זהויות משולבות

בסדרת ראיונות עם ישראלים בעולם, ננסה לבדוק איך החיים מחוץ לישראל משפיעים על הדינמיקה בין הזהות היהודית והישראלית. והפעם אנחנו מארחים את הקולנוען יגאל הכט, שחי בטורונטו מגיל 11

יגאל הכט (35), חי בטורונטו מאז שהוריו היגרו לשם כשהיה בן 11. כיום הוא מגדיר עצמו כ"קולנוען קנדי וגם ישראלי, שמרבית עבודתו מתרכזת סביב ישראל". סרטו הדוקומנטרי YID מ-2003 עסק בקשר בין הקהילה הישראלית והקהילה היהודית בטורונטו.

מה המאפיין הבולט של הקהילה הישראלית בטורונטו?

"זו קהילה מעורבת, כ-50 אלף איש לפי הערכות, שנחלקת לכמה קבוצות: יש את ה'ותיקים', שהגיעו בסוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80'. הקבוצה השנייה, שאליה שייכת המשפחה שלי, הם ישראלים שהגיעו בסוף שנות ה-80'-תחילת שנות ה-90', עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. יש ישראלים ממוצא רוסי, וגם כאלה שהגיעו בשנות האלפיים. רוב האנשים מהקבוצה השנייה גרים בצפון העיר, בשכונת Thornhill, שם אפשר למצוא 28 מסעדות בסגנון ישראלי (שלכולן אותו תפריט) וסופרמרקטים מלאים באוכל ישראלי. חלק מהישראלים שהגיעו מאוחר יותר גרים במרכז העיר, בעיקר צעירים וסטודנטים, וגם מעט משפחות". לדברי הכט, לקהילה הישראלית בעיר אין מוסדות רשמיים. "יש גוף שנקרא 'הפורום הישראלי', שנותן אשליה של מנהיגות, אבל בפועל אין משהו רשמי. המגבית היהודית המאוחדת החלה לפנות לישראלים באמצע שנות ה-2000 ויצרו את 'הבית הישראלי', אבל הוא לא הצליח להתרומם. הישראלים כאן תומכים בישראל, הם מגיעים לאירועים פרו-ישראליים גדולים, אבל לרובם זו עיקר המעורבות".

אילו קשרים מתקיימים בין הישראלים לקהילה היהודית?

"בכל עצרת פרו-ישראלית או במהלך הופעות של אמנים ישראלים וכדומה, אפשר לראות אינטראקציה מדהימה בין הקהילות. אבל אם להודות על האמת, זו תופעה חדשה למדי: בתחילת שנות ה-90' הממסד היהודי (לא הקהילה, חשוב להבדיל ביניהם) לא ראה צורך להתחבר לקהילה הישראלית. המצב השתנה במהירות באמצע העשור הקודם, כשהממסד הבין שישראלים הם הקהילה היהודית בעלת הצמיחה הגדולה ביותר והם לא יכולים להתעלם ממנה. ברמה האישית, אני ומכריי מתקשרים עם יהודים קנדים יומיום. למעשה, אני רואה בעצמי אחד מהם. כשהייתי צעיר לא חשתי כך, אבל כיום אני תומך נלהב בעבודה משותפת של יהודים קנדים וישראלים קנדים למען מטרות משותפות, כמו קידום האחדות ומטרות פרו-ישראליות. בסך הכל, אני חושב שבשנים האחרונות היחסים בין שתי הקהילות הרבה יותר טובים מאשר בעבר. הם סוף סוף הבינו שהם צריכים את הישראלים".

האם חברי הקהילה הישראלית נוטים לבדל עצמם מחברי הקהילה היהודית?

"הישראלים רוצים להתחבר ליהודים הקנדים בהרבה רמות. הראשונה היא עסקים; כשמגיעים למדינה חדשה ורוצים להתחיל להתפרנס, ניגשים קודם כל לאנשים מהקהילה שלך, ובמקרים רבים ה'קסם' הישראלי מתקבל בברכה. בנוסף, שלא כמו בניו יורק, הקהילה הישראלית/ יהודית בטורונטו מאוד תומכת בישראל. מבחינה פוליטית, אנשי השמאל בעיר נדחקים לשוליים. מבחינה תרבותית, היהודים הקנדים אוהבים כל דבר ישראלי שמגיע לעיר: החל ממוזיקה, עבור במחול וכלה בדיג'ייז כמו 'אינפקטד משרום', שיכולים להופיע במועדון ענק, שיהיה מלא בדגלי ישראל. הקנדים רוצים תרבות ישראלית, והישראלים מתגעגעים אליה כל כך, ושתי הקהילות תומכות בה. מבחינה חינוכית, החינוך היהודי מאוד יקר בעיר, כך שמרבית הישראלים בוחרים במערכת החינוך הציבורית. אבל קורה דבר מצחיק: מכיוון שיש שכונות בעלות אופי ישראלי/יהודי מובהק, בתי הספר בהן כל כך מלאים בישראלים, שאתה מרגיש שאתה בתיכון באשקלון". האם החיים מחוץ לישראל שינו את התייחסותך למכלול הזהויות שלך כיהודי או ישראלי? "החיים בגולה גורמים לך להבין באמת את החשיבות של ישראל. אני יכול לומר בוודאות, שהזהות היהודית שלי התעצבה לאור קיומה של מדינת ישראל. עם זאת, אני מזמן לא מחשיב את עצמי ישראלי. אני עובד הרבה בישראל והמבטא שלי חוזר ברגע, אבל החיים בקהילה יהודית איפשרו לי לבחון מהי יהדות מזווית אחרת לגמרי. שלא כמו ישראלים רבים, אני לא ציני או כמעט אנטישמי בנוגע לדת. אני רואה ערך בהיותי יהודי ולכן החיים פה עזרו לי לגבש זהות של יהודי קנדי, שברמה כלשהי הוא גם ישראלי. ואולי זו צביעות: האם אני באמת יכול להיות ישראלי? אני חושב שלא; הספינה הזו הפליגה כבר לפני שנים רבות. אבל כיהודי, אני מכיר בחשיבות העצומה של ישראל".

צילום: אלעד וינקלר

סדרת הראיונות עם ישראלים בתפוצות היא פרויקט משותף של שפיץ עם JCCcenters.org

תגובות