אפס סובלנות לסמים: מה יעלה בגורלו של Görli

בעוד שברוב חלקי ברלין מותר להסתובב עם עד 15 גרם סמים קלים לשימוש עצמי, בגורליצר פארק מיושמת מאז תחילת אפריל מדיניות "אפס סובלנות" אפילו לג'וינט בודד. איך הפך הפארק לזירת מאבק פוליטי והאם הסוחרים באמת יעזבו?

Görlitzer Park שבקרויצברג הוא אחד הפארקים הידועים בברלין על אף שהוא רחוק מאוד מלהיות אחד הנאים, הגדולים או המטופחים שבהם. אחת הסיבות המרכזיות לפרסומו הרב של הפארק קשורה כמובן להפיכתו לשוק הסמים הבלתי רשמי של ברלין, המקום שבו ניתן "להתארגן" בכל שעה ביממה. המאפיין הזה אחראי גם לכך שהפארק עלה לכותרות לאחרונה והפך לזירת מאבק פוליטי סוער.

לאחד משיאיו הגיע המאבק הזה ב-31 במרץ, עת נכנסה לתוקף תקנת "אפס סובלנות" ("Null Toleranz") לסמים בפארק, וזאת בניגוד למדיניות הכללית בשאר חלקי העיר, שבהם נשיאה של סמים קלים בכמות של עד 15 גרם נחשבת ל"שימוש אישי" ומוגנת בחוק (למעט בסביבת בתי ספר, גנים ותחנות רכבת). משמעות התקנה החדשה היא, שבפארק חל איסור מוחלט על עישון סמים, ואסורה גם נשיאה אפילו של כמות מזערית. מאחורי התקנה עומדת סיעת CDU (השמרנים) ששותפה בקואליציה עם ה-SPD (הסוציאל-דמוקרטים), ובאופן יותר ספציפי פרנק הנקל, שר הפנים של ברלין, ותומאס היילמאן, שר המשפטים.

התקנה החדשה, שמעוררת מחלוקת ודיון ציבורי, לא הופיעה סתם כך. היא באה כתגובה למדיניותה של ראשת עיריית פרידריכסהיין-קרויצברג מטעם הירוקים, מוניקה הרמן. הרמן, שניסתה למצוא פתרון להשלכות הבעייתיות של סחר הסמים בפארק, החליטה לפעול לפתיחת ה"קופי שופ" החוקי הראשון של ברלין, ממש כמו באמסטרדם. אלא שעם כל הכבוד להרמן, היא אינה יכולה לשנות על דעת עצמה את מדיניות הסמים של גרמניה. וזה בדיוק המסר שרצו להעביר הנקל, היילמן וחבריהם — הן להרמן, והן לבוחרים השמרנים של ה-CDU.

בין המתנגדים למדיניות אפס הסובלנות החדשה ניתן למנות את התאחדות עורכי הדין של ברלין, האיגוד המקצועי של המשטרה (שסבור שהשוטרים נחוצים יותר במקומות אחרים) וכן השופט בדימוס וולפגנג נסקוביץ', שכיהן בבית המשפט לענייני חוקה. לטענתו, החלטת הסנאט הברלינאי מנוגדת להחלטת בית המשפט החוקתי משנת 1994 שזכתה לכינוי "הזכות להרעלה" ("Recht auf Rausch") ומאפשרת שימוש עצמי.

במרכז הסיפור הזה עומדים כמובן הסוחרים, רובם פליטים מאפריקה ללא אישורי עבודה וזכויות. בשיחה עם מ', בן 34 שעובד בפארק למחייתו (לא בגיזום ובהשקיה), עולות כמה נקודות חשובות, שמציגות את הדברים מנקודת מבטם. מ', שסירב לומר מאיזו מדינה הוא כדי שלא תיווצר סטיגמה על מדינה ספציפית באפריקה, הגיע לברלין לפני שלוש שנים וחצי. הוא מגלגל ג'וינט רגע אחרי שעובר הפטרול המשטרתי, שלדבריו מסייר כעת בפארק 6-10 פעמים ביום, לא כולל שוטרים סמויים שמסתובבים גם הם במקום. נפח המכירות ירד לדבריו ב-85 אחוז. לא משום שהסוחרים הפסיקו לבוא, אלא משום שהמדיניות החדשה מרחיקה את הלקוחות, שמסתכנים בקנס של 005 אירו ואפילו במעצר. בעבר, ביום טוב הצליח להרוויח שישים-שבעים אירו. עכשיו, לפעמים חמישה אירו בלבד. לדבריו, לסוחרים בפארק אין "בוסים" גדולים מעליהם, וכל אחד דואג לעצמו. חלק מהם פשוט זזים לרחובות סמוכים (שהרי חוק שימור סוחרי הסמים קובע שהם לא נעלמים אלא רק הולכים למקום אחר), ובהיעדר אפשרות להתפרנס באופן חוקי, אחרים אף פונים לתחומי פשע אחרים. מ' מתלונן על כך שמסביב לפארק גם "גרמנים" מוֹכרים סמים, אבל להם יש דירות שמאפשרות למכור באופן יותר מוצנע ודיסקרטי, ואילו לסוחרי הפארק אין מקום אחר. "לכן מציקים רק לנו", הוא אומר. לטענה שגם לסוחרים בפארק לא הציקו עד שהתחילו להתרחש במקום תקריות אלימות בתדירות גבוהה הוא מגיב בגינוי האלימות, אבל מסביר שהיעדר התקווה של רבים מהסוחרים בצירוף רעב ושעות ממושכות בפארק גורמים לפעמים לחלקם לאבד את העשתונות. בכל מקרה, הוא מדגיש, האלימות היא בין הסוחרים בלבד ולא כלפי המבקרים בפארק.

"פגיעה בזכות להרעלה"? בצילום מסתתרת עיסקה בהתהוות

"פגיעה בזכות להרעלה"? בצילום מסתתרת עיסקה בהתהוות

 

חלק מתושבי השכונה דווקא כן מתלוננים על הצקות מצד הסוחרים, אווירה אגרסיבית וחשש לשלוח ילדים לפארק (במקרה אחד ילד מצא סכין ששימשה בתקרית בין הסוחרים והושלכה לשיחים. ב-6 במאי לאחר חצות נדקר צעיר בפארק בנסיבות שעדיין לא הובררו). אולם נראה שרוב השכנים, שנמנים על השמאל הליברלי, דווקא משוועים למצוא פתרון משולב לסיטואציה הלא פשוטה: הם רואים את הניסיון להפסיק את סחר הסמים בפארק כחסר תוחלת, ומציעים להתמקד בהסכמות על קוד התנהגות — מצד אחד, הסוחרים יתחייבו לא להטריד לקוחות פוטנציאליים ובמיוחד ילדים ובני נוער, יימנעו מהערות סקסיסטיות כלפי נשים וכו'; ומצד שני, העירייה תקצה עובדים קבועים לפארק שיהיו אחראים על הניקיון והסדר במקום. רבים מהשכנים אף מתנערים מהניחוח הגזעני שנלווה לדיון: "לא כל הסוחרים בפארק שחורים ולא כל השחורים בפארק סוחרים", נכתב באתר של "Anwohnerinitiative Görlitzer Park".

אז מה יהיה? הירוקים טוענים שהמדיניות החדשה מגוחכת — המשטרה מבזבזת שש שעות עבודה על כל גרם מריחואנה, וממילא ההשלכות הקרימינליות של הסחר ייפתרו רק באמצעות לגליזציה של סמים קלים. אנשי ה-CDU משיבים מצדם כי מדובר במשימה שדורשת משאבים רבים ותשתלם בטווח הארוך. ב-SPD דווקא עושים קולות של תמיכה בלגליזציה, אבל רק ימים יגידו. ובינתיים? בינתיים מומלץ לקחת את השאכטה שלכם למקום אחר.

תגובות