"כמיהה לגירסה יותר מורכבת"

היא עסוקה בישראליוּת שלה, אבל מרגישה שמיצינו. הוא חוקר את היהדות שלו, אבל מעדיף להימנע מהגדרות. למה ישראלים ויהודים בברלין הם לעתים כמו קווים מקבילים? שיחה עם הקולנוענים יעל ראובני ומיקי ויינברג

שניהם חיים בברלין, שניהם קולנוענים, שניהם יהודים. ולמרות זאת בשלב מסוים בשיחה, יעל ראובני אומרת למיקי ויינברג: ״אני שומעת אותך מדבר ובעצם אנחנו מאוד לא דומים. אתה כאילו היהודי האמיתי ואני יהודייה בלאי, שהעבירו אותה במכבסה של המזרח-התיכון ונתנו לה גירסה בסיסית: ׳תלמדי תנ״ך בבית הספר ונסגור סיפור׳. החוויה שלי הרבה יותר ישראלית, יהדות היא רק רכיב אחד ממנה".

המתבוננים מבחוץ מופתעים לגלות שישראלים ויהודים בברלין הם לעתים כמו קווים מקבילים. לא שוויינברג מייצג בצורה כלשהי את הקהילה היהודית המקומית: השורשים שלו אמנם אירופיים, אבל הוא בכלל נולד בלוס אנג׳לס, למד בברקלי ואז נדד לירושלים — תחילה לישיבת מיר ולאחר מכן ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית.

ראובני: ״חזרת בתשובה?״

ויינברג: ״גדלתי במשפחה עם כיסוי ראש״.

ראובני: ״אז גם לא יצאת בשאלה?״

ויינברג: ״זה לא משהו אישי, אבל אני שונא שאלות כאלה״.

ראובני: ״כמו למה אתה גר בברלין, נכון?״

ויינברג: ״גם, אבל במיוחד שאלות שקשורות ליהדות, שזה משהו שמאוד קשה להגדיר; לכל אדם יש ריבוי מבטים לגבי הזהות שלו או שלה״.

יעל ראובני, 35, חיה בברלין כעשר שנים סרטה התיעודי Schnee von gestern יוקרן בפסטיבל ID מיקי ויינברג, 31, חי בברלין 4 שנים סרטו הקצר I Hear the Synth In East Berlin יוקרן בפסטיבל ID צילומים: כפיר חרבי

יעל ראובני, 35, חיה בברלין כעשר שנים
סרטה התיעודי Schnee von gestern יוקרן בפסטיבל ID
מיקי ויינברג, 31, חי בברלין 4 שנים
סרטו הקצר I Hear the Synth In East Berlin יוקרן בפסטיבל ID

ראובני, בוגרת בית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, שחיה בברלין כבר כמעט עשור, נולדה וגדלה בפתח תקווה. ״חלק מההגעה שלי לכאן הוא אולי איזו כמיהה לגירסה יותר מורכבת. סבא וסבתא שלי מצד אחד הגיעו מליטא ומפולין, והצד השני הגיע מבגדד. כמו כל המדינה, הם עברו איזו מחיקה של היהדות הגלותית כדי שאני אהיה מה שאני: נורא ישראלית, נורא צברית, קוראים לי יעל ראובני ואני שוחה בים והולכת לצבא, ואני גם בת תערובת, אני כאילו החלום הרטוב של בן-גוריון… אבל עכשיו, מתוך הביטחון הזה, אני יכולה להגיד שגם לקחו לי משהו, גירסה יותר מורכבת, יותר דיפוזית. אמא שלי וסבתא שלי דיברו ביניהן יידיש ואני לא. תמיד היתה לי משיכה לדבר הזה, דווקא מתוך האולטרה-צבריוּת״.

למרות ואולי בגלל שהסרט שלה עוסק במידה רבה באותה כמיהה, היא חושבת שהוא "עומד ב'מבחן הצופה הסיני', כמו שקוראים לזה בלימודי קולנוע. אחת ההקרנות הכי מעניינות היתה דווקא בקוסובו, לקהל שרובו מוסלמי-אלבני. תהיתי כמה הסיפור יעניין אותם. אחרי ההקרנה מישהו כתב לי: 'המלחמה שלנו היתה לא מזמן ואנחנו חושבים שזה נוגע רק בנו, אבל אנחנו לא מבינים שגם הנכדים שלנו עוד יתעסקו בה'. הוא חשב שלאנשים בקהל היה קשה עם הסרט כי הם ראו את העתיד שלהם״.

בסרט של ויינברג, לעומת זאת, על פני השטח דווקא אין נגיעה ליהדות, אבל מבחינתו היא לגמרי נוכחת: ״הסרט מתעמק במסורת הביקורתית של היהדות, במדרש ובאגדה. הוא מבקר את מבנה השליטה של הקפיטליזם המערבי, שמאמץ ומקדם לכאורה את חופש הביטוי והפעולה, אבל בפועל כולנו בעצם מצייתים לנון-קונפורמיזם. אנחנו הסוכנים שבעל כורחנו משמידים והורסים את מה שאנחנו רוצים להציל. אני אוהב לנתח את הפרדוקס הזה דרך הזווית היהודית, דרך תשתית שלא מכתיבה לנו מה לחשוב״.

ראובני: ״זה יהודי, להשאיר מקום למחשבה עצמאית?״

ויינברג: ״התשתית הזאת מצויה בתנ״ך ובמדרש. לא בכל מקום — יש גם צד מאוד דוֹגמטי בספרות היהודית, אבל מה שמיוחד בהרמנויטיקה (תורת הפרשנות) היהודית זה שאין דוֹגמה״.

ויינברג: "הזהות הישראלית והיהודית זאת אחריות שאי-אפשר לברוח ממנה״

ויינברג: "הזהות הישראלית והיהודית זאת אחריות שאי-אפשר לברוח ממנה״

ראובני, כהגדרתה, ״מתקדמת בזחילה״ אל עבר הפרויקט הבא. ״עבדתי על הסרט יותר משש שנים ומאוד קשה להיות מושקעת שוב באופן דומה. אני עכשיו בתהליכי תחקיר על בירוביג'ן, בירת המחוז היהודי האוטונומי ברוסיה. מעניין אותי להסתכל על ציונות מזווית אחרת, על הרעיון המופשט של לחבר יהודים לאדמה. בגלל שיש משהו כל כך מורכב ובעייתי בישראל — היא כמו שדה מוקשים: את אומרת משהו וישר יש שרשרת פיצוצים — יש לי פנטזיה לנסות לדבר על הדברים משם".

בינתיים, אפשר לומר שהדיבור על "ישראלים בברלין" נמאס עליה: ״הישראליוּת שלי בברלין היא חלק מהסרט ולקח לי הרבה זמן למצוא את הטון הנכון מבחינתי, שהוא מאוד אישי. אני לא מרגישה שאני נציגה של 'תופעה', וגם הסיבות שזה מעניין אנשים לא נעימות לי. אני לא מיתממת, אבל קצת הפתיעה וזיעזעה אותי החדווה שבה כולם קפצו אל תוך הנושא הזה: כמה נעים זה עשה לישראלים שנורא רוצים להגיד שיש דור מפונק שמַפנה את הגב; ולגרמנים שנורא רוצים להרגיש בסדר לגבי העבר שלהם. ותמיד השאלה היא אם עזבת מסיבות פוליטיות, כאילו ישראל היא הרעה והימנית ואנחנו בורחים לזרועותיה של גרמניה הפלורליסטית… ישראל היא עדיין לא איראן. עזבתי, אבל אני לא גרמנייה. ויותר מזה, גם לא מתחשק לי להיות גרמנייה, לא בא לי להיפטר מהמבטא שלי. ההחלטה לעבור לגור כאן היא לא כדי לומר ׳אני רוצה להיות כמוכם'. אני רוצה להיות כאן, להיות איתכם, להיות חלק מהדבר הזה, אבל אני לא רוצה להיות כמוכם״.

ויינברג: ״שאלת הזהות לא הוגנת, כי היא כל כך רדוקציונית. מה זה גרמני, מישהו שנולד בשלזיה, שעכשיו היא בפולין? מישהו שדובר גרמנית, שהיה מעל אלף שנה ברומניה, בטרנסילבניה, צ׳אושסקו גירש אותו והוא 'חזר' לגרמניה? יהודי כל הזמן היה יהודי, גם אם לא רצינו זה היה ככה״.

ראובני: ״אבל מהבחינה הזאת אני ישראלית כמו שהחברים הצרפתים שלי צרפתים״.

ויינברג: ״אין לך קשר איתי?״

ראובני: ״יש, אבל יש לי קשר עם הרבה אנשים״.

ויינברג: "אבל אם את באה לגרמניה או לאמריקה ויש לך בעיה, את יודעת שלקהילה היהודית אכפת ממך. אין לך הרגשה של קשר לעם היהודי?״

ראובני: "יש איזו רשת ביטחון והרגשה שאת חלק ממשהו, אבל זה לא המרכיב המרכזי בחיים שלי. אתה שואל אם כשאני בצרה אני אלך לבית חב״ד או לשגרירות ישראל? אני אלך לשגרירות".

ויינברג: ״הרבה ישראלים באים לכאן כדי לברוח מהעולם היהודי-ישראלי, ופתאום הם כל הזמן מדברים על הזהות הישראלית והיהודית. זאת אחריות שאי-אפשר לברוח ממנה״.

ראובני: "אני יודעת שיותר ויותר אנשים שהגיעו בשנים האחרונות נוטים לעשות דברים ביחד, מנסים למצוא מכנה משותף. אבל אם אני רואה את עצמי כחלק מהתנועה הזאת, אז היא הרבה יותר רחבה ולא בהכרח קשורה לישראלים. הרבה מהחברים שלי כאן הם אנשים יוצרים — מקולומביה, משבדיה, מצרפת. גם הגירה פנים-גרמנית יש כאן בשפע. להתמקד בסיפור הישראלי זה כמו הפיל והנמלה שרצים יחד במדבר והנמלה אומרת ׳תראה כמה אבק אנחנו עושים׳. הנושא הזה, של ישראלים בברלין, טוב רק במידה שהוא מעורר דיון מעניין. חוץ מזה — מיצינו״.

ראובני: "להתמקד בסיפור הישראלי בברלין זה כמו הפיל והנמלה שרצים יחד במדבר והנמלה אומרת ׳תראה כמה אבק אנחנו עושים׳"

ראובני: "להתמקד בסיפור הישראלי בברלין זה כמו הפיל והנמלה שרצים יחד במדבר והנמלה אומרת ׳תראה כמה אבק אנחנו עושים׳"

צילומים: כפיר חרבי

גרמנית Deutsch

פסטיבל ID ייערך בברלין ב-16 עד 18 באוקטובר

תגובות