מרקליזם

איך הפכה אנגלה מרקל מאדם לתופעה, למה הבחירות האלה לא היו משעממות כמו שנדמה, ומה צפוי להשתנות בקדנציה השלישית של המנהיגה הבלתי מעורערת של אירופה

כמעט חודש אחרי הבחירות, השיחות על הקמת הקואליציה החדשה של גרמניה מתנהלות להן די בעצלתיים, בלי הדלפות מניפולטיביות ובלי תרגילים מלוכלכים. אחרי הכל, לכולם ברור מי המנצחת הגדולה של הבחירות האלה, וברור גם שהיא תנהל את העניינים בדיוק כמו שהיא רוצה, כפי שעשתה בשמונה השנים האחרונות.

בסך הכל בת 59, ואנגלה מרקל כבר בפתחה של הקדנציה השלישית שלה כקנצלרית גרמניה, אחרי שזכתה ברוב מרשים ביותר (41.5%) בבחירות ב-22 בספטמבר. ההצבעה אמנם היתה מפלגתית, אך לאיש אין ספק שמיליוני הגרמנים שבחרו ב-CDU בחרו למעשה במרקל.

איור מיוחד לשפיץ: מעין ענוים

איור מיוחד לשפיץ: מעין ענוים

שמה מוזכר כעת בנשימה אחת עם שני פוליטיקאים גרמנים מיתולוגיים, שכיהנו תקופות ממושכות כקנצלרים מטעם ה-CDU: קונרד אדנאואר, שהנהיג את גרמניה במשך 14 שנה, מ-1949 ועד 1963; והלמוט קוהל, שכיהן כקנצלר במשך 16 שנה, הכהונה הארוכה ביותר של קנצלר אי פעם, בין 1982 ל-1998. אולם מרקל מתייחדת מהשניים האלה לא רק משום שהיא אישה – הקנצלרית הראשונה בתולדות גרמניה; ולא רק משום שגדלה במזרח גרמניה; ולא רק משום שנולדה אחרי תום מלחמת העולם השנייה; אלא גם משום שהצליחה לברוא סוגה מנהיגותית פוליטית חדשה וייחודית כל כך, עד שזכתה למושג שיוטבע על שמה: מרקליזם (Merkelismus בגרמנית).

מהו מתכון ההצלחה של האישה החזקה באירופה? האם זוהי פרגמטיות נבונה ורגישה לרחשי הציבור, זגזוג רעיוני נטול חזון שכל מטרתו שימור הכוח הפוליטי, או אולי שילוב של השניים? כדי לנסות ולרדת לפשרו של של "עידן המרקליזם" והשלכותיו הנלוות על הפוליטיקה הגרמנית, נפגשנו לשיחה בשש עיניים עם העיתונאי המוערך כריסטיאן בוהמה (Böhme), כיום עורך פוליטי בטאגסשפיגל, ועד 2010 העורך הראשי של היודישה אלגמיינה.

אז מה הסוד שלה?

"אמנם היה די ברור שמרקל תנצח שוב, אבל לא הערכנו כמה עוצמתי יהיה הניצחון, כמה אמון יש לגרמנים בהנהגה שלה. רוב אזרחי גרמניה לא מרגישים כמעט את המשבר הכלכלי הקשה באירופה, והם זוקפים זאת במידה רבה לעבודה הטובה של מרקל. היא פתוחה, יודעת להתגמש, להיות פרקטית ופרגמטית. היא איננה שמרנית אמיתית, אפשר אפילו לומר שהיא סוציאל-דמוקרטית במהותה. הרבה אנשים סבורים שהיתה יכולה להיות באותה מידה מנהיגת ה-SPD. היא יודעת לזהות מה חשוב לאנשים, יש לה סנסורים מאוד חדים. ואחרי שהיא מזהה את הסוגיות החשובות, היא גם מצליחה לנכס אותן לעצמה. זה מה שהיא עשתה למשל לירוקים עם סוגיית הכורים הגרעיניים. הירוקים חשבו שאחרי האסון בפוקושימה הם יקטפו את הפירות הפוליטיים, אחרי שנים שבהן שאלות האנרגיה היו כרטיס הביקור שלהם. אבל מרקל ניכסה לעצמה את הנושא של סגירת הכורים הגרעיניים, והשאירה אותם נטולי אג'נדה, בלי הדגל המרכזי שלהם. הם ניסו לאמץ נושאים חדשים, כמו העלאת מיסים, אבל הבוחרים לא קנו את זה. דבר דומה מתרחש עכשיו עם שכר המינימום. בעבר שכר מינימום היה טאבו ב-CDU, אבל כעת מרקל הכירה בחשיבות העניין, ויש סיכויים גבוהים שתמיכה בנושא תהיה חלק מהשותפות הקואליציונית המסתמנת עם הסוציאל-דמוקרטים. החוכמה היא, שהיא מצליחה גם להעביר הכל בתוך המפלגה שלה, כלומר בקרב השמרנים האמיתיים. ובאמת, מי יעז לעמוד מולה אחרי הניצחון המזהיר שברור שכולו נזקף לזכותה? מי יתנגד כשהיא תאמר שכדאי לחוקק חוק שכר מינימום? אין אף אחד כזה. למעשה, זה אחד האתגרים המרכזיים של ה-CDU לשנים הקרובות, כי בסביבה של מרקל לא נשאר אף מועמד או מועמדת שיכולים לרשת את מקומה בבוא העת. אף לא אחד".

מנכסת אג'נדות. כרזת הבחירות של מרקל

מנכסת אג'נדות. כרזת הבחירות של מרקל

אחד הדברים המפתיעים לכאורה כשמנתחים את תוצאות הבחירות הוא העובדה שמרקל זכתה לרוב של 30% גם בקרב מצביעי הפעם הראשונה, כלומר בקרב קבוצת הצעירים שבדרך כלל אינה נוטה להצבעה שמרנית.

"בהתחלה גם אני הופתעתי מכך, אבל כשחושבים על העניין לעומק זה פחות מפתיע. קודם כל, החיים של הצעירים בגרמניה יפים: יש להם עבודה, יש להם אפשרויות ללמוד, והם שמים לב שמצבם טוב בהרבה בהשוואה לבני גילם במדינות אירופיות אחרות, שם שיעורי האבטלה מגיעים לעשרות אחוזים. דבר שני, הם גדלו עם מרקל: בני ה-18 היו בני 10 כשהיא נבחרה לראשונה, בני ה-20 היו בני 12. בשבילם היא המוכר והידוע, הם הכירו אותה כילדים, והתבגרו תוך כדי שנות שלטונה. זה דומה למה שהלמוט קוהל היה עבור הדור שלי. במשך 16 שנה הכרתי רק אותו. הדור החדש הוא דור מרקל".

ההצבעה עבורה בקרב נשים היתה גבוהה ב-5% לעומת ההצבעה עבורה בקרב גברים ( 44% לעומת 39%) – האם אתה סבור שהנושא המגדרי מהווה גורם משמעותי בהתייחסות אליה?

"אשתי לא הצביעה לה, אבל היא אמרה לי שהיא יכולה להבין למה נשים מצביעות לה. היא הצליחה כל כך בעולם הפוליטיקה הגרמני, שהוא מאוד גברי ושמרני בעיקרו. נשים מזדהות איתה ושמחות בהצלחתה".

האם העובדה שהבחירות נתפסו כ"משעממות" פעלה גם היא לטובת מרקל?

"זה נכון שלא היו מחלוקות חריפות או עימותים משמעותיים בבחירות האלה. הנושא הכי שנוי במחלוקת בין המפלגות היה בנושא העלאת המיסים, וזה נושא שקצת משעמם את האנשים, או ליתר דיוק מאוד משעמם את המדיה. אבל עובדה ששיעור ההצבעה בכל זאת היה גבוה (71.5%)".

ההימור של הסוציאל-דמוקרטים

בשל ההישג המרשים של מרקל בקלפי, שמתורגם למעשה לכמעט ממחצית המושבים בפרלמנט (ל-CDU חסרו רק חמישה מושבים כדי להשיג רוב מוחלט), היא יכולה עקרונית לבחור אם להקים קואליציה רחבה עם הסוציאל-דמוקרטים, או קואליציה צרה יותר עם הירוקים. אבל סקרים שנערכו בקרב הציבור הגרמני מראים כי רוב גדול של האזרחים מעוניין בקואליציה רחבה, ונראה כי גם כאן מרקל קשובה לרחשי העם. כרגע המשא ומתן הקואליציוני העיקרי מתקיים מול הסוציאל-דמוקרטים, מה עוד שחבירה אליהם כאמור כלל אינה נוגדת את תפישותיה, ואפילו לא דורשת ממנה פשרות אידיאולוגיות גדולות.

מי שדווקא אולי כן צריכים לחשוש מהחיבור הפוליטי הזה הם דווקא הסוציאל-דמוקרטים עצמם, שכבר יצאו חבולים מקואליציה רחבה כזו בקדנציה הראשונה של מרקל (2009-2005). בסיום שנות השלטון המשותפות הם מצאו עצמם עם תוצאת הבחירות הגרועה ביותר של המפלגה בכל הזמנים: 23% בלבד. אם שוב יילכו לשותפות עם מרקל, והיא שוב תצליח לנכס לעצמה את כל ההישגים ו"להדביק" לשותפיה-יריביה את כל ההחלטות הפחות מוצלחות, הסוציאל-דמוקרטים עוד עלולים לשלם על כך ביוקר.

כך, למשל, אם מרקל אכן תסכים להסדיר בקדנציה הזו בחוק את נושא שכר המינימום, כפי שמסתמן מהדיווחים על המשא ומתן הקואליציוני, הדבר בהחלט עשוי להירשם על שמה ולהיזקף לזכותה. יתרה מזאת, בוהמה סבור שמרקל עשויה אפילו להסכים לפשרה בנושא מתן אפשרות לשמור על אזרחות כפולה במקרה של התאזרחות (כיום החוק הגרמני מחייב את מי שמתאזרח לוותר על האזרחות הקודמת שלו). "המפלגה של מרקל מאוד שמרנית בנושא הזה, אבל ייתכן בהחלט שמרקל תהיה קשובה לדעת הקהל גם בעניין הזה", הוא אומר. אם שתי הסוגיות הללו – שכר המינימום וכפל אזרחויות – יזכו למענה במשמרת של מרקל, בכלל לא ברור מה מה יהיה כרטיס הביקור של הסוציאל-דמוקרטים בבחירות הבאות.

במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, ידרשו ככל הנראה ה-SPD את תיק החוץ, אחת המשרות בעלות הניראות הפוליטית הגבוהה ביותר במערכת הפוליטית הגרמנית, ולהערכת בוהמה יש סיכויים גבוהים שהם אף יקבלו אותו. עם זאת, לדבריו מדובר בעצם רק במחווה סמלית, שכן "כשנדרשות החלטות חשובות ומשמעותיות בנושאי חוץ – יש רק אישה אחת שמקבלת אותן". בוהמה משוכנע שללא תלות בזהותו של שר החוץ הבא של גרמניה, מדיניות החוץ אינה צפויה להשתנות, ודאי שלא בתחום יחסי ישראל-גרמניה, שהקנצלרית מייחסת להם לדבריו חשיבות רבה.

נושא אחד שבו בוהמה מעריך שהמו"מ הקואליציוני כן יהיה מורכב, הוא נושא ה-Betreuungsgeld (דמי טיפול בתרגום חופשי), שיותר משהוא משמעותי מבחינה תקציבית או מבחינת ההשלכה שלו על אוכלוסיות רחבות בגרמניה, הוא הפך למחלוקת סמלית במערכת הפוליטית. מדובר בחוק שהועבר בשלהי הקואליציה האחרונה, המאפשר להורים לפעוטות שאינם שולחים את ילדיהם לגן לקבל תחת זאת תשלום חודשי מהמדינה. הסוציאל-דמוקרטים מתנגדים נחרצות לחוק בטענה שהוא יגרום לנשים רבות להישאר בבית במקום להשתלב במעגל העבודה, וכי הוא עלול גם לעודד משפחות מרקע סוציו-אקונומי נמוך לוותר על חינוך הילדים בגיל הרך לטובת הכנסה נוספת. בוהמה מעריך בזהירות שמרקל עשויה לוותר גם בסוגיה זאת.

בשורה התחתונה, למרות הסיכון וההימור הפוליטי מצדם של הסוציאל-דמוקרטים, בוהמה צופה שהם יצטרפו בסופו של דבר לקואליציה. "כולם אוהבים את הכוח, הג'ובים והחליפות", הוא אומר בחיוך. הוא גם סבור שקואליציה גדולה היא באמת הזדמנות טובה להעביר בפרלמנט רפורמות שגרמניה זקוקה להן, כמו למשל רפורמה בתחום הטיפול הסיעודי, שנדרשת כדי להתמודד עם העלייה המתמדת בשיעור הקשישים בחברה הגרמנית. עם זאת, הוא מציין גם כי המשמעות של קואליציה רחבה היא, שלמעשה לא תהיה כמעט אופוזיציה בבונדסטאג (רק 127 חברי פרלמנט מתוך 631 מושבים), מה שנתפס בעיניו כחיסרון משמעותי מבחינת ההליך הדמוקרטי.

המפסידים

מי שכבר למדו על בשרם איזו יכולת יש למרקל לשאוב אליה את כל העוצמה הפוליטית, לא רק מיריביה אלא גם משותפיה, הם חברי המפלגה הליברלית (FDP), שלראשונה מאז סוף מלחמת העולם השנייה לא עברו בבחירות האחרונות את אחוז החסימה (שעומד בגרמניה על 5%) ומצאו עצמם עם 4.8% מהקולות – ומחוץ למשחק הפוליטי. לדברי בוהמה, זו היתה ההפתעה הגדולה השנייה של הבחירות האחרונות. ב-2009 זכו הליברלים ב-14.6% מהקולות, אולם מנהיגיה הצליחו להזדכות על כל הקרדיט שקיבלו מהציבור בתוך ארבע שנים בלבד. שילוב של כישלונות אישיים והיעדר אידיאולוגיה רלבנטית הובילו אותם לתבוסה הצורבת בתולדות המפלגה. לדברי בוהמה, קשה לומר אם זו מפלה זמנית או סוף תפקידה ההיסטורי של המפלגה. "הם צריכים לעשות חשיבה מחודשת גם מבחינה רעיונית – מה הם בעצם מציעים, וגם מבחינת התשתית המפלגתית. ברגע שהם לא נכנסו לפרלמנט אין להם משרדים ואין להם תקציבים, כך שלא ברור סביב מה תמשיך המפלגה להתקיים. הם תמיד היו בבעיה כלכלית, ועכשיו זה יחמיר. השיקום שלהם אפשרי, אבל דורש עבודה מאוד רצינית וארוכת טווח". בוהמה נוקב בשמו של כריסטיאן לינדנר הצעיר (34) כאדם היחיד כרגע בסביבת ה-FDP שיש לו סיכוי לשקם את המפלגה, או ליתר דיוק לבנות אותה מחדש. לדבריו, לינדנר חזר למפלגה משום שזיהה את הוואקום המנהיגותי שעשוי להיווצר בה, ואת ההזדמנות הפוליטית הייחודית. בהערת שוליים, אגב, בוהמה אומר לנו שמרקל בוודאי לא מאוד עצובה מכישלון הליברלים. הם עשו לה הרבה בעיות בקואליציה האחרונה.

גם הירוקים, שזכו ב-8.4% מהקולות, מתייחסים לתוצאות הבחירות כאל אכזבה ענקית. הם אמנם ספגו ירידה של 2.3% "בלבד" לעומת הבחירות הקודמות, אבל ביחס לציפיות שהיו להם להגדיל את כוחם ולהפוך למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט, מדובר מבחינתם בכישלון צורב. "אחרי האסון הגרעיני בפוקושימה הם חשבו שיהיו להם 15 עד 16 אחוז", מסביר לנו בוהמה. "למרות שלא מדובר בכישלון קולוסלי כמו זה של הליברלים, התגובה במפלגה היתה כמו לאסון פוליטי, והאכזבה כל כך גדולה עד שהיה ברור שהמנהיגים חייבים ללכת. זה גם עניין דורי – מנהיגי המפלגה הם בשנות השישים לחייהם והיה ברור שאם הם לא יצליחו בסיבוב הזה, זו תהיה מערכת הבחירות האחרונה שלהם". בוהמה סבור עם זאת, שהתגובה של הירוקים לתוצאות הבחירות מעט מוגזמת: "הם נכנסו קצת למנגנון השמדה עצמית, למרות שבאופן אובייקטיבי התוצאה שלהם לא היתה עד כדי כך גרועה". לשאלתנו אם לקיחת האחריות האישית מתבקשת ומובנת מאליה בתרבות הפוליטית הגרמנית, השיב בוהמה בשלילה. "זו ממש הפתעה כמה שהם החמירו עם עצמם, דווקא יותר טיפוסי לפוליטיקאים גרמנים להידבק לכיסאות שלהם". מכל מקום הוא מעריך שהקדנציה הקרובה תהיה קריטית למפלגה. אחרי מה שקרה לליברלים, אף אחד כבר לא בטוח שגם הירוקים לא ימצאו את עצמם בחוץ בעוד ארבע שנים.

מערב מול מזרח

מפלגת השמאל, הלינקה, איבדה 3.3% מכוחה, אך לאור דחיקת הליברלים והתוצאה המאכזבת של הירוקים, הפכה עם 8.6 האחוזים שלה למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט. בימים שאחרי הבחירות כיכבו באינטרנט מפות שהמחישו בצבעים בולטים את דפוסי ההצבעה השונים באופן מובהק במערב ובמזרח גרמניה, עם יתרון בולט ללינקה במזרח. שאלנו את בוהמה אם גרמניה עדיין חצויה מבחינה פוליטית, או ליתר דיוק האם מערב מול מזרח מהווה עדיין את השסע המרכזי בחברה הגרמנית. בוהמה סבור שמדובר אך ורק בשאריות של העבר, בדפוסים ישנים שעתידים להשתנות. לדבריו, רוב תומכי הלינקה הולכים ומזקנים, ולא נראה שלמפלגת השמאל יש עתודות משמעותיות בקרב מצביעי העתיד. "הצעירים לא מכירים את החומה, מבחינתם יש גרמניה אחת. ככל שחלקו של הדור החדש יגדל בתוך מסת המצביעים, כך המגמה תלך ותקטן. זה ייקח הרבה זמן, אבל זה ייעלם. בעוד עשרים שנה, כשהדור יתחלף לגמרי, הנושא של מזרח ומערב לא ישחק שום תפקיד".

כמעט אלטרנטיבה

מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AFD) החדשה היא דוגמא נוספת לכך שהצלחה וכישלון פוליטיים הם בעיקר עניין יחסי. המפלגה, שהקמפיין שלה התבסס ברובו על פרישה מגוש האירו, קיבלה רק כ-26 אלף קולות פחות מהליברלים, והיתה רחוקה שלוש עשיריות האחוז מלהיות הפתעת הבחירות הללו. בוהמה מציין שהופתע באופן אישי מההצלחה היחסית שלהם: "אני מאמין שזה קשור בכך שהם התמקדו באירו. הרבה גרמנים לא רוצים יותר לשלם עבור יוון, ספרד ושאר מדינות אירופה שנמצאות במצב כלכלי קשה. הם אומרים לעצמם: 'אני לא אממן יותר את היוונים העצלנים', ולכן הרבה מהם הזדהו עם המפלגה הזאת. השאלה היא אם לא מדובר במפלגה שלמעשה בנויה על הצבעת מחאה, ותיעלם עם הזמן". הוא מעריך שייתכן כי AFD ינחלו הצלחה מסוימת גם בבחירות לפרלמנט האירופי שיתקיימו במאי 2014, אבל לדבריו השאלה אם ישרדו כמפלגה לאורך זמן נותרת פתוחה בינתיים.

"המצביעים הצעירים התבגרו עם מרקל ברקע. בשבילם היא מה שקוהל היה עבור הדור שלי". כריסטיאן בוהמה

"הצעירים התבגרו עם מרקל ברקע. בשבילם היא מה שקוהל היה עבור הדור שלי". כריסטיאן בוהמה

"המפלגות הימניות לא רלבנטיות"

המפלגה הימנית הלאומנית NPD, שנסיונות עבר להוציאה מחוץ לחוק נכשלו בבית המשפט העליון, זכתה לכ-561 אלף קולות, שהם 1.28 אחוזים בלבד, כלומר הרחק מאוד מאחוז החסימה. מבלי לזלזל בכך שיותר מחצי מיליון בני אדם הלכו לקלפי כדי להביע תמיכה ברעיונות ניאו-נאצים, בוהמה טוען כי הבחירות האלה המחישו כי "המפלגות הימניות בגרמניה לא רלבנטיות  והן אינן מהוות סכנה פרלמנטרית. הסכנה מכיוון הימין הקיצוני היא דווקא באפיקים קהילתיים, באופן שבו הם חודרים ומרעילים קהילות במזרח גרמניה. הפעילות שלהם מתחת לרדאר הרבה יותר מסוכנת מהפעילות הפוליטית-פרלמנטרית שלהם".

קבורת הפיראטים

מדהים באיזו מהירות הפכו הפיראטים מ"הדבר הבא" למפלגה שאפילו העלאת שאלה לגביה נתפשת כמעט כבזבוז זמן וזוכה בתגובה לחיוך משועמם משהו. הפיראטים אמנם קיבלו כמעט מיליון קולות, אבל בקנה המידה הגרמני (2.19 אחוז) וביחס לציפיות העצומות שהיו סביבם, דומה הד'בר בעיני בוהמה למוות פוליטי. "חשבתי שהם היו מאוד מעניינים בהתחלה, וסברתי שהם יהיו גורם משמעותי ומרענן בפוליטיקה הגרמנית", הוא אומר. "אבל אפילו את פרשיית ה-NSA, שהיתה הרמה להנחתה והזדמנות מדהימה בשבילם למינוף הנושאים הכי מרכזיים שלהם, הם פספסו לחלוטין. אף אחד לא לקח אותם ברצינות בגלל כל הריבים הפנימיים שלהם, הם למעשה השמידו את עצמם".

תגובות