המדריך לטבעוני בברלין: מסעדה סינית ראויה אם אתם בכל מקרה בשנברג

״טיאנפוציוס״ טוענת לכתר המסעדה הסינית-צמחונית הראשונה שנפתחה בברלין, אבל בפועל היא כמעט מאה אחוז טבעונית

בחודשים הראשונים שלי בברלין התגוררתי ברובע נויקלן, והייתי להוט מאוד להכיר את העיר החדשה הזאת, לחוות אותה, לבלוע אותה. לשם כך הייתי יוצא למסעות לאזורים מרוחקים יותר, בין היתר כדי לדגום כל מיני אתרי אוכל ששמעתי או קראתי אודותם. בהמשך עברתי לרובע פאנקו, שם הנסיעה לאזורים אחרים היא כבר לא מותרות אלא כורח המציאות (15 דקות עם האס-באן רק כדי לקנות טחינה! והעולם שותק!). בהמשך חזרתי לנויקלן, אבל בינתיים קרה לי מה שקורה כנראה לרבים שמשתקעים בעיר העצומה והמבוזרת הזאת: התכנסתי פחות או יותר לתחומי השכונה שלי, שבינינו, מספקת לי כמעט את כל מה שאני צריך בחיים — מאוכל ועד בידור, ואפילו טחינה בשפע.

אני חושב שאם לא הייתי צריך לנסוע כל יום לעבודה אי שם בדרום העמוק של ברלין, הרחק מחוץ למסילה ההיקפית שתוחמת את מרכז העיר, ייתכן שבקושי הייתי יוצא את גבולות הרובע שלי. אבל לפעמים יש אילוצים: למשל כאשר חברים מגיעים לביקור בעיר, ומתעקשים להתאכסן דווקא ברובע שנברג, וכללי הנימוס הגרמניים מחייבים להשתדל לפגוש אותם בטריטוריה שלהם, שחס וחלילה לא יילכו לאיבוד בנבכי התחבורה הציבורית. או אז נכנסים לגוגל מפות ומחפשים איפה יש בשנברג מסעדה טבעונית או לפחות ידידותית לטבעונים, ורצוי שתהיה גם ידידותית לכיס. וכך הגעתי לטיאנפוציוס (Tianfuzius), שנמצאת — ניחשתם נכון — בשנברג, ושאיכשהו חמקה עד היום מהרדאר שלי, שמשתדל להתעדכן במפה ההולכת וגדלה של מסעדות טבעוניות בעיר.

מה זה

"עוף" עם ירקות ברוטב בוטנים. מעניין.

טיאנפוציוס היא מסעדה סינית, אבל ממש סינית, וזה כבר חידוש מרענן בעיר עם כמות בלתי סבירה בעליל של מסעדות וייטנאמיות. היא מגדירה את עצמה כ"סינית-צמחונית", ולפי אתר האינטרנט שלה היתה הראשונה מסוגה בברלין (אם רציתם עוד עדות לפיגור הקולינרי של העיר הזאת), אבל באופן מעשי היא כמעט מאה אחוז טבעונית: מתחקור קצר של הצוות עלה כי רק מנה אחת היא למעשה לא טבעונית (מכילה ביצים). אז אפשר להירגע, להישען לאחור ולעיין בתפריט בלי להוציא את העיניים בחיפוש אחר מרכיבים מן החי.

כשעוסקים בביקורת של מקומות טבעוניים רצוי תמיד לציין גם את זה: מדובר במסעדה של ממש, עם שולחנות (ניתן להזמין מקומות מראש, ואפילו באינטרנט! העתיד כבר כאן!), תפריט, מלצרים וכל זה. יש גם בר מגוון. האתר מתפייט ומתאר את המסעדה כ"ארסטקלאסיש" — פירסט קלאס בעברית — אבל לא מדובר במסעדת יוקרה (מסעדות יוקרה לא מכנות את עצמן "פירסט קלאס"). בכל אופן, היא מספיק אלגנטית עבור כל מטרה שבשבילה תבואו אליה — ממפגש לא מחייב עם חברים ועד יום הולדת או יום נישואים. העיצוב סולידי, התאורה נעימה, המוזיקה ברקע לא הציקה, והקישוטים הם מעין שעטנז אסייתי לא מעניין במיוחד, אבל גם לא מעצבן את העיניים. היות שהיינו שם קצת אחרי החגים, היו גם כמה קישוטים "חג-מולדיים" בלתי סיניים בעליל (אם כי סביר להניח שיוצרו בסין. חה-חה).

לטיאנפוציוס יש מטבח פתוח, וזה תמיד מסר חשוב של שקיפות, לפיו למסעדה אין מה להסתיר. המטבח לא נמצא סמוך לחלל ההסעדה, אבל בדרך לשירותים ניתן להציץ בצוות הטבחים בעת עבודתם (או לעמוד שם ולבהות בהם במשך עשר דקות בערך, כמו עבדכם הסקרן). עם זאת, יש לתכנון כזה גם חסרונות: בשלב כלשהו נדדה מהמטבח איזו עננה ארומטית כלשהי — ככל הנראה בשל שימוש בתבלין כלשהו (הניחוש שלי: כמון) — שדגדגה קצת באף וגרמה לכל הסועדים להשתעל קלות ולכחכח בגרונם. זה נמשך מספר דקות, ואז התפוגג. לא נעים, אבל לא פגע בחוויה הכללית.

מה אוכלים

לפני שנדבר על מה שבתפריט, נתעכב רגע על התפריט עצמו. לטעמי הוא מבולגן למדי והחלוקה הפנימית לנושאים קצת תמוהה (יש בו למשל פרק שנקרא "חצילים מטוגנים" וכולל שלוש מנות חצילים שונות, שגודלן לא ממש ברור, ואפשר להסיק רק מהמחיר שמדובר במנות עיקריות). תיאורי המנות לא תמיד קוהרנטיים, שלא לומר לא קיימים: כך, למשל, יש מנות שמוצגות בִּשְׁמָן הסיני ומתוארות נניח כ"כיסנים ממולאים", אבל לא כתוב במה הם ממולאים. כפיצוי יש תמונות של כל המנות. זה משהו שאולי לא מתאים למסעדת "פירסט קלאס" ושעלול לגרום לכמה פיינשמקרים לעקם קצת את האף, אבל אני חייב לציין שזה עוזר להתמצאות ולקבלת מושג על מה מדובר. קחו רק בחשבון שהתמונות נותנות רושם קצת מטעה באשר לגודל המנות — בתמונות הן כמובן נראות גדולות יותר מאשר במציאות.

כיסוני בצק ממולאים ומטוגנים. ממולאים במה? לא ידוע, אבל טעים

בגלל הבלגן בתפריט, קשה קצת להתייחס למנות לפי החלוקה המקובלת של "ראשונות" ועיקריות", אבל יש מנות קטנות קרות וחמות (סלטים, מרקים, כיסנים), מנות גדולות (נודלס ואורז, מוקפצים, סלטים), מנות "שרינג" שמיועדות למספר סועדים, ואגף די גדול שמכונה "אלטרנטיבות" ומכיל מנות עיקריות גדולות שעשויות מתחליפי בשר שונים מסויה וסייטן — "ברווז", "עוף", "בקר" וכדומה. באופן כללי מציעה טיאנפוציוס תפריט מאוד מגוון שמנסה להתאים את עצמו לכולם, גם לכאלה שאינם טבעונים או צמחונים. עוד לא החלטתי אם אני בעד ההתפזרות הזאת, אבל תיכף נגיע לאוכל עצמו.

בתור חובב חריף שמחתי לגלות שהמנות החריפות מסומנות בתפריט באמצעות המדד של פלפלים חריפים (1 עד 3 פלפלים, לפי רמת החריפות), מה שבדרך כלל מקל עלי מאוד את הבחירה, ומצמצם אותה למנות עם שניים או שלושה פלפלים בלבד. עם זאת, התאכזבתי לגלות שהמדד מותאם כנראה לחך הגרמני: המנה שהזמנתי סומנה בשני פלפלים ולא היתה חריפה בכלל, אפילו לא לדעתן האנינה של הסועדות האחרות בשולחן. אם אתם מחובבי החריף, אולי כדאי שתבקשו מהמלצר שיביא ליד המנה גם קצת צ'ילי גרוס.

כמה זה

המחירים למנות הקטנות נעים בין 3 ל-5 אירו. העיקריות/גדולות בין 9 ל-17. ה"אלטרנטיבות" הן המנות היקרות בתפריט (13-17), אבל הן כוללות גם מנה יפה של אורז לבן מאודה ליד (דבר שלפי זוגתי, הנוסעת המתמידה, לא מקובל במסעדות סיניות "אמיתיות"). מי שדבק בראשונה ועיקרית בלבד, ללא שתייה, יכול לאכול טוב ולצאת עם עודף מ-20 אירו. כלומר, קצת יקר במונחי ברלין, אבל בהחלט נסבל.

איך זה

ועוד כיסנים. צלויים.

אני הזמנתי למנה ראשונה כיסני בצק ממולאים ומטוגנים. במה הם היו ממולאים אין לי מושג עד עצם היום הזה, אבל הם היו טעימים מאוד וחמים מאוד, כמעט רותחים, מה שמעיד על זמן קצר בין ההכנה להגשה. הנוסעת המתמידה הזמינה מנה של כיסנים מסוג אחר, ממולאים בירקות ומטוגנים. שתי המנות מגיעות עם רוטב חמוץ-מתוק ליד, שלטעמי לא הצדיק את עצמו, ובשקט יכולתי להחליף אותו ברוטב הסויה הפשוט שעמד על השולחן. בצד השני של השולחן הוזמנה מנה של… הפתעה: כיסני בצק, הפעם מאודים, ממולאים בירקות. נרשמה התלהבות.

למנה עיקרית הזמינה זוגתי את אחת ממנות החצילים שהוזכרו למעלה (10.5 אירו). מדובר בערימה של פלחי חצילים שטוגנו ובושלו ברוטב סויה. החצילים עצמם היו נהדרים: רכים ונימוחים אך עם זאת מוצקים, וספוגים בטעמי הרוטב. הבעיה היא שמדובר ב… חצילים. וזהו. לאכול ערימה של חצילים מטוגנים — טעימים ככל שיהיו — זה עסק קצת כבד, במיוחד לבטנה הזערורית של הסועדת שהזמינה אותם, ושהתקשתה לסיים מהצלחת ונזקקה לעזרתי (אותה סיפקתי בשמחה). המנה עצמה טעימה מאוד, אבל אחת מהשתיים: או שתשדכו לחצילים מרכיבים נוספים שיגוונו את המנה ו"יקלילו" אותה, או שתקטינו אותה ב-50-60 אחוז, וקיבלתם יופי של מנה ראשונה. החברות מעברו השני של השולחן חלקו יחדיו מנה די שגרתית של נודלס מוקפצים עם ירקות וטופו, ונהנו מאוד. אין הרבה מה לספר. זה נודלס. עם ירקות. וטופו. ורוטב סויה. לא מסעיר אבל טעים.

אני, מתוך סקרנות מקצועית גרידא, החלטתי להתמקד ב"אלטרנטיבות", אבל אולי לא הייתי אמיץ מספיק, ובמקום לבחור בגלילות "ברווז" או ב"קלמארי", הלכתי על מנה די בנאלית של נתחי "עוף" (מסויה) וירקות ברוטב סויה ובוטנים, שנבחרה רק משום שהבטיחה להיות חריפה ברמת שני פלפלים (ולא קיימה, כאמור). המנה היתה טעימה ומספקת, הסויה ספגה היטב את הסויה, ומי שהיה טועם את המנה מחוץ להקשרה אולי היה טועה לחשוב שאכן מדובר בעוף (ואולי באמת כבר עבר הרבה זמן מאז שאכלתי עוף. יאיי). עם זאת, היא גם לא מסעירה או מאתגרת במיוחד. המחשבה, שעל מנה דומה וטובה יותר בווייטנאמית החביבה עלי הייתי משלם 5-6 אירו פחות, קצת דכדכה אותי. אבל רק קצת. האורז ליד, גם אם כאמור פגע ב"אותנטיות" של המנה, היה מבחינתי תוספת מתבקשת, שסייעה גם לספוג את הרוטב.

שירות

חצילים. טעים אך מאתגר.

אין טענות. המנות הגיעו בזמן, המלצר היה ענייני ויעיל, וענה על כל השאלות בידענות (דבר חשוב במיוחד, כשתיאורי המנות בתפריט כה לוקות בחסר).

לסיכום

אין לי כמעט טענות לטיאנפוציוס. זו מסעדה טובה, נעימה, יעילה ונינוחה, שמגישה אוכל טעים ומספק ובמונחי שנברג גם לא יקר במיוחד. האם הייתי בא לשם שוב? לא בטוח. אבל זו רק הגישה שלי, לפיה אין טעם להרחיק מחוץ לגבולות השכונה כדי לאכול, אלא אם כן מדובר במסעדה נפלאה שבאמת מצדיקה את זה. למרבה הצער, טיאנפוציוס מתקרבת להגדרה הזאת, אך לא מגיעה אליה. בכל אופן, אם אתם בסביבה, או רוצים לעשות היסטוריה ולאכול ב"סינית הצמחונית הראשונה בברלין", זו בהחלט אופציה ראויה ביותר.

איפה זה

Regensburger Straße 1, Berlin 10777
טלפון: 03091539833
אתר אינטרנט: tianfu.de/tianfuzius

תגובות