טרגדיה בהתהוות: הסיפור הסורי בקולנוע התיעודי

ביחס למבול התחקירים והדיווחים התקשורתיים, יש לסרטי התעודה יתרון בכך שהם מספקים תמונה מפורטת וממוקדת של מושא הסרט, תוך שהם מלווים אותו לאורך תקופה סוערת בחייו האישיים והפוליטיים

את השתקפותה של הטרגדיה הסורית בקולנוע ובטלוויזיה עדיין מוקדם להעריך. גם את התמורות שעובר השימוש במדיום הקולנועי והתקשורתי לנגד עינינו, הן כתעמולה והן כתעודה, או את תרומתן של אלה להתפתחות האירועים, עוד קשה לכמת. עם זאת אין ספק, שכל מחקר היסטורי לא יהיה שלם בלי לבחון לעומק את השפעתן של טכנולוגיות תקשורת, כמו רשתות חברתיות וסמרטפונים, על מה שקורה במרחב המזרח-תיכוני בשנים האחרונות. במקביל, מושפע הקולנוע התיעודי גם הוא מהשינויים, והגבולות בינו לדיווח חדשותי, או בין עשייה מקצועית לחובבנית או אישית, היטשטשו עד מאוד. עד כה מיעט הקולנוע הממוסד לעסוק בנושא הסורי, אולם חלל זה מתמלא באופן קבוע על-ידי התקשורת, שבה משודרים ללא הרף סרטים וסדרות תעודה לצד תחקירים ודיווחים בזמן אמת ובכל הרמות האפשריות.

"השיבה לחומס" משקף נאמנה את ההדרדרות מימי ההפגנות של "האביב הערבי", דרך ניסיונות הדיכוי האלימים של המשטר, ועד למלחמת אזרחים בהיקף מלא

שני סרטי תעודה, המספרים את הסיפור הסורי משתי זויות שונות וחשובות, כן מצאו את דרכם לפסטיבלי קולנוע וזכו להערכה. היתרון בסרטים הללו ביחס למבול התחקירים והדיווחים התקשורתיים בנושא, הוא שהם מספקים פורטרטים מפורטים וממוקדים של מושאיהם, ומלווים אותם לאורך תקופה סוערת בחייהם האישיים והפוליטיים.

homs_poster

"השיבה לחומס". הבמאי טלאל דרקי, במקור מדמשק, יושב כיום אף הוא בגולה הברלינאית

"השיבה לחומס" (The Return to Homs, 2013) של טלאל דרקי זכה בפרסים רבים, בהם פרס השופטים בפסטיבל סאנדאנס של שנת 2014. דרקי, במקור מדמשק, יושב כיום אף הוא בגולה הברלינאית. סרטו מלווה את באסר אל סארוט במהלך השנתיים הראשונות להתקוממות נגד משטר אסד. סארוט, טיפוס כריזמטי במיוחד וכדורגלן מצטיין בעברו, נטל נשק לידיו לאחר שמשפחתו נרצחה בידי המשטר, והפך לאחד ממנהיגי המורדים בעיר חומס. הסרט אינו פשוט לצפייה והוא נקטע בקיץ 2013 עם נסיון החזרה של סארוט וקומץ מלוחמיו הנותרים אל תוך העיר הנצורה וההרוסה. הוא משקף נאמנה את ההדרדרות מימי ההפגנות של "האביב הערבי" ב-2011, דרך ניסיונות הדיכוי האלימים של המשטר, ועד למלחמת אזרחים בהיקף מלא (דאעש והמעורבות הבינלאומית הגיעו מאוחר יותר). חומס, עיר יפה ותוססת, מתרוקנת לנגד עינינו מתושביה והופכת בהדרגה לעיי חורבות שוממים, שסימני החיים היחידים בהם הם חיות רחוב תועות והבלחות של קרבות רחוב. גם מצבת הלוחמים הולכת ומדלדלת ומצוקת המצור המתמשך נותנת את אותותיה. חומרי הסרט צולמו בידי מספר אנשים, אולם העריכה ההדוקה והמינימליסטית מספקת דיווח ריאליסטי עד אימה. במאי 2014 הכריעו כוחותיו של אסד את המורדים בחומס והם התפנו בתיווך האו"ם. בסרט "השיבה לחומס" ניתן לצפות ברשת תמורת תשלום קטן.

slovestory2

"סיפור אהבה סורי". הסרט נפתח בעיר הקדומה תדמור, שמאז כבר הוחרבה בידי דאעש

הסרט השני שהגיע לפסטיבלים הוא "סיפור אהבה סורי" (A Syrian Love story, 2015), של הדוקומנטריסט המוערך שון מקאליסטר. הסרט מועמד אמנם למספר פרסים, אולם למרות הנושא המרתק, הוא אינו חף מבעיות.
מקאליסטר הגיע לסוריה כשנה וחצי לפני פרוץ מהפכת היסמין, ונלקח כשאר התיירים לראות את הצד היפה ומסביר הפנים של המדינה. כדוקומנטריסט ותחקירן, הוביל אותו חוש הריח שלו לחיפוש אחר הסמוי והאסור: המציאות הפוליטית הדכאנית תחת שלטונו של אסד הבן. הסרט נפתח במה שהיתה אטרקצית התיירים המרכזית של סוריה, קומפלקס העתיקות של פלמירה (תדמור בעברית, שמאז כבר הוחרבה בידי דאעש), אולם עובר מהר לסיפור המרכזי של הסרט: סיפור אהבתם המופלא והטרגי של ראגדה ועמאר, שהכירו והתאהבו בכלא המשטר כשהם כלואים בתאים סמוכים. את עמאר, לוחם חופש פלסטיני, פגש מקאליסטר בשיטוטיו בסמטאות השוק. עמאר מבקש ממנו להשמיע בעולם את קולה של ראגדה אשתו, הכלואה בשנית ואינה זוכה למשפט או לצדק. ראגדה, בת למיעוט העלאווי עליו נמנה גם אסד, פעילה בכוחות האופוזיציה ונעצרה לאחר שפירסמה ספר המבקר את המשטר. מנקודה זו ואילך נכרך גורלו של מקאליסטר בגורלה של המשפחה. סרטו, המתפרס על פני מספר שנים, מגולל שגרת רדיפות פוליטיות (גם שלו עצמו), מנוסה באישון ליל, נדודים במחנות פליטים, ואת התפרקותן הטרגית של האהבה והמשפחה תחת הלחץ הפוליטי הבלתי נסבל ומשבר הזרוּת בניכר. המשפחה מקבלת אמנם מקלט מדיני בצרפת, אולם האירועים במולדת השסועה וייסורי המצפון על חוסר המעש שנכפה עליהם בגלות מייצרים סדרת משברים שעימה מתמודד כל אחד מבני המשפחה בדרכו.

סרטו של הדוקומנטריסט המוערך שון מקאליסטר, המגולל סיפור אהבה מופלא וטרגי, סובל אמנם מבעיות מבניות ואסתטיות, אבל אלה אינן פוגמות בחשיבותו

למרות הסיפור הפנטסטי, לסרט בעיות מבניות ואסתטיות. בניגוד לסרטו של דרקי (ולנורמות הז'אנר), נוכחותו של מקאליסטר ויחסיו האישיים עם בני המשפחה משתלטים לעיתים על הנרטיב. חוסר המיקוד הזה, מלווה בעריכה לא קוהרנטית ומפוזרת משהו, פוגם אמנם באיכות הסרט, אולם לא בחשיבותו. הוא מסתיים עם עזיבתה של ראגדה לטורקיה, שם תצטרף לפעילות האופוזיציה הסורית שגלתה בינתיים לשם (בעיקר בגאזיאנטפ). את הסרט ניתן למצוא ברשת.

שני הסרטים מציגים היבטים מגוונים של שלביו הראשוניים של הסיפור הסורי. מנקודות הזמן שבהן הם מסתיימים עברה בינתיים מהפכת היסמין בסוריה לשלבים אחרים של בינאום מלחמת האזרחים ושל משבר הומניטרי שגלי ההדף שלו מורגשים היטב בכל העולם. אלה ישתקפו בוודאי ביבול הדוקומנטרי של השנים הבאות.

המלצה אישית לסיום: פורטל התרבות והאופנה האמריקאי Refinery29 העלה פרויקט מולטימדיה קטן ופמיניסטי על נשים סוריות פליטות בדרום טורקיה. הפרויקט מורכב מסרטונים קצרים ויפהפיים — כל סרטון מתמקד בדמות אחת ומגובה בטקסטים על הנושא. סרטונים נוספים עתידים להתפרסם בקרוב. ניתן לצפות כאן.

 

תגובות