סערת ברלין התורנית התחילה כשאורי אבנרי קרא ל״צעירי ברלין״ לשוב לארץ

״דווקא הנמרצים, בעלי היוזמה, שוחרי החופש, הם הדרושים כדי להציל את המדינה״ — כתב אושיית השמאל בן ה-92, והתגובות לא איחרו לבוא

במאמר שפורסם ב״הארץ״ ביום חמישי האחרון קרא אושיית השמאל אוּרי אבנרי ל״צעירי ברלין״ לשוב לארץ. אבנרי, שנולד בגרמניה ב-1923 ועבר עם הוריו לארץ ישראל כעשרה חודשים לאחר עליית הנאצים לשלטון, כתב כי אף שהוא דוגל בזכות של כל אדם לחיות בכל מקום שיחפוץ, הגירת הישראלים לברלין מעכירה את רוחו: ״דווקא הצעירות והצעירים האלה דרושים לנו בארץ. דווקא הנמרצים, בעלי היוזמה, שוחרי החופש, הם הדרושים כדי להציל את המדינה מידי נתניהו וחבר מרעיו״.

מעכירים את רוחו, אורי אבנרי

מעכירים את רוחו, אורי אבנרי

כשהמאמר (שגרר מאות תגובות באתר הארץ) שותף בקבוצות פייסבוק שונות של ישראלים בברלין, הוא זכה תחילה בעיקר לתגובות סרקסטיות. אולם שני כותבים החיים בברלין אף בחרו להגיב ברצינות לקריאתו של אבנרי. הראשון הוא טל חבר-חיבובסקי, מייסד כתב העת ״מכאן ואילך״: ״ליבו של אורי אבנרי נכמר למראה עלייתה של ברלין העברית״, כתב חבר-חיבובסקי בחשבון הפייסבוק שלו, ״הוא מבחין בקופצים לגובה ונזכר ביוון העתיקה ובמשל של איזופוס: אתלט התרברב על הישגיו באי רודוס, שם קפץ לדבריו קפיצה שלא היתה כדוגמתה, ויעידו עדים! בא אליו פלוני ואמר שאין צורך בעדים, ׳רודוס כאן, קפוץ כאן!׳. אבנרי מפציר בברלינאים שישובו לקפוץ בארץ שעזבו. הוא מנסה לשכנע אותם ואת עצמו שהגירתם ׳מלווה בהבטחה עמומה לשיבה הביתה בעתיד שמעבר לאופק׳. הפזמון הזה מוכר: ׳יונתן סע הביתה׳, ׳הוא עוד ישוב׳, ׳מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור׳. דור הצברים עמל במשך שנים לנטוע בלב ילדיהם ונכדיהם את הרושם שאין להם ארץ אחרת ושבסוף תמיד ירצו לשוב ׳חזרה אל הביצה׳. ואולם, לכל אידיאולוגיה יש סוף. רבים נוסעים כיום לברלין, וזה מעכיר את רוחו של אבנרי״.

״כדי להעניק משמעות לשנים של מלחמות ומאבקים מבקש אבנרי שהברלינאים יקפצו לו״, ממשיך חבר-חיבובסקי, ״הוא מפנטז שהם יבואו כולם, אתלטים חסונים מברלין הדשנה, ויקפצו בחזרה למזרח התיכון, היישר אל תוך מדי המאבק שזנחו מאחור. שיקריבו קצת. קפיצתם חזרה הרי תתן משמעות למפעל חייו, להקרבתו ולגבורתו שלו. בלעדיהם לא ברור עבור מה נאבק כל השנים… אבנרי, אף על פי שאינו צבר, קורא לצעירים ׳הדרושים לנו בארץ׳ לחזור, להתפקד ׳לדגל׳, ׳למאבק׳, ׳להסתער על הפוליטיקה׳, ׳להקים כוחות חדשים׳, ׳לכבוש את השלטון׳… אך אם במקום לבקש מהם לקפוץ חזרה היה קופץ בעצמו לכאן, לברלין, היה מגלה שהרבה מהם בחרו בחיים כאן בדיוק כדי לצאת ממעגל ההקרבה למען ׳המולדת׳. אם היה מגיע לכאן, היה אבנרי מוצא חיי יצירה פוריים ומעורבים פוליטית, בעברית ובשפות אחרות, לאו דווקא מתוך תשוקה לגבורה או לתהילת לוחמים… רודוס יכולה להיות כאן, שם, או בכל מקום אחר. המקום, בסופו של דבר, אינו חשוב. היהודים שכינו את וילנה במשך מאות שנים ׳ירושלים דליטא׳ בעצם אמרו ׳ירושלים כאן!׳, וכיום, מי שלא רוצה לחיות על החרב בארץ התנ״ך על גבול מואב, יכול לחיות חיים לא פחות פוליטיים במואביט, הלא היא השכונה בברלין שבה נרשמים הפליטים החדשים שמגיעים לעיר״.

״לא, תודה. אני נשאר בברלין״

כותב נוסף שהגיב למאמרו של אבנרי הוא נעמן הירשפלד, דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הומבולדט בברלין, שמאמר התגובה שלו פורסם אתמול בהארץ תחת הכותרת ״לא, תודה. אני נשאר בברלין״. ״לא אמשכן את עתידי ואת עתיד ילדי בשם המאבק על עתיד ישראל״, כותב הירשפלד, ״הייאוש הוא אכן הסיבה שבגינה עזבתי. נואשתי מתחושת האין־מוצא, מהעתיד הסגור והסוגר, מהקטסטרופה המתגלגלת, משטיפת המוח, מהספינים והונאת ההמונים, משלהוב ההמונים בפחד ושנאה. נואשתי מהישראליות שהתרוקנה מתוכן, עד שכל מה שיש בה הוא שלילת האחרים. נואשתי מהציניות של השלטון, מהשחיתות. נואשתי מזה ששונאים אותי ואת שכמותי. אבל בעיקר נואשתי מהייאוש. ההגירה לברלין היא חופש מהייאוש, או יותר נכון: בחירה בחיפוש אחר החופש הזה. הייאוש הוא כלי פוליטי ראשון במעלה — לא רק תוצר נלווה, מין אפקט של ׳המצב׳. אם ייקחו לישראלים את ׳המצב׳, את מה שמחבר אותנו לכדי ׳אנחנו׳ — מה ומי אנחנו? הישראליות פשטה את הרגל מבחינה אידיאולוגית ומוסרית. כל מה שנותר ממנה כמכנה משותף הוא מצב החירום, המאבק, והגב אל הקיר… לא בכדי יש מלחמה בישראל כל שנתיים־שלוש: התמרת הייאוש והחרדה הקולקטיבית באלימות כלפי חוץ היא שסתום הכרחי, וגם חלק מתהליך מעגלי: פחד ושנאה מאפשרים מלחמה, ומלחמה יוצרת פחד ושנאה… בעזיבה בחרתי לשחרר את עצמי מהתבוססות בחוסר־אפשרות. לתת לילדי את המתנה הגדולה ביותר שאני יכול לתת לו: חירות להגדרה עצמית. ולעצמי — את החופש מקיום המוגדר על ידי אנטגוניזם ומאבק. די והותר הוגדרתי בידי אחרים: יהודי, ישראלי, ציוני או פוסט־ציוני. אני מסרב לכל זה. בחרתי בחופש מזה. זכות לוקחים. בעזיבה אין נוטשים את העברית, אין נוטשים את התרבות, אין משילים את העור ואין משתמטים מחובה. להיפך. העזיבה היא לקיחת אחריות ובחירה בחופש, או לפחות היא יכולה להיות כזאת. העזיבה היא גם מעשה פוליטי. אולי לא מעשה גדול. אולי לא משנה עולם, אבל מעשה בעל תוכן ומשמעות, ואולי, בטווח הארוך, גם בעל השפעה. אין בזה הרבה נחמה, אבל יש בזה קצת תקווה״.

 

בדיון שהתפתח על הקיר של הירשפלד העיר המוזיקאי והעיתונאי עפר ולדמן כי אף שהוא תומך במאמר, היה מוטב לוּ הירשפלד השמיט ממנו את המשפט ״לא אמשכן את עתידי ואת עתיד ילדי בשם המאבק על עתיד ישראל״. ״בכך אתה שומט את הקרקע, יאמרו המבקרים, תחת המאמר כולו״, כתב ולדמן. ״הקולקטיב דורש שותפות גורל, ואם גורל הקולקטיב חשוב לליבך, והוא חשוב (אחרת הרי לא היית כותב וכואב), ההפרדה א-פריורי ממחירים אפשריים של השותפות הקולקטיבית חושפת את הביקורת המוסרית, הנכונה כלשעצמה, לביקורת. ומדוע לא תבקר את העוולות המוסריות של המקום בו אתה חי כעת?״.

בתגובה אחרת ביקש גל כץ ״להפחית את מפלס הדרמה״: ״הסקפטיוּת לגבי הציונות עתיקה לפחות כמו י״ח ברנר. זה חלק מהמערכת התרבותית/פוליטית שהיא ישראל. קצת מוזר לדבר על הגירה לברלין כעניין כזה דרמטי (פוליטי או לא) כאשר לפחות חלק מהדוברים מבלים חלק ניכר מזמנם בארץ (הרבה הודות לטיסות הזולות) וגם אם לא, ההון המטריאלי והסימבולי שלהם קשור בעבותות לארץ והם משתתפים בשיח שמרכזו בארץ (וגם זה עניין של טכנולוגיה — פייסבוק, סקייפ וכו׳). הפרדיגמה של ההגירה הדרמטית פשוט לא הולמת את התנאים הנוכחיים״.

ואילו המגשר ועורך הדין שי אורדן מבקש להזכיר שמדובר בדיון שעיקרו סמלי: ״כמה מהגרים כאלה יש, שמאלנים שמה שהוביל אותם לברלין הוא הייאוש, ולא איזה פוסט דוקטורט או הזדמנות נדל"ן, משרה בהיי-טק או סתם התקף קוסמופוליטיות בר חלוף? הערכות עדכניות מציבות את מספר הישראלים בברלין על כ-10,000 אישה ואיש. רבים לא באים בגלל ייאוש, רבים לא באים לתקופה ממושכת, ורבים אינם שמאלנים. כן: רבים אינם שמאלנים. נתניהו ניסה פעמיים לקדם שינוי חקיקה המאפשר לישראלים הגרים בחו"ל להצביע. אין להעלות על הדעת שהוא היה עושה זאת לו חשב, כאבנרי והירשפלד, שהישראלים בחו"ל הם גולה שמאלנית. בבירת גרמניה גרים כמה אלפי שמאלנים טובים, וגם אם כולם מיואשים, אין זה מספיק בשביל שעזיבתם, או חזרתם, יהיו יותר מהערת שוליים בטרגדיה המתמשכת בין הירדן לים״.

עדכון — מאמרים נוספים בסאגה:

הצעירים והיפים בברלין, אילנה המרמן

נעמן, תחזור מברלין ליפו, אסף רונאל

ישראלים בברלין ואלה שרוצים שיחזרו — הניחו לנו, ליסה פרץ

ליסה פרץ, הניחי לנו, הילה עמית עבאס

כל האמת על התא הרדום של פעילי שמאל בברלין, איריס חפץ

היפוך אירוני בברלין, צביה גרינפלד

החברים שלי בברלין. אני נשארת בארץ, יוענה גונן

בכל זאת ברלין, נעמן הירשפלד

אל תדחו את הקינה, הקשיבו לבלוז, מתי שמואלוף

האידיאולוגים הגדולים מברלין, דרור אטקס

איך זה נשמע מבחוץ? עפר ולדמן על הסערה בדויטשלנד רדיו קולטור (גרמנית, אודיו וטקסט)

 

תגובות