הולך על פתוח

סם מוירהד, קולנוען ניו זילנדי המתגורר בברלין, הציב לעצמו אתגר: לחיות במשך שנה שלמה רק על מוצרים ושירותים שתואמים את פילוסופיית “הקוד הפתוח”. אבל מה זה אומר בעצם, מלבד לרקוח לעצמך בבית סבון ומשחת שיניים? מעבדות לחירות – הגרסה הצרכנית

מה הייתם מעדיפים – לוותר על סמארטפון או להתנייד רק על אופניים במשך כל חודשי החורף? סם מוירהד (Sam Muirhead), קולנוען ניו זילנדי המתגורר בברלין בשלוש השנים האחרונות, בחר בשניהם, וזו רק ההתחלה של רשימת ההגבלות שהחיל על עצמו.

מוירהד (28), האיש מאחורי פרויקט "Year of Open Source", חי מאז אוגוסט האחרון ב"קוד פתוח". הוא אמנם לא השליך מהחלון כל מה שהיה בבעלותו, אבל משתדל לנהל את חייו על פי עקרונות שתואמים ככל האפשר לתנועת התוכנה החופשית: החירות להשתמש במוצרים או שירותים, לקבל גישה לקוד המקור שלהם, לשפרם ולשתפם. זה אמנם נשמע כמו משהו מורכב מדי לחשוב עליו כשקמים בבוקר, כשמתקלחים, כשמתלבשים או כשיוצאים לבר – אבל מסתבר שזה אפשרי.

"זה פרויקט על השראה, יותר מאשר על מחסור", הוא מספר בראיון. "לא מדובר בניסוי הישרדותי קיצוני, אלא בשימוש במסגרת הרעיונית הזו כדי לשנות כל היבט של חיי לחלופות 'קוד פתוח', כדרך לבחון גישות ורעיונות אחרים. זה לא כל כך שונה מהחיים הרגילים. מוזר לגלות, שחוץ מלרכוב על אופניים במקום לנסוע ב-U-Bahn, או להאזין רק לסוג מוזיקה מסוים – אין כזה שינוי מהותי. משנים כמה דברים קטנים וזה קורה".

גם בשיא החורף התניידת רק על אופניים?

"כן. למעשה זה לא היה נורא כל כך. היה קצת קשה לזמן מה, אבל זה בסדר".

אתה נשמע מאוד מסור, יש עוד דברים שאתה סובל בשביל הפרויקט?

"הרוב זה לא סבל, הרוב די קל. גם ככה לא הייתי צרכן גדול, כך שמבחינתי הכי קשה זה ללא ללכת לקולנוע. אני יכול ללכת לפסטיבל סרטי CC (סרטים המופצים ברשיון Creative Commons – ר.ש), או להקרנות של סרטים ברשיון פתוח, אבל בינתיים לא מצאתי כאלה. אני יכול לצפות בסרטים הנמצאים בנחלת הכלל, אבל רובם סרטים אילמים שהופקו לפני1928".

מה עם מוזיקה וספרים?

"אני לא יכול ללכת להופעות של מוזיקאים שהמוזיקה שלהם מוגנת בזכויות יוצרים, אבל אני יכול לשמוע מוזיקה חופשית, מזה דווקא יש די הרבה, אבל בגלל שאין מערכת סינון – תחנות רדיו, בלוגים וכדומה – יותר קשה למצוא את זה. מצד שני, יש מוזיקה שנמצאת בנחלת הכלל, אז אני שומע הרבה בלוז משנות העשרים. יש הרבה מוזיקה מאוד חדשה והרבה מוזיקה מאוד ישנה – אין באמצע".

ניכר שמוירהד, בעל רקע בבימוי ובעריכת קליפים וסרטים תיעודיים, לא הגיע לניסוי הזה מהעולם הטכנולוגי. "יש לי עניין בפיתוחים חדשים ומלהיבים שקורים בעולם. הדרך הנורמלית היא להגיע לזה מתוכנה חופשית, מחומרה פתוחה או מ-Open Data (מידע ונתונים מסחריים או ממשלתיים, המופצים בצורה חופשית – ר.ש), אבל אני פשוט התעניינתי ברעיון שמאחורי. ראיתי את הקשרים שקיימים בין כל התחומים בצורה מאוד ברורה, וכיוון שלא מדברים עליהם הרבה, רציתי לקשר ביניהם. אני לא אדם טכני, שבונה רובוטים בחצר האחורית, אני עושה סרטים ואני יכול להשתמש בכישוריי כדי לגרום לאנשים לדבר על זה ולהפיץ את הרעיון", הוא מסביר.

למרבה ההפתעה, מהשיחה ומקריאת הבלוג שלו מסתבר שדווקא בתחום הטכנולוגי הוא התקשה הרבה יותר למצוא חלופות פתוחות הולמות, בין אם לתוכנת עריכת הווידאו הקניינית Final Cut Pro ובין אם לסמארטפון שלו. כשערך את הסרטונים שהעלה לאתר נאבק בתוכנות קוד פתוח שונות, שלא הקלו על חייו; הוא גם התקשה למצוא אתר שיתוף וידאו מתאים, הפועל ברוח הקוד הפתוח; והסמארטפון הפתוח שרכש, Open Phoenux, המריץ את מערכת ההפעלה הפתוחה QtMoko, גרם לו לא מעט תסכול (שאותו שטח בפוסט משעשע שכותרתו בתרגום חופשי היא "מישהו יודע להחיות סמארטפון?").

איך זה עובד בפועל? דיברנו על תוכן ומדיה, מה עוד?

"לא נפטרתי מכל החפצים שלי, וכל הדברים שהיו לי – בגדים וכדומה – עדיין קיימים. אבל אני לא יכול לקנות דברים חדשים, לכן למדתי לסרוג קרושה והכנתי לעצמי צעיף, אני נמצא בשלבי סיום העבודה על מכונת הטווייה שלי, שבעזרתה אכין לעצמי סוודר. יש לי תוכניות לעשות גם תחתוני בוקסר בקוד פתוח. אני בודק תחומים שונים לאט לאט ומוצא פרויקטים מעניינים ודרכים לעשות דברים בעצמי בלי לקנות".

לדבריו, לא בכל תחום מדובר במהפכה משמעותית: "גיליתי שאחד ההיבטים החשובים של קוד פתוח הוא היכולת לראות את קוד המקור, לראות איך הדבר הזה עשוי וממה הוא מורכב, ואני נוקט בגישה הזו כלפי הרבה דברים שיש לי בבית: אני מכין משחת שיניים משלי, אני מכין סבון, חטיפי שוקולד, רקחתי לחברה שלי בושם. מעניין להיכנס לכל מיני פרויקטי DIY (עשה זאת בעצמך) כאלה פשוט בשביל להבין ממה מוצרים עשויים. חלקם מאוד פשוטים, כמו משחת שיניים, אם כי הבושם דרש יותר מורכבות וסבלנות: האם זה מריח טוב או שזה דוחה", הוא צוחק. "זה מאוד מעניין כחוויית חיים, אבל זו לא פריצת דרך שתשנה את העולם".

סבון בקוד פתוח

"הפילוסופיה הפתוחה אינה אנטי-קפיטליזם, היא אנטי-מונופוליזם". סבון מתוצרת מוירהד

לא פעם, הוא מודה, האתגר הוא בשלב התחקיר שלפני הביצוע. "הרבה פעמים קשה להעריך משהו ולקבוע אם הוא קוד פתוח או לא. המונח מאוד פתוח ואני לא אוהב להשתמש בו, אבל זה היה הטוב ביותר מבין כמה אפשרויות גרועות ולכן אני משתדל להיות גמיש ולמצוא איפה מעניקים למשתמש יותר חירות להשתמש במוצר לצרכיו, איפה מונעים מונופוליזציה, ואיפה אנשים רשאים לקחת את המידע שלהם איתם. הפילוסופיה הזו מתחילה להופיע במקומות שונים ולעיתים קשה למצוא את אוצר המילים המתאים כדי לחבר את הכל, אבל אפשר לראות הרבה קשרים ותבניות בין תחומים".

בשלב זה עדיין אין למוירהד הרבה תובנות – הוא עסוק מדי במחקר, כתיבה ועריכת חומרי הגלם לסרט התיעודי על הפרויקט, שהוא למעשה היעד הסופי. "העיקר זה לחוות ככל שאוכל, כדי להשלים את הסרט ואז לדחוף את זה קדימה. בשביל זה הייתי צריך את המימון (הוא גייס יותר מ-6,000 דולר בקמפיין באתר המימון החברתי Indiegogo ומוכר לוח שנה מקסים, שאיירה זוגתו, ג'ודית קרנבי – ר.ש). מכיוון שזה לא סכום שיכול להחזיק שנה, אני מתפרנס מעבודות וידאו צדדיות. מה שטוב בברלין זה שיש הרבה פעילות בתחום הקוד הפתוח ואני יכול לעבוד עם ארגונים כאלה, ולא לעשות וידאו לקוקה קולה או משהו. ברלין היא מקום מצוין להיות בו בהקשר הזה – יש סניפים של Open knowledge Foundation, Creative Commons ועוד".

יש באמת משמעות לכך שהניסוי שלך מתבצע דווקא בברלין?

"בברלין יש שילוב מעניין של קבוצות אמנותיות וקבוצות טכנולוגיות ויש תרבות סטארטאפים; הרבה אנשים עובדים בתוכנה ובהייטק, אבל יש גם סצינת אמנות מאוד גדולה. גם העובדה שמאוד זול לגור פה הופכת את העיר למקום שאפשר להתנסות בו, יש הרבה מקומות של עבודה משותפת, חללים פנויים וזולים, שמאפשרים להיפגש ולשתף ברעיונות באופן רב-תחומי. ההיסטוריה של ברלין תמיד עניינה אותי, ומאז שעברתי לקרויצברג אני לומד כל הזמן על ההיסטוריה של הרובע הזה: הסדנאות בשכונה והארגונים שהתחילו בשנות השבעים והשמונים מאוד מתחברים לדברים שקורים עכשיו, כמו Beta House ו-C-Base" (הראשון הוא חלל עבודה משותף למעצבים ולאנשים יצירתיים; השני הוא מקום שבו מיני גיקים נפגשים לאירועי האקינג וכדומה – ר.ש).

ברלין גם העניקה לפרויקט רובד נוסף – של שפה. "הרבה מהכתיבה על קוד פתוח נעשית באנגלית. בארה"ב יש את סצינת Make (סצינת "עשה זאת בעצמך" אמריקאית מלאת חיים ואקשן, שמטפחת גם מגזין בעל אותו שם – ר.ש) ומרבית הכתיבה הטכנולוגית היא שם, אבל באירופה קורים דברים מעניינים, שלא מדברים עליהם בגלל מחסום השפה. יש למשל ארגון פתוח בשם 'פרמיום', שעושה Company Hacking (הצעת מודלים עסקיים חדשים והתארגנות היררכית או עסקית חלופית למקובל – ר.ש), שפיתח מודל עיסקי חדש לגמרי לאופן שבו צריך לעשות עסקים. האתר שלהם בגרמנית בלבד, הם פועלים רק בגרמניה, אוסטריה ושוויץ ואין שום מידע עליהם מחוץ למדינות האלה. אבל זה פרויקט מדהים, ואני חושב שיותר אנשים במדינות שאינן דוברות אנגלית צריכים לחשוף את מה שהם עושים, כי לא חייבים להיות בארה"ב כדי להשפיע או להיות מעורב. זו בדיוק הנקודה של הפילוסופיה: לשתף את היכולת לעשות דברים בעצמך, לשתף את הידע על ייצור, על הבנת מוצרים ושירותים. זה לא צריך להיות ריכוזי", הוא משוכנע.

את האירוניה שבבסיס הניסוי אפשר להמחיש בעזרת נסיעתו לכנס קוד פתוח בהלסינקי. כדי להגיע לעיר, במרחק שעתיים טיסה מברלין, מוירהד נעזר בטרמפ, טיסה ואז שיט במעבורת, שנמשכו שעות, הכל כדי להישאר נאמן לעקרונות הפרויקט. ואכן, הוא מוצא שבכל הנוגע לתחבורה, היישומים הקיימים בנויים על רעיון הצרכנות השיתופית, כלומר בתחום הזה אין בינתיים חלופות קוד פתוח אמיתיות, מלאות ורחבות מספיק, אלא רק אפשרויות סמי-פתוחות, שמציעות שיתוף משאבים ושימוש יעיל יותר בדברים שממילא יש לנו. "לפעמים זה דרך מתווך, כמו Airbnb (אתר לפרסום דירות וחדרים פרטיים להשכרה – ר.ש), לפעמים זה ישיר, כמו Couchsurfing (מוירהד מעדיף את bewelcome.org, אתר קוד פתוח ללא מטרות רווח – ר.ש), אבל העיקר הוא שכיום אפשר לעבור ממקום למקום גם בלי טיסה וחדר במלון", הוא מסביר. "נכון ש-Airbnb אינו אתר קוד פתוח, אבל הוא מציע דרך שיתופית ופתוחה יותר לעומת מלון, ומבחינתי זה צעד בכיוון הנכון. אני בוחן דברים על פי מדרג: החל מקנייניים לגמרי ועד חופשיים לגמרי, אבל יש גם אמצע".

כשאני שואלת את מוירהד האם תחבורה ציבורית אינה פתוחה וקהילתית יותר בהשוואה לאדם שמחזיק רכב ומדי פעם נותן טרמפים לאחרים, הוא בוחר להשיב מהזווית התאגידית. לדבריו, ברחבי אירופה מתרחשים מיזמים מלהיבים בתחום התחבורה הציבורית בהקשר של Open Data. ברלין, הוא מסביר, דווקא מפגרת מאחור. "רכבות אולי אינן כלי תחבורה בקוד פתוח, אבל חברת רכבות יכולה לפתוח את הנתונים שלה בפני אחרים כדי שיבנו אפליקציות ויבינו את העיר בצורה טובה יותר. בעיניי זו יוזמה נהדרת ולכן אני לא משתמש ב-U-Bahn, כי BVG לא משחררת את הנתונים שלה. הם מפחדים ממה שעלול לקרות אם ישחררו את המידע – מישהו ייצור אפליקציה שמאפשרת לנסוע בלי לשלם או יספק מידע שגוי והם ייתבעו. זו המטרה של Open VBB, קבוצה שמנסה לשנות את המצב ולהסביר איך זה יעבוד, במה זה יועיל לחברה ולמשתמשים ואיך להרגיע את החששות לגבי שחרור מידע".

היית מגדיר את הגישה שלך כאנטי קפיטליסטית?

"אני לא חושב. זה אנטי הקפיטליזם המסורתי, אבל זה לא שחור-לבן, יש כל מיני צדדים והיבטים. זה שמשהו חופשי, כמו דיבור, לא אומר שאי אפשר להרוויח ממנו. יש מודל עסקי לדברים האלה ויש חברות מאוד מצליחות שמתבססות על קוד פתוח. תוכנה חופשית והפילוסופיה הפתוחה אינן אנטי-קפיטליזם, הן אנטי-מונופולים. הן תמיד מאפשרות למשתמש לקחת את המרכיבים הבסיסיים של משהו ולהפוך אותם למשהו אחר".

"אני בוחן דברים על פי מדרג: החל מקנייניים לגמרי ועד חופשיים לגמרי, אבל יש גם אמצע". מוירהד

אתה ממליץ לאחרים לנסות לחיות כך?

"יש תחומים מסוימים שבהם קל מאוד לשנות: תוכנה זה מאוד קל, וגם להכין מוצרים בעצמך. לא היו לי מיומנות או ידע בכימיה כדי להכין סבון בעצמי, אבל זה די בסיסי ומאוד כיף לעשות, אז אני בהחלט ממליץ לאנשים להיכנס ל-DIY וגם לאלקטרוניקה. פעם פחדתי ולא רציתי לדעת מה עושים החוטים הירוקים האלה בפנים – היום יש לי תשוקה לדעת. ללמוד איך דברים בנויים זה דבר מרתק, שיכול לעזור להבין איך הדברים סביבך עובדים. יש בהחלט דברים שאשאר איתם גם אחרי שהפרויקט ייגמר, אבל אני בטוח אחזור לראות סרטים".

תגובות