עני זה הכי: החיים הטובים, גרסת הלואו-באדג'ט

נכון, היא כבר לא זולה כמו שהיתה לפני כמה שנים, אבל יותר מכל עיר מערבית אחרת, ברלין מציעה אינסוף אלטרנטיבות זולות או חינמיות – אם רק יודעים איפה לחפש

אם נכנסים לראש מסוים, ברלין היא ארץ האפשרויות החינמיות הבלתי נגמרות. אפילו אם חשבון הבנק שלכם לא מחייב אתכם לחיות כך, אתם יכולים לראות בכך תפיסת עולם ערכית – של צניעות, סולידריות ופתיחות. ואם חשבון הבנק שלכם כן מחייב אתכם לחיות כך (או שאין לכם אחד בכלל) – בזכות אופיה הפתוח של ברלין, אף אחד לא יסתכל עליכם מלמעלה. אז איך עושים את זה?

דיור: איפה עדיין זול

נתחיל מכך שלמרות עליות המחירים, שכר הדירה עדיין לא מאוד יקר, בטח בהשוואה לתל אביב. מי שרוצה לגור במרכז העיר (בתוך הרינג) עשוי עדיין לגלות מציאוֹת בנויקלן ובוודינג, שכונות מהגרים בתחילת תהליך ג'נטריפיקציה. בפרידריכסהיין מציאות מסוג אחר – סאבלטים נושנים, כלומר דירות שנשכרו סמוך לנפילת החומה במחירים נמוכים במיוחד, ומושכרות הלאה (חוקיות העניין תלויה בחוזה המקורי). אפשרות אחרת היא לצאת מעט מהרינג. בזכות התחבורה הציבורית המעולה, אין סיבה לגור במרכז העיר אם המצב הכלכלי לא מאפשר זאת. שכונות יפות ולא יקרות הן למשל בריץ בדרום נויקלן, טרפטו-קפניק, ופנקו – בחלקה הצפוני יותר. אלטרנטיבה נוספת היא ה"House Projects", גלגולים חוקיים של ה"סקווטים". לאחר נפילת החומה פלשו חבורות ברלינאים לבניינים שנותרו ריקים במזרח לאור נדידת התושבים מערבה. חלקם מתוך צורך אמיתי, וחלקם מתוך אידיאולוגיה אנרכיסטית. כאשר שוק הנדל"ן הברלינאי התאושש, נאלצו הסקווטרים להתחיל להתפנות – או להפוך לחוקיים על ידי עסקה כלשהי עם בעל הבית. "האוס פרוג'קט" כזה בפרידריכסהיין, שבו גרים כמה מחבריי, מונה 44 דיירים, בגילאי 18 עד37. ארבע קומות מיועדות למגורים, ואילו קומת הקרקע משמשת לפרויקטים קהילתיים, ערבי ציור, הרצאות, מסיבות ועוד. הבניין ענק, ועל כן לכל אחד חדר משלו, לרוב מרווח. בכל קומה גם חלל משותף גדול, הכולל מטבח, סלון ופינת אוכל.

צילום: אילה רייפן

צילום: אילה רייפן

הדיירים פעילים חברתית בשכונה ובבית יש יותר ממיטה אחת המיועדת ל"קאוצ'סרפרים" – מה שמוביל אותנו היישר לאלטרנטיבה הבאה, שהיא פתרון קצר מועד, למי שמעוניין להכיר את העיר ולהתחבר עם אנשים לפני שהוא מחליט איפה להתמקם. האתר couchsurfing.com מאפשר למטיילים להציע ולמצוא מקומות לינה בחינם. ברלין היא העיר בעלת מספר גולשי הספות (הרשומים באתר) הגבוה ביותר באירופה, ורק ניו יורק עוברת אותה בעולם כולו. הח"מ הצליח להתגורר כך בברלין במשך שישה שבועות, כל יומיים-שלושה-ארבעה על ספה אחרת, ולהכיר כך חלקים נרחבים של העיר.

מזון: מטבח העם לשירותכם

בדומה לדיור, גם בסעיף האוכל נקודת הפתיחה של ברלין זולה משמעותית מסל הקניות המקביל בארץ. אבל גם כאן בכל זאת אפשר לחסוך עוד יותר. הדרך הראשונה היא כמובן בחירה ברשתות הזולות יותר, ובעיקר ב"מותגי הבית" שלהן. אבל הפעם אנחנו עוסקים פחות בצריכה נבונה, ויותר בצריכה אלטרנטיבית: Dumpster diving ("צלילת פחים" בתרגום חופשי), כשמה כן היא. קחו לכם דקה להיגעל ולהקיא, והתפנו נא להסבר: מתברר שמוצרים רבים נזרקים על ידי הסופרים בברלין כשבועיים (!) לפני שפג תוקפם. על כן תופעה הרווחת בקרב צעירי העיר היא שיטוט לילי בין חצרות אחוריות של סופרים וצלילה לפחים הגדולים במטרה לדוג משם שימורים וחבילות אוכל יבש (מה שאינו באריזה סגורה עלול להוות סכנה בריאותית). ברוב מדינות המערב מדובר בעבירת הסגת גבול, ואילו בגרמניה, כמו בגרמניה, החוק קובע שתכולת פח שטרם פונה שייכת עדיין לבעליו, ועל כן מדובר בגניבה ממש. אולם ברוב מוחץ של המקרים, מעלימה המשטרה עין מהתופעה, משום שערך הגניבה נמוך ביותר. עד כדי כך העלמת העין ידועה, שלעתים חבורת צעירים שוכרת יחד משאית לכמה שעות איסוף ברחבי העיר, ולאחר מכן פיזור שוויוני בין הבתים. למעשה, בגרמניה כולה נרשם רק מקרה אחד שבו חבורת דמפסטר דייבינג נתפסה ונתבעה. אולם עדיין מדובר בעבירה על החוק. אם אתם מחפשים אלטרנטיבה חסרת סיכונים לתזונה חינמית, לכו על "פוקו" (Vokü), קיצור של Volksküche (מטבח העם). מנהג נפוץ בין הסקווטים וההאוס פרוג'קטס בברלין הוא לפתוח את דלתם פעם בשבוע לארוחת ערב (בדרך כלל צמחונית או טבעונית), המוגשת במחיר עלות המוצרים. לרוב מדובר ביורו וחצי, עם אופציה להשארת תרומה. האוכל בדרך כלל מושקע, בריא ומזין, והאנשים מעניינים וחברותיים. אתר למציאת ארוחות פוקו.

בילויים: אל תמעיטו בערך המודיעין

מסיבות אופן אייר: הקיץ הגיע, ואיתו מסיבות באוויר הפתוח, שהכניסה אליהן חופשית. אין סוף ללוקיישנים שיש לברלין להציע – מתחת לגשרים, בפארקים, בחניונים, בנקודות אורבניות נטושות ועוד. תאריכים ומיקומים תוכלו למצוא תחת קבוצת הפייסבוק Berlin Summer Open Airs, שנכון לכתיבת שורות אלה מונה יותר מ-35 אלף חברים. רשימות מוזמנים: לעתים קרובות ניתן להשתחל אליהן מראש, דרך דפי הפייסבוק או האתרים של האירוע/הליין/הדיג'יי. שווה לפשפש, כי אין כמו לעקוף בנונשלנטיות תור משתרך – ואז עוד להיכנס בחינם. מועדון הקאטר-הולציג (KaterHolzig) מציג בכל חמישי סרט ואחריו מסיבה, והכל ביחד ב-5.5 יורו. עד כה המסיבות לא רעות בכלל, וגם הסרטים לא ענתיקות (במרץ כבר הציגו את "איירון סקיי"). "זולי-פארטיז". זולי, מהמילה זולידאריטט, כלומר סולידריות. דמי הכניסה גמישים, למשל בין 2 ל-4 יורו, והכנסות המסיבה תרומה למשהו (לרוב תרומה נגד משהו, בברלין כמו בברלין). מסיבות זולי ניתן למצוא באתר. בערך פעם בחודש וחצי, פותח את שעריו מועדון הסיזיפוס המעולה לפסטיבל שנמשך בין 3 ל-5 ימים במחיר15 יורו. להארד-קוריסטים שבאמת יבואו לשם חמישה ימים ברצף (או יישארו שם חמישה ימים) – מדובר במחיר ראוי. הערה לחובבי האלכוהול: במסיבה הוא יקר. שתו בבית או בקיוסק בדרך, זה לא שאתם נוהגים לשם.

תרבות: שיטת הקח-תן

מעבר לשלל גלריות חינמיות ואירועי רחוב שונים, הח"מ הציע עזרה בהתנדבות לפסטיבלי תיאטרון ברחבי היבשת, ובמשך שנה אחת צפה בחינם בהצגות בלא פחות מ-14 שפות שונות. אין סיבה להיעצר בתיאטרון: מנהלי הפסטיבלים זקוקים למישהו שישדך דפים, יקליד וכו'. גלישה בתזמון מדויק לאתר הפסטיבל הרלוונטי תסדר לכם הרבה תרבות בחינם.

תחבורה ציבורית

רק אופניים (כן, גם בחורף – מתרגלים). כשאין ברירה לקנות כרטיסים בבודדים.

בגדים

רק יד שנייה ועדיף בשווקים. יש שם אוצרות גדולים יותר מכל חנות באלכס או בקו-דאם.

רהיטים

מהרחוב, מקרייגזליסט, מהאתר Kleinanzeigen (פרויקט "אגורה" המקומי).

עישון

הכי טוב להפסיק, ואם לא אז לפחות לעבור לטבק מגולגל, שהוא זול יותר משמעותית.

לסיכום, בעיר הזאת הדברים באים אליכם בתנאי שאתם פתוחים לקבל אותם. מומלץ להיפרד מהשיפוטיות ולאמץ כמה שיותר מהר את הגישה המתעניינת בבני אדם. בבר, במועדון, בבית קפה, ברחוב – הם שם, מחכים לכם עם סיפורים מרתקים ופתרונות זולים. ועם זאת, אל תיכנסו לסצנה האלטרנטיבית אם אתם לא מאמינים ברעיונותיה. אל תתיידדו עם דיירי האוס פרוג'קט רק בשביל מקום לינה, אל תירשמו לקאוצ'סרפינג בלי לארח בעצמכם וכו'. אנשי הסצנה הוותיקים יודעים להריח זיוף מקילומטרים.

תגובות