״להיות קוויר בשבילי זה להתעקש להרחיב את מרחבי הפעולה התודעתיים שלנו״

גל נאור מעלה בפסטיבל ID מופע סולו שהוא מעין הרצאה על קבלה. ״ככוריאוגרף שהוא גם מתורגמן לשפת הסימנים, מעניין אותי תמיד להימצא ב׳בין לבין׳ של השפות: בין מחול לתיאטרון, בין השפה העתיקה לשפה העכשווית, בין המיסטי למדעי, בין הדתי לחילוני״

במשך 12 שנה לא השמיע גל נאור את קולו על הבמה. הפעם האחרונה שבה השתמש בקולו שלו מול קהל היתה בהופעה בתיכון האמנויות תלמה ילין. בהפקות הרבות שבהן השתתף מאז — כרקדן-כוריאוגרף וכשחקן-במאי — הוא עשה ״ליפס סינק״ לקולות של אחרים והשתמש בשפת הסימנים. ״בגיל 18 דיברתי בפעם האחרונה על במה, והיום, בגיל 30, אני חוזר לקול שלי״, הוא אומר בשיחה על המופע שלו Lights & Vessels, שיוצג לראשונה במסגרת פסטיבל ID.

המילים ״חוזר לקול שלי״ משמשות כאן בהחלט גם כמטפורה. ראשית משום שזו הפעם הראשונה שנאור — ששם הבמה שלו הוא the progressive wave, תרגום ליטרלי של שמו האמיתי — מתגבר על מה שהוא מכנה ״החשש הכי גדול שלי״, ומעלה מופע סולו; ושנית, משום שהקול שלו לא מתבטא רק בסאונד (הוא יעשה הפעם ״ליפס סינק״ לעצמו), אלא גם בתכנים של המופע; במשך כשעה נאור מציג מעין הרצאת מבוא אישית וייחודית לתורת הסוד היהודית, הקבלה.

״התחלתי להתעניין בקבלה כבר לפני כ-12 שנה, אבל רק אחרי חיפושים בהודו ובמזרח חזרתי אליה, ורק לא מזמן הרגשתי שהגיע הזמן שגם האמנות שלי תתעסק ברוח״, הוא מסביר. 

אמנות עכשווית מתקשרת כיום יותר לביקורתיות מאשר לרוחניות. אתה לא חושש שהמופע ייתפס כ״ניו אייג׳״?

״פעם הייתי מתנצל על כך שאני בכלל מאמין בכוח עליון, אבל היום כבר אין לי צורך להתנצל. עם זאת, ברור שאני גם נזהר. בתור אמן קווירי שהמון מהחברים שלו הם קווירים וגייז, אני חייב להיות ביקורתי כשזה מגיע לדת. דתות הביאו הרבה חורבן ושנאת חינם לעולם. ההרצאות שאני שומע הן של רבנים שחיים בלייפסטייל שרחוק שנות אור משלי… אבל יש הבדל בין דת לבין ידע ואני מתייחס אל הקבלה כאל מקור ידע. מבחינתי הדברים חייבים להתיישר תמיד עם הרעיון של קבלה במובן הליטרלי — acceptance. המהות של הקבלה היא חוכמה מדהימה ומרגשת, אבל כיסו אותה בהמון דברים, וחלק מהמשימה שלי זה להחזיר את הרלבנטיוּת של העולם הזה ליהודים-חילונים וגם לאנשים שלא קשורים בכלל ליהדות״.

צילום: שירה קלע

צילום: שירה קלע

אז אתה לא בקטע של לחזור בתשובה.

״אם הייתי סטרייט יש סיכוי שהייתי חוזר בתשובה, אבל אני כל כך שמח שבגלל שאני גיי אין אפשרות כזאת. אני מאוד אוהב את השילוב הזה של להיות גיי, שלא חי בישראל, ומתעסק בקבלה וביהדות מתוך מקום אותנטי. את ממש תסתכלי עלי מוזר, אבל בזמן האחרון אני מניח תפילין״.

איך למדת להניח תפילין?

״הסתכלתי על טיוטוריאל ביוטיוב… לפני שנתיים הבאתי מישראל את התפילין שלי מהבר-מצווה, אבל רק בחודשים האחרונים התחלתי לעשות עם זה משהו. נורא קל להתחיל את היום עם פייסבוק, אבל יש משהו נכון יותר בלמצוא את המרכז שלך״.

המופע בנוי כסוג של הרצאה משולבת בקטעי מחול, שפת הסימנים והתרחשות ויזואלית שבמרכזה מעין שולחן ניסויים עם כלים מזכוכית שבתוכם נוזל מואר. אלה מתקשרים כמובן לשם המופע, ״אורות וכלים״, מונחי יסוד בקבלה שנאור עוסק בהם בטקסט. בהמשך הוא מתכנן לפתח את הרעיונות הללו ואחרים כחלק מטרילוגיית מופעים שתיקרא Science of Signs, כותרת המתייחסת בין השאר לעיסוק האינטנסיבי שלו בשפת הסימנים. את השפה למד מסבתו וסבו החירשים ובהמשך גם באוניברסיטה, והיא הפכה לחלק משמעותי מהיצירה שלו כמו גם מעבודתו היומיומית כמתרגם של שפת הסימנים וכמדריך לתיירים ישראלים חירשים בברלין (״מעולם לא פרסמתי את עצמי, זה עובר ׳מיד לעין׳״).

גל נאור, the progressive wave

גל נאור, the progressive wave

תרגום כקונספט רחב הוא גם חלק מהמשיכה שלו לעסוק בקבלה על הבמה. ״באופן כללי אני רואה באמנות עבודת תרגום. רעיונות הם דבר מטפיזי שאמנות מתרגמת אותם לממדים פיזיים שונים. ככוריאוגרף שהוא גם מתורגמן, מעניין אותי תמיד להימצא ב׳בין לבין׳ של השפות: בין מחול לתיאטרון, בין השפה העתיקה לשפה העכשווית, בין המיסטי למדעי, בין הדתי לחילוני… הניידוּת בין מרחבים תרבותיים היא כמובן מאפיין מובהק של כל פעולת תרגום. כל מתרגם הוא דו-לשוני, כל דו-לשוני הוא דו-תרבותי, וכפועל יוצא מזה, כל פעולת התרגום היא לעולם גם פעולה של תיווך תרבותי. העיסוק בקבלה מתחבר מבחינתי לשאלה מהי ׳השפה הטהורה׳, זו שאינה נצמדת לאף רשת שפתית, שאינה כבולה לאף תרבות, שפה שמתקשרת לחוויה האנושית הטהורה ואינה נשענת על שום קישור של זהות ולאום. במופע אני משתדל לעשות הפשטה של מסרים רוחניים מורכבים, הנגשה שמתבטאת גם בהגשה״.

הנגשה היא מילה די יוצאת דופן בהקשר של אמנות מודרנית. נדמה שלמורכבוּת ולחוסר תקשורתיוּת יש דימוי מתוחכם יותר.

״כל המופע הוא בגדר הזמנה או הצעה. הוא מזמין להפעיל את הדמיון וזה בסדר אם יש מקומות שנשארים סתומים. אני משתמש במילה הנגשה משום שבראש ובראשונה שפת הקבלה היא באמת שפה צפוּנה, ולי עצמי יש עוד המון שכבות לגלות בה. הרעיון של ההנגשה דומה לרעיון התרגום: לקחת אינפורמציה משפה אחת ולסדר אותה בסדר חדש כך שתתאים לחוקים האוטונומיים של שפה אחרת״.

הזכרת את המשיכה שלך לאזורי ה״בין לבין״. היא תקפה גם בהתייחסות שלך להגירה?

״כמהגרים, הזהות שלנו רבוּדה. אנחנו יכולים לחיות חיים שלמים בין שפות ותרבויות ועדיין לא להרגיש שייכות מלאה לאף אחת מהחברות. חוסר השתייכות יכול גם לקרות מבחירה. כיום יש לנו מרחבי התניידות רבים יותר בכל המובנים: פיזית, תודעתית ורגשית. הגירה היא מצב תודעתי, מצב שהרבה מאוד אנשים בעולם בוחרים בו כדרך חיים. בטח בעיר כמו ברלין. חוויית הזרוּת אולי מדגישה או מאפשרת איזה חיבור פנימי. בכלל, ׳אחרוּת׳ היא מושג שאני תמיד פועל מתוכו באופן תת-קרקעי, אם דרך החירשוּת או דרך הקוויריוּת. להיות קוויר בעיניי זה לעורר מחשבה, לגרות את אלה שנהיה להם נוח מדי לאתגר את עצמם להשתנות ולשנות. להיות קוויר עבורי זה לבחור לא להשתכן במקום אחד נוח, אלא להמשיך ולהתעקש להרחיב את מרחבי הפעולה התודעתיים שלנו״.

לכל הראיונות עם משתתפי פסטיבל ID 2016

לראיונות באנגלית

לראיונות בגרמנית

לאתר הפסטיבל

תגובות