״הגירה כבר לא מאפשרת ניתוק. המדיה הולכת איתנו לכל מקום״

אלונה הרפז ושרון הורודי אצרו תערוכה בנושא הגירה לפסטיבל ID, ועשו כמיטב יכולתן לא ליפול למלכודות הרבות בדרך

בספטמבר 2015 פורסם בעמוד הפייסבוק של CBS News וידאו קצר, 36 שניות, שצולם בשעת לילה. בסרטון נראים פליטים שהגיעו זה עתה דרך הים לאי קוס שביוון. אחד מהם מזהה לפתע את בנו ובתו הקטנים, לאחר שבחשכת ובהמולת ההפלגה איבד קשר עין עמם. הוא מחבק ומנשק אותם בהתרגשות גדולה בזה אחר זה, ואומר להם שוב ושוב תוך כדי בכי: ״יקירים שלי, הגענו, הגענו לאירופה״.

כשהאמנית אלונה הרפז צפתה בסצנה הזאת, היה לה ברור שהיא חייבת לעשות איתה משהו. הרפז, ממקימי הגלריה ומרכז התרבות CIRCLE1 בקרויצברג, החלה לגלגל את הרעיון בראשה, ובסופו של דבר החליטה ליצור עבודת נאון תלת מימדית, שהופכת את המשפט "my darling, we have reached Europe״ לכתובת מנצנצת בוורוד בוהק.

עבודת הניאון של הרפז צילום: בועז ארד

עבודת הניאון של הרפז
צילום: בועז ארד

למרות זאת, כשהמנהל האמנותי של פסטיבל ID אוהד בן-ארי ביקש ממנה לאצור גם השנה תערוכה מיוחדת לפסטיבל, שתעסוק הפעם בנושא הגירה, התגובה הראשונית שלה היתה רתיעה, שלא לומר בהלה: ״זה נושא כבד, מלא במלכודות… זה גם לא הסטייל שלי — זה ישיר, ׳חם׳, ׳הייפ׳, ואני אדם שלוקח לו זמן להגיב. אבל אז קלטתי שהעבודה שלי, שהיתה אז בייצור לקראת תערוכה ב-CIRCLE1, בעצם כבר עוסקת בנושא. אמרתי לעצמי ׳את כבר שם, מה את בורחת?׳״.

כיאה לפסטיבל שכותרתו היא בין השאר קיצור של Israel-Deutschland, לצוות האוצרוּת צורפו תחילה שתי אוצרוֹת גרמניוֹת. ״הן נכנסו לפרויקט בהתלהבות, אבל אחרי כמה זמן החליטו לעזוב בפתאומיות מסיבות פוליטיות, בגלל ההקשר הישראלי. הן תלו את זה בתגובות שקיבלו מהסביבה שלהן. זה כאילו משהו שלא אמורים לספר — יש בדרך כלל איזה ניסיון להציג את התוצאה הסופית בלי המשברים שבדרך — אבל לדעתי יש פה משהו שכן חשוב להתבונן עליו, לא להתעלם ממנו, כי הוא קורה, וזו לא פעם ראשונה או יחידה. והנה, הרמנו את התערוכה בכל זאת, ומה שיפה הוא שהאוצרות הגרמניות אמנם התקפלו, אבל אמנים סורים וטורקים כן משתתפים״.

בשלב הזה הצטרפה אל הרפז כאוצרת שותפה שרון הורודי — אמנית, אוצרת ופעילה חברתית, שחיה בברלין עם משפחתה מאז 2012. הורודי היתה זו ששכנעה את הרפז לדבוק בשם שהאוצרוֹת הגרמניוֹת הציעו לתערוכה בטרם עזבו: ״Mother, I have reached the land of my dreams״, שהוא למעשה וריאציה על עבודת הניאון של הרפז. ״זו מתנה שהן השאירו לנו״, אומרת הרפז בחיוך.

״לא דמיינתי שהישראליוּת תפרוץ לי לתוך הפריים״, אלונה הרפז

״לא דמיינתי שהישראליוּת תפרוץ לי לתוך הפריים״, אלונה הרפז

הורודי: ״לאלונה יש שתי עבודות בתערוכה, שאני חושבת שמייצגות את אחד המתחים המרכזיים שאנחנו עוסקים בהם. עבודת הניאון מתייחסת להגירה של אנשים שעוזבים מקום בדרך לא דרך, בדרך לא חוקית, במרכאות או שלא במרכאות, ומיטלטלים בלב ים כדי להגיע למקום בטוח; העבודה השנייה היא עבודת וידאו שמצולמת בביקורת דרכונים בשדה תעופה, ומתייחסת לכאורה להגירה ׳המכובדת׳ של אנשים מערביים, בעלי ממון, שיכולים לעבור ממדינה למדינה בדרך המקובלת והחוקית. התערוכה נעה בתוך המינעד שבין שני הקטבים האלה, שמבחינות מסוימות הם גם לא באמת מקוטבים. אנשים שחווים הגירה חווים הגירה, ולא בכל הקשר זה משנה מאיפה ואיך באת. בכל מקרה, לא חיפשנו עבודות אילוסטרטיביות על הגירה, אלא אמנים שדרך העבודה שלהם מאוד מושפעת מהמצב הקיומי שלהם כמהגרים״.

הרפז: ״גם העבודות שמתייחסות ישירות למשבר הפליטים עושות את זה בעדינות וברגישות. זה לא ai weiwei שצילם את עצמו שוכב מת כפליט על החוף…״

הורודי: ״למשל, אחת העבודות של האמנית אנינה בריזולה היא סוג של ready made — היא מציגה בתערוכה סרט תדמית של חברה שמייצרת סוגים שונים של גדרות. בסרט מדברים על הכל, חוץ מאשר על המטרה שלשמה הגדרות משמשות״.

לא מעט מהעבודות בתערוכה מתייחסות או משלבות גם טקסט. האמנית הסורית נטליה עלי (Ali) תציג מיצב פיסולי, שמורכב מ-פיות (mouths) ״שנראים גם קצת כמו פה של דג, או וגינה״ כהגדרת הורודי, ומהם יוצאות המילים ״חראם״ (Haram) ו״חלאל״ (Halal), שתיהן בעלות משמעות מרכזית באיסלאם. ״זו התייחסות לכשר ולמחוּלל, לבסדר וללא-בסדר״, מוסיפה הורודי, ״הניגודים והקטבים נמצאים גם בתוך העבודות עצמן וגם בתוך התערוכה כמכלול״.

עבודה של נטליה עלי צילום: אלכסנדר גרוסמן

מתוך העבודה של נטליה עלי
צילום: אלכסנדר גרוסמן

אמנית הוידאו Nezaket Ekici, שהיגרה מטורקיה לגרמניה בגיל צעיר, מציגה בתערוכה עבודה שבה היא מקריאה בטורקית, באנגלית ובגרמנית שיר שכתב אביה בימיו הראשונים כמהגר בגרמניה. הורודי: ״הרבה מהעבודות ׳סוחבות על הגב׳ את דור ההורים. אבא שלה הגיע בתור איש משכיל, מורה, ובגרמניה היה צריך לעבוד בעבודת כפיים. אבל הוא המשיך לכתוב שירה, והשיר שכתב בתחילת שנות השבעים מתייחס לפער התרבותי ולהתייחסות של הגרמנים אל המהגרים״.

Nezaket Ekici קוראת את השיר של אביה צילום: Branka Pavlovic

Nezaket Ekici קוראת את השיר של אביה
צילום: Branka Pavlovic

 

הורודי והרפז עצמן, שנולדו בתחילת שנות השבעים, הן חלק מדור מהגרים שחווה את ההגירה בשתי פאזות שונות בתכלית. הורודי עזבה את ישראל בפעם הראשונה ב-1995, אז היגרה לשוודיה. ״המעבר אז היה ׳קאט׳ (cut) של ממש. היו שולחים לי מדי פעם מעטפה עם גזרי עיתונים כדי שאדע מה קורה… ואז, אחרי כמה שנים שבהן חייתי שוב בישראל, עברתי לפני ארבע שנים לברלין ומאוד התאכזבתי: אני רציתי להתנתק, וכבר אי אפשר. המדיה הולכת איתנו לכל מקום, והגירה כבר לא מאפשרת ניתוק. אני יכולה לכאורה לא לפתוח את האתרים הישראליים, אבל זה מאוד מאוד קשה״.

הרפז: ״כן, גם לי עוד היו שולחים כתבות כשרק עברתי ב-2001… היה בזה משהו מדהים, כי בשנים הראשונות הכרתי רק חברים גרמנים, התחתנתי עם בחור גרמני — בכלל לא הייתי מחוברת למה שקורה בישראל ולישראליוּת, וזה בהחלט גרם לי לחוות את המקום בקטע אחר. השינוי העצום במדיה, ואחר כך גם ההקמה של הגלריה, החזירו אותי לחיבור הזה. אני עושה את מה שאני עושה מכל הלב, אבל יש לי גם איזה געגוע. לא דמיינתי שהישראליוּת תפרוץ לי לתוך הפריים. לא דמיינתי שפעם בכמה זמן אני אצטרך להסיר אפליקציות מהטלפון כדי פשוט להימנע ממדיה ישראלית לתקופה… היה לי ויז׳ן אחר. אני שמחה שזה קרה, כי זה החזיר אותי גם באמנות שלי לחיבור לישראליוּת שלי, לתת לזה מקום ולהרגיש עם זה נוח. אני שומעת אנשים שמדברים על כך שהם חצויים ולא יודעים איפה הם. אני מרגישה שאני יודעת מי אני ואיפה אני, וטוב לי עם זה. אני ישראלית, ואני פה — הכל מאוד ברור לי. אין לי תחושת החמצה שאני לא שם״.

שרון הורודי.

״חיפשנו אמנים שדרך העבודה שלהם מאוד מושפעת מהמצב הקיומי שלהם כמהגרים״. שרון הורודי

אז גרמניה היא באמת ה-land of your dreams?

הרפז: ״אני מרגישה ככה. יש גרמנים שאולי יתייחסו לכותרת של התערוכה באירוניה, אבל מבחינתי ברלין היא באמת מדינת החלומות שלי״.

הורודי: ״האמת שהגרמנים הם לא הראשונים ברשימת הנמענים של התערוכה מבחינתי. כשחשבתי מי מעניין אותי שיגיע לתערוכה חשבתי יותר על מהגרים אחרים״.

לכל הראיונות עם משתתפי פסטיבל ID 2016

לראיונות באנגלית

לראיונות בגרמנית

לאתר הפסטיבל

תגובות