לאן עפות האריזות כשהמילקי נגמר? מדריך המיחזור השלם

כתבנו וצלמנו האמיצים צללו לייקום המקביל (והמצחין) של ברלין כדי להבין אחת ולתמיד: מה באמת קורה אחרי שמחליטים מי יוריד את הזבל, ואיפה לעזאזל אמורים לזרוק את הטישו המשומשים

ערים הן יצורים חיים. יצורים שנולדים, צומחים, מתפתחים ולעיתים אף מתים. וכייצורים חיים הן עושות מה שייצורים חיים עושים באופן טבעי – מייצרות פסולת. המון פסולת במקרה של עיר ענקית כמו ברלין. לפסולת ולאופן שבו מטפלים בה יש חשיבות עצומה. אמנם מי שמטייל ברחובות מסוימים בשכונות מסוימות בעיר יכול בקלות לחשוב שבברלין נהוג להשליך את הזבל ברחוב, אבל לאמיתו של דבר אין אדם בעיר שלא מעורב – במודע או שלא במודע – במערכת המורכבת שבלעדיה ברלין היתה לא רק מוצפת זבל, אלא גם עומדת במקומה, משום שברלין מוּנעת מכוח הפסולת שהיא עצמה מייצרת.

מסובכת ומייגעת ככל שנדמית לכם הפרדת הפסולת הביתית והכנתה לאיסוף, הרי שהיא רק חוליה אחת קטנה בתהליך מורכב וארוך הרבה יותר. על שאר השלבים המרובים מופקדים אנשי ה-BSR, אותם גברים ונשים בכתום שמתפעלים את העיר יומם וליל, בקור ובחום. מטאטאים, מקרצפים, מרוקנים פחי אשפה, מרימים פסולת מהמדרכות, אוספים את השלכת בסתיו, מפזרים חצץ ומלח בחורף, מעלימים את ערימות הזבל האינסופיות שמייצרים המבקרים הרבים בפסטיבלים ובאירועים השונים באביב ובקיץ.

החברה הראשונה שנועדה לנקות את ברלין הוקמה כבר ב-1875. אבל ה-BSR, קיצור של Berliner Stadtreinigung, הוא תאגיד ללא מטרות רווח שהוקם בצורתו הנוכחית ב-1992, לאחר איחוד גרמניה, על ידי מיזוג שתי חברות מקבילות ממזרח וממערב העיר. במסגרתו פועלת גם חברת מיחזור שדווקא יש לה מטרות רווח (ועוד נרחיב על כך בהמשך). בכל אופן, ה-BSR שייך באופן רשמי למדינת ברלין ולכן מחויב לספק שירות לציבור. השירות הוא טיפול בפסולת הביתית של ברלין ובפסולת שהעיר עצמה מייצרת, כלומר לא כולל סילוק הפסולת של העסקים המסחריים. אמנם מדובר רק בכשליש מסך הפסולת המיוצרת בעיר, אך גם כמות זו היא עצומה. ב-2012 בלבד אנשי ה-BSR היו אחראים לסילוקן ולמיחזורן של יותר ממיליון וחצי טונות של זבל מכל הסוגים.

כדי למלא את המשימות שעל הפרק ולאפשר לנו לחיות בניקיון יחסי, ה-BSR מעסיק צבא קטן של 5200 עובדים וכ-400 כלי רכב (כולם, למעט רכבי שרד, כתומים), שחולש על איזור של כמעט 890 קמ"ר – יותר משטחן של מינכן, שטוטגרט ופרנקפורט גם יחד. ניהול הפסולת של העיר הגדולה ואולי המלכלכת ביותר בגרמניה הוא משימה תובענית. העבודה לא קלה לרוב, אבל תנאי ההעסקה, השכר והיציבות במקום העבודה, יחד עם אפשרויות קידום, גישה לאוצרות הניגלים בפסולת וכמובן מדים כתומים ומהממים, הופכים את BSR לאחד ממקומות העבודה המבוקשים בגרמניה כולה. התחרות על כל מקום שמתפנה, שתמיד היתה עזה, החריפה עוד יותר מאז 2012, השנה בה החלו להעסיק גם נשים בתפקידים שקודם לכן הועסקו בהם רק גברים, כמו טיטוא רחובות ופינוי פסולת.

אבל גם הם, האנשים בכתום, מהווים רק חלק אחד בסיפור גדול הרבה יותר. רק כאשר נחשפים לחומרים (אם כי יש יותר מדי דברים שעובדי ה-BSR מתעסקים בהם שלא מומלץ להיחשף להם, לפחות ללא הגנת כפפות ומסיכות), למקומות שאליהם הם נודדים ולשימוש שעושים בהם – מתחילים להבין באיזה גודל של מיזם מדובר, וכמה הוא יעיל ומרשים.

כדי להבין אחת ולתמיד את המסתורין הגדול של מה שקורה אחרי שמחליטים מי יוריד את הזבל, הואיל בטובו דובר ה-BSR, ד"ר תומס קלוקנר, להראות לנו כיצד הדברים עובדים מקרוב. קרוב מאוד, ולעיתים גם מצחין.

אשפה עם ייעוד

לא כל סוגי הפסולת זהים, ובוודאי שלא שווים זה לזה. משום כך, כפי שכולנו יודעים, את הפסולת הביתית מפרידים עוד לפני שמשליכים אותה לפחים הגדולים שבחצר: פח לאריזות, פח לפסולת אורגנית (ביו), פח נייר ופח פסולת כללית, כלומר זו שאינה נופלת באף אחת מהקטגוריות המופרדות. מיכלי איסוף הזכוכית (שקופה, ירוקה או חומה) נמצאים על פי רוב ברחוב ולא בחצרות הבתים.

אם השלכתם את האשפה הממוינת שלכם לפחים הנכונים, אב הבית שלכם (בהנחה שיש אחד בבניין), לא ייאלץ לחטט בהם ולשלוף פסולת שלא מוּינה כראוי (חישבו עליו בפעם הבאה שתורידו של הזבל. אתם יכולים להיות בטוחים שהוא חושב עליכם בעודו נובר בפסולת שלכם). אם טעיתם, ואם אב הבית לא היה שם כדי להציל את המצב, יש סיכוי טוב שהפסולת תגיע לאתר הטיפול הלא נכון.אם מישהו בדרך יזהה שמדובר בפסולת שלא במקומה (מונח מוזר, שכן פסולת בהגדרתה הבסיסית ביותר היא חומר שאינו במקומו), על הבניין שלכם יושת קנס. קנס שבסופו של דבר תשלמו אתם, באמצעות דמי ועד הבית.

אם תהיתם, למשל, מי מסלק את אותם רהיטים שתושבי שכונות מסוימות בעירנו נוהגים לקשט בהם את רחובותיהם, או מי מסלק את עצי חג המולד שגוועים לאיטם על מדרכות עירנו כל ינואר, הרי שבשני המקרים התשובה היא: אתם. אמנם לא במישרין, אבל בכל זאת: אנשי ה-BSR אוספים בערך 370,000 עצי חג מולד מדי שנה, ו-11,000 טונות של מקררים, ספות, ארונות ושאר חפצים שברלינאים בוחרים להוסיף לנוף עירנו. עבור כל חפץ נשלח חשבון לעיריית הרובע.

כל סוג של פסולת, בכל סוג של פח, עובר מסלול טיפול שונה לגמרי, משום שלפסולת יש ערך של ממש. החוק אינו מחייב בתים להחזיק פחי מיחזור והחלטה זו נתונה לשיקול ועד הבית (או חברת הניהול). לכן לא תמיד בכל בניין יש את כל סוגי הפחים. אך המיחזור הוא עסק גדול בברלין ולכן סביר להניח שלפחות חלק מפסולת הבניין שלכם נמכרת לחברה מסחרית (למשל, לחברה בת של ה-BSR), שמקווה לעשות רווח על ידי מכירת חומרי גלם ממוחזרים. פוטנציאל רווח של ממש במיחזור פסולת קיים בעיקר במיחזור נייר ומתכות. בכל הנוגע לאריזות ולעטיפות למיניהן, שמהוות חלק גדול מהפסולת הביתית, הטיפול בהן כבר כלול, על פי חוק, במחיר המוצר שאתם רוכשים. החומרים השונים המרכיבים את האריזות מופרדים, נשטפים, נגרסים – ונמכרים לשימוש חוזר. כך, למשל, בקבוקי השתייה הממוחזרים חוזרים אלינו כידוע בצורת שמיכות או בגדי פליס, והמתכות והאלומיניום ממוחזרים שוב לחומרי גלם שונים לתעשייה. אריזות המיץ והחלב, שמורכבות משילוב של נייר וחומרים נוספים, "נסחטות" בתהליך מיוחד עד שהחומרים נפרדים שוב. הנייר חוזר למיחזור ומשמש לעתים קרובות לייצור תבניות ביצים וקרטון גלי, ואילו שאריות האלומיניום נמכרות על פי רוב לתעשיית המלט.

בעבר התקיימה הפרדה בין פחים צהובים לאריזות ופחים כתומים לפסולת מתכתית, כלי בית, טקסטיל ומוצרים אלקטרוניים. אולם מאז ינואר 2013 אוחדו הפחים הצהובים והכתומים, בעיקר כדי לפשט את תהליך ההפרדה ובתקווה לשכנע כך יותר אנשים להקפיד עליו. כיום כל הפחים הצהובים והכתומים מיועדים לאותם סוגי פסולת: אריזות מכל הסוגים למעט נייר וקרטון, קופסאות שימורים, בקבוקי פלסטיק ללא פיקדון, מכלי משקה וכל דבר אחר שעשוי פלסטיק או מתכת, לרבות צעצועים שבורים, כלי עבודה, סירים ומחבתות, סכו"ם, ברגים ועוד. לעומת זאת, מאז האיחוד בין הכתומים לצהובים אין להשליך אליהם קלקר, דיסקים, מוצרי עץ, טקסטיל, מכשירי חשמל, נורות וסוללות.

הצחנה משתלמת

ומה עושים עם הזבל האורגני/ביו? קרוב ל-128,000 טונות של פסולת אורגנית ביתית, יחד עם 90,000 מטרים רבועים של עלי שלכת שמשירים העצים בעיר (400,000 מהם, אם אתם מתעקשים לדעת) נאספים בידי ה-BSR ומוצאים את דרכם למתקן טיפול ב-Ruhleben מדי שנה. מכל המתקנים של ה-BSR, מתקן זה הוא ללא ספק המצחין ביותר, ואולי אף היעיל ביותר: באמצעות סדרה של תהליכי הפרדה, התססה וזיקוק של הפסולת האורגנית, מופק מספיק דלק ביולוגי בצורת גז כדי לתדלק קרוב ל-200 מתוך 400 כלי הרכב של ה-BSR, שכוללים לא רק משאיות זבל אלא גם רכבי ניקוי רחובות, מפלסות שלג, מפזרות מלח והרכבים שבהם הנהג/ת יושבים בצד ימין (כמו באנגליה) כדי שיוכלו להגיע לפחים שבצד הדרך מבלי לרדת לכביש. במילים אחרות, מכוניות הזבל נעות על אותו הזבל שהן אוספות, במעגל מיחזור כמעט מושלם. כמעט, משום שכאמור שלא מספיק דלק ביולוגי מופק כדי להניע את כל הרכבים (זיכרו זאת בפעם הבאה שאתם משליכים קליפת בננה לפח הלא נכון).

את הנוזלים והמוצקים שנותרים לאחר הטיפול בפסולת האורגנית, ה-BSR ממיר לדשן (אורגני!), שנמכר לחקלאים. אגב, מתוך תריסר העובדים שדרושים להפעלת מתקן הטיפול בפסולת האורגנית, נראה שרק אחד נאלץ לעבוד באיזור הצחנה. שיטות הטיפול המתקדמות מאפשרות לעובדים לשלוט בתהליך באמצעות מחשבים, ולעיתים אף בטלפונים חכמים. ועם זאת, מסתבר שעדיין אין תחליף לאיש עם מטאטא שמסוגל להגיע לכל אותן פינות שהמחשב וזרועותיו הרובוטיות לא יכולים להגיע אליהן.

בונקר מפלצתי

עיקר הפסולת שה-BSR אוסף היא ה"שאר": זו שנאספת מהרחובות (88,000 טונות מדי שנה), זו שמרוּקנת מתוך פחי האשפה שפזורים ברחובות העיר (6,800 טונות), זו שמושלכת לאחר כבוד בשקית אשפה לפח השחור (לא ברור כמה בדיוק, אבל ללא ספק הרבה מאוד). עבור כל מה שמושלך לפח הכללי אתם משלמים באמצעות דמי ועד הבית והמיסים.

פסולת זו מוסעת לאחר איסופה לאחת מארבע תחנות טיפול שמצויות בברלין. לא מטמנות (שנסגרו לפני שנים), אלא תחנות טיפול, משום שב-BSR מנסים להפיק את המיטב גם מהפסולת שלא מוּינה, או שאי אפשר היה להחליט לאיזה פח להשליכה. גולת הכותרת של תחנות טיפול אלה היא תחנת ה"פסולת לאנרגיה" שנמצאת גם היא ב-Ruhleben, קרוב לתחנת הטיפול בפסולת האורגנית. בין 1,000 ל-3,000 טונות של פסולת מגיעות מדי יום לתחנה זו בלבד, שם מפרידים ממנה את המתכות באמצעות מגנטים עצומים, ואת השאר משליכים ל"בונקר".

יונתן מתנסה בהפעלת הזרוע בבונקר המפלצתי

יונתן מתנסה בהפעלת הזרוע בבונקר המפלצתי צילום: אייל דינר

הבונקר, שהוא דווקא חדר על-קרקעי המשתרע על פני 20,000 מטרים רבועים, מצוי תחת לחץ אוויר שלילי המונע מאוויר להימלט ממנו החוצה. בתוכו מוחזקים הררים של פסולת בלתי ממוינת. את הפסולת הזו הופכים לחשמל: מעל החדר המפלצתי הזה, שגובהו כגובה בניין בן חמש קומות, תלויה זרוע רובוטית שמחוברת למסילות אופקיות ואנכיות. ממש כמו אותם משחקים בהם ילדים (ובואו נודה, לעתים גם מבוגרים) מקריבים מטבעות ומנסים ללא הצלחה להביא מנוף מכני לדלות צעצוע מתוך תיבת זכוכית – אך בקנה מידה עצום. את הזרוע הזו זוכה להפעיל מספר מצומצם מאוד של עובדים מנוסים וותיקים, המסוגלים, בעדינות מפתיעה ובמהירות מבלבלת, להניע אותה, להטילה להר האשפה ולדלות מתוכה קרוב ל-12 טונות אשפה בכל הנפה, שאותן הם מעבירים למשרפה הסמוכה. באמצעות החום הנוצר משריפת הפסולת מרתיחים מים, ואת אדי המים מוכרים לשכנים שמעבר לכביש: חברת Vattenfall, שמשתמשת באדים להפקת חשמל (בין השאר, החשמל שדרוש לתפעול מתקני ה-BSR). חשוב לציין שהגזים הנוצרים בזמן הבערה מטוהרים בטרם ייפלטו מארובת המשרפה, דבר המביא לכך שהאוויר הנפלט מארובת המפעל למעשה נקי יותר מהאוויר הסביבתי. זאת אומרת שהמפעל הענק, המלא בזבל בוער ומצחין, בעצם מתפקד גם כמטהר אוויר ענקי. אמנם המפעל ב-Ruhleben הוא המיזם הגדול ביותר להפקת אנרגיה מפסולת, אך הוא אינו היחיד: חלק ממטמנות האשפה הישנות של ה-BSR משמשות היום להפקת גז מתאן, ועוד אנרגיה מופקת, כפי שכבר צוין, מהפסולת האורגנית שלנו.

צילומים: אייל דינר

צילומים: אייל דינר

אמנם אין פסול, מבחינה טכנית, בהשלכת פסולת לא ממוינת, משום שמשרפות הענק של ה-BSR יזללו בקלות כל דבר שיושלך לתוכן. אבל יש בכך משום בזבוז. פסולת היא משאב, ובאופן נדיר משאב שהולך וצומח. רק טיפול נכון במשאב יאפשר לנו לא רק לחיות עימו בשלום, אלא גם להפיק ממנו את המיטב, ולהפוך את המשאב הזה, את הפסולת שלנו, מדבר סתמי שאינו במקומו, לדבר ערך של ממש. אמנם בלי ה-BSR לא היינו יכולים לצאת מפתח ביתנו מבלי לפגוש ערימת פסולת, אבל בלי עזרת כולנו, אנשי ה-BSR לא יכולים למלא את משימתם החיונית.

איך לייצר מלכתחילה פחות אשפה?

תגובות