הקברים הסודיים של ברלין

על מקום קבורתם של שלושה אח״מים ידועים לשמצה, שאינם מצוינים במצבות, אך מוכרים ליודעי דבר

אחת הסיבות לייחודה של ברלין, היא העובדה שחוותה שש מערכות פוליטיות שונות במהלך מאה אחת, המאה העשרים: גרמניה הקיסרית, הרייך הגרמני של רפובליקת ויימאר, הרייך השלישי, הדיקטטורה הסוציאליסטית, הכיבוש של בעלות הברית המערביות – וכמובן גרמניה המאוחדת. בכך מחזיקה ברלין בשיא אירופי. למרבה הצער, רק שתיים מבין המערכות הפוליטיות הנ״ל ניתן לסווג כדמוקרטיות. הצד האפל של ברלין טמון בחשיבותה ההיסטורית לאידיאולוגיות קיצוניות משמאל ומימין.

האידאולוגיות הללו הותירו אחריהן לא מעט שרידים בברלין, רובם נודעים מאוד, אם זה בית המפלגה הסוציאליסטית (משרד החוץ כיום), או מפקדתו של הרמן גרינג (משרד האוצר כיום). אולם ישנם גם שרידים אחרים, נחבאים יותר: קברים של אח״מים כאלו ואחרים, שמפאת הבושה שהם מעוררים כיום אינם מצוינים במצבות, אלא מוכרים רק ליודעי ח״ן.

ווסל

ווסל

נפתח בסיפורו של הורסט ווסל (1930-1907). הברנש הזה היה חבר די אנונימי במפלגה הנאצית, שאותה שירת גם בפלוגת הסער (Sturmabteilung). ייתכן שלא היינו יודעים עליו דבר, אלמלא מצא את מותו בצורה די מביכה, שהמפלגה הנאצית רוממה ופיארה בדיעבד. ווסל נורה במהלך קטטה עם חברי החזית האדומה (Roter Frontkämpferbund) – הארגון התאום מצד שמאל לפלוגת הסער בצד הימני של המפה הפוליטית דאז – והובא לבית חולים בפרידריכסהיין. האגדה שיצרו הנאצים סיפרה, שהוא מת שם מפצעיו משום שסירב ״בגבורתו״ לקבל טיפול מרופא יהודי. כך או אחרת, המפלגה הפכה אותו לאחר מותו מבחור אנונימי לגיבור מיתולוגי כמעט, ששמו עיטר לאחר 1933 מקומות רבים. בשנה האחרונה לחייו פרסם ווסל בעיתון המפלגתי שיר די מתלהב, שברבות הימים הפך לא רק להמנון המפלגה הנאצית, אלא אף להמנון הרייך השלישי בפועל.

מצבתו של ווסל אמנם הוסרה מבית הקברות של כנסיית ניקולאי בפרידריכסהיין, אך משום שבאותה חלקה קבור גם אביו, הכומר לודוויג ווסל (החף מכל פשע), מיקומו של הקבר עדיין ידוע. וכך, מדי שנה בתשעה באוקטובר, יום מותו, ההמנון האסור לשירה בגרמניה מאז 1945 בכל זאת חוזר לחיים ומפגיש את הקיצונים של ברלין: אלה מבקשים לשיר את השיר על קבר יוצרו – ואלה מבקשים להפריע להם.

היידריך

היידריך

הקבר הנסתר השני הוא של מי שאחריותו לטרור ולאימה עולה על זו של כמעט כל פושע אחר. זהו ריינהרד היידריך (1942-1904), ראש שירות הביטחון של האס אס, שנודע לשמצה בין השאר כמושל צ'כיה הכבושה, כמפקדו של אייכמן בתכנון ההשמדה ועוד, עד שנפצע בניסיון התנקשות בקרבת פראג ומת מפצעיו. כנקמה על מותו, מחקו הנאצים שני כפרים צ'כים מעל פני האדמה. כראוי לנאצי בכיר, נקבר היידריך בנוכחות הצמרת הנאצית בבית הקברות הצבאי-ממלכתי Invalidenfriedhof. ביקור במקום יאפשר לכם לראות כמה שרידים של חומת העורף (בית הקברות שכן בצמוד לגבול עם מערב ברלין), ושיטוט בצד המזרחי של בית הקברות יוביל אתכם לפיסת אבן קטנה ונמוכה בין העצים, שאינה אלא השארית שנותרה ממצבתו של היידריך.

מיינהוף

מיינהוף

הדמות השלישית היא אולריקה מיינהוף (1976-1934), שנודעה בישראל כצלע בכנופיית באדר-מיינהוף. למעשה מדובר בארגון טרור בשם ״סיעת הצבא האדום״, אחד מבין כמה וכמה שבהם פעלו ״העשבים השוטים״ של השמאל הגרמני – בעיקר בשנות השבעים. מיינהוף היתה עיתונאית שסיקרה את פעילות הטרוריסטים, אך במהלך עבודתה התאהבה באנדראס באדר, עזבה את בעלה ואת בתה והצטרפה לכנופייה בעצמה. לאחר שנעצרה ולקראת משפטה בעוון כמה פשעי רצח, התאבדה בבית הכלא. קהילות רבות בגרמניה סירבו לקבל את גופתה לקבורה. בסופו של דבר ניאות בית הקברות ״השילוש הקדוש״ ברובע מריינדורף בברלין לאפשר את קבורתה. המצבה הפשוטה שהיתה במקום הוסרה, בהיעדר רצון להמשיך את הנצחתה, אך בסופי שבוע תוכלו להיעזר במבקרים אחרים היודעים באיזו נקודה ליד הגדר טמונה גופתה.

יואב ספיר חורש את ברלין גם להנאתו וגם כמדריך טיולים

תגובות