הפוך, גוטה, הפוך

כשמדברים על "מתנדבים" ו"גרמניה" עולות בראש תמונות של צעירים וצעירות צרובים מהשמש בחדר אוכל בקיבוץ. "קום-מתנדב" הוא ארגון שפועל בכיוון ההפוך: לאפשר לצעירים ישראלים להתנדב בגרמניה

 צמד המילים "מתנדב" ו"גרמניה" מעלה בראשם של ישראלים שלל אסוציאציות, אפשר להמר שברובן מככבים בחורות ובחורים צעירים ו/או גבוהים ו/או בלונדינים, שרופים מהשמש, ולמרות זאת (ואולי דווקא בגלל זאת) בולטים בזרותם. אבל הנה אסוציאציה חדשה שכדאי לשקול לצרף למאגר: הידעתם שגם צעירים ישראלים מגיעים לגרמניה במיוחד כדי להתנדב?

לכאורה הסיבות שבגינן כ-900 גרמנים מגיעים כל שנה כדי להתנדב בישראל מובנות מאליהן. שם הארגון שאמון על הבאתם לארץ כבר מאז תחילת שנות השישים של המאה הקודמת, "אות הכפרה והשלום" (בגרמנית: Aktion Sühnezeichen Friedensdienste), מעיד כנראה על חלקן. אבל למה שישראלים יתנדבו בגרמניה?

לקתרין צימנס (35), הרכזת הגרמנייה של "קום-מתנדב" (בגרמנית Kom-Mit-Nadev – עוד שכבה למשחק המילים בין שתי השפות), הסיבות לכך ברורות: "אני חושבת ששירות התנדבותי בגרמניה עבור ישראלים הוא הזדמנות להכיר חברה ותרבות אחרים, לחוות את הקשר ישראל-גרמניה וללמוד על עצמם ועל הקשר שלהם להיסטוריה. המתנדבים חוזרים לישראל אחרי שנה עם רעיונות חדשים לגבי העתיד ומוטיבציה להמשיך ולהיות פעילים בשדה הישראלי-גרמני. מעבר לכך, הם מקבלים אפשרות לשהות שנה שלמה בסביבה אחרת לחלוטין, מה שמשפיע לטובה על ההתפתחות האישית ועל העצמאות שלהם".

צימנס עצמה התנדבה במשך שנה בבית אבות ברמת אפעל, שנה שהיא מגדירה כחוויה עמוקה מאוד, שגרמה לה לקחת חלק מרכזי בפרויקט ההפוך. קום-מתנדב, תוכנית ההתנדבות המאורגנת הראשונה לצעירים ישראלים בגרמניה, היא פרי סיעור מוחות גרמני-ישראלי שנעשה ב-2009, ומאז 2010 פועלת בשיתוף פעולה עם מספר ארגונים ישראליים וגרמניים, בהם גם "אות הכפרה והשלום" (שהיה מעורב בעבר בשליחה של ישראלים בודדים להתנדבות בגרמניה, ולאור זאת היה בין היוזמים של הפרויקט החדש). במסגרת התוכנית נשלחים מדי ספטמבר כעשרים צעירים ישראלים לגרמניה, ובימים אלה ממש מגיעים לכאן בני המחזור השלישי של היוזמה.

ליאור פינק הוא בין מסיימי המחזור השני. במהלך השנה החולפת הוא התנדב במועדונית נוער בליכטנראדה (Lichtenrade), שם העביר פעילויות חינוך בלתי פורמלי, בעיקר בצורתו הספורטיבית. אני שואל אותו את השאלה הבלתי נמנעת, והוא מונה את רשימת סיבותיו כישראלי להתנדב בגרמניה. הסיבה הראשונה שהוא מעלה היא בת זוג גרמניה שהכיר עוד בארץ. מלבד זאת, כשהשתחרר מהשירות הלאומי שעשה, הוא לא יישר קו עם מנטליות הטרקים בסוף העולם שמאפיינת משוחררים טריים, אלא חיפש דרך להמשיך את השירות הלאומי המשמעותי שסיים זה עתה. לשתי הסיבות הללו מצטרפת השפה הגרמנית, שאותה החל ללמוד עוד בארץ, לפני שתכנן להצטרף לקום-מתנדב, ואפשרויות התרגול האינסופיות שלה בגרמניה.

אם להמשיך את העשייה של השירות הלאומי, למה לא בישראל, אני שואל. "כי צריך חופשה מהארץ", הוא יורה, "שינוי מנטליות". לדבריו, בצד הישראלי של הפרויקט אף התעורר חשש ממצב שבו שנת ההתנדבות תגרום לישראלים להישאר בגרמניה, ולכן דאגו להדגיש את הצדדים הבעייתיים של הגירה לגרמניה. לליאור עצמו דווקא היה ברור שהוא חוזר לארץ, שם הוא מתחיל השנה לימודי מדע המדינה.

עוד באותו ערב אני פוגש את מוחמד אלהגא. השעה 23:03, אני מאחר בשלוש דקות. הוא יכול לפגוש אותי רק באחת עשרה בלילה. במהלך השיחה אני גם מבין למה. אנחנו נפגשים בנויקלן ועולים אליו לשתות קפה נחלה אדום, לנשנש תמרים מארץ הקודש ולדבר על ההתנדבות שלו כפלסטיני מהגליל בגרמניה. מוחמד הגיע לשנת ההתנדבות בהמשך לתפקידו כמרכז המגזר הערבי בתנועת הנוער העובד והלומד. קום-מתנדב מקיים בין השאר חילופים בין תנועת הנוער העובד והלומד לתנועה הגרמנית פאלקן (Falken).

מוחמד מלמד פעם בשבוע ערבית בפאלקן. פעמיים בשבוע הוא מקיים פעילות חינוך בלתי פורמלי עם בני נוער ערבים בבית ספר בקרויצברג. הוא עורך איתם פעילויות ספורט, פעילויות שטח ("קצת כמו בתנועה"), ו"גם קצת משמש כעובד סוציאלי", כדבריו.

בנוסף, מוחמד הקים בקרויצברג סניף לפעילות חינוכית אחרי הצהריים, וקרא לו "קן חיפה". "קן", כי כך נקראים סניפי הפעולה בנוער העובד והלומד, ו"חיפה" כי בעיניו חיפה היא סמל לדו-קיום אמיתי. וגם בגלל מכבי חיפה כמובן. ואם חשבתם שבזה נגמר הזמן של מוחמד, תחשבו שוב: הוא מתנדב גם במועדונית נוער בנויקלן בשם Blickwinkel, שם הוא עובד בעיקר עם בני נוער ממשפחות פליטים פלסטיניות.

אני שואל על אופי התכנים בפעילות. "חינוך לדמוקרטיה", הוא עונה, "שוויון. אהבת האחר. אנחנו מחנכים את הנוער נגד הזרמים הקיצוניים של האסלאם". בנוסף עוסקים בנושאים הקשורים לאינטגרציה בחברה הגרמנית – נגד התבדלות מצד אחד, אבל לא לשכוח מאיפה באו מצד שני.

מוחמד מכתיר את שנת ההתנדבות שלו בתואר "מצוינת". החוויה האישית שלו היתה נהדרת, והוא למד הרבה על עצמו ועל החברה שבה הוא חי. הוא חוזר לישראל בתחושות קשות. המצב הפוליטי מלחיץ אותו מאוד. הוא מאשים גם את החברה היהודית וגם את החברה הערבית בישראל בגזענות ובפחד. תוכניותיו להמשך הן לסיים דוקטורט ולהיכנס לפוליטיקה העירונית בעירו תמרה. לנסות לשנות מבפנים.

הדרך העצמאית

לעומת ליאור, מוחמד ושאר משתתפי קום-מתנדב, את נעם (25) אף אחד לא שלח לברלין. היא הגיעה לכאן מטעם עצמה, ועם הזמן הרגישה שהיא רוצה לתרום. מזה עשרה חודשים היא מתנדבת ב-Homeless Veggie Dinner, פרויקט שהוקם לפני כשנתיים וחצי על ידי בחור ממוצא קרואטי-איטלקי שחי בברלין. פעם בחודש, בדרך כלל בשבת השנייה של החודש, קבוצת המתנדבים מתקבצת, קונה מצרכים מתרומות שנאספו באירוע של החודש הקודם, ועומלת על תפריט שכולל שש מנות צמחוניות: מנה ראשונה, שתי מנות עיקריות ושלושה סוגי קינוחים. הארוחה פתוחה לכל אדם, ומי שמעוניין יכול לשלם עבורה בקופה סמויה מן העין, כך שניתן לתרום לפי היכולת ולהימנע ממבוכה. מי שמבקש מנה נוספה מקבל אותה, ויותר מכך – אם נשאר אוכל בסוף היום, מי שרוצה יכול פשוט לקחת אותו איתו. מעבר לאוכל, אומרת נעם, זהו ערב בגובה העיניים. השולחנות גדולים יחסית, אנשים שלא מכירים יושבים זה לצד זה, וגם הצוות משתתף בשיחות. עם הזמן הצטרפו לפרויקט גם אמנים שמופיעים בהתנדבות בשביל האווירה.

גם בארץ נעם התנדבה בפרויקטים דומים, והיא לא רואה סיבה מדוע לא להמשיך לעשות זאת בברלין: "הם לא פחות רעבים כאן ואין סיבה לעשות הפרדה", היא מבהירה. לדבריה, אין לה כסף לתרום, אבל יש לה זמן, והיא גם מקבלת תמורתו הרבה סיפוק.

תגובות