הם פגשו אותו רק לשעה בשבוע, אבל בני הנוער מנויקלן לא ישכחו את ג׳וש וינר

בזכות הישראלים והיהודים הברלינאים שלוקחים חלק ביוזמת "שלום רולברג", בני נוער מוסלמים בנויקלן מכירים מגוון דמויות יהודיות שחורגות מהסטריאוטיפ שהיה לרבים מהם בראש

הדבר שעומד במרכזו של "שלום רולברג" הוא המפגש. בין אם בסדנאות בבתי-ספר, בקבוצות הפעילוּת השבועיות או באירועים חד-פעמיים — האנשים שנפגשים בהזדמנויות אלה הם התשתית והמטרה של הפרויקט בו-זמנית.

בברלין ישנה תרבות התנדבות מפותחת, ולא מעט ישראלים לוקחים בה חלק. בשנתיים וחצי האחרונות השתתפו ישראלים ויהודים ברלינאים רבים באירועים השונים של "שלום רולברג". חלק שימשו כחונכים אישיים לילדים מרובע רולברג, אחרים הדריכו את קבוצות הפעילות השבועיות (אנגלית, אמנות, תיאטרון, ספורט ועוד).

בלי האנשים הללו הפרויקט לא היה מתקיים. כשהגעתי בתחילה ל"מורוס", הייתי רק אני — הישראלית-יהודייה הראשונה שתושבי רובע רולברג פגשו והכירו. מאז המעגל התרחב ומשפחות רבות קיבלו הצצה לעולם היהודי המגוון בברלין: גברים, נשים, ישראלים ולא-ישראלים, דתיים, חילוניים ועוד דמויות שחורגות מהסטריאוטיפ שהיה לרבים מהם בראש. סמירה (שם בדוי), בת 14, סיפרה לי לא מזמן על נער בכיתתה שמסית אחרים נגד יהודים וישראלים. "אמרתי לו שהוא בכלל לא יודע על מה הוא מדבר. הוא בכלל לא מכיר יהודים, כמוני!". לסמירה יש חונכת מהקהילה היהודית בברלין והיא משתתפת בקבוצת האנגלית שמדריכות רחלי סייגר ואיטה פלמהוץ. במשפט של סמירה מגולם חלק גדול ממה שאנחנו מנסים להשיג באמצעות "שלום רולברג".

בטורים שלי אני רוצה לספר לכם מדי פעם על האנשים שלקחו ולוקחים חלק בפרויקט. אלה אנשים שנותנים המון מזמנם, מרצם וכישרונם, ואני מלאת תודה על כך. אני מלווה את המדריכים והחונכים באופן שבועי ושומעת מהם על החוויות, הדילמות והתובנות שלהם. בזכות השיחות איתם נבנית תמונה מקיפה ודינמית של הקשרים והמפגשים השונים שמתנהלים כאן.

ג'וש וינר הדריך במשך שנה כ-15 בני נוער בגילאי 17-12. לאחרונה הוא נאלץ לסיים את הפעילות בשל עומס לימודי הרבנות שלו. הוא הדריך את קבוצת האנגלית, שבה הם פטפטו, שיחקו ושרו באנגלית, או לפחות ניסו… "רובם בקושי ידעו כמה מילים באנגלית, וזה הפך את כל הסיטואציה להזויה, מצחיקה ומביכה, בקטע טוב״, מספר ג׳וש, ״זה היה ההיפך מהסביבה הקשוחה משהו שהם רגילים אליה. לא למדנו הרבה אנגלית שם, אבל בכל זאת הם באו".

סמירה סיפרה לי לא מזמן על נער בכיתתה שמסית אחרים נגד יהודים וישראלים. "אמרתי לו שהוא בכלל לא יודע על מה הוא מדבר. הוא בכלל לא מכיר יהודים, כמוני!"

בפעם הראשונה שג'וש הגיע לקבוצה, כל ילד כתב שאלה על פתק והניח אותו באמצע המעגל. ג'וש הקריא את הפתקים האנונימיים אחד-אחד וענה לשאלות. באחד הפתקים נשאל: "ג'וש, האם אתה דתי?" הנערים והנערות הגיבו בהשתאות ובפרצופי הלם: "מי העז לשאול את זה?"/"זה פרטי!"/"זה חצוף!". לאור התגובות בחדר, אף אחד לא הסכים לומר שהוא כתב את השאלה. אולם בניגוד לבני הנוער, ג'וש לא נבהל וענה על השאלה בפירוט.

משבוע לשבוע חברי הקבוצה למדו להכיר את ג׳וש ולהתקרב אליו. לאט לאט הם הבינו שאפשר לשאול אותו הכל בלי להתבייש, ולא פחות חשוב — אפשר גם לספר לו על עצמם. הוא ״ganz korrekt", היו אומרים עליו. הוא גם היה בין הגברים הראשונים שהגיעו לפרויקט, והחוויה איתו היתה קצת שונה. ראשית, בלא מעט משפחות ברולברג אין דמות של גבר/אב נוכחת בבית, והמון ילדים מבקשים מאיתנו למצוא להם חונכים ומדריכים גברים. שנית, מכיוון שהם גדלים בחברה שמרנית, חלק מהנערים גם מייחסים יותר חשיבות למפגש עם גברים מאשר עם נשים. בנוסף — בני הנוער נוטים יותר לקשר גברים יהודים/ישראלים לחיילים ישראלים שהם רואים בטלוויזיה. להרבה מהם אין ממש ידע על מה שקורה במזרח-התיכון, והם מחלקים את העולם ל״טובים״ ו״רעים״. לעתים קרובות גם אין להם עניין בדיון פוליטי, אלא הם רק רוצים לשאול ״בעד מי את/ה״. לא תמיד פשוט למצוא תשובה שתגשר על פערי הידע והמורכבות. "היו פעמים שבנים שאלו אותי על הצבא בישראל, ולמה הורגים פלסטינים״, מספר ג׳וש. ״אמרתי כמה זה קשה לכולם שם, יהודים ופלסטינים, כשיש מלחמה. הפרדתי בין הלוחמים והאזרחים בשני הצדדים, למרות שהמציאות יותר מורכבת. פעם אחרת היה יותר מאתגר, כשנער שלא הכרתי שאל אותי במשרד כבדרך אגב ׳מי צודק, ישראל או פלסטין?׳ התחלתי להגיד לו שאף אחד לא צודק במאה אחוז, שזה מורכב, אבל הוא אמר שפלסטין צודקת, ושהוא לא יבוא בחיים לקבוצה שלי. גם בסדר, לא צריך בכוח".

אני מודה מאוד על כך שג'וש היה חלק מהפרויקט והפך להיות חלק מחייהם של בני הנוער. גם כמה חודשים אחרי שעזב הם שואלים עליו ומזכירים אותו לא מעט. שעה בשבוע שבילה איתם ג'וש במהלך שנה זה המון. הם לא ישכחו אותו. "בשבילי הכי משמעותי היה היומיום, השיחות והמשחקים, ושיצרנו מרחב בטוח בשבילם להיות ילדים מתבגרים״, הוא אומר. ״העניין של ה׳דו-קיום׳ יצא מתוך זה. בכלל, אני מעדיף לדבר פשוט על קיום ולא על דו-קיום, זה נשמע מאולץ".

Shalom Rollberg

לכל הטורים

תגובות