ישראלים בברלין, הסיטקום

Rathaus, סדרת מצבים קומית של יוצרים ישראלים מברלין, עוקבת אחרי מוזיקאי טכנו ישראלי בן 29, שבכל פרק מתרסק על הספה שלו מבקר ישראלי אחר. התסריטאי, גבריאל בן-משה: "אנחנו מנסים להציב מראה משעשעת ולספר את הסיפור שבתוך הסיפור של חוויית ההגירה, זה שנמצא בין השורות ונשאר בשיחה על ג'וינט בסלון הברלינאי הרעוע"

"החיים בין קרייגז ליסט לשינדלרז ליסט", כך, במשפט אחד קצר ועמוס משמעויות, מגדירים יוצרי הסדרה Rathaus את ההוויה שהם מנסים ללכוד. זוהי סדרת מצבים קומית, שעוקבת אחרי מודי (שאותו מגלם גדי חינקיס), מוזיקאי טכנו ישראלי בן 29, שעזב את ישראל לטובת חיי השלווה שמציעה ברלין. מודי, כפי שמאפיין אותו התסריטאי גבריאל בן-משה (31), שיצר וכתב את הסדרה יחד עם מרב מרודי ואהוד חרמון, "בורח מקונפליקטים, אבל הקונפליקטים רודפים אחריו באמצעות מבקרים שכופים עליו את נוכחותם ומתייחסים לדירה שלו כאל מפלט".

כל אחד מפרקי הסדרה, שאורכם 15-10 דקות ומיועדים לשידור באינטרנט, יתמקד במבקר אחר: למה הגיע לברלין, ממה הוא בורח ואיך יצליח להרוס למודי את החיים. בתוך כך, בוחנת הסדרה את חיי הישראלים בברלין, פערי התרבות, הדחף לעזוב את ישראל וההיסטוריה הבלתי נמנעת. המבקר הראשון שמככב בפיילוט, הוא שגב (שאותו מגלם יותם ישי), שעל-פי בן-משה הוא "ילד הרצלייני מפונק, עם גישה מאוד ישראלית, ללא מודעות למשל לעובדה ש'נאצי' זו מילה בינלאומית, שלא אומרים אותה ברכבת ואז מצביעים על מישהו". הגיבור מודי, לעומת זאת, "הוא טיפוס מופנם, שאנשים שופכים את ליבם בפניו ומצפים שהוא יקשיב ויהנהן. הוא מגנט של סוציומטים. הוא חי בדירה מתפרקת שממומנת על ידי דמי אבטלה, וכל מי שמגיע לבקר קורס על הספה שלו, היישר לתוך המציאות הביזארית-קלוקלת שהוא חי בה".

"הודו של אירופה". התסריטאי בן-משה

"הודו של אירופה". התסריטאי בן-משה

לדברי בן-משה, הסדרה לא מבוססת על חוויות אישיות שלו, אלא על מכלול סיפורים וסיטואציות אנושיות, "מעט הזויות, לפעמים מופרכות. הדמות הראשית היא מין dude כזה, שהאורחים שלו מזכירים לו את העבר ולא מאפשרים לו לעשות את המהלך האסקפיסטי עד הסוף". הכמיהה לאסקפיזם מתחברת ישירות לתחושה של בן-משה, שברלין הפכה להיות "הודו של אירופה", מעין עיר מקלט לישראלים שלא חשים עצמם בנוח במולדתם. "בשנים האחרונות ברלין מסתמנת כיעד זול ונגיש לצאת אליו מישראל בלי יותר מדי הסתבכויות. בגלל שמהגרים – ובמיוחד ישראלים – זוכים פה ליחס לא רע, הם מוצאים את עצמם בברלין במין בריחה כזו. אם בארץ התלונה היא שצריך לרדוף אחרי הזנב של עצמך ואתה בקשיים אדירים לסגור את החודש, אז פה זה הפוך: אתה לפעמים מוצא את עצמך שואל אם לא הגיע הזמן לקום ולעשות משהו. כמה נוח כבר יכול להיות לי?"

הגיבור, מודי, מנהל חיים שבן-משה מכנה "לייפסטייל של בחור ג'וב סנטר": "יש כאן סטנדרט כזה, שחוזר אצל הרבה מהגרים או אנשים ממעמד ביניים נמוך, ולפעמים סתם אצל חבר'ה עצלנים, שנופלים למחזוריות כזאת של חתימה בלשכת התעסוקה וקצת הולכים לאיבוד בעיר, עם האטרקציות שלה, החופש והנחת שהיא משרה. זה מזכיר לי את הודו בהקשר הזה – אנשים שנפלטים החוצה מהמציאות הישראלית ובורחים למקום שאוהב אותם. הם יכולים למצוא את עצמם מבלים שם שנים על גבי שנים, נמרחים לתוך אינסוף כזה".

תן לי דוגמה לסיטואציות מתוך הסדרה, על מה אנחנו מדברים – סבתא ניצולת שואה ומנגד חבר סטלן?

"אני לא רוצה לחשוף יותר מדי פרטים, אבל בתור כותב, מאוד חשוב לי לייצר את המצבים שבהם המוסר מתהפך: משהו נראה ככה, אבל בסוף יוצא ככה. לכן ניקח את כל הקלישאות האלה ונבדוק עד כמה החיים נאמנים לקלישאה, או להיפך: האם הסבתא הזאת היא הדבר הכי קולי בעולם כשכולם לחוצים סביבה, ועד כמה החבר הסטלן יוצא בסופו של דבר גזען ורודף נקמה".

איך התגבש צוות ההפקה?

"אהוד (חרמון) ואני הבנו שיש פה תופעה ייחודית, שמחייבת תיעוד, ופנינו למרב (מרודי), שרתמה למשימה אנשים כמו צלם הפרסומות שי לוי והקולנוענית נעמה לנדאו, שהוסיפו טאץ' מקצועי לסדרה. אחר כך הצטרפו גם ניר יניב, שהגיע מישראל כדי לעזור עם הסאונד, ומעיין ארליך, שגויסה דרך קבוצת הפייסבוק 'ישראלים בברלין'. השחקנים התגלו עם התפשטות השמועה: גדי חינקיס, מפיק מוזיקלי מברלין, התמסר לדמות הראשית. יותם ישי, שהיה בעיר להקרנת הסרט 'רוק בקסבה', הסתקרן גם הוא. באודישנים כבר היה ברור שיש כאן צוות מנצח לפרק הראשון". פרק הפיילוט נמצא כבר בעריכה, לאחר שהשלימו את כל הצילומים. "התחושה היא שזה קורה", אומר בן-משה, "חלק מרכזי מאחורינו וזה די מוזר, כי כמו כל הדברים הטובים, גם זה התחיל מדאחקת סלון". ומרודי מוסיפה: "המטרה היא למכור עונה שלמה לאחד מאתרי התוכן הגדולים בישראל, אבל אם זה לא יילך, נמשיך לצלם לבד ונעלה לאינטרנט. מדובר פה במשהו שהקצב שלו ברלינאי, לא ישראלי".

"הקצב שלנו ברלינאי, לא ישראלי". הבמאית מרודי

"הקצב שלנו ברלינאי, לא ישראלי". הבמאית מרודי

אתם מתכוונים להתייחס לדברים אקטואליים שקורים בברלין או בגרמניה?

בן-משה: "הסדרה מתמקדת קודם כל בסיטואציות האינטימיות שנוצרות בין הדמויות. אבל דרך זה יעלו כל מיני שאלות שנושקות גם לשאלות פוליטיות וחברתיות שונות. מאוד חשוב לנו לצייר תמונה כמה שיותר מדויקת של סגנון החיים הספציפי של הדמות הזו, שהיא חלק מתת-תרבות ספציפית, ולבחון את הנושאים שעולים מכך. לאן שזה יגלוש זה יגלוש, אבל אנחנו מנסים להימנע משבלונה".

הדמויות לצד מודי ינועו בין "ישראלים חטטניים, שחושבים שהם יודעים הכל והורסים לדמות הראשית שלנו את התוכניות ואז גם נותנים לה על הראש, לבין סיטואציות יותר רדיקליות, שקשורות להתחככויות עם תרבות פשע, סמים וכל מיני דברים שהעיר הזאת מציעה, אבל מציעה בצורה מאוד משעשעת, מאוד לייט". לדברי בן-משה, הגבול שמציבה ברלין בין קיצוניות לשגרה מטושטש מאוד. "מצד אחד, הדמות שלנו והדמויות שהיא מקיפה את עצמה בהן יכולות להיות פנקיסטים שנוסעים למסיבות ברחבי אירופה, מתכתשים עם המשטרה ומבריחים אלוהים יודע מה ואיפה בין גבולות של מדינות, אבל מצד שני, בסוף היום הן מצייתות לבירוקרטיה הגרמנית". כדי להמחיש את מידת האבסורד הוא קם, ניגש לשידה קטנה ושולף ממנה קלסר עבה, מלא ניירת מנוילנת למשעי. "לכל אחד מאיתנו יש לפחות שניים כאלה", הוא אומר ומנפנף בקלסר הכבד. "זה כל הניירת, כל תדפיסי הבנק שאי פעם הוצאתי. נראה לי שמאבדים שנה בחיים כשצוברים קלסר כזה. אתה יכול להיות הסמרטוט הכי סמרטוטי, אבל זה לא משנה, אתה שומר את הניירת שלך, וממיין אותה, ובוהה בה. ועדיין, ברלין היא עיר שרואים בה אנשים שחיים את החיים שלהם איך שבא להם, וזה בדיוק הניגוד הזה, המקום שבו החיכוך הזה מורגש, שמעניין אותנו".

כשמתחילים להכיר לעומק את ההתנהלות והתרבות הגרמנית, הוא מסביר, "מוצאים הרבה סיבות להעדיף את הישראליות, לחבב אותה ולהשתעשע עם אי-ההתאמות מעמדה של שוני תרבותי. Rathaus היא אמנם סדרה על הגירה, אבל היא מנסה להאיר אותה באור ייחודי לדור ולקבוצה שאותם היא מתארת: להציב מראה משעשעת מול היחס של מהגרים כלפי מהגרים, תיירים כלפי גולים, ולספר את הסיפור שבתוך הסיפור של חוויית ההגירה, זה שנמצא בין השורות ונשאר בשיחה על ג'וינט בסלון הברלינאי הרעוע".

מודי (גדי חינקיס, משמאל) והאורח הראשון שלו שגב (יותם ישי) בצילומי הפיילוט. "מגנט של סוציומטים" צילום: שי לוי

מודי (גדי חינקיס, משמאל) והאורח הראשון שלו שגב (יותם ישי) בצילומי הפיילוט.  צילום: שי לוי

האם מהגרים ישראלים במקומות אחרים יוכלו להזדהות עם התכנים, או שזו תופעה ייחודית לברלין?

"אני לא חושב שזו בדיחה פנימית. אני חושב שהסדרה מעלה שאלות אידאולוגיות על המהגר היהודי של היום: איפה הבית שלי, האם נועדתי לנצח להיטמע בחברות אחרות? הסוגיות האלה מועלות בצורה אינטליגנטית יותר מב'פיני' למשל, וגם אנשים שהיגרו למקומות אחרים בעולם יזדהו עם השאלות שהדמות שואלת את עצמה. יותר מכך, אלה שאלות שרלוונטיות לא רק למהגרים ישראלים, ואנחנו מאוד מקווים שהסדרה תהיה נגישה גם לקהל בינלאומי. תהיה בה הרבה אנגלית שבורה, השפה שמהגרים מדברים בה אחד עם השני".

בן-משה חי בברלין כבר כמעט חמש שנים, לאחר שנואש מהארץ מבחינה מקצועית. כסופר וכמאייר של נובלות גרפיות, חש שלישראל אין מה להציע לו. "הגעתי לברלין כמרכז אירופה, שממנו אוכל לבדוק אופציות להוציא לאור את הנובלה הגרפית הראשונה שלי, שיצאה בסוף בהוצאה ברלינאית. היתה לי היקסמות מאוד גדולה מהעיר. אני זוכר את הביקור הראשון שלי: הסתובבתי מסטול במשך שבועיים, ראיתי פנקיסטים אוכלים ארוחת בוקר ליד עורכי דין באיזו מאפייה בפרידריכסהיין, ראיתי את ההיצע של ההופעות שבמקרה יתקיימו בשבוע שהגעתי, ואמרתי 'וואו!'. היום, כשאני מרגיש בבית, מגיעה גם הביקורת והמקום שברלין נמצאת בו עכשיו גורם לחלום הזה לדעוך".

בתיאור הסדרה כתבתם שברלין היא עיר אלטרנטיבית לשעבר. למה לשעבר?

"כי ברלין הפכה להיות מאוד מאוד מיינסטרים, וזה יבוא לידי ביטוי גם בסדרה: הרבה מהמבקרים הם כל מיני תיירים שחיפשו מקום זול לחופשה. מדריכי טיולים שעושים סיורים בעברית מספרים, שעד לפני כמה שנים האנשים שהגיעו היו אנשים עם ראייה היסטורית, שבאו לטיול שורשים, שהיה להם עניין אנתרופולוגי, ועכשיו יש יותר ויותר כאלה שבאו כי הם שמעו שברלין מגניבה. זה תסמין של מה שקורה לעיר הזאת. היא נהיית יותר איקונית, המחירים עולים. יש ממש תחושה של ברלין של מעלה וברלין של מטה. זה מתבטא גם בסלאמיות והאלטרנטיביות לעומת היוקרה, וגם באידיאל הנכסף של ברלין פוסט המלחמה הקרה, המקום שבו הכל אפשרי, לעומת מה שקורה כרגע: התמערבות איטית אך בטוחה והפרטה. הדמות שלנו נתקעת שם באמצע".

יוצרי/כותבי הסדרה:

מרב מרודי: צלמת, מקימת מגזין Ms.Use
אהוד חרמון: מוזיקאי ומפיק
גבריאל בן-משה: סופר ומאייר נובלות גרפיות (Subz, Spunk), מוזיקאי (Parvarim Refugeez)

צוות הפיילוט:
בימוי: מרב מרודי
עוזרי בימוי: גבריאל בן-משה ואהוד חרמון
במאי צילום: שי לוי, צלם ועורך פרסומות
צלמת: נעמה לנדאו
הפקה און סט: מעיין ארליך
סאונד: ניר יניב, מוזיקאי, סופר מדע בדיוני
עוזר סאונד/בום: רוברטו נוצ'י
עיבוד ועריכת סאונד ומוזיקה: אהוד חרמון
ארט: אלה ספקטור
קונטיניואיטי (תלבושות, פרופס וארט): גבריאל בן-משה
הצוות מבקש להודות למאיה שטרן על הקייטרינג המעולה

אתם לא לבד – מדריך למארח המתמיד

תגובות