איחור בהמראה

מצד אחד, מאשימים את קלאוס ווברייט בפיאסקו שדה התעופה ובמצבה הכלכלי הרעוע של ברלין. מצד שני, מנגחים אותו על עליית מחירי שכר הדירה וקידום פרויקטים שמיטיבים עם העשירים. אבל למרות הביקורת – כרגע אין אף מועמד שמאיים על ראש העיר הוותיק

אין ספק שמבחינה יח"צנית, ההימור של ראש עיריית ברלין קלאוס ווברייט (Klaus Wowereit) על הסיסמה "ענייה, אבל סקסית", היה הצלחה גדולה. עם זאת, האופוזיציה של ווברייט טוענת, שמשהו כאן לא בסדר: סקסית זה טוב ויפה, אבל עם כלכלה רעועה ופרויקטים שלא מתקדמים – בראשם פיאסקו שדה התעופה – אי אפשר לנהל עיר.

אז למה ברלין ענייה? ואיך זה שהעומד בראשה לא מצליח לתרגם את הפופולריות שלה לכסף? (או לכל הפחות לשדה תעופה שקרן ההנצחה לווילי ברנדט, ראש העיר האגדי של מערב ברלין, לא תתנגד שייקרא על שמו מרוב בושה). למרות שרבים מציגים את מצבה הכלכלי העגום של העיר כאשמת ווברייט (ה-Tagespiegel כבר הצהיר, כי "בשלב זה, התפטרותו היא עניין של היגיינה פוליטית"), אין זה מדויק. לברלין מסורת ארוכת שנים של ניהול כושל וכלכלה מקרטעת, ובמידה רבה ממשלתו של ווברייט, שמתפקד גם כראש העיר וגם כמושל מדינת ברלין, רק ממשיכה מסורת זו.

הפופולריות בשפל. ווברייט

הפופולריות בשפל. ווברייט

 

קצת היסטוריה: כידוע, בתום מלחמת העולם השנייה עירנו הנאה היתה לא יותר מתל חורבות, שעל-פי רוב נעדר כל ערך כלכלי. אבל הערך הסמלי של העיר הפך אותה לאתר התגוששות בין שתי המעצמות של עידן המלחמה הקרה – בריה"מ וארה"ב – ואלו הזרימו כספים רבים לעיר, כל אחת לצד המיוחס לה כמובן. ואמנם, חלקה המערבי של העיר התאושש לכאורה, אבל כשנפלה החומה נחשפה המהתלה שבבסיס שני צדי העיר: הן מזרח ברלין והן מערבה נסמכו באופן מוחלט על תמיכה כלכלית חיצונית. מזרח ברלין על תמיכת בריה"מ, ומערב ברלין על תמיכת גרמניה המערבית, שמצידה נתמכה על-ידי ארה"ב. כשבריה"מ קרסה, נפלה עימה גם כלכלתה המקרטעת של מזרח גרמניה, והמפעלים הרבים שנסגרו במזרח העיר הותירו מאות אלפים מחוסרי עבודה. בהתאם לחוק הכלים השלובים, כסף החל לזרום ממערב למזרח, והצמיחה הכלכלית המועטה שברלין המערבית חוותה, נעצרה גם היא. המחירים בברלין המאוחדת נותרו נמוכים, ממש כפי שהאבטלה בה נותרה גבוהה. בנוסף, השילוב של עיריות מזרח ומערב העיר יצר מערכת בירוקרטית גדולה וסבוכה. ברלין אמנם הפכה אבן שואבת לכל מי שמבקש לחיות (ולרקוד, לנגן, לכתוב, לצייר, להפגין, או להתלבט) בזול, אך הבריחה את המשקיעים. סוג של מרכז נתמכי סעד ללא מקורות הכנסה משמעותיים.

הדברים החלו להשתנות מעט כשווברייט, ראש מפלגת השמאל-מרכז הסוציאל-דמוקרטית (SPD) בעיר, נבחר לתפקידו בפעם הראשונה ב-2001. אמנם בשנות התשעים, בעת שהנוצרים-השמרנים (CDU) משלו בעיר, ברלין ניסתה למצב עצמה כמרכז ההיי-טק של גרמניה, אך נכנסה לתחום מאוחר מדי, ועד מהרה בועת הדוט קום העולמית התפוצצה. מעט אחרי היכנסו לתפקיד, ווברייט וממשלתו קיצצו עשרת אלפים משרות מהשירות הציבורי, ותוך זמן קצר החלו לשפר את האופן שבו העיר וכספיה מנוהלים, תוך שהם ממתגים את ברלין בהצלחה כמרכזה שוקק החיים של אירופה.

ואכן, הגרעון התקציבי, שרק תפח בראשית כהונתו של ווברייט, החל להצטמצם בשנה האחרונה, ומספר התיירים המבקרים צומח וכבר מזנב בערים כמו רומא ולונדון. אך הדברים עדיין זזים לאט מאוד. אפילו הממשלה הגרמנית – המעסיק הגדול ביותר בגרמניה ובברלין – לא סיימה עדיין להעביר את משרדיה ומוסדותיה מבון, בירת מערב גרמניה בשנות החלוקה, לברלין. מכירים את אתר הבנייה העצום שמאחורי תחנת הרכבת המרכזית? לשם הם צפויים לעבור, ביום מן הימים, כשיסיימו את הבנייה הזוחלת. כפי שנכתב במאמר שפורסם מוקדם יותר השנה ב"אקונומיסט", בהתייחס למחדל שדה התעופה, האיטיות שבה דברים זזים בברלין היא לא פחות ממביכה. ואכן, שדה התעופה הוא ללא ספק הכישלון הגדול ביותר של ווברייט, שעד לאחרונה (דצמבר 2012) אף שימש כראש הפרויקט. כעת התפקיד מוחזק בידי מושל ברנדנבורג, מטיאס פלטצק (Matthias Platzeck), שאט אט תופס את מקומו של ווברייט ככוכב העולה של המפלגה. זו מכה קשה ליוקרתו של ווברייט, שנפגעה בלאו הכי בשנים האחרונות, אבל הרבה יותר מיוקרה מוטל כאן על הכף: תקציב הפרויקט כבר תפח משני מיליארד אירו ל-4.3 מיליארד, ואם לוקחים בחשבון שרק כרבע מהכסף מגיע מהממשלה הפדרלית, אפשר להבין עד כמה הדבר מכביד על הכלכלה המקומית.

כידוע לכל מי שהביט במסכי הטלוויזיה ב-U-Bahn בשנים האחרונות, אין ספור מהמורות ומכשולים שנעים בין הצפוי למטופש מעכבים את פתיחת השדה. כשלים בניהול התקציב שהביאו לחריגות עצומות, כשלים הנדסיים מביכים, התנגדויות של תושבי ברלין וברנדנבורג שצפויים לסבול מרעש המטוסים שישרתו את השדה שאמור להיות הגדול בגרמניה, או פשוט מערכת גלאי עשן דפוקה – אין בעיה שלא צצה עדיין בפרויקט שאת בנייתו החלו ב-2006, היו אמורים לסיים ב-2011, וכעת לאיש אין מושג מתי יסתיים: מר פלטצק אמר בראיון לאחרונה שדרושים רק עוד כמה חודשים. מאידך, הורסט אמאן (Horst Amann), שמונה לא מזמן למנהל התפעול של הפרויקט, אמר בראיון לטלוויזיה כי השדה ייפתח ב-2015. ואילו דובר הפרויקט, ראלף קונקל (Ralf Kunkel), העריך כי הפתיחה החגיגית תתקיים ב-2017.

אולם לא רק שדה התעופה משמש תחמושת למבקרי ווברייט: גם על כישלון ממשלתו בגיבוש מדיניות לשמירה על שכר דירה סביר בעיר מנגחים אותו – והתמונות האחרונות מפירוק חלק משרידי החומה באיסט סייד גלרי לצורך בניית דירות יוקרה עם נוף לשפרה בוודאי לא יסייעו לשפר את מצבו. ויש כמובן גם את הבירוקרטיה העירונית, שכפי שרבים מכם ודאי שמו לב – עדיין סבוכה. מסיבות אלו ואחרות, לקראת סוף 2012 קראה רמונה פופ (Ramona Pop) ממפלגת הירוקים לפרישתו של ווברייט, ועמיתה למפלגה יורגן טריטן (Jürgen Trittin) צייץ בטוויטר: "זה נגמר, קלאוס". הירוקים גם הביאו להצבעה בינואר הצעת אי-אמון בווברייט, שממנה ניצל אך בקושי בזכות תמיכת שותפיו לקואליציה הנוצרים-השמרנים, שגם הם עצמם לא חפים מכשלים: פרשת נדל"ן מחשידה הביאה לפרישתו "מרצון" של סנטור (שר) המשפטים מיכאל בראון (Michael Braun) לאחר 11 ימים בלבד בתפקיד, ושרת האוצר סיביל פו אוברניץ (Sybille von Obernitz) לא החזיקה שנה בתפקידה. ועוד לא נגענו בתסבוכת סביב חקירת המחתרת הנציונל-סוציאליסטית, שהביאה לביקורת רבה על תפקודו של פרנק הנקל (Frank Henkel), שר הפנים וראש סיעת ה-CDU, שותפתו של ווברייט לקואליציה.

המחאה נגד הריסת שרידי החומה באיסט סייד גלרי. צילום: בועז ארד

 

אולם למרות המכות ליוקרתו של ווברייט, לא נראה שייאלץ להתפקד בג'וב סנטר בקרוב. אמנם הפופולריות שלו בשפל, אבל לזכותו עומדת העובדה הפשוטה שאין כרגע בנמצא אף מועמד שיכול לרשת את מקומו. מצד שני, הבחירות הבאות לבית הנבחרים של ברלין ייערכו רק ב-2016, ועד אז אמנם בכלל לא בטוח שייפתח שדה התעופה המיוחל, אך אפשרי בהחלט שיקום יורש שלא יסתפק ב"ענייה, אבל סקסית".

תגובות