מעורב ברלינאי

ותיקים וצעירים, מאוהבים ומפוכחים, באנגלית או בגרמנית, עם ילדים ובלי — יצאנו לבדוק אם זוגיות ישראלית-גרמנית עובדת

הנסיעה שלי לברלין בכלל תוכננה להיות הרפתקה זמנית. אבל עשרה חודשים אחרי שעברתי לכאן, מצאתי את עצמי במערכת יחסים רצינית ועמוקה עם כריסטיאן, שנולד וגדל במערב ברלין. בתשעת החודשים שחלפו מאז שהכרנו, חייתי במערבולת רגשית שנעה מקצה לקצה, וצברתי חוויות תרבותיות שמעולם לא דמיינתי שאחווה. יש ימים שנדמה לי שהאהבה תנצח, ויש ימים שאני מוצאת את עצמי תוהה אם יש לזה עתיד, ובמיוחד מה יהיה אם וכאשר יהיו לנו ילדים. אבל הי, הרי לא המצאנו את הגלגל! אז החלטתי לבדוק מה קורה אצל זוגות ישראלים-גרמנים אחרים, והאם חלק מהאתגרים שאנחנו מתמודדים איתם לא קשורים לאישיות שלנו או לקשיים רגילים של מערכות יחסים, אלא לתרבות שממנה באנו.

לצורך הכתבה ראיינתי בכתב ובעל-פה תשעה זוגות: ארבעה זוגות שבהם בת הזוג היא ישראלית ובן הזוג גרמני; ארבעה זוגות שבהם בת הזוג היא גרמנייה ובן הזוג ישראלי; וזוג גברים. הזוג הכי טרי נמצא ביחד ארבעה חודשים, והכי ותיק – 16 שנה. למעט זוג אחד שמתגורר בישראל, כל הזוגות חיים בברלין. לשניים מהזוגות יש ילדים משותפים. חמישה זוגות העדיפו להתראיין באופן אנונימי ומוזכרים כאן בשמות בדויים (כל המרואיינים שמוזכרים רק בשם פרטי), וארבעה זוגות הסכימו להתראיין בשמם המלא. כדי לאזן את משקלם של הזוגות הטריים והמאוהבים, שוחחתי גם עם שתי ישראליות שהיו בכמה מערכות יחסים עם גברים גרמניים, והגיעו למסקנה שזה לא עובד בשבילן. מטבע הדברים הצד הישראלי קיבל יותר ביטוי בכתבה, ואפשר להניח שכתבה מקבילה במגזין גרמני היתה נראית אחרת לגמרי. ההתרשמויות והציטוטים שתקראו מייד אינם ניסיון לבצע הכללות גורפות ואינם מתיימרים להוות מחקר מדעי, ובכל זאת – דברים משותפים רבים עלו מהשיחות והראיונות.

שרון הורודי וצ'ב קמרר. "כשיש רוב של גרמנים אני יותר שקטה, ולהפך". צילום: יהודה סוויד

שרון הורודי וצ'ב קמרר. "כשיש רוב של גרמנים אני יותר שקטה, ולהפך". צילום: יהודה סוויד

המשפחה והחברים

על אף ש"איך ההורים קיבלו את זה?" היא אחת השאלות הראשונות שעולות בתגובה לזוגיות ישראלית-גרמנית, בעיקר בצד הישראלי, רוב הזוגות מעידים שלא נרשמו התנגדויות חריפות למערכת היחסים מצד המשפחות. אמנם חלק מההורים הישראלים לא מאושרים מכך שילדיהם בחרו לחיות בגרמניה, אבל כולם קיבלו זאת בסופו של דבר בהבנה ותומכים בקשר. מבין בני הזוג הגרמנים, נינה פרץ (30), שנמצאת כחמש שנים בזוגיות עם דקל פרץ (34) (ונשואה לו מזה כשנה), היתה היחידה שהתייחסה באופן ישיר לתגובות ליהדותו של בן-זוגה: "להורים שלי זה היה קצת מוזר, בכל זאת בדרום גרמניה האנשים קצת יותר שמרנים, אבל לשמחתנו הם התחילו לאהוב את דקל די מהר. צריך להתמודד עם הרבה דעות קדומות, אבל רוב האנשים פתוחים ומתעניינים בכנות. לא היו לי התנסויות רעות, אלא יותר יציאות כמו: 'אבל ליהודים אסור לשתות אלכוהול, לא?'".

המרואיינים הישראלים ציינו ברובם שהעובדה שההורים של הצד הגרמני אינם דוברי אנגלית מקשה על חיזוק היחסים. ליאת (26) וניקולאס (31), הכירו והתאהבו בישראל לפני כארבע שנים, בזמן שניקולאס למד שם סמסטר באוניברסיטה. כשליאת סיימה את לימודיה, הם עברו לברלין. "עד שלא למדתי גרמנית בצורה מסודרת היה לי מאוד קשה לתקשר עם ההורים שלו והיו גם כמה אי הבנות", היא מספרת, "היום זה יותר קל, אבל עדיין לא מאה אחוז כי אני עדיין לומדת את השפה ולא שולטת בה לגמרי".

ניר (29), שהכיר את אנה (27) במהלך טיול תרמילאים בחו"ל וחי איתה כיום בתל אביב, סיפר שעם המשפחה שלו "הקשר מאוד חם, אנחנו מגיעים לארוחות שישי וחגים באופן שוטף ומאוד קליל ונחמד", ואילו "ההורים שלה בקושי מדברים אנגלית, כך שאין לי ממש אפשרות לדבר איתם ללא עזרה מצידה".

עם החברים הסיפור די דומה, ונדמה שקיומה או היעדרה של שפה משותפת הם הפרמטר המרכזי לקביעת עתיד היחסים. במקרה של כריסטיאן ושלי, כמה מהחברים שלו מתאמצים לדבר איתי אנגלית, מתרגמים לי חלקים כשהשיחה עוברת לגרמנית, ואפילו מאוד מתעניינים בי, במה שאני עושה ובישראל. ויש חברים שאיתם השיחה גולשת מייד לגרמנית מהירה ובלתי מובנת לי, ובסיטואציות האלה אני מרגישה קצת אבודה ומשועממת. כבר מצאתי את עצמי פעם מתחילה לדבר עם הילדים של החברים, עד שהבנתי פתאום שגם הם מדברים גרמנית יותר טובה ממני והייתי צריכה לקרוא לכריסטיאן להציל אותי ולתרגם. גם מליאת שמעתי על תחושות דומות: "לניקולאס אין קשיים עם החברים שלי, כי הם מדברים אנגלית, אבל לי היו המון קשיים עם החברים שלו. בהתחלה היו מדברים אנגלית בשביל הנימוס, ומהר מאוד זה היה עובר לגרמנית. הרגשתי כמו קישוט במפגשים האלה. עכשיו זה משתפר מכיוון שאני מסוגלת להבין ואפילו לדבר".

עופר (27), שנמצא בזוגיות עם אניקה (23) כבר שנתיים וחצי, מעלה זווית נוספת לאתגרים מול החברים: "החברים שלה מאוד נחמדים, מתעניינים ותומכים, אבל קצב ההתקרבות פה בין אנשים הוא יותר איטי מאשר בארץ. נפגשים בתדירות של פעם בשבוע-שבועיים, ולפעמים אני מתקשה להבין לפי הבעות הפנים והתגובות מתי הם מתעניינים בשיחה ומתי לא, או עם אלו דברים הם מסכימים או לא".

משרון הורודי (42) וצ'ב קמרר (48), הזוג הכי ותיק בחבורת המרואיינים, אפשר להבין שאולי עם השנים גם הסביבה של הזוג המעורב מתעצבת בהתאם: "רוב החברים שלנו הם זוגות מעורבים גם הם, וממילא רוב הזמן מדברים אנגלית", מספרת שרון, "ואם לא, אז כשיש רוב של גרמנים אני טיפה יותר שקטה, וכשיש רוב של ישראלים, ומדברים עברית מהירה, צ'ב יותר שקט".

השפה

סוגיית השפה אינה קשורה כמובן רק ליחסים עם בני המשפחה והחברים. בראש ובראשונה, היא מהותית למערכת היחסים עצמה. גם ככה תקשורת בין בני זוג אינה תמיד דבר פשוט, וכשמערכת היחסים מתנהלת בשפה שאיננה שפת האם של אחד או של שני הצדדים, קשיי הביטוי גוברים עוד יותר. שישה מהזוגות המרואיינים מתקשרים ביניהם בעיקר באנגלית, ושלושה בעיקר בגרמנית. שרית (26) ופלוריאן (28), הזוג הטרי ביותר שהתראיין לכתבה (בסך הכל ארבעה חודשים ביחד), נמצאים עדיין בשלב הראשוני והלא ממש פשוט: "אנחנו מדברים גרמנית, ויש הרבה מאוד אי-הבנות", אומרת שרית, "כי הגרמנית שלי לא משהו ולפעמים אני מתרגמת מילולית מעברית לגרמנית וזה יוצא בלתי מובן לחלוטין. אבל אנחנו מודעים לזה וחוזרים על משפטים כמה פעמים בפנטומימה או במילים אחרות". יהונתן אהרון (28), שהתחתן עם בן זוגו וינסנט יניגן (24) בינואר האחרון אחרי שנה וחצי של זוגיות: "כשוינסנט חושב שאני לא מבין אותו, הוא פשוט מדבר איתי גרמנית, שאני לא אבין בכלל".

נינה ודקל, בין הזוגות הבודדים שבהם שני הצדדים שולטים היטב בשתי השפות, אומרים כי טעויות ואי-הבנות קטנות שקשורות לשפה הן לרוב משעשעות, וכי הם מצליחים להתייחס לכך בהומור. גם שאר הזוגות מעידים על כך שבשלב מסוים של הקשר בעיית השפה המשותפת נפתרת בדרך כזו או אחרת, אך עם זאת, עדיין יש רגעי תסכול ותחושת החמצה מסוימת, בעיקר כשלא ניתן להסביר ניואנסים קטנים של תרבות והומור. "יש דברים שהולכים לאיבוד בתרגום, שתלויים בקונטקסט, בחוויות ילדות", מאבחנת עדי הורוביץ (43), בזוגיות עם יוהאנס ריטר (37) מזה כשש שנים. "ויש גם הבדלים של טון, של האופן שבו אתה פונה לבן הזוג, של הומור שחור – החיכוכים הם יותר בדקויות האלה מאשר באי-הבנות גדולות". שרון מוסיפה עוד זווית של החמצה קלה: "אנחנו שנינו אנשים כותבים, וכשאני כותבת אני מקריאה לצ'ב, אבל אני יודעת שהוא לא יכול להבין ממש עד הסוף, וגם הפוך – כל מה שהוא כותב בגרמנית אני לא יכולה לקרוא. אבל לפעמים זה גם כיף שלכל אחד יש גם מקום שהוא רק שלו".

פערי התרבות

הפערים התרבותיים שמהגר רגיל נתקל בהם בעיקר מחוץ לבית, נכנסים הביתה כשמדובר בזוגיות מעורבת. "היא פחות אוהבת סיכונים, רוצה לעשות ביטוח על כל דבר, להזמין מראש, לקבוע מראש תוכניות, לארגן את כולם, פחות בספונטניות", מספר עופר. "אני יכול לאחר יותר, לה חשוב להגיע בדיוק בזמן". ליאת: "ההבדלים התרבותיים באים לידי ביטוי בהתמודדות עם דברים, בניהול זמן, בתפיסת המציאות – הוא נלחץ מהכל כי הוא גרמני, ואני לוקחת את הדברים יותר ברוגע ובחפיף כמו ישראלית טובה. הצורה שבה אנחנו מדברים בחברה שונה – הוא מעיר לי לפעמים על מה שהוא תופש כפתיחות-יתר, בעוד שאני מעירה לו על הסגירות שמשתחררת רק כשהוא שותה מספיק בירה. בקיצור, די קלאסי בעניין הזה. אבל כל הזמן לומדים את ההשפעות שכל אחד בא מהן, ומבינים יותר ויותר לעומק". ניר: "הפערים התרבותיים דורשים יותר סבלנות והסברים. יש פיצוצים בגלל זה, אבל אפשר להסתדר".

דנה (36), שהיתה בקשר משמעותי עם גבר גרמני שהסתיים, דווקא לא בטוחה שאפשר להסתדר. היא הגיעה למסקנה שהפערים התרבותיים הם המכשול הרציני ביותר בפני זוגות מעורבים – יותר מכל שאר האתגרים. "קיימים פערים ערכיים מושרשים, אפילו בשאלות בסיסיות כמו מה זאת משפחה, מה זאת זוגיות", היא אומרת. "הישראלים יותר קשורים למשפחה. הרבה גרמנים, ובמיוחד ברלינאים, הם אינדיבידואליסטים מעל לכל – וזה מתנגש עם זוגיות. אנשים רוצים להיות במערכת יחסים אבל בעצם להישאר רווקים במהות".

פערים תרבותיים נוספים שעלו באופן די עקבי, קשורים לנושא סדרי עדיפויות. "בנושאים של הצלחה ומטריאליות, יש פער מאוד גדול. הישראלים מאוד במרוץ, יש להם יצר הישרדותי ודרייב יותר חזק להצליח, להתבסס", אומרת עדי, "אצל הגרמנים יש הרבה פחות לחץ בכיוון החומרי, אנחנו רואים את זה גם אצל חברים. זה מפריע לי מצד אחד, אבל אני גם מקנאה בזה מצד שני – יש בזה משהו יותר רגוע, יותר חכם". מאור, שהכיר את ג'סיקה (30) באתר הכרויות, ממשיך את אותו הקו: "אני יותר לוקח סיכונים מקצועיים, מעדיף תפקיד בכיר, פתיחת עסק, לעבוד בחברה בינלאומית. ג'סיקה מעדיפה שאעבוד בחברה גרמנית גדולה ומכובדת אפילו בתפקיד קצת זוטר, עם משכורת קבועה ותנאים סוציאליים, ואגיע הביתה אחר הצהריים".

יש דברים שהולכים לאיבוד בתרגום, שתלויים בקונטקסט, בחוויות ילדות. ויש גם הבדלים של טון, של האופן שבו אתה פונה לבן הזוג, של הומור שחור – החיכוכים הם יותר בדקויות האלה

פער משמעותי נוסף שדנה ציינה, שעשוי להישמע כמו נושא שולי למדי אבל למרבה ההפתעה חזר אצל רוב המרואיינים, ומופיע גם בחיי הזוגיות שלי, הוא עניין החסכנות, שלא לומר החרדה הגרמנית מפני בזבוז משאבים. יש הטוענים שמדובר בתופעה אופיינית לגרמנים ממזרח גרמניה, אך בן זוגי, שכאמור נולד וגדל במערב ברלין, טוען שהאובססיה מגיעה מכיוון אקולוגי. כך, למשל, מאור מספר שג'סיקה לא מרשה לו לשטוף כלים, "כי אני מבזבז הרבה מים יחסית לשיטה הגרמנית של למלא את הכיור במים". גם עדי ויוהאנס מכירים היטב את הבעיה: "אני אוהבת שחם לי, והוא לא אוהב להדליק את החימום", מספרת עדי, "זה היה מאוד קשה בהתחלה, היו בינינו חיכוכים על זה, אבל מתרגלים בסוף. מצד אחד אנחנו משתמשים ברכב יותר ממה שהוא נהג להשתמש, ומצד שני גם אני נהייתי ירוקה יותר מכפי שהייתי, שני הצדדים משתנים".

רוני (35), גם היא בוגרת כמה מערכות יחסים עם גרמנים, השתגעה מאותו נושא בדיוק: "אסור חס וחלילה להשאיר את החימום על אחת או שתיים כשיוצאים מהבית, כדי שכשנחזור יהיה חם ונעים, צריך לכבות כל אור שהוא לא הכרחי לחלוטין, להוציא את התקע של הטלוויזיה מהחשמל אם לא משתמשים בה… אמרתי לו, אני אשלם 50 אירו יותר ותעזוב אותי בשקט, אבל זה לא העניין, זה החינוך – זה הטריף אותו".

ובינתיים בצד הגרמני, נינה מתנסחת מאוד בעדינות ביחס לפערים התרבותיים שמפריעים לה: "לישראלים יש לפעמים טון קשוח יותר ממה שאני רגילה. ויש גם כמובן הבדלים בכל הנוגע לדייקנות או לתכנון זמנים. אנחנו מדברים על זה ומתאימים את עצמנו. דקל נהיה דייקן ואני מדברת בקול".

היתרונות

במדינה שבה התרבות סגורה יחסית, למהגרים שלא נמצאים במערכת יחסים זוגית או בחברות מאוד קרובה ועמוקה עם מקומי/ת (מהסוג שלוקח הרבה מאוד זמן לכונן, לפחות בגרמניה), קשה מאוד להשתלב באופן מלא בחברה ולהכיר לעומק את התרבות. מאז שאני עם כריסטיאן ראיתי איך חוגגים פה חגים, איך מקשטים את הבית, איך חוגגים ימי הולדת, הגעתי למקומות ולדברים "שרק מקומיים מכירים", נחשפתי למוזיקה שאני לא חושבת שהייתי נחשפת אליה באופן אחר, שמעתי סיפורים והסברים על נושאים שונים, הייתי במפגשים משפחתיים, ולצערי חוויתי גם אבל והייתי בהלוויה מקומית – וזה מרתק לראות את השוני והדמיון בכל אחת מהסיטואציות האלה. זה כמובן גם מאוד נחמד שהוא עוזר לי בשיעורי הבית בגרמנית, מתרגם לי מכתבים, עושה עבורי טלפונים שמצריכים גרמנית ועוזר עם הבירוקרטיה. רוב בעיות היומיום שעימן מתמודד מהגר הופכות מעט קלות יותר כשיש "גב מקומי".

יתרון נוסף שעלה מצד רוב המרואיינים בדרכים שונות, הוא העובדה שבקשר בין-תרבותי פשוט מאוד מעניין. עופר: "הרבה יותר כיף והרבה יותר מסקרן להכיר תרבות חדשה ולקחת את הדברים ששנינו הכי אוהבים משתי התרבויות שלנו. זה גורם לך להסתכל על ההרגלים שלך ופתאום לראות כמה מהם הם סתם מתוך התניות תרבותיות שגדלנו עליהן. ככה הרבה יותר קל לזרוק הרגלים מגונים ולאמץ חדשים שאתה יותר שלם איתם. די משחרר להרגיש כמו אינדיבידואל שפחות תלוי בסביבה שלו ויותר בהעדפות האישיות שלו, ועוד יותר משחרר להיות זוג כזה". נינה: "אנחנו לוקחים את הטוב משני העולמות. נדיר שמשעמם, כי תמיד מגלים דברים חדשים אצל בן הזוג. בעיניי זאת העשרה".

גם רוני ודנה, שכאמור הרימו ידיים מזוגיות מעורבת, מודות שיש גם דברים טובים במערכת יחסים כזאת. "אין ספק, זה גורם לך להסתכל על דברים אחרת ולבחון ערכים מחדש", אומרת דנה, "גברים ברלינאים, למשל, אוהבים ורוצים מאוד שהנשים שלהן יהיו עצמאיות, גם כלכלית. אם יש לך ציפיות מגדריות שהגבר יעשה דברים מסוימים, זה מעצבן אותם. בניגוד להרבה גברים ישראלים, הם גם פחות מרגישים בתחרות אם לאישה יש קריירה".

Nina & Dekel Perez

נינה ודקל פרץ. "יש גם כמובן הבדלים בכל הנוגע לדייקנות או לתכנון זמנים". צילום: יהודה סוויד

ילדים

לרוב המרואיינים הישראלים לכתבה – גם אלה שכבר הורים וגם אלה שעדיין רק מדמיינים את העתיד – חשוב שהילדים ידברו עברית. "השאלות האלה כמובן כבר עלו", אומרת ליאת. "היינו רוצים לחנך את הילדים על פי שתי המסורות, אם כי לא הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי בגרמניה – אני רוצה שהם יכירו את הארץ, המשפחה והשפה, אני רוצה ילדים ישראלים. ניקולאס ואני החלטנו שאחרי כמה שנים בברלין נעבור לארץ. בכל מקרה ברור לנו שאני אדבר איתם עברית והוא ידבר איתם גרמנית, והם יידעו את שתי השפות באופן מלא. זה חשוב לנו מאוד". מאור ציין שהיה רוצה שילדיו יגדלו כיהודים, אף על פי שבת זוגו ג'סיקה אינה יהודייה.

במקרה של עדי ויוהאנס ושרון וצ'ב, כבר לא מדובר בפנטזיות. לבת של עדי ויוהאנס קוראים ענבל והיא בת 3.5. למרבה ההפתעה, דווקא יוהאנס בחר את השם הישראלי שלה: "היינו במופע של ענבל פינטו ואהבתי את השם", הוא מספר. אצל שרון וצ'ב נדמה שהחלוקה בשמות שוויונית: בן ה-14 קיבל שם ישראלי – אבשלום, ובן ה-13 שם גרמני – יונס.

עדי ויוהאנס מגדירים עצמם חילונים, "אבל חוגגים את החגים כשזוכרים, כדי לתת לענבל רקע תרבותי, שורשים וחוויות משפחתיות", ועדי גם מעוניינת שענבל תלמד בבית ספר יהודי. "מאד חשוב לי שהיא תדבר עברית היטב. זו שפה יפהפייה, ובעיניי יש גם משמעות רבה לשפה עשירה. מעבר לזה, חשוב לי שתדבר בשפתי, כי אני לא רוצה להיות 'האמא המהגרת', להתמודד עם התנשאות של גננות שלא מדברות אנגלית. מפחיד אותי שענבל תתבייש בי. בית ספר יהודי הוא פתרון מבחינתי".

שרון וצ'ב מגדלים את הילדים "ללא שום סממנים דתיים בכלל, משום דת, בשום צורה שהיא", כדבריהם. שרון: "לא ברית מילה, לא הטבלות, לא חג מולד". צ'ב: "השנה חגגנו חג מולד". שרון: "השנה נסענו לחג מולד". צ'ב: " אבל הם יודעים על הדת היהודית". שרון: "כן, יש להם שפע של מידע מבית הספר בארץ" (שרון וצ'ב חיו יחד במשך 15 שנה בישראל לפני שעברו לברלין – מ.א). ואיך הילדים מרגישים – יותר ישראלים או יותר גרמנים? שרון: "בארץ הם הרגישו ונראו גרמנים, ואני חושבת שפה הם מרגישים יותר ישראלים".

הפיל ההיסטורי

במפגש בין ישראלים לגרמנים, בשלב כזה או אחר, נושא השואה יעלה תמיד. הדבר אינו שונה גם בזוגיות, וכמובן שלא ניתן להתעלם מכך גם בכתבה כמו זו. ויחד עם הציפייה לעסוק בנושא, אפשר היה לחוש שהתגובות של המרואיינים בהקשר לשאלת נוכחות השואה ביחסים לוו בטון מיאוס קל, אולי מחשש שהנושא יהפוך למרכזי, בעוד שעל פי חווייתם הוא לא כה משמעותי ביחסים.

אתחיל מהחוויה האישית שלי בעניין. ידעתי שהסבים שלו לחמו בצבא הגרמני, אחד בפולין והשני ביוון, אבל מעבר לזה לא דיברנו על הנושא יותר מידי – גם כי זה פשוט לא משהו שמדברים עליו ביומיום בזוגיות, וגם כי אני מאמינה שאני לא יכולה לשפוט אותו על מה שעשו הסבים שלו. ועם זאת, אני אשקר אם אומר שלא קשה לי בכל פעם שאני נתקלת באדם מבוגר, שברור שלקח חלק בצורה כזו או אחרת בתקופה ההיא, ויהיה זה קרוב משפחה של כריסטיאן או סבא של חבר. באחד הימים, נסענו באוטו עם הסבא והסבתא החורגים שלו (ההורים שלו גרושים ונשואים מחדש), ואיכשהו עלה הנושא של המלחמה. הסבא סיפר שהוא לחם בפולין, ואחר כך נכלא בשוודיה, ואיזה מזל שהוא נפל בשבי הצבא הבריטי ולא הרוסי; והסבתא סיפרה כמה היה קשה, ושכל ברלין היתה מופצצת והרוסה, שהם ברחו לפולין לשנה וכשהם חזרו לברלין, היא לא הבינה למה אמא שלה מנסה לכער אותן כל הזמן (כריסטיאן הסביר לי אחר כך שהיא התכוונה שאמא שלה ניסתה להגן עליהן מפני אונס על ידי חיילים רוסים). אני פשוט לא יכולתי לשמוע את זה, החזקתי את עצמי כל הדרך, וכשהגענו הביתה רצתי לשירותים והקאתי את נשמתי. כריסטיאן חשב שלא הרגשתי טוב מהאוכל, ואני חושבת שעד היום הוא לא יודע את הסיבה האמיתית.

אולי משום כך, הוקל לי לשמוע את התחושות שעדי חלקה איתי בהקשר הזה: "ברמה הרציונלית היה לי מעניין לשמוע מההורים של יוהאנס על החוויה של הדור השני הגרמני אחרי השואה, ומה הם עברו – זה נרטיב שכישראלים לא נחשפים אליו בדרך כלל. אבל ברמה הרגשית, כמי שרוב המשפחה שלה נכחדה בשואה, לא רציתי לשמוע, פשוט ככה. אבל עם הזמן אתה בכל זאת נהיה יותר פתוח לדברים, ומבין שבין השחור ללבן יש המון אפורים".

נינה: "זה נושא שאנחנו עסוקים בו הרבה, כי דקל היסטוריון. אבל זה לא מעיק עלינו. רק חבל שאני לא יכולה לדבר עם הסבתות שלי על התקופה הזאת. לצערי הרב הן כבר עברו מן העולם".

ליאת: "בהתחלה דיברנו הרבה על השואה, הרבה פעמים דווקא בהומור, ואפילו הלכנו ליד-ושם ביחד. אבל אחרי שיצאנו משם, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו שנינו – די. בוא פשוט נהיה יחד בלי זה". מאור: "כשרואים תמונות משפחתיות ממלחמת העולם השנייה זה כמובן מציק ומעורר מחשבות. אבל ביומיום אנחנו נמנעים, ושנינו שונאים בדיחות שואה".

רוני מתארת ניסיון אחר ופחות הרמוני בהקשר הזה: "הבן זוג האחרון שלי אמר לי 'כמה אפשר להתעסק עם זה?! הישראלים כל הזמן מדברים על זה'. אז בסדר, לא צריך לדבר על זה כל יום, ולא כל שבוע, או כל חודש, אבל אתה לא יכול להתעלם מזה. בתור ישראלית שחיה בברלין הנושא חשוב לי, וציפיתי לתגובה אחרת. ציפיתי שיבין שזה אישיו מבחינתי, שבשבילי זה נושא מהותי".

סוף פתוח

אז האם סיכויי ההצלחה של זוג גרמני-ישראלי שונים מסיכוייו של זוג הומוגני? תלוי את מי שואלים. "הגעתי למסקנה שאני צריכה ישראלי – מישהו יותר חם", מסכמת רוני. "קשה לי עם הקרירות, הדיסטנס ואי-הבהירות. בארץ, כשאת נכנסת לזוגיות, ברור לאן זה הולך. פה יש מיליון ואחד סוגים של זוגיות, הכל הולך, וכל אחד מחליט מה מתאים לו. הגרמנים גם רואים את ההורים שלהם פעמיים-שלוש בשנה וזה לא מה שאני רוצה – חשוב לי שלקן המשפחתי יהיה מקום. בארץ בארוחת יום שישי מדברים על כל החרא, ואחר כך זה עובר. פה הרגשות מאוד מודחקים, יש קשר של שתיקה".

שרון וצ'ב, לעומתה, הרבה יותר אופטימיים: "אני חושבת שעם השנים החיבורים האלה יילכו ויתרבו", אומרת שרון, "אולי זאת תחילתה של מהפכה מסוימת, דרך עוקפת לדת ולאומיות, וכל הדברים שגורמים להפרדה בין אנשים. בברלין את כבר פוגשת ילדים מעורבים שברור שהם נוף אנושי חדש, משהו שמגלם איזושהי אפשרות אמיתית לעולם". צ'ב: "אמן".

הזוגות

שרון הורודי (42) וצ'ב קמרר (48)

ותק: 16 שנה.

הכרות: למדו יחד באקדמיה לאמנות בשטוקהולם.

ילדים: אבשלום, בן 14, ויונס, בן 13.

מגורים: גרו 15 שנה בארץ, בהתחלה בקיבוץ ובהמשך בתל אביב. עברו לברלין "כי אין עתיד בארץ".

שפה: בעיקר אנגלית, ולפעמים גרמנית. עם הילדים עברית וגרמנית. צ'ב למד עברית בישראל.

 

עדי הורוביץ (43) ויוהאנס ריטר (37)

ותק: שש שנים.

הכרות: בציריך, דרך חבר משותף.

ילדים: ענבל, בת שלוש וחצי.

מגורים: גרו יחד בציריך, עברו לברלין בעקבות העבודה של יוהאנס.

שפה: אנגלית. עם ענבל עדי מדברת עברית ויוהאנס גרמנית.

 

נינה (30) ודקל (34) פרץ

ותק: חמש שנים, נשואים כשנה.

הכרות: נינה התעניינה בלימודי עברית אצל דקל, לקראת ביקור מתוכנן בישראל.

מגורים: ברלין.

שפה: גרמנית, "אלא אם כן אנחנו עם ישראלים אחרים או זקוקים לשפת סוד". נינה מדברת עברית שוטפת: "אני חושבת שזה מאוד חשוב ליחסים ולעתיד שלנו שהעברית שלי תהיה טובה".

 

יהונתן אהרון (28) ווינסנט יניגן (24)

ותק: שנה וחצי, נשואים כשמונה חודשים.

הכרות: חברה משותפת שידכה.

מגורים: ברלין.

שפה: אנגלית. יהונתן לומד גרמנית, וינסנט יודע רק כמה מילים בעברית.

יהונתן אהרון ווינסנט יניגן. צילום: קסניה ש.

יהונתן אהרון ווינסנט יניגן. צילום: קסניה ש.

 

ליאת (26) וניקולאס (31)

ותק: ארבע שנים, נשואים כחצי שנה.

הכרות: כשניקולאס למד סמסטר באוניברסיטה בארץ.

מגורים: בברלין, אבל מתכננים לחזור לארץ כשיהיו ילדים.

שפה: אנגלית. ליאת לומדת גרמנית, ניקולאס למד מעט עברית כשגרו יחד בארץ, ומבטיח לחזור ללמוד כשיהיה לו יותר זמן.

 

עופר (27) ואניקה (32)

ותק: שנתיים וחצי.

הכרות: במסיבה בתל אביב.

מגורים: גרו יחד כשמונה חודשים בארץ ולאחר מכן עברו לברלין, כי לאניקה היה קשה למצוא עבודה.

שפה: אנגלית. מנסים גם קצת גרמנית, למרות שאניקה למדה עברית במהלך השהות בארץ.

 

ניר (29) ואנה (27)

ותק: שנה.

הכרות: בטיול תרמילאים.

מגורים: ישראל. ניר: "אנה לא אוהבת את גרמניה, היא מרגישה שאנשים שם קרים וקשה לה עם זה מאוד. היא חשבה לגור בישראל עוד לפני שנפגשנו".

שפה: אנגלית. אנה התחילה ללמוד באולפן ומנסים לשלב עברית ומשפטים בסיסיים בגרמנית.

 

מאור (30) וג'סיקה (30)

ותק: חמישה חודשים.

הכרות: אתר הכרויות.

מגורים: ברלין.

שפה: גרמנית. הדייט הראשון היה באנגלית, ומאז הוחלט חד-צדדית על ידי ג'סיקה, שמדברים רק בשפת המקום. עם זאת היא גם לומדת קצת עברית באופן לא רשמי.

 

שרית (26) ופלוריאן (28)

ותק: ארבעה חודשים.

הכרות: במסיבה.

מגורים: בברלין, אבל לא ביחד.

שפה: גרמנית. פלוריאן אומר שהוא לא רואה סיבה ללמוד עברית.

איך מתחילים עם גרמנים? | דורית ביאלר

תגובות