שפיץ דו-לשוני מיוחד — בעברית ובגרמנית!

האם מתהווה בברלין תרבות ישראלית-ברלינאית חדשה? גיליון מיוחד לכבוד פסטיבל ID, שיתקיים ב-16 עד 18 באוקטובר ויוקדש כולו לאמנים וליוצרים ישראלים בברלין ובגרמניה

חלק מקוראי שפיץ אולי הבחין בכך שבתקופה האחרונה ניסינו לצמצם את מינוני העיסוק הרפלקסיבי בעצמנו, כלומר ב"ישראלים בברלין", ולהרחיב את העיסוק בנושאים אחרים, "כלליים" יותר אם תרצו. שכן עם כל הכבוד לחפירות הפנימיות, יש עוד כמה דברים שקורים מסביב, שהם, איך לומר, לא פחות חשובים.

ויחד עם זאת, כשעלה הרעיון להוציא גיליון דו-לשוני מיוחד לכבוד פסטיבל ID ברלין, שיתקיים ב-16 עד 18 באוקטובר ויוקדש כולו לאמנים וליוצרים ישראלים בברלין ובגרמניה, כמובן שלא יכולנו לסרב. מיומו הראשון של שפיץ נשאלנו שוב ושוב: "מתי נוכל לקרוא את המגזין גם בגרמנית?", כך שראינו בכך הזדמנות נהדרת לפתוח גם לקוראי הגרמנית חלון לתוך השיח הפנימי שלנו, לנסות לאפשר התבוננות רעננה במידת האפשר על הנושא שממשיך להעסיק הן את המדיה בישראל והן את המדיה בגרמניה הרבה מעבר למה שניתן היה להעריך.

יש כאלה שסבורים שתאריך התפוגה של העיסוק בנו הוא סיום שנת החגיגות לציון יובל לכינון יחסי ישראל-גרמניה, ויש הטוענים שהסוף עוד רחוק. מבחינת שפיץ, בכל אופן, מדובר בגיליון שהוא מעין סיכום ביניים. השאלה שעומדת בבסיסו היא האם מתהווה בברלין תרבות ישראלית-ברלינאית חדשה. תשובות אפשריות (וגם לא מעט שאלות חדשות), אספנו ממשתתפי הפסטיבל בתחומים השונים המיוצגים בו. מטבע הדברים מדובר בתמונה חלקית ביותר, יש שיאמרו אף מוּטה, שאינה מתיימרת לייצג את כלל הישראלים בברלין, או אפילו את כלל הפעילים בתחומי התרבות והאמנות מביניהם. יתרה מזאת: חשוב לציין שבניגוד למה שעשוי להשתמע מקריאת הגיליון שלפניכם, ישראלים רבים בברלין אינם עסוקים כלל בשאלות של זהות, שייכות ותרבות — ופשוט חיים את חייהם ככל מהגר אחר בברלין. ושגם אלה מבינינו שכן עסוקים בנושאים הללו, לפעמים עד צוואר, עושים זאת על פי רוב בעודם מודעים לכך שהעולם, ברלין, ואפילו נויקלן — לא סובבים סביב "ישראלים בברלין".

בכל זאת אנחנו מקווים שהצלחנו לרכז כמה מחשבות מעניינות וזרעי רעיונות, שאולי יאפשרו איזושהי זווית חדשה למי מכם — בין אם אתם קוראים אותנו בעברית או בגרמנית. אגב, כל הטקסטים בגיליון, למעט ברכת שרת התרבות והתקשורת, תורגמו מעברית לגרמנית. למי מכם שאינו מודע לכך — טקסט שמתורגם מעברית לגרמנית גדל כמעט פי שניים — עובדה שדרשה מאיתנו מציאת פתרונות גרפיים. אולם מעבר להיבטים הטכניים אפשר אולי לבחור לראות כאן גם איזשהו יסוד מטפורי: עברית נכתבת ללא תנועות, כך שהקורא מצופה במידה מסוימת לאלתר כדי להבין את הכתוב. בגרמנית, לעומת זאת, כל צליל מקבל ביטוי גרפי ברור, והניסוחים מתארכים לעתים על מנת לא להשאיר מקום לספק.

הורדת פידיאף של הגיליון

קריאה מהנה!

עיצוב שפיץ: מיכל בלום

עיצוב שפיץ: מיכל בלום, איורים ועיצוב לפסטיבל: אדר אביעם ושרלוט סווג'ה

 

תגובות