אפרורי זה הסקסי החדש: כל מה שצריך לדעת על ראש העיר הטרי של ברלין

מי היה מאמין שפוליטיקאי אפרורי למדי כמו מיכאל מילר (Müller) יעמוד בראש העיר שחרתה את הסקסיות על דגלה? הסגן הנאמן של ווברייט נכנס היום לנעליו של קלאוס ווברייט — ויש מי שחושב שזה דווקא בדיוק מה שברלין צריכה

בדיוק יומיים לאחר שמלאו לו חמישים, החל היום מיכאל מילר (Michael Müller) פרק חדש ומפתיע לגמרי בחייו, כשמונה רשמית לתפקיד הבכיר ביותר שמילא עד כה בקריירה שלו: ראש עיריית ברלין.

מפתיע, משום שעד לפני כחודשיים קשה היה למצוא מישהו שיאמין שהפוליטיקאי האפרורי למדי הזה יעמוד בראש העיר שחרתה את הסקסיות על דגלה. גם אנחנו כאן בשפיץ הזכרנו אותו בספטמבר כמועמד שסיכוייו להיכנס לנעליו של קלאוס ווברייט, ראש העיר המתפטר, אינם גבוהים.

אבל כידוע, לא רק שמילר שבר את כל התחזיות, אלא שהוא עשה זאת בנוקאאוט כאשר זכה באמצע אוקטובר לתמיכתם של יותר מ-59% מחברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) בברלין, משאיר מאחוריו באבק את יאן שטוס, שנחשב בתחילת המירוץ למועמד מוביל אך קיבל בסופו של דבר רק 20% מהקולות, וראאד צאלח (זאלה), שגרף 18% מהקולות (תוצאה שהוצגה דווקא כהישג עבורו). בשורה התחתונה שני המועמדים גם יחד לא הגיעו לרף שהיה דרוש כדי לנצח בסיבוב הראשון, 40 אחוזים מהקולות; ואילו מילר, שכיהן כסגנו של ווברייט לאורך כהונתו כראש העיר (כמעט 14 שנה), עבר את הרף הזה בקלות.

הוא נולד בטמפלהוף ב-9 בדצמבר 1964 ובאופן סימבולי לדימוי הציבורי שלו נושא את השם הנפוץ ביותר בגרמניה. בצעירותו עבד עם אביו בבית הדפוס המשפחתי בטמפלהוף, והוא מכיר היטב את עולמם של העובדים הפשוטים. מזה 21 שנה הוא נשוי לקלאודיה, עובדת בנק, ולזוג שני ילדים, נינה בת ה-19 ומקס בן ה-16. לא בכדי הכותרת בשפיגל אונליין לאחר בחירתו היתה: Mehr Bürger als Meister ("יותר אזרח מאשר אדון" פירוק של המונח Bürgermeister, שפירושו "ראש העיר"). לפי הברלינר צייטונג, מילר, שמילא לאורך השנים שורת תפקידים בכירים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אוהב שוקולד "קינדר", נוהג ברכב רנו סניק – משפחתית טיפוסית למעמד הביניים, ובאופן כללי מעדיף הנאות פשוטות על פני פאר והדר. מיד עם היוודע ניצחונו הודה מילר בכנות: "לא ציפיתי לתוצאה כזו", וללא ספק ביטא את מחשבותיהם של רבים, לרבות מהמחנה שלו עצמו.

אז איך בכל זאת זה קרה? ראשית, בשכונות המערביות של ברלין, שבהן חיים החברים הוותיקים והאמידים יותר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שנטו יותר לתמוך במילר, היו אחוזי ההצבעה גבוהים יותר מהממוצע העירוני (כ-60%). שנית, שטוס וצאלח אמנם עשו עבודה טובה בעיתונות וברשתות החברתיות, מה שיצר עבורם נוכחות תקשורתית גבוהה, אבל ככל הנראה רובם של 17,000 חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, בעלי זכות ההצבעה במקרה הזה, אינם בדיוק חיות פייסבוק וטוויטר. שלישית, שטוס וצאלח ישבו שניהם על משבצת "האחר" ו"הצעיר", ולמעשה גרעו קולות זה מזה. אולם יותר מכל אלה פעלה כאן ברירת המחדל השמרנית שאופיינית ללא מעט צמתי הכרעה בפוליטיקה הגרמנית. רוב חברי המפלגה חששו למסור את ההגה לידיו של שטוס, האופוזיציונר הגדול ביותר של ראש העיר, שנתפס כ"אקטיבי" ו"שמאלני" מדי, ומחוץ למיינסטרים המפלגתי. ולבסוף, סקרים שפורסמו לפני ההצבעה חזו שעם מילר בראש, הסוציאל-דמוקרטים מתחזקים, ואילו עם שטוס הם נחלשים. אגב, רק לפני שנתיים הפסיד מילר לשטוס בהתמודדות על מזכ"לות המפלגה. שטוס נתמך אז על ידי צאלח, אבל מייד לאחר היבחרו של מילר בסיבוב הנוכחי מיהרו כל הצדדים להודיע שיעבדו בשיתוף פעולה מלא.

לאחר שבתחילת נובמבר אישרה גם ועידת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של ברלין פה אחד את בחירתו, המשוכה האחרונה שעמדה בפני מילר בטרם נכנס ללשכת ראש העיר היתה ההצבעה החשאית היום על בחירתו בפרלמנט הברלינאי, שבה הוא נזקק לפחות ל-50% מהקולות על מנת להתמנות לראש העיר הבא של ברלין. אולם גם כאן לא ציפו לו בעיות מיוחדות: להיפך, הוא קיבל אפילו שני קולות "מיותרים". למרות מיצובו התקשורתי כאדם חסר כריזמה, "Ein unscheinbarer Normalo", כפי שכינו אותו בברלינר צייטונג, מילר נחשב לאחד הפוליטיקאים האהובים בפרלמנט. עמיתיו מתארים אדם חביב, רציני ואמין, ומייד לאחר בחירתו על ידי הסוציאל-דמוקרטים שלחו הן השמרנים, שכבר הודיעו שאין סיבה מבחינתם לשנות את ההסכם הקואליציוני, והן הירוקים, מפלגת האופוציזיה הגדולה ביותר, מכתבי תמיכה במועמדותו.

במקומות אחרים התפטרות ראש עיר על רקע מחדל ענק כמו פרשת שדה התעופה של ברלין היתה אולי משמשת עילה למפלגות המתחרות לקרוא לבחירות חדשות (בעיקר על רקע העובדה שסקרים עדכניים מבטיחים התחזקות למפלגות האופוזיציה, הירוקים והשמאל/לינקה). אבל כאן בברלין אף מפלגה לא ניסתה לשבור את הכלים ונדמה שסיכוייו של מילר לשמר את הקואליציה עד לבחירות שאמורות להתקיים ב-2016 לא רעים בכלל.

ועם זאת, לראש העיר המיועד ממש לא מצפים חיים קלים. אף שעבד שנים ארוכות בצמידות לווברייט, הציפיות ממנו אינן להמשיך את דרכו, אלא בהחלט "לחשב מסלול מחדש". העובדה שהפוליטיקאי האהוב ביותר בעיר בעשור האחרון נאלץ ללכת הביתה עם הזנב בין הרגליים שימשה כסוג של קריאת השכמה לסוציאל-דמוקרטים. אף אחד גם לא שוכח שלמרות הניצחון הסוחף של מילר, במספרים מוחלטים בחרו בו בסופו של דבר רק 6,353 אנשים מתוך כ-2.5 מיליון בעלי זכות בחירה בברלין (0.0025%).

מיכאל מילר.

מיכאל מילר. האם יצליח להתגבר על פיאסקו שדה התעופה?

כמובן שהנושא הראשון והדחוף ביותר על שולחנו של ראש העיר החדש הוא פיאסקו שדה התעופה, שקשור בקשר הדוק לחובות הענק הכלליים של ברלין. אלה עומדים על 63 מיליארד אירו, כך שרק הריבית מגיעה לסכום הדמיוני של שני מיליארד אירו בשנה (!).

שדה התעופה הכושל ממשיך לעלות עוד ועוד כסף למשלמי המיסים (על פי הערכות 28 מיליון אירו בחודש), והסוף לא נראה באופק. השחיתות, חוסר היעילות וההפקרות שליוו את הפרויקט מאז תחילתו נחשפים על בסיס יומיומי כמעט. לא מעט בכירים כבר התפטרו, עשרות אנשי מקצוע הלכו הביתה וכמה מהמעורבים יישלחו כנראה גם לכלא. עם כל זאת ייאלץ מילר להתמודד, ובמהרה. כבר ביום עבודתו הראשון המתוכנן כראש עיריית ברלין נקבעה ישיבה בהשתתפות כל ראשי הפרויקט. התקווה של רבים היא שמכיוון שמילר לא היה ממש מעורב בפרויקט, הוא יוכל להיות ביקורתי ונחרץ יותר (בניגוד לווברייט) ולהביא לסיום הפרשה המביכה.

מעניין לציין שלמרות תפקידו הקודם כאחראי על פיתוח העיר והבנייה בה (Stadtentwicklungssenator), מילר לא נתפש בציבור ובתקשורת כבעל אחריות לעליית מחירי השכירות בברלין, אלא נחשב דווקא כמי שפועל רבות לטובת "האזרח הקטן". יהיה מסקרן לראות באיזה כיוונים יפעל בהקשר הזה עתה, כשיעמוד בראש הפירמידה השלטונית. בכל אופן תומכיו מבטיחים שיפתיע ויוכיח שהוא לא האיש האפור שחשבו, ואף מזכירים את השאיפה שלו לארח בברלין את המשחקים האולימפיים, אם יתאפשר כבר ב-2024.

בשפיגל אונליין בירכו על בחירתו של מילר, בטענה שהעיר דווקא זקוקה לראש עיר לא סקסי. "מי שמדבר על ברלין הטרנדית והאהובה בכל העולם שוכח שרוב האנשים שחיים כאן לא אוכלים צהריים ליד משרדי הממשלה, מקימים סטארטאפ במיטה או משפצים את דירת האלטבאו שלהם בפרנצלאואר ברג", נכתב שם, "רוב האנשים היו שמחים למצוא כאן עבודה. וכשהם נוסעים לעבודה, שה-S-Bahn לא יפסיק לעבוד עם השלג הראשון. ולפני העבודה, הם היו שמחים להביא את הילד שלהם לגן ילדים שלא מטפטף לתוכו גשם, או לבית ספר שבו המנהל לא צריך להתחנן לעירייה כדי לקבל נייר טואלט".

ובכל מקרה, למרות שלנצח ייקשר שמו לסלוגן "ענייה אבל סקסית", ווברייט הרי לא באמת הפך את ברלין למה שהיא. ההיסטוריה של העיר והאופן שבו היא נגלית בה, החיים התרבותיים שהיא מציעה, הארכיטקטורה, המהגרים שלה, עלות המחיה שבכל זאת עדיין נמוכה באופן יחסי – כל אלה כנראה יהיו כאן גם בעידן מילר.

תגובות