם נערות אמיצות שיורות אותה לאוויר העולם בצורה ישירה

שאלת מקומה של האישה במרחב הציבורי עולה בקבוצה לא מעט גם בהקשרים אחרים. למשל, היו בנות שהיינו צריכים לשכנע את הוריהן שיאפשרו להן לבוא לפעילויות גם ללא ליווי אחיהן. לאחרונה אני מרגישה שהדיון הזה עולה ומתחזק אצל הנערות והאימהות שאנחנו בקשר איתן, דווקא על רקע המפגש וההשוואה לעולם היהודי שאנחנו, המדריכות, מביאות איתנו. במפגשים לאימהות צעירות, בסיור ילדים בבית כנסת רפורמי בהדרכת רבה, בשיחות ספונטניות בפעילויות שבועיות לבני נוער — בכל אלה השאלות עולות פעם אחר פעם. למה רק גברים חובשים אצלכם כיפה? למה נשים לא יושבות עם גברים בבתי הכנסת? האם גם נשים יכולות להיות רבות? האם בנות ובנים יהודים מחונכים ביחד? האם גברים יהודים רוצים רק נשים בתולות? האם זה בסדר לנשים צעירות לעזוב את בית ההורים גם בלי חתונה? ללמוד? לעבוד? להתחתן אחרי גיל 25?  לגור חלילה עם גבר ללא נישואין?

כשג'וש וינר נאלץ לעזוב אחרי שנה את קבוצת לימודי האנגלית שהדריך בגלל לימודי הרבנות שלו, בני הנוער התעניינו מהן הדרישות כדי להפוך לרב. אימאן בת השבע-עשרה אמרה על כך בציניות: "אצלנו האימאמים לא צריכים ללמוד כל כך הרבה — מספיק להיות גבר". מתחת לשאלות הרבות מבצבצת ביקורת ויש גם נערות אמיצות שיורות אותה לאוויר העולם בצורה ישירה. אולי זה קורה רק בחדרי חדרים שבהם הן מרגישות בטוחות, ואולי חלקן אוזרות אומץ ואומרות את זה גם בחוץ. יש לי הרגשה שלא פעם, הנושא הזה מחבר אותנו — היהודיות והמוסלמיות בחדר. שוב ושוב מתברר שמעבר לכל ההבדלים בינינו, ברמה כזו או אחרת אנחנו ניצבות בפני שאלות דומות, אם זה בתור נשים בחברה, זרות בברלין, או בנושאים רבים אחרים שמעסיקים א/נשים באשר הם.

לכל הטורים

IMG-20160303-edit (1)

קורס ציור אופנה בשלום רולברג

תגובות