המחקר שחושף מה באמת חושבים הגרמנים על הישראלים ולהיפך

לרגל 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה ערכה קרן ברטלסמן מחקר מקיף בשתי המדינות החושף אוסף מרתק של נתונים סותרים ומשלימים, מפתיעים וצפויים. פרסום ראשון של הממצאים המלאים

אולי כדאי להתחיל מהסוף — במחקר הזה יוכל כל אחד למצוא את מה שבא לחפש. אין כאן כותרות חד משמעיות (אם כי כמה מהן בהחלט יכולות להישמע דרמטיות למדי), וגם אם יהיו מי שייצרו אותן (ויהיו) — היו בטוחים שניתן באותה מידה לייצר כותרות שמחזקות את הטיעון הנגדי. במקום לחפש מסקנה נחרצת יש לקרוא את המחקר המקיף של קרן ברטלסמן לרגל חמישים שנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה כאוסף מרתק של נתונים סותרים ומשלימים, מפתיעים וכאלה שאפשר היה לצפות להם. אין כאן נרטיב אחד, בדיוק משום שמדובר ביחסים שהמילים "מורכבים" ו"דינמיים" הן אנדרסטייטמנט רציני לידם.

מה שיש כאן הרבה מאוד פיסות מידע חשובות, שביחד עשויות לתת תמונה מורכבת יותר על מצב היחסים, וכבונוס למי שחיים בגרמניה — היכולת להבין טוב יותר את החברה שבה אנו חיים.

המחקר, שכותרתו היא "גרמניה וישראל היום — מחוברות דרך העבר, חלוקות לגבי ההווה?", מבוסס על סקרים שנערכו בקרב מדגמים מייצגים של גרמנים בגרמניה ושל יהודים-ישראלים בישראל בינואר 2013 (אלף משתתפים מעל גיל 18 בכל מדינה). לצורכי השוואה שימשו נתונים ממחקרים דומים שנערכו ב-1991 וב-2007. כדי לוודא שהנתונים בצד הגרמני לא השתנו בצורה משמעותית מאז עריכת הסקר ועד לפרסומו, בעיקר על רקע המלחמה בעזה בקיץ 2014, חלק משאלות המחקר נבדקו שוב בגרמניה בלבד באוקטובר 2014.

את המחקר ערכו ד"ר רובי נתנזון, מנהל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית בישראל, וד"ר סטפן הגמן מאוניברסיטת Kaiserslautern בגרמניה, וניהל אותו סטפן וופל, המומחה הגרמני של קרן ברטלסמן בענייני ישראל.

אז נתחיל:

עמדות עכשוויות לגבי המדינה והזהות הלאומית העצמית

בחלק זה נבדקו היבטים הנוגעים לתפישת המדינה והזהות הלאומית בקרב שני הצדדים, במטרה לזהות הבדלים בתפישות העצמיות, שעשויים להוביל בהמשך לפערים גם ביחסים.
"להיות גרמני/ישראלי זה חלק חשוב מהזהות שלי" בסך הכל, הסכימו 80% מהגרמנים עם ההצהרה הזאת, אם כי מתוכם רק 40% השיבו "מסכים בהחלט", 22% "מסכים" ו-18% "נוטה להסכים". בישראל, לעומת זאת, רוב מדהים של 90% הסכימו להצהרה שלהיות ישראלי זה חלק חשוב מהזהות שלהם, מתוכם 74% בחרו בתשובה שמביעה את החיבור הלאומי החזק ביותר ("מסכים בהחלט").
"בהשוואה למדינות אחרות המדינה שלי מאוד מוסרית" 40% מהגרמנים הסכימו במידה רבה או די רבה עם ההצהרה שמדינתם היא "מאוד מוסרית בהשוואה למדינות אחרות", לעומת 62% מהישראלים. בשתי המדינות השיעור הכללי של הנוטים להסכים להצהרה הזאת במידה כלשהי דומה (79% בישראל לעומת 76% בגרמניה), אולם בישראל פי שלושה משיבים בחרו בהחלטיות המרבית האפשרית. עורכי המחקר מציינים כי העובדה שעל אף השואה 76% מהגרמנים מחשיבים את גרמניה למדינה מאוד מוסרית ביחס למדינות אחרות, עשויה להיות קשורה לתפישה העצמית של הגרמנים כמי שלמדו לקח מהעבר והפכו לאומה בוגרת ואחראית.
"ביקורת נגד המדינה היא ביטוי לחוסר נאמנות" כשני שלישים מהנשאלים הישראלים (68%) סבורים שהבעת ביקורת על ישראל היא ביטוי של חוסר נאמנות למדינה. מספר הישראלים שמסכימים בהחלט עם האמירה הזאת (37%) גדול יותר מפי שניים ממספר הגרמנים שענו את אותה תשובה לשאלה המקבילה (14%). השיעור הכולל של גרמנים שסבורים שביקורת נגד המדינה מהווה ביטוי לחוסר נאמנות עומד על 50%.
"בדמוקרטיה, אין להגביל את זכויות הפרט תחת שום נסיבות" 89% מהגרמנים הסכימו עם הצהרה זו, מתוכם 48% בחרו במידת ההסכמה הגבוהה ביותר. עורכי המחקר מייחסים את השיעור הגבוה לטרנספורמציה בלאומיות הגרמנית לאחר מלחמת העולם השנייה, שהביאה לאימוץ ערכים אוניברסליים תחת הערכים הלאומיים. בישראל הסכימו עם ההצהרה הנ"ל 63%, מתוכם רק 26% בחרו במידת ההסכמה הגבוהה ביותר.
"ההגנה המשפטית על מיעוטים אתניים ודתיים היא אחת המשימות הדחופות של החברה שלנו" 80% מהגרמנים הסכימו עם אמירה זו, מתוכם 28% בחרו במידת ההסכמה הגבוהה ביותר. לעומתם רק 66% מהישראלים הביעו הסכמה עם דחיפות ההגנה המשפטית על מיעוטים אתניים ודתיים בישראל. עורכי המחקר מציינים, כי המחויבות הליברלית של הגרמנים לא נאלצה לעמוד במבחן מאז מלחמת העולם השנייה, לעומת המצבים המורכבים — פוליטית וביטחונית — שעימם מתמודדת ישראל. הם מפנים אצבע גם לעובדה ש-58% מהגרמנים הביעו הסכמה עם ההצהרה "אני רואה בכך איום כאשר מיעוטים תרבותיים או דתיים במדינה שלי גדלים בצורה משמעותית", וכתבו כי לדעתם מדובר בתמרור אזהרה לכך שבעיתות משבר הערכים הליברליים של הגרמנים אינם יכולים להילקח כמובנים מאליהם. אגב, אותו היגד לגבי המיעוטים זכה להסכמה של 73% מהנשאלים הישראלים.

graph3_new

 

עמדות עכשוויות לגבי היסטוריה ושואה

בשלב הבא ביקשו עורכי המחקר לבדוק את ההתייחסות העכשווית של גרמנים וישראלים להיסטוריה ולשואה, הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה רגשית.

81% מהנשאלים הגרמנים הביעו הסכמה עם האמירה "עלינו להתרכז בבעיות העכשוויות ולא בפשעים שבוצעו על ידי הגרמנים נגד היהודים לפני יותר משבעים שנה". עורכי המחקר מציינים שרדיפת היהודים נתפשת על ידי הגרמנים כפרק אפל בהיסטוריה שלהם, אבל לא כחלק מהותי מזהותם. עם זאת, חשוב לציין כי בהשוואה לסקרים מוקדמים יותר ניתן לראות כי במהלך השנים גדל בהתמדה מספרם של אלה שדווקא מתנגדים להצהרות מסוג זה – מ-20% שהתנגדו להתרכזות בהווה על חשבון פשעי העבר ב-1991 ל-37% ב-2007 ו-42% במחקר הנוכחי. עורכי המחקר מציינים כי הרצון לסגור את פרק השואה נתמך בעיקר על ידי מי שנולד אחרי 1970, אלה שהוריהם לא היו בדרך כלל מעורבים באופן ישיר בפשעי המשטר הנאצי. לדבריהם, זהו אתגר לזיכרון הקולקטיבי בגרמניה, שיגבר ככל שאותו זיכרון יתנתק מזיכרונות משפחתיים ומהיסטוריה שבעל פה.

זאת ועוד, 79% מקבוצת הגיל 29-18 מסכימים עם ההצהרה "מכעיס אותי שפשעים שבוצעו נגד היהודים עדיין מוחזקים כנגד גרמנים היום". בקרב בני השישים פלוס שיעור ההסכמה עם האמירה הזו עומד על 58%. עורכי המחקר כותבים כי בקרב הדור הצעיר של הגרמנים ניכרת כמיהה לכך ש"להיות גרמני" ייחשב ל"דבר נורמלי".

בקרב המשתתפים הישראלים, 64% אמנם הסכימו עם האמירה הכללית כי יש להתרכז בבעיות העכשוויות ולא בפשעים שבוצעו על ידי הגרמנים נגד היהודים לפני יותר משבעים שנה, אבל 77% התנגדו לאמירה ספציפית יותר, שלפיה "הגיע הזמן להפסיק לדבר כל כך הרבה על רדיפת היהודים ולשים את העבר מאחורינו".

graph7

בהמשך המחקר נבדקו גם הסיבות שלהן מייחסים שני הצדדים את היתכנות השואה. 61% מהגרמנים בחרו ב"מצב הכלכלי הגרוע והאבטלה הגבוהה" כגורם הראשון במעלה שסייע למפלגה הנאצית לעלות לשלטון. לעומתם, הסיבה המרכזית שנבחרה על ידי הנשאלים הישראלים (67%) היא "הנטיה הגרמנית למלא פקודות", והשנייה אחריה היא "האופי הבסיסי של הגרמנים" (פי שניים משיעור הגרמנים שהסכימו עם האמירה הזו). עם זאת, עורכי המחקר הופתעו לגלות כי המשיבים משתי המדינות ייחסו משקל די דומה לנטייה הגרמנית למלא אחר פקודות, לפחד מהטרור הנאצי ולמצב הכלכלי, וכתבו כי בשני הצדדים רואים את השואה כתוצאה משולבת של נסיבות חיצוניות ונטיות לאומיות.

בשלב הבא נבדקו נטיות רגשיות של הנשאלים כלפי השואה, מתוך הנחה שגם רגשות הם תוצר של תהליכי סוציאליזציה קבוצתיים, וכן שאינטנסיביות רגשית כלפי נושא מסוים מצביעה על הרלבנטיות שלו ליחידים ולקבוצות. בשתי המדינות, כ-90% חשים חרטה ויותר מ-80% עדיין חשים כעס. חצי מהישראלים ו-60% מהגרמנים חשים בושה, בעוד שמחצית מכל קבוצה חשה פחד. המפתיע מכל לטעמם של עורכי המחקר הוא ששיעור דומה של גרמנים וישראלים — קצת יותר משליש בכל אחת מהקבוצות — חשים אשמה, וכמעט אותו שיעור של נשאלים — 56% גרמנים ו-55% ישראלים — חשים אחריות. לדברי החוקרים, העובדה שהרבה יותר גרמנים חשים אחריות מאשר אשמה, כמו גם העובדה ש-39% מהם חשים אדישות — קשורה למרחק ההיסטורי מהאירועים (אבל אם כך — מדוע 83% עדיין חשים זעם כשהם חושבים על רדיפת היהודים?).

העובדה ששליש מהישראלים חשים אשמה מוסברת במחקר בתחושות שעדיין מלוות חלק מהאוכלוסיה על כך שלא נעשה מספיק כדי להגן על היהודים באירופה בזמן אמת. אגב, לא פחות מ-50% מהישראלים חשים תחושות של נקמה כשהם חושבים על השואה (הגרמנים לא נשאלו על נקמה). עורכי המחקר מציינים כי בהתחשב בדעות החיוביות של ישראלים כלפי גרמניה כיום (שיוצגו בהמשך) — לא ברור כלפי מי בדיוק מופנות תחושות אלה.

graph5

יחסי ישראל-גרמניה כיום

על פי המחקר, למרות הרושם שעשוי להצטייר למשל מהעיסוק הרב במעבר של ישראלים לברלין, לרוב הישראלים יש עניין מועט אם בכלל להכיר את גרמניה של היום. גרמנים מצידם מתעניינים יותר בישראל, וכמעט רבע מהם מביעים עניין רב לדעת עליה יותר. עורכי המחקר מציינים עם זאת כי ייתכן שהעניין נובע מהכיסוי הלא פרופורציונלי של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני במדיה הגרמנית, ומזכירים שאין לבלבל בין הבעת עניין במידע על הצד השני לבין גישות חיוביות כלפיו. המשיבים הגרמנים חלוקים באופן כמעט שווה בין דעות חיוביות (46%) ולא חיוביות (42%) כלפי ישראל. רק ל-4% יש דעה מאוד חיובית על ישראל בעוד של-9% יש דעה מאוד שלילית עליה. עם זאת, עורכי המחקר מציינים שחל שיפור בעמדות הגרמניות כלפי ישראל ביחס לנתונים מ-2007.

לעומת זאת, 12% מהישראלים מביעים תחושות חיוביות מאוד כלפי גרמניה, פי שלושה מהקבוצה המקבילה של גרמנים. ניכר כי למרות התחושות החזקות שיש עדיין בקרב הישראלים כלפי השואה, הן מנותקות במידה מסוימת מהיחסים העכשוויים עם גרמניה. לא פחות מ-68% מהישראלים הביעו רגשות חיוביים בסך הכל כלפי גרמניה, לעומת 57% בלבד ב-2007 ו-48% ב-1991. ל-63% מהישראלים יש גם דעה חיובית על ממשלת גרמניה. הנתונים מראים שלרמת ההשכלה יש השפעה על נטיית הנשאלים כלפי ממשלת גרמניה: כמעט ל-75% מהישראלים עם רמת ההשכלה הגבוהה ביותר במחקר יש דעה חיובית על גרמניה, לעומת 59% מהישראלים עם רמת ההשכלה הנמוכה ביותר. משתנה נוסף שנמצא כמשפיע בצורה מובהקת על האהדה לגרמניה הוא גיל ורמת דתיוּת: צעירים דתיים ישראלים נוטים להחזיק בדעה השלילית ביותר על גרמניה. אבל גם בקרב קהל לא דתי, הדעה על גרמניה נוטה להיות יותר שלילית בקרב צעירים: 53% מבני ה-18 עד 29 רואים את גרמניה בצורה חיובית בעוד שהשיעור עולה ל-80% בקרב נשאלים בני 60 ומעלה.

graph8

בקרב הגרמנים, ניכר הבדל משמעותי בין מגמת ההתייחסות לישראל באופן כללי ולמדיניות הממשלה באופן ספציפי. בעוד שכאמור ל-46% מהגרמנים יש דעה חיובית באופן כללי על ישראל, ל-62% יש דעה שלילית למדי או שלילית מאוד על ממשלת ישראל. 41% מהמשיבים נוטים להסכים או מסכימים לגמרי עם האמירה ש"מדיניות הממשלה הישראלית כלפי הפלסטינים דומה למדיניות הנאצים כלפי היהודים" (עלייה חדה לעומת 30% שסברו כך ב-2007). בשקלול כל הנתונים הללו עורכי המחקר מגיעים למסקנה כי הגרמנים הרבה פחות חיוביים כלפי ישראל מאשר הישראלים כלפי גרמניה. הם מזהירים, כי לקיחת התמיכה הפוליטית הגרמנית בישראל כמובנת מאליה אינה מביאה בחשבון את השינויים באווירה הציבורית בגרמניה כיום.

graph9

המחקר בדק גם שאלות שקשורות לאנטישמיות, אך בהבהרה שנשלחה לאחר שליחתו לדפוס ביקשו עורכיו להבהיר כי הנתונים שאליהם הגיעו, שנחשבים גבוהים מעט יותר מהנתונים המוכרים, קשורים לעובדה שהמחקר מפרסם תשובות לשאלות בודדות, בעוד שמומחים בתחום נוהגים לשלב משתנים שונים על מנת להגיע לתוצאות מהימנות. לכן מבקשים עורכי המחקר להתייחס לשאלות בנושא כאל שיקוף נקודתי ולא כאל מחקר מקיף בנושא המורכב של אנטישמיות.

הנקודה הראשונה שנבדקה אינה עוסקת באנטישמיות דה פאקטו בגרמניה, אלא דווקא באופן שבו תופשים אותה בישראל ובגרמניה. 77% מהגרמנים מאמינים שמעט מאוד גרמנים אם בכלל מחזיקים בדעות שליליות כלפי יהודים. הנתונים מהצד הישראלי חושפים סקפטיות כלפי ההערכה הזאת: בעוד ש-49% מהישראלים מאמינים שלרוב הגרמנים היום אין תחושות שליליות כלפי יהודים, 41% עדיין חושדים שרוב או כל הגרמנים עדיין אנטישמים. לסקפטיות הזאת שותפים גם 19% מהגרמנים. ואמנם, על פי המחקר, 28% מהגרמנים מסכימים עם ההצהרה שליהודים יש יותר מדי כוח בעולם — נתון מדאיג בהחלט.

graph10

אחריות מיוחדת?

מהן ההשלכות של היחסים המיוחדים בין גרמניה לישראל כיום? האם לגרמנים יש אחריות מיוחדת בשל העבר הנאצי? על פי המחקר, בקרב הישראלים יש הסכמה רחבה למדי על כך שלגרמניה יש אחריות מיוחדת באופן כללי, וכלפי היהודים בפרט. למרות שהשאלה נשאלה בשתי דרכים שונות — פעם כהצהרה כללית שלפיה "על רקע העבר הנאצי שלה, לגרמניה יש אחריות מיוחדת", ופעם כהצהרה ספציפית, שלפיה "על רקע העבר הנאצי שלה, לגרמניה יש אחריות מיוחדת כלפי היהודים" — שיעור המשיבים בחיוב בקרב הישראלים היה כמעט זהה, 74% ו-73% בהתאמה. עורכי המחקר מציינים כי לעמדה זו שותפים גם חברי האליטה הפוליטית הגרמנית, והם מביעים אותה שוב ושוב בנאומים ובאמצעות מדיניות ציבורית. עם זאת, ממצאי הסקר חושפים עמדות מורכבות יותר בקרב המשיבים הגרמנים. בעוד שרוב הנשאלים (61%) מכירים בכך שלגרמניה יש אחריות מיוחדת באופן כללי, רק 40% מאמינים שלגרמניה יש אחריות מיוחדת כלפי העם היהודי. עורכי המחקר מייחסים את הפער הזה לכך שתודעת ה"לעולם לא שוב" הגרמנית נשענת על הרעיון האוניברסלי של זכויות אדם וההגנה על מיעוטים ולאו דווקא בהקשר היהודי. יתרה מזאת, הלקחים של מלחמת העולם השנייה כוללים נטייה גרמנית דומיננטית להתנגד למלחמה ככלי פוליטי בכל תנאי, מה שעל פי החוקרים "עשוי להסביר את הדחייה של היבטים מסוימים במדיניות הישראלית". אחריות, אם כן, מוגדרת על ידי הגרמנים לעתים קרובות במונחים אוניברסליים יותר מאשר כסולידריות עם ישראל. הישראלים, לעומת זאת, מצפים מגרמניה לתמוך בישראל ובמדיניותה בכל מצב. התפישה השונה לגבי המשמעות המדויקת של מונח האחריות והציפיות שנלוות לה עשויות על פי עורכי המחקר להוות טריגר למחלוקות ולעימותים, כפי שיודגם בהמשך.

graph11
מחויבות לחיים יהודיים בגרמניה חשוב להדגיש כי בשונה מהעמדות האמביוולנטיות כלפי ישראל שצוטטו לעיל, 74% מהמשיבים הגרמנים מאמינים שלגרמניה יש אחריות לטפח את החיים היהודיים במדינתם. עורכי המחקר אינם מציינים זאת, אך ייתכן שזוהי אינדיקציה לכך שבניגוד לטענות שנשמעות בנושא, חלקים גדולים בציבור הגרמני אכן מבדילים בין ביקורת פוליטית נגד ישראל לבין עמדות אנטישמיות. רק 50% מסכימים במידה כלשהי עם האמירה שעל ממשלת גרמניה לאפשר ברית מילה ממניעים דתיים, לעומת 87% מהישראלים שמאמינים בכך. מכיוון שמנהג זה משותף ליהודים ולמוסלמים, מסובך יותר להצביע על מקורות העמדה הגרמנית בהקשר הזה.

יחסי ישראל-גרמניה בראי המזרח התיכון

החוקרים מצביעים על הבדלים מהותיים בתפישות לגבי פתרון סכסוכים בקרב ישראלים וגרמנים. בעוד שעם ההצהרה "אני משוכנע שיש מצבים בפוליטיקה בינלאומית שיכולים להיפתר רק באמצעות כוח צבאי" הסכימו במידה כזו או אחרת לא פחות מ-78% מהישראלים, עמד שיעור ההסכמה הכללי בקרב הנשאלים הגרמנים על 54%. יתרה מזאת, אם בוחנים את שיעור הנשאלים שהסכימו בצורה מוחלטת עם ההצהרה, הפערים מתחדדים עוד יותר: 44% מהישראלים לעומת 14% בלבד מהגרמנים.

בתשובה לשאלה "במי מהצדדים תומכת לדעתך ממשלת גרמניה?" השיבו 52% מהגרמנים שממשלתם נוטה לתמוך בישראל, 20% שהממשלה תומכת בשני הצדדים, ורק 2% סבורים שהיא תומכת בפלסטינים. 15% מהמשיבים הגרמנים מאמינים שממשלתם אינה תומכת באף אחד מהצדדים. לעומת זאת, בתשובה לשאלה "במי מהצדדים לדעתך תומך הציבור הגרמני?" 33% מאמינים שהתמיכה הולכת לישראל, 26% סבורים שהציבור הגרמני תומך במידה שווה בשני הצדדים, 9% סבורים שהציבור תומך בפלסטינים ו-19% חושבים שאף אחד מהצדדים לא זוכה לתמיכת הגרמנים. הפערים בתשובות לשתי שאלות אלה מצביעים לדעת החוקרים על פער קיים בין מדיניות הממשלה הגרמנית לעמדות הציבור. ואכן, בשאלה הבאה שבדקה "במי מהצדדים לדעתך על הממשלה הגרמנית לתמוך?" השיבו 15% מהגרמנים שעליה לתמוך בישראל (אם כי בשאלה שמנוסחת מעט אחרת הסכימו לעמדה זאת 48% — פער מוזר למדי), 5% בפלסטינים ורוב גדול מעדיף שממשלת גרמניה תתמוך בשני הצדדים באותה מידה (42%) או שתישאר נייטרלית (32%). החוקרים מפנים את תשומת הלב לכך שהרצון שממשלת גרמניה תתמוך בישראל נמוך במיוחד בקרב משיבים צעירים בני פחות מ-30: רק 8% מהם מצדדים בכך.

בצד הישראלי, 33% מהמשיבים מאמינים שהציבור הגרמני תומך בצד הפלסטיני ורק 16% סבורים שהוא תומך בישראל (מדובר ביחס הפוך כמעט אחד לאחד להשערות הגרמנים), אבל 83% חושבים שמחובתה של ממשלת גרמניה לתמוך בישראל בסכסוך. 81% אף מאמינים שעליה גם לספק נשק לישראל. בקרב הציבור הגרמני לעומת זאת, רק 19% תומכים באספקת נשק לישראל.

בתשובה לשאלה מי מהצדדים צריך להתפשר כדי לסיים את הקונפליקט ניכר רוב הן בקרב הגרמנים והן בקרב הישראלים (אם כי גבוה יותר בצד הגרמני) לתשובה "שני הצדדים". עורכי המחקר מציינים כי חשוב להכיר בכך שבסופו של דבר הן בציבור הישראלי והן בציבור הגרמני יש רוב שמכיר בצורך של שני הצדדים (ישראלים ופלסטינים) לעשות ויתורים.

בנוגע לגרעין האיראני, 59% מהגרמנים סבורים שהוא מהווה איום על קיומה של ישראל, לעומת 62% מהישראלים. ראוי לציין כי בקרב הישראלים חלה ירידה משמעותית בנתון זה, לעומת 75% שהאמינו בכך ב-2007.

לסיכום ממליצים עורכי המחקר ליצור בעתיד עוד אפיקים לדיאלוג ישיר בין גרמנים לישראלים, שיאפשר לכל צד להבין את הדמיון והשוני של האחר. לדבריהם, על השיח הזה להיות מודע לניואנסים ולשכבות הרבות של היחסים, על מנת לעשות צדק עם ההקשרים הפוליטיים והתרבותיים השונים בכל אחת מהמדינות ולמנוע אי-הבנות ותפיסות מעוותות. "אם נצליח בכך", הם כותבים, "נסייע לכל צד ללמוד מהאחר וליצור בסיס של אמון לחיזוק והעמקת היחסים בעתיד". אנחנו בעד.

תגובות