הצד החתרני של פרנצלאואר ברג

סיפוריהן הדרמטיים של שתי כנסיות התוחמות את מרכז הרובע משני צדדיו – כנסיית ציון וכנסיית גת שמנים – מזכירים שלא תמיד היתה פרנצלאואר ברג חממת בתי קפה וחנויות ביו

בין בתי הקפה, הברים, חנויות הביו והבוטיקים קשה לזהות זאת כיום, אך רובע פרנצלאואר ברג היה בעברו בעל אופי חתרני במערכה נגד שתי הדיקטטורות הגרמניות שהביאה עימה המאה העשרים. סיפור המאבק לצדק, מוסר וחרות, שהסתיים עם איחוד גרמניה לאחר 57 שנות דיכוי רצחני, מתגלה בהיסטוריה של שתי כנסיות פרוטסטנטיות התוחמות את מרכז הרובע משני צדדיו: כנסיית ציון וכנסיית גת שמנים.

כנסיית ציון (Zionskirche) נחנכה בשנת 1873 בנוכחות הקיסר הראשון של גרמניה המודרנית ומלך פרוסיה דאז, וילהלם הראשון, שתרם את הכספים להקמתה לאחר שניצל מניסיון התנקשות. אך עיקר פרסומה בא לה רק שלושה דורות אחר כך, בזכותו של דיטריך בונהפר (Bonhoeffer), שפעל בה בתקופת הדיקטטורה הראשונה, זו של הסוציאליזם הלאומי.

בונהפר נולד בשנת 1906 בעיר השלזית ברסלאו (כיום ורוצוואף שבפולין) והחל לעבוד בקהילה של כנסיית ציון ב-1931. לאחר מינוי היטלר לקנצלר בשלושים בינואר 1933, החל תהליך ה"גלייכשאלטונג", השאיפה להתאים את כל מוסדות המדינה לאידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית ולשלבם במסגרת המנהיגות החדשה. תהליך זה בוצע גם בתחום הדתי, תוך שהשלטון מבקש להתאים את הכנסייה הפרוטסטנטית לתורת הגזע. כמרים רבים שיתפו פעולה עם הכיוון החדש ותנועתם נקראה ״הנוצרים הגרמנים״ (Deutsche Christen). אך בו בזמן קמה גם תנועת התנגדות שנודעה בכינוי ״כנסיית הווידוי״ (Bekennende Kirche), שאחד ממוביליה היה בונהפר. עיקר המחלוקת היה סביב סעיף המחייב את חברי הכנסייה להיות ממוצא ארי. בונהפר התנגד לשלילת חברותם של יהודים מומרים בקהילות הפרוטסטנטיות, כפי שהתחייב מתורת הגזע שהפכה עד מהרה למדיניות הרשמית של הכנסייה הממלכתית. זה היה הרגע ההיסטורי שבו נולדה תנועת המחאה בתוך שורות הכנסייה הממלכתית ונגד ראשיה, ואחד ממוקדיה היה בברלין – בכנסיית ציון. עם זאת, לאחר שהרים תרומה מכרעת לראשית המאבק בחודשים הראשונים של השלטון הנאצי, עזב בונהפר ללונדון ושב לגרמניה רק לאחר כשנה וחצי, בשנת 1935.

עם שובו לגרמניה, בונהפר שיתף פעולה באופן נמרץ עם מתנגדי שלטון נוספים. בהמשך עמד בקשר קרוב עם גורמים שביקשו להתנקש בחייו של היטלר ואף הכין עבורם את ההצדקה המוסרית-תיאולוגית למעשה זה. אך הניסיונות של הקושרים עלו כידוע בתוהו, ובאפריל 1943 נעצר, בין השאר, גם בונהפר. הוא התגלגל ממתקן כליאה אחד למשנהו ובסופו של דבר הוצא להורג בתלייה בתשעה באפריל 1945, כחודש לפני כניעת גרמניה. בחזית כנסיית ציון, שבה החל את מאבקו נגד הדיקטטורה הראשונה, נמצא לוח זיכרון להנצחתו.

הדיקטטורה השנייה לא איחרה לבוא. מייד לאחר השחרור מעול הדיכוי של הסוציאליזם הלאומי החל הדיכוי של הסוציאליזם הסובייטי, שהאריך ימים הרבה יותר מקודמו ההיטלראי, עד להתקוממות העממית ב-1989. אחד המוקדים של ״המהפכה השלווה״, כפי שנקראה בשל יכולתה להתגבר על הדיקטטורה בלא שפיכות דמים, היה בכנסיית גת שמנים (Gethsemanekirche), שנחנכה בשנת 1893 ונמצאת בצידו השני, הצפוני, של הרובע. בכנסייה זו התרכזו בשנות השמונים קבוצות מחתרת, בהן למשל פעילות לסביות שדוכאו אף הן במדינה הסוציאליסטית. פעולות המחאה התגברו ב-1989 לאחר זיוף הבחירות המקומיות בידי המפלגה הסוציאליסטית. בליל השניים באוקטובר של אותה שנה מילאו המפגינים את הכיכר שלפני הכנסייה באור נרות – סמל המאבק הבלתי-אלים, כפי שנעשה באותה העת גם בכנסיית ניקולאי בלייפציג ובמקומות נוספים. אך בשבעה באוקטובר הגיב השלטון בדיכוי אלים ובמעצרים המוניים. בכנסיית גת שמנים נמשך המאבק המחתרתי, שהוביל בסופו של דבר להתמוטטות משטר הדיכוי בתשעה בנובמבר אותה שנה.

ב-18 במרץ 1990 נערכו בגרמניה המזרחית הבחירות הראשונות, החופשיות באמת, מאז 1932 – אז נערכה מערכת הבחירות האחרונה בטרם התמנה היטלר לקנצלר. לאחר כמעט שישה עשורים של סוציאליזם מסוגים שונים, היתה זו הפעם הראשונה, שבה הציבור בחלק הזה של גרמניה נשאל על רצונו האמיתי. עבור גרמנים רבים, רק אז, כאשר דורות שלמים שלא ידעו דמוקרטיה מהי זכו לחוות בחירות חופשיות, הסתיימה באמת מלחמת העולם השנייה. לכבוד אירוע היסטורי זה וכסיכום של פעילותם המשותפת, התכנסו הפעילים לתפילה מיוחדת, שאותה ערכו בכנסיית גת שמנים.

צילומים: פבל רובן

צילומים: פבל רובן

יואב ספיר חורש את ברלין גם להנאתו וגם כמדריך טיולים

תגובות