בחורים אנלוגיים

סצנת הלילה בברלין מעיניהם של הדיג'ייז דורון אייזנברג וניר איבניצקי (כולל רשימת המלצות למועדונים עם מוזיקת דאנס איכותית)

כמו הרבה סיפורים ברלינאיים, גם הסיפור הזה מתחיל בתל אביב. ליתר דיוק בנמל תל אביב. ניר איבניצקי (31) ודורון אייזנברג (34) נפגשו בבית הספר "מיוזיק" (שבינתיים עבר למיקום אחר), שם למדו שניהם הפקה מוזיקלית. זה היה כבר ב-1998, ונדרשו עוד שמונה שנים עד שדרכם הצטלבה שוב, כשניר חיפש שותפים לקבוצה של יוצרים ודיג'ייז שירימו את רף אירועי המוזיקה בארץ, לא מעט בהשפעת תרבות התקלוט הגרמנית.

ב-2007 הקימו השניים את "לגוטק", מתוך כוונה להפיק אירועי תרבות המתמקדים במוזיקה אלקטרונית רקידה, ומשלבים וידאו ארט, מיצגים ועוד. במשך ארבע שנים הם ארגנו מסיבות במקומות שונים בארץ – במועדונים, על גגות תל אביב, וגם במקומות פחות שגרתיים. אבל אז הגיעה תחושת המיצוי, ואיתה גם ההחלטה לעבור, איך לא, לברלין.

"הבנו שאם אנחנו רוצים להתפתח אז צריך להתקרב למרכז הצלחת", הגדיר זאת ניר בפשטות בשיחה משולשת במאוור פארק, כשהשמש עוד זרחה. "קל יותר להיות כאן דיג'יי, גם כי יש כאן סצנה יותר פעילה וגם כי יש יותר מועדונים ביחס למקומות אחרים בעולם, או לפחות ביחס לארץ. זה אפילו מתחיל מהיחס של נהגי מוניות, שיודעים איפה ממוקם כמעט כל מועדון בעיר ומזהים שאתה דיג'יי כבר לפי תיק התקליטים".

לפעמים נדמה שיש כאן יותר דיג'ייז ומארגני מסיבות מאשר בליינים. איך מתבלטים בשוק צפוף כזה?

"הקונספט שלנו מוטבע בשם שלנו, לגוטק: לגו מבנייה, טק זה מטכנו, כלומר אנחנו בונים אירועים של מוזיקה אלקטרונית רקידה משולבים באמנות", מסביר דורון. "כמעט בכל אירוע שלנו יש טוויסט אמנותי. לאחרונה אנחנו משלבים בעיקר 'מפינג' (הקרנות וידאו ארט על חפצים שונים). דבר נוסף שמייחד אותנו הוא שאנחנו במקביל גם לייבל (שמחתים מוזיקאים ומדפיס תקליטי ויניל), גם חנות תקליטים, גם גוף להפקת אירועים וגם סוכנות אמנים. בעבר לא היו גופים כוללים כאלה בברלין, ובארץ אין כאלה עד היום".

מתעקשים על תקליטים. ניר איבניצקי (מימין) ודורון אייזנברג. צילומים: דניאלה הורבין

מתעקשים על תקליטים. ניר איבניצקי (מימין) ודורון אייזנברג. צילומים: דניאלה הורבין

למה להתפרש לכל הכיוונים?

דורון: "את הלייבל הקמנו ב-2010, אחרי שהבנו שאם אנחנו דיג'ייז ומפיקים, אז למה שלא נוציא לאור וננגן גם את המוזיקה שלנו. בהתחלה הדפסנו כמה תקליטים בלי עטיפות ועיצוב, רק כדי לראות איך השוק מגיב, ואז ראינו כי טוב. הלייבל שלנו פתוח לכל מה שנע בין דיפ-האוס (מוזיקה אלקטרונית רקידה ויותר רכה שמקורה בארה"ב) לטכנו (מוזיקה אלקטרונית רקידה ויותר קשה שמקורה בארה"ב ובגרמניה). אנחנו לא מחפשים צליל מסוים אחיד, אלא מעדיפים לעבוד עם יוצרים מתחומים שונים. מה שחשוב לנו במיוחד זה להדפיס מוזיקה שיוצרה ממכונות (מקלדות, סינתיסייזרים ומכונות תופים), או במילים אחרות אנחנו לייבל אנלוגי שרוב הקטעים שהוא מייצג הם יצירה מקורית ולא קופי-פייסט של דגימות מוזיקליות מוכנות מראש, שזו נטייה מאוד פופולרית בין חברות הלייבל הדיגיטליות העכשוויות".

והחנות? תקליטים?! יש צורך בדבר כזה היום?

ניר: "החנות היא שלב מאוד חשוב בהתפתחות שלנו. אנחנו נמצאים עכשיו במרתון של חיפוש מקום מתאים ומאמינים שחנות תקליטים כמו שאנחנו רוצים לפתוח עוד לא קיימת בשוק. זו תהיה חנות של הלייבל שלנו, עם מבחר מאוד ממוקד של תקליטים, יוצרים ולייבלים אחרים. סידור התקליטים יהיה קצת שונה, כך שניתן יהיה לקבל עזרה בהרכבת סטים של מיקסים, עם התמקדות בז'אנרים ותת-ז'אנרים בכיוון המוזיקלי שבו אנחנו מתעניינים. אנחנו רוצים שהחנות תהיה גם בית קפה ומקום מפגש ליוצרים, עם ימי עיון וסדנאות אמן, מקום שבו אמנים יוכלו ליצור קשרים ולהחליף מידע".

רוב תעשיית המוזיקה נעה לעבר דיגיטליות והתפתחות טכנולוגית, וכמעט כל הדיג'ייז עברו לנגן עם קונטרולרים וקבצים. למה הוויניל כל כך חשוב בעיניכם?

ניר: "אנחנו מתקלטים כבר יותר מ-15 שנה אך ורק עם תקליטים. התקליט מבחינתנו זה הפורמט הכי בסיסי, הכי הכרחי והכי נכון לעבודה של תקליטן. לפי דעתנו דיג'יי הוא קודם כל אספן תקליטים. אנחנו מנסים לא לעבוד עם אמנים שלא מנגנים תקליטים או עושים מוזיקה באופן אנלוגי מלא. הדגש על הגישה המסורתית בלי שימוש בפורמט mp3 פרוץ הוא בעצם הסיבה שאנחנו מיוחדים ושונים כאן. כדי לחיות בביצת האמנות הברלינאית הכל כך גדולה צריך להיות קצת אחר, ואנחנו רואים את השוני הזה כמקורי. בעוד שכולם מתפתחים לכיוון הדיגיטלי, אנחנו נשארים נאמנים למקורות: דיג'ייז שמנגנים עם תקליטים, כמו מאז ומתמיד".

דורון: "זה מגיע מתוך אהבה לסאונד 'שמן', באסים רכים וכוח. אנשים לא מבינים שבתת-מודע סאונד של תקליטים מחבק חזק יותר ובועט חזק יותר. אני גם חושב שדיג'יי צריך לעבוד עם הידיים כמו פועל. הוא צריך לבחור את התקליטים, להרים את תיק התקליטים, לזוז ולהתנהל, ויחד עם זאת הוא צריך להיות רגוע. הדיג'יי הוא בעצם הפסיכולוג של הקהל, ואם הקהל רואה שהוא נותן הכל ונמצא בסינכרוניזציה איתו, בשפת הגוף ובמבט, אז הקהל גם יזרום איתו".

אז איזו מוזיקה תנגנו ב"חדר הטיפולים" שלכם? שניכם מנגנים דיפ-האוס וטכנו, אבל יש הבדלים מאוד משמעותיים בגוונים של המוזיקה.

דורון: "הסגנון שלי מתבסס אמנם בעיקר על טכנו ודיפ-האוס, אבל עם ניסיון של 15 שנה, אני יודע להתאים את עצמי מבחינה מוזיקלית לאופי המקום וכמובן לשעת התקלוט שלי במהלך מסיבה".

ניר: "אני מושפע ממקורות העיר דטרויט, עם השפעות של ג'ז-גרוב, ובכלל מעדיף סאונד שהוא אל-זמני, טיימלס, כלומר הסאונד שלי לא מושפע מאופנות אלא משורשים מוזיקליים".

הרבה אנשים אוהבים לומר שמבחינת האווירה והפתיחות חיי הלילה בברלין ובתל אביב די דומים. אבל ההבדל הראשון שאני שמתי לב אליו הוא שקהל הבליינים כאן הרבה יותר נעים. אם מישהו צריך לחלוף על פניך כשאתה רוקד הוא לא ידחוף לך מרפק בצלעות כמו בליינים במועדונים בארץ, אלא יניח יד בעדינות על הכתף. מה גם שהמועדון לא מלא עד מחנק, ויש לכל אחד מקום לרקוד. איך נראים הדברים מעמדת הדיג'יי?

ניר: "קודם כל הקהל כאן יותר חם, פתוח וסובלני לקבל את האחר והשונה במוזיקה. חוץ מזה הסלקציה במועדונים בברלין היא אמנם מאוד חריפה ולא יכניסו כל אחד, אך יש לכך גם צד חיובי, למשל שלא חייבים להכניס מישהו שיכור מת, שגם יביא את כל החברים שלו כדי להקים מהומה ובלגן ולהציק לבליינים אחרים. זה פשוט לא קורה".

דורון: "גם מבחינת האווירה והשעות שמסיבות כאן מתחילות ונגמרות אין בכלל מה להשוות לתל אביב. ברלין זוכה למדליית זהב כעיר שהמסיבות בה הן הכי ארוכות. הסופ"ש מתחיל בחמישי בלילה ונגמר בשני בבוקר, לפעמים גם בשלישי. מספר שעות התקלוט של דיג'יי כאן בסופ"ש אחד שווה ערך לפעמים לחודש של תקלוט בארץ. הסטים ארוכים, הקהל נשאר ותומך, כל אלה מאפיינים ייחודיים לברלין".

לאור ההתעסקות האובססיבית בישראל במחירים הזולים בברלין, כבר מרגיש קצת מגוחך לציין זאת, אבל השניים מזכירים כמובן גם את מחירי הכניסה הנמוכים למועדונים ("אפשר להיכנס למסיבה איכותית בסביבות החמישה אירו, שזה בדיחה, בערך שליש מהמחירים בארץ"), שלא לדבר על מחירי המשקאות בבר.

נראה שאתם מעדיפים לנגן במקומות קצת פחות מסחריים, שמגיעים אליהם יותר "מקומיים" ופחות תיירים. איפה ניגנתם בברלין ולאן אתם ממליצים ללכת כדי לשמוע מוזיקת דאנס איכותית ו"מחתרתית" יותר?

דורון: "בברלין אנחנו מנגנים לרוב במקומות שאנחנו אוהבים גם לבלות בהם. למשל About Blank‪,‬ Sisyphos, Loftus Hall, Katerholzig,‬ Tresor‪,‬ Golden Gate. אבל אנחנו לא מנגנים רק בברלין, יש לנו הופעות בכל גרמניה ולפעמים גם מחוץ לגרמניה".

מה מניע אתכם?

ניר: "אהבה למוזיקה, שמחה, יצירתיות, התפתחות, שינוי, ובעיקר הרצון לעשות טוב לאנשים שמחפשים את הפינה החמה הזו שרובה מתרכזת בסוף השבוע".

דורון: "קודם כל אהבה למוזיקה. לאורך כל שנות הניסיון שלי בהפקת מסיבות לא התפשרתי על המוזיקה, גם כשנפלתי לפעמים כלכלית ולא היה קל להתאושש. חוץ מזה אני משתעמם מהר ולכן אני מחפש כל הזמן גירויים ורוצה להתקדם ברמת ההפקות וברמת התקלוט. צריך להגיע כדי להבין למה אני מתכוון".

מתי אפשר?

"ב-8 בנובמבר אנחנו חוגגים שש שנים ללגוטק ב-About Blank (פרידריכסהיין)".

 

 

תגובות