תורת הפיקניק הברלינאי: עקרונות מנחים לבילוי הקיץ האולטימטיבי

בשוק, באגם או בפארק — עם קצת התאמות מקומיות (ובהנחה שלא יורד גשם), החיים הם בכל זאת פיקניק

זו כבר קלישאה שחוקה למדי לומר שהקיץ הופך את ברלין לעיר אחרת — שמחה, אופטימית, חברותית. אנשים מסתובבים ברחוב עם ראש מורם, בימים שמשיים ויפים במיוחד אפשר אפילו לזכות ב"הלו" חטוף או בחיוך מזרים גמורים. החוק העליון של הקיץ הברלינאי הוא כמובן לנצל לטובתך כל קרן שמש, כי בכל רגע נתון הגשם והעננים אורבים מעבר לפינה. זו כנראה הסיבה לכך שהבילוי הדומיננטי לעונה זו הוא הפיקניק: בפלאץ הקרוב לבית או באחד האגמים, ללא הכנה מוקדמת או בהפקה מושקעת, בפורום מצומצם או עם ערימת חברים. מצד אחד, אי אפשר ממש לטעות בפיקניק, וכמעט כל שילוב יכול לספק את ההנאה המבוקשת. מצד שני, לפעמים רעיון אחד קטן עשוי לשדרג את החוויה לבלי היכר ולספק את אחד מרגעי הנחת האלה בנוסח "איזה כיף לחיות כאן".

אז הנה הם, עקרונות הפיקניק הברלינאי על רגל אחת:

פיקניק-שוּק: לדפוק את המערכת

הדרך הכי קלה ומתבקשת לייצר פיקניק ברמה גבוהה ללא הכנות מוקדמות היא פשוט להתמקם ליד אחד משוקי האיכרים הנפלאים של העיר. אנחנו, למשל, נוהגים לרכוב על האופניים בשבת לשוק ב-Boxhagener Platz (לא להתבלבל עם שוק הפשפשים של יום ראשון). לפעמים לשם גיוון אנחנו נוסעים לשוק היפה ב-Kollwitzplatz. הרעיון הוא שעל האופניים מעמיסים רק שמיכה ובקבוק מים, ואת שאר הפיקניק מרכיבים מתוצרת השוק.

הסחורה בשוקי האיכרים תמיד טרייה, בחלקה אפילו אורגנית, ואפשר לגוון ולשחק עם התפריט כיד הדמיון וההיצע. אני מסתובבת תחילה מעט ובונה תפריט בראש. כדאי להתחיל מהמרכיבים המרכזיים: קודם כל קונים כיכר לחם טרי או לחמניות מעניינות, למשל עם קימל או עגבניות מיובשות. אם יש דוכן יווני, תמיד אפשר למצוא בו מיני ממרחים מעולים (למשל גבינה עם פפריקה, בזיליקום טרי או עשבי תיבול). שם אני גם מוצאת זיתים איכותיים. אם רוצים עוד פחמימות חוץ מהלחם אפשר לקנות גם מאפים בדוכן טורקי אם יש. בדוכני הירקות אני מוסיפה עגבניות שרי, מלפפונים ופירות העונה — דובדבנים/נקטרינות/אפרסקים פחוסים/משמשים והיהלום שבכתר — פירות יער, שעד היום אני מתרגשת מהפריבילגיה לאכול אותם טריים. מעבר לכך שמדובר בנשנוש אופטימלי, הם מאוד בריאים (באוכמנייה יש ריכוז גבוה של נוגדי חימצון וטוענים שהיא מעכבת תהליכי הזדקנות. אולי בגלל זה כולם פה נראים צעירים?).

החיסרון בשיטת השוק הוא שהפיקניק צריך להתקיים באמצע השבוע או בשבת, כי ראשון הוא היום של שוקי הפשפשים ולא של האיכרים. כמו כן, השווקים נסגרים בשבת בדרך כלל בסביבות 16:00, אז אם אתם מאלה שמתניעים מאוחר (כלומר ללא ילדים), הגישה הזאת אולי פחות מתאימה בשבילכם (למרות שאפשר גם כמובן לקנות בשוק ולפקנק מאוחר יותר).

שווקים מתאימים לפיקניק:

Wochenmarkt Boxhagener Platz
פרידריכסהיין, שבת 15:30-9:00

Wochenmarkt am Winterfeldtplatz
שנברג, רביעי 14:00-8:00, שבת 16:00-8:00

Brandenburger Bauernmarkt am Wittenbergplatz
שנברג, שלישי 14:00-8:00, חמישי 18:00-10:00, שישי 16:00-8:00

Ökomarkt am Kollwitzplatz
פרנצלאואר ברג, חמישי 19:00-12:00, שבת 16:00-9:00

Wochenmarkt am Hackeschen Markt
מיטה, חמישי 18:00-9:00, שבת 18:00-9:00

באגם: ההשקעה משתלמת

לפיקניק באגם יש את היתרון המובנה של התפאורה החלומית, שנותנת תחושה של איכות גם אם הסתפקנו בסדנביצ'ים ומעט פירות, ואפילו אם רכשנו בדוכן מקומי קארי וורסט או בולטן/המבורגר שמרכיביו עלומים. המים המנצנצים, היער שעוטף את האגם — אין ספק שהאווירה האירופית עושה את העבודה. ויחד עם זאת, נשנושים ראויים הם בדיוק מה שיכול להקפיץ את החוויה לליגה אחרת. בגלל משתנים שונים, כמו למשל הליכה ארוכה יחסית בדרך כלל ממקום החניה/הירידה מהרכבת ועד ההתמקמות, ומרחב מחיה קטן יחסית (בעיקר אם מדובר ביום חם ועמוס במיוחד), זו כנראה לא הסיטואציה המתאימה לצידניות ופריסת שולחן מתקפל עם סלטים ומנות מבושלות.

כדאי לבחור במנות שאוכלים בידיים (finger food), שמצד אחד לא מצריכות בהכרח עבודה מרובה, מצד שני נכנסות בקלות לתיק ומצד שלישי משביעות ומהנות (כי השכשוך במים, כידוע, מרעיב).

ירקות חתוכים בתוך קופסה זה נחמד, אבל אפשר גם להשקיע ולהכין שיפודי ירקות וגבינה. חותכים את הירקות והגבינה לקוביות, מתבלים במלח, שמן זית וקצת אורגנו — ומשפדים. נוח לאכילה ופחות מלכלך את הידיים. למשקיענים ולא-צמחונים/טבעונים, כמובן שאין כמו שניצלים שדפקתם וטיגנתם מוקדם בבוקר. אני אוהבת לחתוך את העוף לרצועות ולהוסיף לציפוי שומשום. קל להחזיק וטעים מאוד, גם כשזה קר. הצמחונים/טבעונים יכולים להכין קציצות או לביבות ירקות, שגם אותן טעים לאכול קרות. גם מיני-פשטידות זה אוכל פרקטי(ש) מאוד לפיקניק. ההכנה אמנם דורשת מחשבה יום קודם אבל זה לא סיפור גדול. התחליף הגרמני מבחינתי לחצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ הוא טוסט משולשים. אפשר להוסיף לגבינה הצהובה שלל הפתעות: זיתים/גרעיני תירס/סלמי וחרדל/טונה. במקרה הזה עדיף לארוז את הטוסטים היטב בנייר כסף כדי לשמור על החום כמה שאפשר. ארטיק או גלידה שנמכרים על שפת האגם יסגרו את פינת הקינוח.

אגמים שאפשר להגיע אליהם עם תחבורה ציבורית:

Schlachtensee

Krumme Lanke

Müggelsee

Weißensee

Tegeler See

Wannsee

picnic_1

על האש: תשכחו מ"מטפטפת לך הפיתה"

התמונה שעולה לישראלי בראש כשאומרים "על האש" כוללת שולחן ארוך עם המון סלטים (סלט ירקות קצוץ, חומוס, חצילים בטחינה, טאבולה, מטבוחה, מלפפונים חמוצים, כרוב אדום — רשימה חלקית), פיתות, שישליקים, שיפודי לבבות, קבבים, עוף — וסטייקים לאלה ששורדים עד הסוף.

"על האש" גרמני זה סיפור קצת אחר. המרכיב העיקרי הוא השתייה, והרבה ממנה. ארגזים של בירות, כי האוכל זה לא באמת מה שחשוב פה. המנגל קטן ונוצץ יחסית לשלנו, כל אחד אוכל שתי נקניקיות, אולי קצת חלומי, חצי קלח תירס וסטייק. זהו. אין "מטפטפת לך הפיתה", "תעביר ת'חמוצים" ו"מי שקרוב למנגל אוכל יותר".

עם השנים למדתי להעריך את הגירסה המקומית ואפילו אימצתי רעיון או שניים. אצלנו בחבורה כל אחד מביא משהו, ואנחנו מנסים לשלב בין הגרמני לישראלי, בין הצמחונים לקרניבורים: חומוס ביתי, סלט פסטה קר, שיפודי ירקות עם טופו או חלומי, קצת חמוצים, לחמניות, קלחי תירס על האש (אם לא מוצאים טריים אפשר לקנות מבושלים כבר בעטיפות ואקום בסופר ולחמם אותם על האש). לפני שמתחילים עם הבשר אפשר לדחוף לגחלים כמה מיני-תפו"א עטופים בנייר אלומיניום, שיהיו מוכנים בהמשך. אנחנו לא יוצאים מהבית בלי קבבים מתובלים היטב בכמון, ראס אל-חנות או פילדלפיה (תערובות תבלינים) וכמות נדיבה של פטרוזיליה. חבר גרמני מביא סטייקים משובחים מפליישריי שכונתי. הרבה בירות כבר אמרנו, כן?

פארקים שמותר להבעיר בהם אש (שימו לב — לעתים רק באיזור מסוים):

Stadtpark Lichtenberg

Tempelhofer-Feld

Monbijoupark

Volkspark Friedrichshain

Görlitzer Park

Mauerpark

Schlesischer Busch

Fennpfuhlpark

צילום: ארז חרודי

צילום: ארז חרודי

רעיונות נוספים? מוזמנים לשתף בתגובות

תגובות