ברלין כמעבדת חירות | עיר מקלט

"מכל המקומות ההיסטוריים המטלטלים בעיר הזו, דווקא האיזור המאכלס שלל מופעים של בורגנות גרמנית וצרכנות קפיטליסטית אוניברסלית מהדהד עבורי קיום אחר, משוחרר וחופשי של יהדות"

כמי שנולדה וגדלה במדינת ישראל, ההוויה היהודית שלי מוטלת תדיר – ולאו דווקא באורח מודע – תחת צלהּ של המדינה היהודית, הקשריה המדיניים והפוליטיים ומצבה העדכני. דווקא הפסיעה ב-Fasanenstraße צופנת בחובה עבורי חוויה משחררת של הוויה יהודית, של היות יהודי.

האיזור המערב ברלינאי הזה, המאכלס שלל מופעים של בורגנות גרמנית וצרכנות קפיטליסטית אוניברסלית, היה פעם עיר מקלט לצעירים יהודים מרדנים מרחבי היבשת האירופית. כאן חוו ולטר בנימין וגרשם שלום את מרד הנעורים שלהם בבורגנות הגרמנית. פה התגורר ש"י עגנון כשהשתמט משירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה, מהגר צעיר ודלפון ממזרח אירופה הנחשלת. ובמורד הרחוב נמצא מרכז הקהילה היהודית בעיר, ובו בית כנסת שנחנך כבר ב-1912 במעמד הקייזר וילהלם השני (בהמשך נשרף ב-1938 במעמד אספסוף נאצי, ונפתח מחדש ב-1959).

הנוכחות הזו נעדרת מחוויית ההגירה של רבים מהישראלים שהפכו את העיר הזו לביתם. אם בכלל, העבר של ברלין וגרמניה כרוך בשואה, ואין עוד מלבדה. כאילו שלא היו כאן מרקמי חיים יהודיים שלמים, עבריים ומבעבעים, לפני היטלר. הנפח והרעש התקשורתיים שההגירה הזו מייצרת מעידים, אולי, גם על התלישות התרבותית והרוחנית של הקהילה הזו, שעסוקה נואשות בהגדרת הזהות שלה, על ההיאחזות שלה במוכר, בשיירי הגדרת הישראליוּת החילונית, או בהתנכרות מוחלטת, מוחצנת ומתריסה, לישראליוּת הזו, והתמסרות ל"התבוללות". לפחות במובן התרבותי. ומי שעזב כדי להתרחק מישראל מגלה שקל יותר לעשות זאת כשיש מערך חלופי שיתחזק אותך, כולל שפה ושלל תת-תרבויות עם עומק ונפח משלהן. המלכוד: הישראליוּת התוססת הזו היא חדשה, קוסמופוליטית ומעודכנת, אבל היא מנותקת מהשפה העברית ומהתרבות היהודית שבקירבה היא קיננה.

לא לא, בשביל עברית אין צורך במדינת ישראל או בציונות. הרי דווקא כאן, בסביבה הגיאוגרפית והתרבותית הזו, הקים בעל רשת חנויות הכלבו, זלמן שוקן, את הוצאת שוקן לתרבות ולהגות יהודית. ובכלל, מי שיטרח לפשפש מעט, יגלה שאנחנו פוסעים במשעוליהם של צעירים, תלושים ומבעבעים, שעברו לברלין בראשית המאה הקודמת ויצרו חלק נכבד מנכסי צאן הברזל של התרבות העברית שלנו.

כך שמכל המקומות ההיסטוריים המטלטלים בעיר הזו, דווקא האיזור המודרני והמשופץ, זה הסמוך להיכל הקודש האידיאולוגי של גרמניה המערבית והמערב בכלל – ה-KaDeWe, דווקא הוא מהדהד עבורי קיום אחר, משוחרר וחופשי של יהדות. משוחרר מהישראליוּת, המכסה נתח גדול מהזהות של ילידיה ומרדדת חלקים מהזהות היהודית-ברלינאית, ומשוחרר גם מתחושת התלישות שמלווה הגירה. כל הגירה.

בהתחלה, ברלין גרמה לי לתחושה קצת מוזרה בבטן. מין הרגשה של "אתה מיוחד" או יוצא דופן אפילו. אבל אחרי תקופה קצרה אתה מבין שאתה בסך הכל זר בין זרים. במקום בו שלטה הגזענות ושנאת הזרים, פגשתי בקרנבל התרבויות השנתי בקרויצברג - אולי התצוגה הכי מוחשית לניגוד בין ברלין של אז לברלין של היום. באירוע הססגוני הזה כולם מקומיים, כולם אורחים, וכולם חופשיים להיות מי שהם באמת, בגאווה ובלי פחד | כתב וצילם: אור ראודנסקי

בהתחלה, ברלין גרמה לי לתחושה קצת מוזרה בבטן. מין הרגשה של "אתה מיוחד" או יוצא דופן אפילו. אבל אחרי תקופה קצרה אתה מבין שאתה בסך הכל זר בין זרים. במקום בו שלטה הגזענות ושנאת הזרים, פגשתי בקרנבל התרבויות השנתי בקרויצברג – אולי התצוגה הכי מוחשית לניגוד בין ברלין של אז לברלין של היום. באירוע הססגוני הזה כולם מקומיים, כולם אורחים, וכולם חופשיים להיות מי שהם באמת, בגאווה ובלי פחד | כתב וצילם: אור ראודנסקי

 

הגעתי לברלין בהחלטה להשאיר את הציפיות המוגזמות שלי מעצמי מאחור. זזתי מערבה על המפה, אבל דווקא כאן הצלחתי למצוא חיבור אמיתי עם תרבות המזרח הרחוק. בזמן שכולם המשיכו לנסות לכבוש פסגות, לקחתי אתנחתה מהכל ועצרתי ליהנות מהרגע - בלי תוכנית, בלי מטרה | כתבה וצילמה: שירי פיינגולד

הגעתי לברלין בהחלטה להשאיר את הציפיות המוגזמות שלי מעצמי מאחור. זזתי מערבה על המפה, אבל דווקא כאן הצלחתי למצוא חיבור אמיתי עם תרבות המזרח הרחוק. בזמן שכולם המשיכו לנסות לכבוש פסגות, לקחתי אתנחתה מהכל ועצרתי ליהנות מהרגע – בלי תוכנית, בלי מטרה | כתבה וצילמה: שירי פיינגולד

לכל הפוסטים של הפרויקט

 

תגובות