מפילי החומות

הכנס Falling Walls, שמתקיים בברלין מזה 4 שנים, משמש במה למחקרים פורצי דרך של מדענים מובילים מכל העולם

“אנחנו חיות סקרניות”. נדמה שעם הקביעה הזו של נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ’ דניאל זייפמן, אפשר גם לפתוח וגם לסכם את סיפורו של כנס Falling Walls. האירוע, שהתקיים זו הפעם הרביעית בברלין, הוא יום של הרצאות בנושאי מדע וטכנולוגיה, שמטרתן לגרות את המוח, לעורר סקרנות – וכמובן, להתמנגל עם עמיתים. בשנים עברו הופיעו שם בין השאר מדענים ואמנים כוכבים כמו הכלכלן חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונוס והאמן האיסלנדי אולפור אליאסון, ואילו השנה מילא את תפקיד הסלב ה”סטארכיטקט” דניאל ליבסקינד.

בכל שנה פוקדים את בניין ה-RadialSystem V שבאזור אוסטבנהוף מאות אורחים מעשרות מדינות. המבנה, תחנת שאיבת מים מ-1881 ששופצה והפכה לחלל תרבות, נבחר בין השאר בגלל מיקומו: בסמוך אליו עברה החומה בין מערב ומזרח ברלין. הבניין היפה, שמשלב בין ישן לחדש, ניצב על גדות השפרה ומצליח לנוע בין מראה תעשייתי לאווירה אינטימית. בהפסקות ממלאים את דק העץ, הצופה אל הנהר, גברים ונשים בחליפות שחורות, שמנהלים שיחות שקטות. למרות שבאירוע נוכחים יותר מ-600 איש, הכל זורם ללא תקלות ומאורגן עד לפרט הקטן ביותר.

את ההצלחה הזו יש לזקוף לזכות Falling Walls Foundation, גוף ללא מטרות רווח, שפועל בעיר ומטרתו לקדם את המדע על כל תחומיו. במסגרת פעילותה עורכת הקרן אירועים שונים, המיועדים לקובעי מדיניות באירופה כמו גם לבני נוער, אבל גולת הכותרת היא כנס החומות הנופלות, המתקיים מדי שנה ב-9 בנובמבר. הכנס מארח עשרים מדענים ממדינות שונות – כימאים, פיזיקאים, כלכלנים, סוציולוגים, ביולוגים, אנתרופולוגים ועוד חוקרים מובילים בתחומם – ומקציב להם 15 דקות כדי להציג את מחקרם פורץ הדרך בפני קהל של עמיתים, פוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים.

התאריך אינו מקרי; 9 בנובמבר הוא כידוע תאריך גורלי כמעט בגרמניה בכלל ובברלין בפרט, ולאורך ההיסטוריה התרחשו בו אירועים משמעותיים שונים, בהם ליל הבדולח (1938) ונפילת חומת ברלין (1989). שני הקצוות של ההיסטוריה הגרמנית מהווים מעין מצפן עבור מתכנני הכנס: “התחלנו ב-2009, עשרים שנה לאחר נפילת החומה, והחזון שלנו הוא להביט קדימה אל העתיד ולא אחורה, אל ההיסטוריה”, מסבירה ד”ר נטלי מרטין-הובנר, מנכ”לית הקרן. לדבריה, הייחוד של FW לעומת כנסים אחרים, דוגמת TED, הוא הדגש המדעי. “אנחנו לא מתעניינים בלהיות כל כך גדולים כמו TED. חשוב לנו לשמור על סדר גודל שיאפשר לאנשים לתקשר ולעשות נטוורקינג”. גם הארגון שבראשו היא עומדת קטן וממוקד. הקרן מעסיקה חמישה עובדים בלבד, ומחצית מתקציבה מגיע ממשרד החינוך הגרמני. מחצית נוספת מגויסת מתורמים פרטיים ומגופים אקדמיים. מרטין-הובנר אמנם פורשת השנה מתפקידה (לטובת משרה בתאגיד בוש), אבל ההכנות ל-Falling Walls 2013 כבר בעיצומן.

עושים פיל משממית

את הכנס פתח סבסטיאן טרנר, אחד מיוזמיו ומייסד הקרן. טרנר, יזם ואיש עסקים, חידד את דבריה של עמיתתו באומרו כי “זה היה מקום רצחני להיות בו לפני 23 שנים, אלא אם היו לך מדים של מזרח גרמניה, אבל הכנס הזה לא עוסק בבעיות, אלא בפתרונות”. ואכן, כשם הכנס, אחת הסוגיות המרכזיות בו היא שבירת החומות בין המדע לבין החברה. עורך מגזין Science, מנחה הפאנל הראשון, קרא לבעלי תפקידים לתמוך ב-Open Access, שיאפשר להנגיש את המדע בכלל ואת המחקרים המדעיים בפרט. גם ד”ר אלן לשנר, מנכ”ל האגודה האמריקנית לקידום המדע ומו”ל העיתון Science, הפציר בקהל לנסות ולגשר על הפער בין הקהילה המדעית לבין הציבור.

דוד הראל, פרופ’ למדעי המחשב במכון ויצמן למדע וחתן פרס ישראל למדעי המחשב בשנת 2004, היה המרצה השני במושב הראשון, והרצאתו נטעה במוחותיהם של עמיתיו תמה מפתיעה: פילים. “אני מדען מחשב, שעוסק בבניית מערכת ביולוגית, כאשר האתגר הגדול הוא יצירת מודל ממוחשב של חיה רב-תאית; זה יכול להיות פיל וזו יכולה להיות תולעת”, הסביר. המטרה העיקרית היא לבצע Reverse Engineering, הבנה של מוצר או חפץ – במקרה זה בעל חיים – באמצעות פירוקו לגורמים וניתוח המבנה ודרכי הפעולה שלו. “המודלים הממוחשבים האלה חוסכים זמן, כסף וחיי אדם. אני עובד על זה כבר 15 שנה וקשה להגיד מתי זה יקרה; אפילו ניסוי פשוט, על שישה תאים של תולעת קטנה, נמשך שבע שנים. אבל חשוב להמשיך לנסות. אתגר מדעי גדול זה משהו שתמיד כדאי להמשיך ולהשקיע בו”.

פרופ' דוד הראל ממכון ויצמן

פרופ' דוד הראל ממכון ויצמן

פרופ’ ניקולה פוניו מאוניברסיטת טרנטו באיטליה, שדיבר אחריו, הוא ראש המעבדה ל-  Bio-inspired-Nanomechanics בטורינו. פוניו חוקר את הקשר בין ביולוגיה ל-Super Materials (“חומרי על” בתרגום חופשי), במטרה לגלות חומרים חדשים – חזקים, עמידים, זולים ויעילים יותר. כך למשל, הוא סיפר לקהל שאם ניתן היה לייצר רשת של קורי עכביש בגודל אולם ההרצאות – אפשר היה לעצור באמצעותה מטוס בואינג 747. במסגרת דוגמא מאלפת נוספת שסיפק לפוטנציאל החיקוי של בעלי החיים, סיפר שכאשר ניסו לנתק שממית מהמשטח שעליו ניצבה, גילו שנדרש כוח חזק פי עשרה ממשקל גופה. “מעניין לציין”, אמר, “שהצלחנו לבצע מדידות רק על זכרים – הנקבות סירבו להיאחז במשטח”.

אלצהיימר, קופים ואצות מיובשות

את המושב השני פתח ארון קפלן, מדען מחשב וממייסדי FunkFeuer FREE NET הווינאית, שדיבר על האפשרות להחליף את תשתית האינטרנט הממסדית ברשתות אלחוטיות מבוזרות, המבוססות על הצבת אנטנות WiFi על גגות בניינים ואספקת חיבור חופשי. היוזמה, שדומות לה קיימות, בין השאר, גם בברלין, ברצלונה, אתונה, ניו יורק ואזורים שונים באפריקה, זוכה לתמיכת הממשל האמריקני והאיחוד האירופי במסגרת פרויקטים להבטחת חיבור אינטרנט חופשי ויציב במדינות שבהן קיים איום על התשתית מצד ממשלות (הרשת החופשית בברלין: start.freifunk.net).

פרופ’ מוניק ברטלר, מנהלת Population Health Sciences במכון המחקר DZNE, שעלתה לבמה אחריו, דיברה על דרכים למניעת אלצהיימר ומחלות ניווניות אחרות הפוגעות במוח. ברטלר, שאמנם הרצתה על נושא רציני וכבד ראש (היא פתחה את דבריה בציון העובדה, שכל אדם שלישי במערב נמצא בסיכון), היתה משעשעת וקומוניקטיבית, ומתחה את הזמן שהוקצב לה ככל יכולתה, כדי להציג מחקרים המוכיחים שלאנשים הסובלים ממחלות לב וכלי דם נטייה מוגברת לחלות באלצהיימר, ולטעון שמכיוון שהסיבות לאלצהיימר “נאספות” במהלך השנים ממגוון מקורות – סביבתיים, תורשתיים, התנהגותיים – המניעה צריכה להתמקד באיתור מוקדם של גורמי הסיכון הללו.

פרופ' מוניק ברטלר

פרופ' מוניק ברטלר

פרופ’ שטפן טרוייה, שדיבר על תשומת לב ותפיסה חושית, משך את הקהל עם הרצאה מלאת הדגמות והזכיר עד כמה גדול הדמיון בינינו לבין הקופים: גם הם וגם אנחנו מסתמכים על חוש הראייה על מנת לשרוד בעולם.

פרופ’ פר מולר, מהמחלקה למדעי האוכל באוניברסיטת קופנהגן – שסגר את המושב שלפני ארוחת הצהריים – הדגים באמצעות חלוקת פנכות קטנות עם אצות מיובשות כיצד ניתן ללמד את המוח לאהוב טעמים חדשים. לדבריו, טעמו של המזון נקבע במסגרת תהליך חושי מורכב (טעם, ריח, מגע) שמתרחש במוח. כדי לגרום לנו לאכול מזון בריא יותר, יש להבין כיצד לקודד מחדש את התפיסה של המוח לגבי “מה טעים”.

מהעננים עד לאוקיינוסים

האמן תומס סאראצ’נו, שהתייצב על הבמה במושב השלישי, היה מסמר האירוע: פרוע, תזזיתי ונלהב, לבוש ג’ינס וסניקרס ירוקות, ותוך שהוא צוחק ומלהג לעצמו במבטא ארגנטיני כבד, ביקש מהקהל להשתמש בדמיון, הציג את עבודותיו – המשלבות ביוספירות, עננים וניסויים מוזרים – ודילג מנושא לנושא. לבסוף, בטרם נקפו 15 הדקות שלו – סיים את ההרצאה וירד מהבמה לקול תשואות.

החוקר הימי פרופ’ פיטר הרציג הזמין את הקהל למסע לא פחות מרתק, הפעם לא בתודעתו של אמן, אלא בתחתית האוקיינוסים. ההרצאה כללה סרטונים מהפנטים על המתרחש בעומק מאות מטרים מתחת לפני המים והסברים על הפוטנציאל הגלום בתיבת האוצר הנוזלית הזו, שאיננו יודעים עליה כמעט כלום.

מאות אורחים מעשרות מדינות, כנס החומות הנופלות (בתמונה בראש העמוד: פרופ' ניקולה פוניו)

מאות אורחים מעשרות מדינות, כנס החומות הנופלות (בתמונה בראש העמוד: פרופ' ניקולה פוניו)

בין דיפרסיה למאניה

בניגוד למושב הקליל והפילוסופי משהו שקדם לו, המושב האחרון של הכנס נע בין דיפרסיה למאניה: בעוד שלושת הדוברים הראשונים עסקו במאבק בתמותת ילדים, הנגשת שירותי בריאות ציבורית והוזלת תרופות, המרצה הרביעי – פרופ’ מישל ברוטר – דיבר על בחירות. ברוטר סיפר בהתלהבות על ניסיונותיו להיכנס לראשיהם של מצביעים. המחקר שלו, שנערך ב-15 מדינות וכלל סקרים, ראיונות, ניסויים ותצפיות, מאפשר להבין את תהליך ההצבעה ואת המחשבות שחולפות בראשי האזרחים. “אנשים שמגיעים לקלפי חשים שמחה, גאווה ודאגה”, סיפר. “אנשים שהצביעו בגלויות או במכשירים אלקטרוניים ולא הגיעו לקלפי, נטו להצביע למועמדים קיצוניים יותר, חשו ציניות כלפי התהליך ואמרו שלא יגיעו להצביע בעתיד”. כלומר לטענתו, E הצבעה הופכת לאי-הצבעה ובמקום להגביר את המעורבות הציבורית בהליך הדמוקרטי – מעוררת אדישות והתנגדות.

כל ההרצאות זמינות לצפייה ברשת

תגובות