ברלין כמעבדת חירות | הקדמה

ברלין רחוקה מאוד מלהיות over, אבל היא גם כנראה לא יכולה להכיל את הציפיות המוגזמות ממנה. החירות בה מורכבת ממיליוני פיקסלים – רגעים קטנים ותחושות עמומות יותר או פחות

אז אתם עוד כאן? למרות ש-Berlin is over? או שאולי השמועה עוד לא הגיעה אליכם?

למרבה הנוחות, גם הפעם אפשר להאשים את האימפריאליזם האמריקאי. זה התחיל בכתב של המגזין רולינג סטון, שזיהה יותר מדי תיירים בברגהיין; המשיך בכתבה בניו יורק טיימס שהלינה על פלישתם של אנשי מוזיקה אלקטרונית מברוקלין לסצנה הברלינאית (תחת הכותרת "ברוקלין על השפרה"); והגיע לשיא בפוסט בפלטפורמת הבלוגים הפופולרית Gawker ("הרכילות של היום היא החדשות של מחר"), שקבע נחרצות: "ברלין מאחורינו. מה הלאה?" (?Berlin Is Over. What's Next).

העיתונות הגרמנית, למרבה ההפתעה, אימצה את הנרטיב בשתי ידיים. ה-Süddeutsche Zeitung חזר על הכותרת וקבע שהסאונד החדש של ברלין הוא זה של גלגלי מזוודות התיירים. אפשר היה אולי להאשים את העורכים ממינכן בקנאה ובצרוּת עין, אלמלא גם ה-Berliner Zeitung לא זו בלבד שסמך ידיו על הקביעה שברלין כבר לא, אלא אף הוסיף "סוף סוף ובאופן בלתי הפיך". ה-Tagesspiegel הצטרף גם הוא לחגיגה ותהה אם עיר שרוצה להתפתח כלכלית יכולה להרשות לעצמה לשמר צ'ארם אנרכיסטי.

אבל עד מהרה, כמו שקורה לעתים קרובות בסערות תקשורתיות בכוס בירה, היוצרות התהפכו: פתאום התברר שהרגעת ההייפ סביב ברלין זה בעצם הדבר הכי טוב שיכול לקרות לעיר כרגע. ובאמת, ברלין נמצאת במקום תדמיתי כל כך גבוה בשנים האחרונות, שאולי קצת פרופורציות רק יועילו לכל הצדדים. ראשית למקומיים, שחוששים שהעיר באמת תאבד את הייחודיות שלה ותהפוך לעוד מטרופולין מערבי בורגני; אבל לא פחות מכך גם לאלה שנוהרים אליה מבחוץ, מסונוורים מהפוסטר המעוצב לעילא של המותג, ואז מתאכזבים לעתים לגלות שבכל זאת לא הגיעו לגן עדן.

ברלין רחוקה מאוד מלהיות over, אבל היא גם כנראה לא יכולה להכיל את הציפיות המוגזמות ממנה. מה שמוביל אותנו לפרויקט המיוחד שלנו, שאמנם גובש לפני צהלת ההספדים, אבל במידה רבה מתכתב איתה. המעבר לברלין מלווה אצל לא מעט אנשים בתודעת "מעבדוּת לחירות". לעתים קרובות, תחושת החופש הזו מתומללת באופן השוואתי: צריך כאן פחות כסף, הקצב רגוע יותר, הוויקנד ארוך יותר, החלוקה בין עבודה לפנאי שפויה יותר. ובכל זאת, זו בוודאי אינה כל התמונה. החירות הברלינאית מורכבת ממיליוני פיקסלים – רגעים קטנים ותחושות עמומות יותר או פחות. היא בוודאי אינה תלויה רק בכמות התיירים ו/או הברוקלינאים בסצנת הטכנו.

לכבוד האביב וחג החירות ניסינו להאיר – במילים ובצילומים – כמה מהרכיבים הסודיים של המתכון. ובמתכון כמו במתכון: גם למאכלים קלאסיים יש הרבה וריאציות; לפעמים הם מצליחים ולפעמים מתחרבשים; הם אישיים אך בו-זמנית מחוברים למסורת כלשהי ולקהילה; הם מגיעים עם טויסט או בלעדיו. בכל מקרה, הם אף פעם לא over.

לכל הפוסטים של הפרויקט

אביב שמח ופורח,

טל אלון

 

צילומי השער: בועז ארד, אייל דינר, דניאלה הורבין, מרב מרודי, שירי פיינגולד, אולף קונמן, אור ראודנסקי

צילומי השער: בועז ארד, אייל דינר, דניאלה הורבין, מרב מרודי, שירי פיינגולד, אולף קונמן, אור ראודנסקי

תגובות