צרות של עשירים

גם אם נדמה שהמחלוקות הפוליטיות בגרמניה הרבה פחות הרות גורל מאלה שאנחנו מורגלים בהן, זה לא תירוץ לא לשחות בחומר – בעיקר בשנת בחירות. לא יודעים מאיפה להתחיל? הנה הסוגיות שצריך להכיר כדי להיכנס לעניינים

למי שהתרגל למערכת הפוליטית הישראלית, המקבילה הגרמנית עשויה להיראות מעט משעממת. לעומת הצרות שאנחנו רגילים אליהן, ההבדלים בין המפלגות כאן עשויים להיראות זניחים לעתים. אבל האמת היא, שכל עוד אתם מתגוררים בגרמניה, לפוליטיקה מייד אין ג'רמני יש לא פחות השפעה על חייכם (ויש שיאמרו יותר) מאשר לקורותיהם של נתניהו-ליברמן-לפיד- יחימוביץ'-בנט ושות', קורות המוכרים לרובנו היטב, יש לשער. אך האם תוכלו לציין גם שמות של שלושה פוליטיקאים גרמנים עכשוויים שאינם אנגלה מרקל או גידו וסטרוולה? שניים? אחד?… אז אמנם יש עוד כמה חודשים טובים עד הבחירות הכלליות בספטמבר, אבל עכשיו זה הזמן להתחיל להבין מי נגד מי ומהם הנושאים שעל הפרק.

1. משבר האירו – הקלף של מרקל והשמרנים

שלא במפתיע, הנושא שיניע את קמפיין הבחירות הקרובות הוא עתיד גוש האירו. גרמניה היא עדיין הכלכלה החזקה של אירופה, אבל גם מעליה מרחף חוב לאומי של 80% מהתוצר. אמנם איטליה ואירלנד במצב גרוע יותר, עם חוב של 100% מהתוצר, שלא לדבר על יוון שחובותיה קרובים ל-200%, אך לשם השוואה, לישראל חוב לאומי של 70%, וצ'כיה ורומניה נמצאות במצב הטוב ביותר באיחוד האירופי, עם חוב של פחות מ-40% מהתוצר הלאומי. אין זה סוד שגרמניה בהנהגת מרקל היתה המשקיעה הגדולה ביותר בתוכניות החילוץ של המדינות "הבעייתיות", ואם יוון, למשל, תקרוס ולא תוכל להחזיר את חובותיה, או אפילו תפרוש מהאיחוד עם אירלנד וספרד, החוב הלאומי של גרמניה יעבור מיידית את רף 100 האחוזים.

מרקל ומפלגתה מעוניינים להרחיב את הידוק החגורה של יוון וספרד ולגרום להן לצמצם הוצאות לטובת קיצוץ הגרעון. זאת בניגוד לסוציאל- דמוקרטים שקוראים ליצירת מקומות עבודה באמצעות הגדלת החוב וכינון "בנק חובות אירופי" שיאזן את החובות הקודמים של מדינות אלו. לאור ההבנה שהנושא הכלכלי יכריע את הבחירות, בחרו הסוציאל-דמוקרטים להציב בראשם את פייר שטיינברוק, כלכלן במקצועו ומי שכיהן כשר אוצר. אולם עד כה הרושם הוא כי החלטותיה של מרקל בנושא הכלכלי נתפסות אצל חלק גדול מהציבור כהחלטות טובות ואחראיות, שמייצבות את האירו ואת הכלכלה הגרמנית, ומכאן נובע גם חלק גדול מהתמיכה שהיא זוכה לה.

cdu

2. מיסים – עידוד השקעות מול צמצום החובות

נושא שקשור כמובן באופן ישיר ועקיף למשבר האירו ולדרכים של גרמניה לצאת ממנו. בעוד מרקל והליברלים שנמצאים בשלטון מעוניינים להמשיך במדיניות הורדת מיסים לטובת עידוד השקעות בגרמניה, הסוציאל-דמוקרטים ושותפתם המרכזית למרכז-שמאל,

המפלגה הירוקה, קוראים לשינוי שיטת המיסוי ולהעלאת תקרת המס למי שמשתכרים יותר מ-200,000 אירו בשנה ל-49% (כיום 42%). הטענה היא כי לפני כעשרים שנה המיסוי על הכנסות גבוהות בגרמניה הגיע ל-53% ויותר, וכי יש להחזיר את רמות המיסוי הללו במטרה לצמצם את חובותיה של גרמניה עצמה. הליברלים והשמרנים מתנגדים נחרצות, בטענה שהעלאת מיסים לעשירים תגרום לבריחת השקעות מגרמניה.

3. צדק חברתי – הקלף של הסוציאל-דמוקרטים

גרמניה נחשבת לאחת המדינות השוויוניות באיחוד מבחינת הפער בין עשירים לעניים (המצב בה טוב לאין שיעור מאשר בישראל, איטליה או בריטניה), אולם הטענה העיקרית של הסוציאל-דמוקרטים ושמאלה היא שהפערים בגרמניה הולכים וגדלים: בין מזרח למערב, בין גברים לנשים, וכמובן בין עשירים לעניים (העשירון העליון מחזיק בבעלותו יותר מ-50% מהעושר במדינה). השינוי הראשון שהסוציאל- דמוקרטים מציעים הוא כינון שכר מינימום. כיום אין בגרמניה חוק שכר מינימום ברמה פדרלית, אלא רק במדינות מחוז מסוימות (וברלין בתוכן), בדרך כלל באזורים שהקואליציה בהם היא אדומה-ירוקה (סוציאל-דמוקרטים וירוקים), וגם אז החוק חל רק בתחומים ספציפיים. בברלין, למשל, חשמלאים זכאים ל-8.5 אירו לשעה, אחיות ל-9 אירו, ומאבטחים ל-7.5 אירו. כמעט בכל מדינות האיחוד האירופי קיים שכר מינימום: באנגליה הוא עומד על 7 אירו,בצרפת על כמעט 10 אירו, וביוון על 4 אירו וקצת (בישראל שכר המינימום עומד על 4.5 אירו לשעה לערך). הסוציאל-דמוקרטים מבטיחים לקבוע שכר מינימלי של 8.5 אירו לשעה כחלק מ"תוכנית 100 הימים הראשונים" שלהם. חוק זה ישפר בעיקר את שכרם של תושבי מזרח גרמניה, שמרוויחים בממוצע פחות מכך. יש לציין שגם מפלגת השמאל (די-לינקה) והירוקים תומכים בשכר מינימום.

נקודה נוספת במצע "הצדק החברתי" של הסוציאל- דמוקרטים היא השוואת הפנסיה בין יוצאי מזרח גרמניה למערבה, כך שתיקבע פנסיה מינימלית של 850 אירו ללא קשר לזמן העבודה (רבים מיוצאי מזרח גרמניה נותרו מובטלים מאז נפילת החומה ועל כן זכאים לפנסיה מינימלית של מובטלים).

סעיף כלכלי אחר בתוכנית 100 הימים של ה-SPD הוא החלת הגבלות נוספות על העלאת שכר הדירה מעבר לאלה הקיימות. הירוקים תומכים כאמור בתוכניות אלה של הסוציאל-דמוקרטים ואף שמים בראש הרשימה את עדכון תשלומי ה-Hartz IV, קצבה חודשית המוענקת לכארבעה מיליון תושבי גרמניה שאינם עובדים במשך תקופה ארוכה.

spd

4. אנרגיה נקייה – הקלף של הירוקים

על פי הסקרים מפלגת הירוקים צפויה לגדול בבבחירות הקרובות ולראשונה מאז 2002 להפוך לשלישית בגודלה בפרלמנט. אם כך יהיה, הירוקים יהיו לשון המאזניים ויש סיכוי גבוה שיהיו שותפים לקואליציה הבאה בגרמניה. הם אמנם רואים עצמם כשותפים טבעיים יותר של הסוציאל-דמוקרטים, אולם לאור העובדה שמבחינה כלכלית המפלגה כוללת בתוכה זרמים רבים ואף סותרים לעתים, בהחלט ייתכן שיישבו גם בקואליציה עם השמרנים. הקמפיין של הירוקים יכלול בין השאר את עצירת תוכנית הרכבת הבינלאומית שזכתה לכינוי "שטוטגרט 21". הפרויקט הוא חלק מתוכנית גרמנית-אירופית לפיתוח תשתית תחבורתית של מסילות רכבת וכבישים מהירים שיחברו בסופו של דבר את וינה ופריז דרך שטוטגרט. התוכנית הגרנדיוזית מתעכבת בלי סוף והעלויות שלה רק הולכות וגדלות (4.5 מיליארד אירו נכון לאמצע 2012).

הירוקים מנהלים מלחמת חורמה בפרויקט, בין השאר לאור הטענה שהעלויות האדירות צריכות להיות מושקעות בשיפור האיכות והבטיחות במסילות ובכבישים הקיימים. כמו כן נטען כי הפרויקט מהווה סכנה למי התהום באיזור, וכי שמורות טבע, ולפחות איזור שימור היסטורי אחד, נהרסו לטובתו. השמרנים טוענים כי התוכנית תסייע לכלכלת האיזור וכי כבישי האגרה שייבנו כחלק ממנה יכניסו לקופת גרמניה כסף רב, בעיקר מזרים. במקרה ש-CDU והירוקים ימצאו עצמם במו"מ קואליציוני, זה יהיה הנושא החם ביותר על השולחן. הירוקים תומכים גם בסגירת הכורים הגרעיניים בגרמניה, האחראים בין השאר על אספקת כ-20% מהחשמל במדינה כיום. היעד שהציבו הוא שעד 40% ,2020 מהחשמל יופק מאנרגיה ירוקה (טורבינות רוח) ו-30% מהחימום הביתי. לאחר האסון הגרעיני בפוקושימה, מרקל אמנם הודיעה שגם היא תומכת בסגירת כורים בגרמניה, אולם מאז הנושא נמצא בדיונים פנים- מפלגתיים וההשקעות באנרגיה חלופית לא גדלו.

gruenen

5. שוויון אזרחי – ייצוג נשים, זכויות הורים, שוויון להומואים ולסביות

במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ישנה החלטה ותיקה שכל רשימה לפרלמנט תכלול לפחות 40% ייצוג לנשים (בפרלמנט הנוכחי הן מהוות 57 מתוך 146 נציגי המפלגה), והכוונה היא להחיל את אותו עיקרון גם על חברות

ציבוריות, דירקטוריונים וכדומה. מרקל ניסתה להעביר החלטה דומה גם במפלגתה, אך נתקלה בקשיים רבים, ולא ידוע אם תצליח בכך עד הבחירות (בפרלמנט הנוכחי נשים מהוות פחות מ-20% מנציגי ה-CDU). אגב, באוסטריה ובנורווגיה חוק 40% הייצוג כבר קיים, וכעת עובדים בפרלמנט האירופי על החלתו בכל תחום האיחוד. במקרה כזה מרקל לא תזדקק לאישור מפלגתה בנושא. נושא חם נוסף שמרקל לא הצליחה להעביר במפלגתה חרף רצונה, הוא השוואת זכויותיהם האזרחיות של בני- זוג הומואים ולסביות, בעיקר הטבות מס כפי שמקבלים זוגות נשואים, והזכאות לאמץ ילדים. הסוציאל- דמוקרטים, הירוקים ודי לינקה תומכים גם הם בשינויים אלה. הסוציאל-דמוקרטים מבטיחים גם קיצור שבוע העבודה להורים צעירים ל-30 שעות בלבד (הן לגברים והן לנשים), במטרה לאפשר לזוגות רבים יותר לעבוד ולנהל חיי משפחה, והעלאת (כמעט הכפלת) דמי ההורות (Elterngeld).

linke

6. פני הדמוקרטיה: דמי טיפול וה-NPD

בשנה שעברה אישרה הקואליציה חוק שנוי במחלוקת שאמור להיכנס לתוקפו באוגוסט 2013, המאפשר להורים לפעוטות שאינם שולחים את ילדיהם לגן לקבל תחת זאת תשלום חודשי מהמדינה. החוק החדש עורר ביקורת גם בתוך הקואליציה, שכן הטענה היא שדווקא משפחות חלשות מרקע קשה יבחרו להשאיר את ילדיהן בבית על מנת לקבל את התשלום הנוסף. הסוציאל-דמוקרטים והירוקים כבר הודיעו, כי יהיה זה אחד החוקים הראשונים שיבטלו אם ינצחו בבחירות. סוגיה נוספת הקשורה לפני הדמוקרטיה הגרמנית היא תהליך הוצאתה אל מחוץ לחוק של המפלגה הימנית הלאומנית -NPD. ניסיונות אחדים שנעשו בכיוון בעבר נכשלו בבית המשפט העליון, אולם ההערכה היא כי הפרלמנט יעביר את החוק בעניין עוד לפני הבחירות בתמיכת כל מפלגות הבית.

fdp

7. ובכל זאת קצת צבא וביטחון: אפגניסטן

כיום שוהים באפגניסטן כ-4,500 חיילים גרמנים. בשנה האחרונה לא היו הרוגים ולא נרשמו אירועים חריגים באזורי השליטה הגרמנית, עובדה שהורידה את הנושא מהכותרות, אולם צריך לזכור שאם עד הבחירות יהיו הרוגים גרמנים, או מבצע צבאי כושל כלשהו, הנושא יעלה שוב לסדר היום ביתר שאת. באופן עקרוני כל המפלגות תומכות בצמצום הנוכחות הצבאית הגרמנית באפגניסטן, אולם בעוד השמרנים מדברים על תהליך איטי והדרגתי, הסוציאל-דמוקרטים והירוקים מעוניינים בתהליך מזורז יותר. התפתחויות בנושא זה עשויות לגרום לתנודות קטנות של מצביעים לקראת הבחירות.

למה הפיראטים איבדו מומנטום? (מסגרת)

מפלגת הפיראטים, שצברה פופולריות מאז זכייתה ב-8.9% מהקולות בבחירות בברלין ב-2011, ולתקופת מה נדמה היה כי גם מקומה בפרלמנט הפדרלי כמעט מובטח, צונחת בסקרים וכבר כמה חודשים שאינה עוברת את אחוז החסימה.

אמנם אחרי ההצלחה בברלין הגיעו גם הצלחות נוספות בבחירות ב-Saarland, שם זכו הפיראטים ל-7.4% מהקולות; ב-Schleswig-Holstein, שם זכו ל-8.2% מהקולות; וב-Nordrhein-Westfalen, שם זכו ל-7.8% מהקולות; אולם בבחירות שנערכו בינואר ב-Niedersachsen הפיראטים התרסקו והשיגו רק 2.1% מהקולות, כלומר לא עברו את אחוז החסימה.

באביב שעבר הפיראטים נתפסו כמרענן הרשמי של הפוליטיקה הגרמנית, עם עיסוק בנושאים כמו חופש אינטרנטי, שקיפות פוליטית מלאה, הבטחת הכנסה מינימלית לכל תושב ומתן זכות הצבעה גם לתושבים שאינם אזרחים. אז מה הסיבה לכך שמאז הקיץ הפופולריות שלהם בדעיכה? יש הטוענים כי אחת הסיבות לכך היא המאבקים הפנימיים האינסופיים בתוך המפלגה, שמשדרים חוסר רצינות. מכל מקום, הפיראטים יזדקקו לקמפיין משובח ולהרבה עבודה קשה כדי לשנות את המגמה.

עידו פורת הוא יו"ר השומר הצעיר בגרמניה ובעל בלוג על פוליטיקה גרמנית

 

 

תגובות