לכבוש את העולם בין עשר לשש

בעוד שבישראל סצנת הסטרטאפים מלאה בגברים צעירים חדורי מוטיבציה וכובד ראש, בברלין היא מזכירה גן של ילדים היפראקטיבים

כמקובל בימינו, השיקוף הראשון של המציאות החדשה נוצר בפייסבוק. יום אחד, לפני זמן לא רב, נפתחה שם קבוצה חדשה: "Israelis in Hi-Tech – Berlin", וישראלים החיים בברלין הוזמנו להשתתף באירוע שכותרתו "הפגישה הראשונה של ישראלים ודוברי עברית המתעניינים באינטרנט ובטכנולוגיות מידע". זה עבד: לאירוע הלא-וירטואלי הגיעו כארבעים ישראלים, שצירפו שולחנות לכדי צורה בלתי מזוהה ב"מקום של יאיר פרץ" במלון ארטים.

ולא סתם זה עבד: הקבוצה והמפגש מחברים שני טרנדים חזקים בברלין העכשווית: גידול מתמשך במספר הישראלים בעיר מצד אחד, ופריחת תחום ההיי-טק – ובייחוד תרבות הסטארטאפים – מצד שני. ברלין שואפת להיות מרכז הסטארטאפים של אירופה, ולפחות כרגע נראה שהיא נמצאת בדרך לשם. בעיני עובדי התעשייה בעיר, היא כבר שם.

כמו בכל כנס היי-טק בכל מקום בעולם, היה במפגש רוב גברי מובהק. גילאי עשרים וקצת עד חמישים פלוס-מינוס. היו שם מהגרים ותיקים שנמצאים שנים בגרמניה, והיו חדשים, כולל אחד שהגיע רק שלושה ימים קודם לכן. היו פועלי תעשייה חרוצים (כמוני), סטודנטים שמקווים ומנסים להשתלב בתעשייה, וגם סקרנים שמחפשים אולי את הדרך פנימה – כשכירים או כיזמים. את המפגש (שאמור להפוך למסורת) יזמו רפאל קסטרו, איטלקי שלמד וחי כמה שנים בירושלים ושומר לנו, הישראלים, פינה חמה בלב; ואיתמר וייס, מנהל פיתוח בחברת upcload, שעוד נחזור אליה בהמשך.

בעוד שבישראל הסצנה מלאה בגברים צעירים חדורי מוטיבציה וכובד ראש, בברלין היא מזכירה גן של ילדים היפראקטיבים שרצים בטירוף בין סדנאות, הרצאות, כנסים, אירועי האקינג כאלה ואחרים, ובין לבין עוצרים לרגע כדי להריע אחד לשני, להתפעל, לחלק היי-פייבים לכל עבר ולהתמוגג עוד קצת מכמה כל העסק מסעיר. הסצנה בברלין היא מאוד "גוד וייבז" – כולם חברים של כולם וכולם מפרגנים לכולם, ובהתחלה זה נעים ואחר כך קצת מייגע, כל ההיי-פייבים האלה. הפגישה שלנו, ישראלים בהיי-טק בברלין, היתה מצד אחד נטולת מגניבות ברלינאית, ומצד שני נטולת כובד הראש של פגישות מקבילות בישראל. ואולי טוב שכך. האירוע כולו היה עטוף בהרגשה טובה, שמחה פשוטה על עצם המפגש.

אורח הכבוד של הערב היה אסף מוזס. מוזס הגיע לברלין כסטודנט, וביחד עם שותף גרמני (סבסטיאן שולצה), שהכיר כבר ביום הראשון ללימודים, הקים את upcload, סטארטאפ שפיתח תוכנה ייחודית המאפשרת לרוכשי בגדים באינטרנט לוודא שהפריטים שבחרו אכן מתאימים למידות גופם. וול סטריט ג'ורנל הכתיר את החברה ב-2011 בתואר הסטארטאפ הכי מבטיח בגרמניה, כך שמוזס הוא בהחלט יזם עם הוכחות. עם זאת היה נחמד להיווכח שהוא נטול פוזה לחלוטין, נעים, גלוי. הורגש שהוא רוצה לשתף ולעזור. מוזס יכול לשמש השראה למי שלא מחפש להיות דווקא שכיר בתעשייה, אלא שוקל להעז ולפתוח חברה משל עצמו. זה זול וסקסי לפתוח סטארטאפ בברלין, ולדברי מוזס יש בה מקורות רבים להשגת מימון, ועם זאת הוא ממליץ בחום לחבור לשותף גרמני – מישהו שיהיה חלון הראווה של החברה מבחינת שפה, תרבות, קצב, סגנון (וכמובן בירוקרטיה). upcloud עצמה כבר גייסה לא מעט מיליונים בזכות הרעיון של מוזס, אבל חלק מהמשקיעים אפילו לא פגשו אותו, משום ששולצה נשלח לעמוד בחזית.

למי שבכל זאת מסתפק בלהיות שכיר בתעשייה, אנגלית דווקא מספיקה. במשרד בישראל, כשישבתי גב אל גב עם מישהו ופטפטנו בעברית, אבל הקפדנו להתכתב באנגלית, זה הרגיש לפעמים קצת מפגר. פה בברלין האנגלית היא קרש הצלה. זו השפה היחידה שכולנו מדברים (טוב, לא היחידה אם סופרים גם את רובי, סי פלוס, קוקה…).

ברלין היא אולי מרכז הסטארטאפים של אירופה, או בדרך לשם, אבל מבחינת תנאים היא רחוקה מעמק הסיליקון ואפילו מישראל. המעבר שלי מעבודה בסטארטאפ ישראלי לסטארטאפ בברלין היה כרוך בירידה במשכורת. אין כאן גם רכב עבודה, ואין ארוחות צהריים על חשבון הברון. בימי כיף לא נוסעים לעשות קייאקים בגליל או ג’יפים בגולן – יוצאים לסיור בונקרים או מקסימום לשיט על הנהר.

מצד שני, יש עלייה משמעותית בשעות הפנאי: שבוע העבודה שלי קוצר בשש שעות, מספר ימי החופשה הוכפל, הביטחון התעסוקתי שלי גדל. אה, וגם חולצות החברה מושקעות יותר, לא מתקמצנים כאן על איכות הטריקו.

לדאבון הלב, בשני המקומות מאמינים באופן ספייס. בישראל שטיחים מקיר לקיר, כאן רצפת עץ – אבל בשני המקומות אין קירות. ומה שעוד לא השתנה זו הרוח, יש שיאמרו היומרה: בשני המקומות רוצים, מקווים, לכבוש את העולם. אני התחנכתי בתרבות הסטארטאפים הישראלית, שבה אתה מוותר בפועל על שאר היבטי חייך. האם אפשר לכבוש את העולם בין עשר לשש? אני מקווה שכן.

הבלוג של לירז

תגובות