פליט סורי יקר, בבקשה אל תעשה לי בושות

אמנם אני לא מסכן כמוך, אלא רק מהגר שמנסה את מזלו במקום אחר, אך מכיוון שאני כאן כבר יותר משנתיים, אשמח אם תרשה לי לתת לך כמה עצות

בחודשים האחרונים לא הפסיקו להיפתח בפניי הזדמנויות לעזור לפליטים הסורים להתאקלם בברלין. אני יודע, גם אני חשבתי שזה מוזר לבקש עזרה ממני — אני, שבעצמי עוד לא הצלחתי להתאקלם, וכל כך עסוק בזה עד שלא נשאר לי זמן לעזור למתאקלמים אחרים. בקושי הצלחתי לפנות זמן לחברה טובה, שממש התעקשה לקפוץ לבקר אותי. הייתי עסוק עד מעל הראש בסידורים בירוקרטיים ולימודי שפה — התאקלמות, אתם יודעים — אבל בסופו של דבר בכל זאת נעניתי ופיניתי חלון צר לביקור שלה. וכמובן שכשכבר פיניתי לה חלון, היא ניצלה אותו, ולפני שהלכה שאלה אם יש לי במקרה מעיל או ז'קט חם שאני יכול לתרום לאיזה חבר סורי שלה.

עכשיו, נעמי, חוץ מזה שהיא חברה טובה, היא גם אישה מאוד יפה. ועם כל כמה שאני עסוק בצרות של עצמי, כשהיא הסתכלה עלי במבט החודר הזה שלה, חשבתי פתאום שאני לא יכול להיות אדיש לצרות של אחרים. אז נתתי לה שני מעילים. שני מעילים יקרים. מאוד. ולמרות שתכננתי למכור אותם ב-ebay, הושטתי לה אותם בלי לחשוב פעמיים, ביטלתי את התודות שלה בהינף יד, ואפילו הוספתי שבשבילה אני אשמח לתרום לכל נזקק.

אחרי יומיים יצא שנפגשנו שוב, והיא לא הפסיקה להודות לי ולספר כמה המעילים שלי עזרו לידיד שלה. "אין בעד מה, אין בעד מה", חייכתי אליה כמו אציל גאה, "זה שום דבר. באמת, כל מה שתצטרכי…" "אפילו סיפרתי לו עליך!" היא הוסיפה. אני חייב לומר שפה התחלתי לחשוש. תוכניות ההתאקלמות שלי לא כללו קשר עם פליט חסר בית, שיתחיל לפנות אלי עכשיו כדי לקבל גם מכנסיים ותחתונים. וכל זה רק בגלל שגם אני ערבי.

אבל נעמי הביטה בי במבט מתפעל, ולא יכולתי שלא להרגיש ממש טוב עם עצמי. סוף סוף תרמתי משהו לפליטים המסכנים, והכי חשוב, עשיתי את זה בשקט, לא פרסמתי את זה בעיתון או משהו.

אני באמת מקווה שלא תלבש את המעילים שנתתי לך בזמן שאתה מציק לבחורות או מכייס אנשים באוטובוס. פעם כייסו אותי, ולמרות שאני לא גזען, אני בטוח שזה היה ערבי

רגע לפני שנפרדנו, החלטתי לשנות את הגישה הבדלנית שלי, ולהיפתח אל אחיי ואחיותיי הפליטים. ביקשתי ממנה כמה רגעים, וחיברתי בזריזות מכתב שאותו ביקשתי שתמסור לחבר הסורי שמתחמם במעילי.

"ידידי ואחי שלום,

שמחתי לעזור ואני מקווה שהמעילים שלי יחממו אותך טוב טוב בחורף האירופי הקשה. מאחל לך שמצבך ישתפר ושבעתיד גם אתה תוכל לעזור לאחרים כמו שאני עוזר לך עכשיו. הרי כולנו בני אדם וצריכים לדאוג זה לזה, לא ככה? אמנם אני לא פליט מסכן כמוך, אלא רק מהגר שמנסה את מזלו במקום אחר, אבל אני בהחלט יכול להזדהות עם תחושת הזרות שאתה בטח חווה כאן בגרמניה. גם לי ייקח עוד זמן להתאקלם ולהתארגן על עבודה, שפה ותחושת שייכות. אך מכיוון שאני כאן כבר יותר משנתיים, אשמח אם תרשה לי לתת לך כמה עצות:

קודם כל, תוריד פרופיל. אל תמשוך יותר מידי תשומת לב ובטח שאל תעז לעבור על החוק. גרמניה היא ארץ פתוחה לכל, ולא שופטים בה אדם לפי מראה, דת, גזע, או מין, אבל אל תטעה, הם עדיין גרמנים.

חוץ מזה, חשוב שלא תהיה גזען. אני יודע שאתה בא ממקום שיש בו הרבה מוסלמים אורתודוקסים ושוביניסטים, אבל כאן אתה חייב להתנהג אחרת. אתה חייב להתייחס לאישה שלך ולאחיות שלך בכבוד. אל תכה אותן רק בגלל שהן שוכבות עם המאהבים שלהן. הייתי מוותר גם על כל הקטע של כיסוי הראש, זה יוצר סטיגמות מיותרות וסיכמנו כבר שאנחנו נגד גזענות. שמעתי שבצרפת היהודים הולכים לוותר על הכיפה. זה צעד נבון לדעתי, אולי גם אתה תחשוב בכיוון? אתה יודע, זה גרמניה כאן, לא איראן. כאן אתה לא יכול לתלות כל בן אדם שני ברחוב רק בגלל שהוא גיי. אגב, אם אתה גיי — ברכותיי, הסתדרת! המכתב מסתיים כאן.

אם אתרע מזלך ואתה סטרייט, אני באמת מקווה שלא תלבש את המעילים האלה בזמן שאתה מציק לבחורות ברכבת התחתית ו\או מכייס אנשים באוטובוס. שתדע, שפעם כייסו אותי, ולמרות שאני לא גזען, אני בטוח שזה היה ערבי.

אני רוצה שתזכור שאת המעילים היקרים האלה לא קיבלת מאחיך המוסלמים, אלא מערבי אתאיסט. אני מזכיר את זה רק כי ברור לי שבמצב אחר אני הייתי נחשב אויב בעיניך. אבל דע לך, שלמרות אמונותיך, ולמרות המקום שממנו אתה בא, לי אין דעות קדומות. חשוב לי רק שיהיה לך חם בחורף.

כולי תקווה שאתה מעריך את זה שגרמניה פתחה בפניך ובפני חבריך את שעריה, ושאתה זוכר שערב הסעודית לא עשתה את זה. אותה ערב הסעודית, שכנראה מממנת את החבר'ה מדאעש שרדפו אותך. וגם אם דאעש לא רדפו אותך, חשוב שתדע שכאן בגרמניה אסור לך בשום אופן להעלות את שמו של השטן על שפתותיך. גם אם התכוונת להגיד שאתה מגנה את דאעש וחושב שזה הדבר הכי גרוע שקרה לאיסלאם, עדיף שתוותר: עצם הזכרת המילה על ידך עלולה להיגמר לא טוב.

אין לי מושג מה אתה מתכנן לעתיד, אבל אם אתה חושב להישאר בגרמניה, כדאי שתתחיל להוכיח את עצמך. תצא, תשתה אלכוהול, תבלה מדי פעם במועדוני גייז, תאכל נקניקיות חזיר, ועשה לי טובה, רק אל תיתקע בגטאות כמו הפלסטינים כאן. אנחנו הפלסטינים לא יודעים להתאקלם מספיק טוב. אל תלמד מאיתנו. תתערבב. תתבולל.

ושלא תעז ללכת למכור סמים בפארקים בתירוץ שאין לך כסף ואין לך מדינה. בכל פעם שאני הולך לקנות שם, אני מתבייש. תעשה משהו מכובד עם עצמך, אל תשב ותעשן ג'וינטים כל היום. תמצא עבודה הגונה, ועם הזמן אפילו תחסוך כסף ללימודים.

תלמד היסטוריה, גם את ההיסטוריה של הרייך השלישי וגם מה קרה ליהודים פה. אתה לא חייב לפתח איזושהי אמפתיה ליהודים, כמו שקרה לי עם היהודיות, אבל זה חשוב שתלמד שאתה לא המסכן היחיד בהיסטוריה, ושיכול היה להיות לך הרבה יותר גרוע.

ותגיד תודה. ללא ההיסטוריה הזאת, הגרמנים לא היו מרחמים עליך. שתי מלחמות עולם הם היו צריכים כדי להיות הומניים ולהבין שכולם שווים.

חשוב לי שתוכיח שאתה ראוי, אחרת גם אותי לא יקבלו. אמנם אני פלסטיני-ישראלי, עם דרכון ישראלי, אבל השם Yousef בדרכון לא תמיד משרת את המטרות שלי

ואחרי שתלמד את כל זה, כדאי שתלך ותלמד גם את החברים המוסלמים שלך את כל מה שלמדת כאן. כמו שאני מלמד אותך. תגיד להם שיפסיקו להיות כאלה פרימיטיביים. ושיתחילו להפריד בין דת ומדינה, כי הם מעכבים את התפתחות העולם. תסביר להם, שהילד הזה שנשטף על החוף זה לא באשמת אירופה, אתה שומע? שלא תעז להאשים את אירופה, הערכים של אירופה שונים. הם פשוט קצת מאוימים עכשיו ואולי אפילו אפשר להבין אותם, אתה לא חושב? אה כן, ועזוב אותך מכל נושא הקולוניאליזם המערבי. אל תזכיר להם את זה. זה היסטוריה ואין צורך לדבר על זה. כבר סיכמנו, אתה לא רוצה לעצבן אותם.

חשוב שתוכיח לגרמניה, שהערכים שלה היום נכונים. שהיה נכון להתגבר על הדעות הקדומות לגבי הפליטים ולתת להם מחסה. גרמניה היא הצ'אנס שלך: אם תצליח כאן אז גם שאר מדינות אירופה יפתחו את שעריהן בלי פחד.

אתה מקשיב לי? חשוב לי שתוכיח שאתה ראוי, אחרת גם אותי לא יקבלו. אמנם אני פלסטיני-ישראלי, עם דרכון ישראלי, ואני בהחלט נהנה לקחת טרמפ על רגשות האשם שלהם כלפי היהודים; אבל מצד שני, השם Yousef בדרכון לא תמיד משרת את המטרות שלי.

אני רוצה שתוציא שם טוב לערבים בגרמניה, אתה שומע? אל תעשה לנו בושות, אל תעשה בעיות. קח את שני המעילים האלה ולבש אותם בכבוד. התהלך בהם כמו… כמו נוצרי אירופאי לבן. כן, מה אכפת לך? אני לא רוצה להיות פה אזרח סוג ב' כמו בישראל בגלל אנשים כמוך, ובטח לא רוצה להגן עליך בכל פעם שמישהו יגיד משהו רע על הפליטים הסורים. אני לא עורך דין ולא פוליטיקאי, ואני לא רוצה להרגיש שאני מייצג את הערבים כמו שעשיתי בישראל. עזוב אותי בשקט. לא רוצה שימשיכו להתייחס אלי כאל פלסטיני דפוק בלי מדינה, לא רוצה להיות כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. לא רוצה שפתאום יסתכלו עלי אחרת רק בגלל שברח לי קצת מבטא. רוצה להיטמע בין הבריות ולהרגיש שייך. גם אתה רוצה להרגיש שייך. השייכות היא מה שעוזר לנו להתקיים ומניע אותנו קדימה. אתה לא באמת חייב לבגוד בעצמך או באמונות שלך. פשוט נסה לנהוג כמוני — תהיה שחקן.

בכבוד,

יוסף".

(צילום: מאיה באומל-בירגר)

לשאר הכתבות בפרויקט "אנו הפליטים"

לשאר הכתבות בפרויקט "אנו הפליטים"

תגובות