המהגרים הכי ותיקים בנויקלן

בכיכרות ובסמטאות של ריקסדורף, הכפר הבוהמי בנויקלן, אפשר לדמיין איך זה היה להגר לברלין במאה ה-18

נויקלן ידועה כרובע מהגרים, בעיקר בעקבות הגירת העובדים של שנות השישים, גלי הפליטים של שנות השמונים והההגירה השבעה של השנים האחרונות. אך למעשה, ההיסטוריה של המקום כרובע מהגרים החלה הרבה לפני כן, כבר במאה ה-18.

סיפורה של ההגירה המפורסמת הראשונה לנויקלן מתחיל בארץ אחרת, דרומית לברלין, ושמה בוהמיה. ארץ זו ידועה כיום בשם צ׳כיה והיא הומוגנית למדי באוכלוסייתה, אך בעבר היתה רב־לאומית, מה שנקרא בגרמנית Vielvölkerland, ושהו בה גרמנים, צ׳כים, יהודים, צוענים ואחרים. אך יותר מכך, היתה שסועה בין סיעות נוצריות שונות: בוהמיה היא מולדת הפרוטו־ פרוטסטנטיות (קדם-פרוטסטנטיות) ובה התרחש הניסיון המשמעותי ביותר לבצע רפורמה בכנסייה הקתולית בימי הביניים, תחת הנהגתו של יאן הוס, שהקדים את מרטין לותר ביותר ממאה שנים. אף מלחמת הדת הגדולה ביותר בגרמניה דאז ובאירופה בכלל — מלחמת שלושים השנים במאה ה-17 — התחילה, ולא במקרה, בבוהמיה. בסיומה יצאה הדת הקתולית כשידה על העליונה בבוהמיה. שאיפת השליטים מבית הבסבורג להנהיג בה את הקתוליות העניקה לפראג את כנסיות הבארוק היפהפיות שלה, אך גם גרמה בעקיפין לגלי הגירה חוזרים ונשנים של פרוטסטנטים רבים — גרמנים וצ׳כים — אל מחוץ לבוהמיה.

במאה ה-18 היה זה פרידריך וילהלם הראשון, נסיך ברנדנבורג (שבירתה ברלין) ומלך פרוסיה, שכשליט פרוטסטנטי בעצמו ביקש להעניק מקלט לקבוצות פליטים פרוטסטנטיות מרחבי אירופה — בין השאר אף מבוהמיה. הקבוצה הראשונה מבוהמיה הגיעה ב-1737 והתנחלה בפאתי ברלין, באיזור כפרי שנקרא ריקסדורף (Rixdorf). כפר זה שכן אז מדרום לרובע הברלינאי נויקלן, וממילא מחוץ לתוואי החומה שהקיפה אז את ברלין ״העתיקה״.

נחמד לזרים, פרידריך וילהלם הראשון. צילום: אולף קונמן

נחמד לזרים, פרידריך וילהלם הראשון. צילום: אולף קונמן

קבוצת המהגרים הראשונה נחלקה לגרמנים ולצ׳כים, שהקימו שתי קהילות בכפר: ריקסדורף הגרמני וריקסדורף הבוהמי (בצ׳כית אין מבדילים באמת בין צ׳כיה לבוהמיה, שנקראת בלשונם ״צ׳כי״), שהוסיפו להתקיים בנפרד במשך יותר ממאה שנים נוספות. בד בבד עם המהפכה התעשייתית ותהליך העיור, יצאו לאיזור מוניטין כחצר האחורית של ברלין: מפוקפקת אך מהנה, עם מסבאות ובתי שעשועים מסוגים שונים. ב-1874 אוחדו שני הכפרים, אך בשעה שהכפר הגרמני נבלע עם הזמן בהמולה הברלינאית, נשתמר הזיכרון המיוחד של הכפר הצ׳כי. עם זאת, התושבים התביישו במוניטין המפוקפקים של ריקסדורף, ועל כן החליפו ב-1912 את השם המקורי בשם הנוכחי, נויקלן. אך רק בהרחבה הגדולה של ברלין ב-1920 נעשה האיזור לחלק רשמי של ברלין רבתי. מרכז הכפר של אז נמצא כיום בין ריכרד פלאץ (Richardplatz) לכיכר הבוהמי (Böhmischer Platz), שדרכו עובר הרחוב הבוהמי. גם אם המוביליות החברתית במאה השנים האחרונות הפיצה רבים מבני האוכלוסייה המקורית לכל עבר, הרי שחלקם עדיין גרים בשכונה, שבה ניתן למצוא לא מעט זיכרונות עם טעם של פעם. במרכז כיכר ריכרד תמצאו, למשל, את הנפחייה העתיקה של הכפר. בצדו הדרומי של הכיכר תמצאו את עסק ההסעות Schöne, הפועל בכתובת זו כבר מעל מאה שנים. בצדו הצפוני של הכיכר נמצא עוד מוסד מיתולוגי — מסעדת לואיס, המתהדרת בשניצלים ״הכי גדולים בברלין״.

הרחובות בתוך הכפר הבוהמי נקראים כיום בשמות גרמניים, אך בכמה מהם תוכלו למצוא שלטים קטנים המעידים על שמותיהם המקוריים בצ׳כית. הרחוב היפה והשקט ביותר בשכונה הוא ״סמטת הכנסייה״ (Kirchgasse), שנקרא עד 1909 בצ׳כית ״מלה אוליצ׳קה״ – הסמטה הקטנה. בסמטה זו מתחבא לו, בעיקול הדרך, ״המוזיאון בכפר הבוהמי״ (Museum im Böhmischen Dorf), שבו תוכלו ללמוד עוד על ההיסטוריה המקומית. בנקודה זו נמצא גם פסל שהקימה קהילת הפליטים הצ׳כית לזכרו של פרידריך וילהלם הראשון, שהעניק להם את הרשות להתיישב במקום. בקצה הסמטה, בנקודה שבה היא מתחברת לרחוב ריכרד, תמצאו את הכניסה לאחד הגנים היותר קסומים בברלין: גן קומניוס, על שמו של הפילוסוף והתיאולוג הצ׳כי-פרוטסטנטי יוהאן עמוס קומניוס בן המאה ה־17. מול הגן, ברחוב ריכרד 80, נמצא הבית העתיק ביותר בשכונה, שנפגעה קשות משריפה ב-1849. בחזית הבית נקבע לוח זכרון לאותו מאורע.

יואב ספיר חורש את ברלין גם להנאתו וגם כמדריך טיולים

תגובות