"כמו לעבור מדירה של 40 מ״ר לדירה של 160 מ״ר"

למה החליטו לעזוב את ישראל למרות ההצלחה? ומה היתרון המובנה של מוזיקאים קלאסיים זרים בגרמניה על פני אמנים-מהגרים אחרים? שיחה עם הזוג הקלאסי אלמה שדה ועמיחי גרוס

זה כנראה לא מקרי שמוזיקאים קלאסיים מהווים נתח משמעותי מקהילת האמנים הישראלים בברלין ובגרמניה. לא זו בלבד שהאמנות שלהם אינה דורשת הסתגלות והתאמה לשפה חדשה (מה שנכון גם לגבי מחול ואמנות פלסטית), אלא שבמידה רבה הם כבר מביאים את התרבות הגרמנית איתם מהבית. ״המוזיקה הקלאסית כל כך חשובה כאן, כך שכשאנחנו מנגנים ושרים אותה אנחנו כבר חלק מהתרבות הגרמנית", אומרת אלמה שדה. את חלק הארי משש שנותיה בגרמניה העבירה דווקא בדיסלדורף, שם שרה בבית האופרה העירוני. אבל בעקבות הזוגיות עם עמיחי גרוס, הוויולן הראשי של הפילהרמונית של ברלין, והצעה קוסמת מה-Komische Oper, עברה לברלין.

אלמה שדה, בת 34, חיה בגרמניה שש שנים זמרת סופרן ב-Komische Oper ואוחרת בתזמורת פסטיבל ID עמיחי גרוס, בן 36, חי בברלין שש שנים ויולן ראשי בפילהרמונית של ברלין ואורח בתזמורת פסטיבל ID

אלמה שדה, בת 34, חיה בגרמניה שש שנים
זמרת סופרן ב-Komische Oper ואוחרת בתזמורת פסטיבל ID
עמיחי גרוס, בן 36, חי בברלין שש שנים
ויולן ראשי בפילהרמונית של ברלין ואורח בתזמורת פסטיבל ID

״לא ראיתי את עצמי חיה בדיסלדורף כל החיים, למרות שהיא היתה מדהימה מהרבה בחינות", מוסיפה שדה, שבישראל מוכרת יותר כאלמה מושונוב, בתם של השחקן מוני מושונוב והשחקנית סנדרה שדה. כשעברה לאירופה התבקשה להשתמש בשם של אמהּ, בגלל הקשר לטנור המפורסם גבי שדה, שהוא דוד שלה. מלבד הקירבה לגרוס, המיקום החדש התאים לה גם מכיוון שבית האופרה הברלינאי ליברלי יותר ביחס למקבילו בדיסלדורף. ״מנהל האופרה, ברי קוסקי (Barrie Kosky), הוא יהודי, אוסטרלי, גיי וגאון. הוא במאי מדהים, והעבודה שלו מעוררת השראה״, אומרת שדה.

גם גרוס, שהגיע לברלין אחרי שנים ארוכות של נגינה ברביעייה הירושלמית, נהנה מהשתלבות קלה ומהירה יחסית. כשרק התחיל לחשוב על מעבר לברלין, "הפילהרמונית נראתה כמו אולימפוס״, אולם כעבור שנה בתזמורת כבר זכה בתפקיד הויולן הראשי. הוא כמובן לא לבד: שליש מנגני הפילהרמונית של ברלין הם זרים, ולדברי גרוס, "כמוזיקאי יש לך חופש ואפשרות להשתלב בלי לחשוב יותר מדי על איך צריך להתנהג".

כל מי שמתעניין במוזיקה קלאסית בישראל מכיר את שמותיהם של השניים, אבל גם המעמד שזכו לו לא איפשר להם לחיות כפי שהיו רוצים. "בתור זמרת אופרה אי אפשר להתפרנס בארץ", אומרת שדה, ומוסיפה: ״בלי קשר לסלב או לא סלב, כאמנית, לא משנה מאיזה תחום, מאוד קשה למצוא פרנסה מספקת. ישראל מייצרת אמנים ואז אין להם מה לעשות, זה פשוט נורא. למזלנו זכינו לעסוק באמנות בינלאומית, כך שאולי לעומת שחקנים, סופרים או משוררים – שלשפה יש ערך ומשקל באמנות שלהם – קל לנו יותר לעבוד גם במקום אחר״.

גרוס מתאר את המעבר מישראל לברלין כמעט במונחים של פרידה מקלסטרופוביה: "זה כמו לעבור מדירה של 40 מ״ר לדירה של 160 מ״ר. יש לך אוויר לנשום, וכשיותר אוויר נכנס למוח אפשר ליצור יותר, רואים יותר דברים״. השינוי שבחר לעשות היה קשור מבחינתו גם לשיקולים מאוד פרקטיים: ״אני לא רוצה לטוס בלי הפסקה, אני עושה את זה מגיל 14. כמות הסיורים של תזמורת היא אפסית לעומת הרביעייה, והחלטתי שאני רוצה להתבסס במקום אחר״. כשמוסיפים למשוואה גם את התוספת הטרייה למשפחה, בנם המשותף דניאל, האפשרות לקפוץ להופעה בעיר אחרת ולחזור הופכת להיות בעלת חשיבות מכרעת. ״מאוד קשה לשרוד כלכלית בישראל, ואם אני רוצה לשרוד שם, אני צריך להופיע יותר. אם אני צריך להופיע יותר, אני צריך לטוס יותר, וכתוצאה מכך לא לראות את המשפחה שבשבילה אני עובד כל כך קשה", מסכם גרוס.

ועדיין, הוא לא מוותר על הופעות בישראל ושיתופי פעולה עם ישראלים. "זה חשוב לי בגלל שזה מקום שגדלתי בו, מול קהל שהכיר אותי ומהווה מראָה של חיי הקודמים. זה משקף לי את מה שעשיתי ומה שאעשה, וזה גם כיף. בפברואר, למשל, אני מופיע כסולן עם התזמורת הסימפונית של ירושלים, שלהופעות שלה התפלחתי כבר בגיל ארבע. מנהל הבמה שעובד שם עד היום היה מכניס אותי מהדלת האחורית לכל הקונצרטים. פתאום אני שם, בא להופיע כסולן״.

גרוס: "המחשבה על רנסנס יהודי בשבילי זה משהו להשתעשע בו, אני עוד לא מרגיש את זה"

גרוס: "המחשבה על רנסנס יהודי בשבילי זה משהו להשתעשע בו, אני עוד לא מרגיש את זה"

באופן טבעי, החברים הישראלים של השניים בברלין מגיעים ברובם מקהילת המוזיקאים הקלאסים בעיר. ״כשהגעתי לברלין האינסטינקט שלי היה לא להיכנס למתחם של הקהילה הישראלית, כי רציתי להרגיש יותר את העיר ולא להיסגר בדומה לאיך שהרגשתי לפעמים בישראל״, אומר גרוס. שדה דווקא שמחה לעבור לברלין מלאת הישראלים, אחרי שבדיסלדורף הכירה רק ישראלי אחד.

אולי בדיוק משום שהם מוברגים היטב לסצנת התרבות המקומית, הם לא ממש מרגישים חלק מעיצובה של תרבות ישראלית-יהודית-ברלינאית חדשה. ״אובייקטיבית, באמת מגיעים לפה המון אמנים ישראלים ויש גל מאוד גדול של יצירה", אומר גרוס, "אבל המחשבה על רנסנס יהודי בשבילי זה משהו להשתעשע בו, אני עוד לא מרגיש את זה".

"בגלל שאני אמנית מופיעה, אני לוקחת חלק בתרבות היהודית החדשה בין אם אני רוצה או לא", אומרת שדה, "אבל האמת היא שאני לא מתעסקת בזהות היהודית שלי יותר מדי. אנחנו, היהודים, נידונו ליהדותנו בין אם נרצה או לא״. עם זאת, שדה מציינת שהיא כן חשה רוחות של תחייה תרבותית יהודית בבית האופרה, חלקן קשורות מן הסתם גם למנהלהּ היהודי. בין השאר היא מתחילה לעבוד בימים אלה על אופרה לילדים בשם ״שלגיה ו-77 הגמדים״, שהלחינה האוסטרלית היהודייה אלנה כץ צ׳רנין (Elena Katz Chernin). "זאת מוזיקה חדשה לילדים, מעוררת השראה וברוח יהודית למדי, ואני שמחה לקחת חלק בזה״.

שניהם מעדיפים להתמקד בהווה ולא לעסוק יותר מדי בעתיד הרחוק: "כרגע אנחנו בברלין, יש לנו עבודה קבועה, יש לנו ילד. אנחנו מתמקדים בהיום, לא בעוד עשור״, אומרת שדה. אבל לשאלה מה יעשה דניאל כשיהיה גדול משיב גרוס בחיוך: ״כמובן שיש גם כינור בארון, וכשהוא יגיע לגיל ארבע הוא יתאמן ארבע שעות ביום״.

צילומים: כפיר חרבי

גרמנית Deutsch

פסטיבל ID ייערך בברלין ב-16 עד 18 באוקטובר

תגובות