הכדור הוא עגול: איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב פלאפל של אחרים

אחרי שנים שבהן טיפח תדמית של אנין טעם ובעל חך מדויק, ישי רוזנבאום הגיע למסקנה שהוא בסך הכל היה טיפש. מאז הוא מתמוגג מהמון פלאפליות בברלין — ומציע גם לכם לשחרר וליהנות

פעם, כשהייתי צעיר ודי טיפש, היה לי כלל כזה: לא לאכול אוכל מזרח-תיכוני בחו"ל, ובכלל זה פלאפל. כי ידוע לכל שפלאפל טוב, אבל באמת טוב, יש רק במדינה שהפכה אותו למאכל הלאומי שלה, לא? השנים לימדו אותי, שעם כל הכבוד (ואין לי ממש כבוד) לפטריוטיות, ועם כל הכבוד (שדווקא יש) למורשת הפלאפל הלאומית, מתכונים מנצחים לפלאפל (או לכל מנה, למעשה) יכולים לצוץ בכל מקום שבו יש אנשים עם אהבה אמיתית לעניין, ידע בבישול וכמובן מצרכים וכלים מתאימים. אז למה לא בברלין? יצאתי אפוא לבדוק מה מציעה עירנו האהובה לשוחרי הקציצה הלאומית.

לפני כן, הסתייגות קטנה באשר ליומרה שלי "להבין" בפלאפל: במשך שנים ניסיתי לטפח תדמית של אדם שמתמצא באוכל (מה שזה לא אומר), בקיא ברזי הקולינריה, אנין ובעל חך מדויק. השנים לימדו אותי את מה שכתוב בשורה הראשונה — שהייתי טיפש, ושאני הרבה דברים, אבל אנין אינו אחד מהם. גם אחרי שנים של ניסיון והתנסויות קולינריות בבישול ביתי, במסעדות, בדוכני רחוב ועוד — ולמרות הנכונות לנסות תמיד טעמים ורכיבים חדשים, הטעם הפרטי שלי נותר בכור מחצבתי, בחדר האוכל הקיבוצי, על מנותיו התפלות והשוחות בשמן. האוכל שאני אוהב הוא פשוט, בסיסי ולא מתוחכם.

מעבר למובן מאליו, שטעם זה עניין אישי לחלוטין, אני היום מתקשה להאמין לאנשים שמתיימרים להבחין בדקויות טעם זעירות, בהבדלים מיקרוסקופיים בתיבול, או בשינויים קטנטנים בטמפרטורת השמן שבו טוגן הפלאפל. יש ציטוט מפורסם שלפיו "סקס זה כמו פיצה. גם כשהוא גרוע, הוא עדיין טוב". בעיניי הוא תקף גם לפלאפל. כי בינינו, מה יכול להיות רע בחומוס טחון ותבלינים, שגולגלו לכדור וטוגנו בשמן עמוק?

עם הסטייט אוף מיינד הזה יצאתי למסע ארוך ובלתי נגמר של חיפוש אחר פלאפל טוב בברלין. ובאמת, עד היום לא נתקלתי באחד שהיה ממש רע. תמיד גמרתי הכל עד הסוף, ואפילו חשקתי בעוד מנה. מה ששימח אותי במיוחד בפלאפליות המקומיות הוא, שבניגוד לסטנדרט המקובל בישראל, יש כאן סוגות שונות של פלאפל, מה שמעניק מגוון אמיתי של אפשרויות בחירה. בגדול, הייתי מחלק את אסכולות הפלאפל בברלין לשלוש: הטורקית, הערבית והסודנית.

הטורקי

זה אולי זן הפלאפל הנחוּת והמגונה מכולם, וכנראה בצדק. לרוב מדובר על קציצה תעשייתית, שמגיעה קפואה משקית, ומעלה אבק על הדלפק בדוכן הדונר הסמוך לביתכם. כאשר נכנס לקוח ומבקש מהעובדים המופתעים פלאפל, מושלכות לשמן הרותח שלוש-ארבע קציצות, ובזמן הטיגון (הקצר) מכין הדלפקאי את המנה: קולה את הלחם (לרוב מדובר על רבע מתוך כיכר גדולה של לחם כיס טורקי שטוח), ממלא סלט ורטבים ומוסיף את הכדורים החמים.

למרות שבאמת מדובר על פלאפל ירוד במיוחד, אני מחבב את המנה, לאו דווקא בשל כדורי הפלאפל כמו בשל כל מה שעוטף אותם: הלחם לאחר הקלייה חמים ופריך, הסלט לרוב טרי יחסית, והרטבים מוסיפים את הלחות הנחוצה כדי להחליק את העסק פנימה בקלות. באשר לרטבים, תשכחו מהטחינה והחומוס שלכם: הרטבים הם על בסיס מיונז ויוגורט, מה שאומר שהם לא בשבילי (כי אני טבעוני וזה), ומשאיר אותי עם הסוג האחרון — רוטב אדום חריף. לי זה מספיק.

ועוד אזהרה לטבעונים: אם לא תהיו מספיק עירניים, המוכר עשוי לבצע עוד מעשה מגונה במנה שלכם, ולפזר מעליה גבינה מגוררת. שלא תגידו שלא אמרתי.

הערבי

זה הפלאפל המוכר לכולנו, עם הפיתות (ולפעמים לאפות או טורטיות), הסלטים, החמוצים, החומוס והטחינה, והבעלבית שמכין את הכדורים בזריזות מעוררת התפעלות עם הכף הייעודית. אין צורך להרחיב אודות הפלאפל הזה — כולנו מכירים אותו. אציין רק שטבעונים צריכים לגלות עירנות לגבי הטחינה, שלעיתים קרובות מכילה יוגורט.

הסודני

בעיניי זה היהלום שבכתר, על אף שהפיתות סטנדרטיות (ויש שיאמרו מבאסות משהו), הכדורים רגילים (אולי בתיבול קצת שונה מהמקובל אצלנו) והמילוי כולל בדרך כלל רק חסה ועגבניות טריות. אבל החידוש הגאוני מבחינתי הוא הרוטב. הו, הרוטב. מדובר על שילוב מפתיע אך מבריק של חצילים ו…חמאת בוטנים. כן, פלאפל ברוטב חמאת בוטנים. לפני הביס הראשון המחשבה שחולפת בראש היא "מה לעזאזל…", ורגע לאחריו: "איך לא חשבו על זה קודם, ולמה לא מייבאים את הדבר הגאוני הזה לישראל?!".

לפני שניגש לכמה ביקורות ספציפיות יותר של מקומות שנדגמו ומצאו חן בעיניי (למרות שזו בוודאי רשימה חלקית ביותר), הערה חשובה, במיוחד למי שרק קפץ לכאן לביקור: המחיר ה"סטנדרטי" של מנת פלאפל בברלין הוא 2.5 אירו, אבל אפשר למצוא גם בשני אירו ואפילו בפחות. גם שלושה אירו זה מחיר לגיטימי, ואני מוכן, אם אני ממש רעב או שיכור או שניהם, לשלם אפילו 3.5. צפונה משם זו בעיניי הפקעת מחירים, אבל כפי שתיווכחו בהמשך גם אני חוטא לפעמים בעידוד התופעה הבזויה הזאת.

Falafel Jakoub 

יאקוב (או כפי שאני מכנה אותו בחיבה: יענקל'ה) הוא איש חביב ממוצא לבנוני, שפתח לא מזמן פלאפלייה זעירה בלב הרחוב הכי חם בעיר, הלוא הוא Weserstraße בנויקלן. ניתן לנחש בקלות, כי הוא משתייך לזן השני שצוין למעלה: כדורים טריים שמגולגלים ומטוגנים במקום, פיתות סטנדרטיות ומבחר סלטים וחמוצים, כולל חומוס וטחינה (טבעונים, שימו לב: היא מכילה יוגורט), ועוד תוספת אהובה שקשה למצוא כאן: פרוסות חצילים מטוגנות (בתוספת מחיר צנועה). יודעי דבר ואנשים שאין להם דייט ביממה הקרובה יבקשו גם "רוטב מנגו" (או בלשון הקודש: עמבה), שמתחבא מתחת לדלפק ונשלף ומוזלף רק לפי דרישה. ליאקוב יש גם טכניקת מילוי וגלגול (!) פיתות שחבל להשחית מילים על הניסיון לתארה. לכו בעצמכם לראות ולטעום. 2.5 אירו למנה הבסיסית.

Weserstraße 14, 12047 Berlin

jakob

OASE

הסתייגות קטנה: "אואזיס" סמוך לאחד הברים החביבים עלי בעיר, מה שאומר שאני דוגם אותו רק בשעות הקטנות של הלילה ובמצב מעורפל משהו. ובכל זאת, הוא לא רק  עושה את העבודה במיגור המנצ'יז, הוא פשוט טעים. גם כאן הסיווג הוא פלאפל מהזן הערבי, הכדורים מוגשים בתוך לאפה/טורטייה, מבחר קטן של סלטים, חומוס וטחינה (עם יוגורט). 2.5 אירו למנה.

Warschauer Straße 25, 10243 Berlin

Dada Falafel 

אם תלחצו אותי ממש חזק לפינה, אודה שלפחות מבין הפלאפלים הערביים שטעמתי בברלין, זה הכי מוצלח. הפיתות רגילות, הכדורים נהדרים ומבחר הסלטים מפתה, וכולל גם סלט חצילים (!). בצד הפחות חיובי נמצא המחיר המעצבן של ארבעה אירו למנה והמתנה בלתי נסבלת, שנגרמת לאו דווקא בשל הביקוש לכדורים, אלא בשל חוסר יעילות מכוון, שמטרתו ליצור תור ארוך ולאותת לעוברים ושבים כי מתבשל פה משהו ששווה לחכות לו — מנהג מגונה ביותר שכבר השתרש פה בכמה מקומות.

Linienstraße 132, 10115 Berlin

Sahara

בעבר גרתי שתי דקות הליכה מסהרה, והפלאפל שלהם תיפקד כארוחת הערב שלי לפחות פעמיים בשבוע. גם בני משפחתי שקפצו לביקור התלהבו במיוחד מהפלאפל הזה, ואף חזרו לסיבוב נוסף. כשאחי הגיע לביקור השני שלו פה, ואני העתקתי בינתיים את מקומי לקצה השני של העיר, תהיתי אם יתחשק לו לעשות את כל הדרך לנויקלן כדי לאכול מהפלאפל הסודני, והוא ענה: "אני כבר שבועיים מפנטז על הפלאפל הזה. נראה לך שלא ניסע לשם?!".

בהתאם לאסכולה, הפלאפל מוגש עם רוטב חמאת הבוטנים המהולל. מסתבר שחמאת בוטנים לסודנים היא בערך כמו טחינה לישראלים: מטבל לאומי שאפשר לרכוש בכל מקום, במחיר הוגן (בשווקים, כך מספרים, היא נמכרת במשקל מתוך חביות), והסודנים נוהגים לשלב אותה באינספור מנות ותבשילים. כולל, כאמור, בפלאפל.

חוץ מ"סתם" מנת פלאפל עם רוטב חמאת בוטנים (2.5 אירו), בסהרה מציעים גם מנות שכוללות פרוסות טופו מטוגנות, ירקות מטוגנים וגבינת חלומי מטוגנת. לטעמי אין צורך לבזבז מקום בתוך הפיתה על כל מיני מטוגנים נוספים, וכדאי להשאיר מקסימום נפח לכדורים ולרוטב. מי שרוצה לשבת ולאכול כמו בנאדם (למה?) יכול ללכת על מנה בצלחת (4 אירו), שכוללת כדורים, סלט, ירקות מטוגנים, ושליכטה מהרוטב ההוא.

Reuterstraße 56, 12047 Berlin

sahara

Falafel 2 go 

על המקום הזה המליץ לי חברי רון ריקרדו. ביציאה מתחנת Leinestraße של ה-U8 נמצא הבוטקה הקטן של יאסר. קל לזהות אותו כיוון שהוא היחיד באיזור שלא מוכר דונר ולא שום דבר אחר — רק פלאפל (וחלומי), וזה לדעת רון עיקרון חשוב בחיפוש אחר פלאפל שמכבד את עצמו. המנה של יאסר היא תמצית העיקרון המינימליסטי. בדיוק מה שצריך ושום דבר מיותר. ירקות בסיסיים עם נגיעה של נענע בחסה ומעט צנון כבוש; מוגשת בפיתת כיס דקה. כל אלה כדי לא להסיח את חוש הטעם מהכדור המעולה, שכמובן מכודרר לתוך השמן במקום. 2.5 אירו למנה.

Hermannstraße 86, 12051 Berlin

falafel2go

ברור שיש עוד המון פלאפליות ראויות בברלין! עיזרו לנו להרחיב את המדריך והוסיפו בתגובות את הפלאפל האהוב עליכם בעיר!

תגובות