החלטות 2014 | הרבה חשבון נפש על מעט חיים

לירז אקסלרד, בברלין כשנתיים, מנהלת אפליקציות ווב וסלולר, בלוגרית

לא עמדתי ב-New Year's Resolution שלי מלפני שנה. הנה, אמרתי את זה. מצד אחד עכשיו אצלי אמצע נובמבר, יש לי עוד חודש וחצי להספיק ואני נדרשת לנושא רק בגלל לוחות הזמנים שמכתיב עולם הדפוס. מצד שני, אני ריאלית: מה שלא הצלחתי לעשות בעשרה חודשים וחצי, אצליח בחודש וחצי? ומצד שלישי, זה קצת תוקע אותי. אני מנסה לקבל החלטה לשנה הבאה, זה אמור להיות הנושא של הטקסט הזה, ואני לא מצליחה. אני חושבת שזה בגלל ש: א) עכשיו רק אמצע נובמבר. ב) בעקבות הכישלון הקודם אני מפחדת להתחייב.

כדי להיות בטוחה איפה אני עומדת, למה אני מתחייבת ועל מה אני כותבת, בדקתי בוויקיפידה. שם כתוב כך:

A New Year׳s resolution is a promise that you make to yourself to start doing something good or stop doing something bad on the first day of the year

מכאן אני מסיקה: לא כל החלטה. לא כל התחייבות. זה משהו אחר, משהו שיש בו אידיאלים, מוסר, תקווה. להפסיק לעשות משהו מזיק, להתחיל לעשות משהו תורם, משפר. הניסוח גם רומז שאי אפשר לצאת מזה עם כמה החלטות וכמה התחייבויות. צריך לבחור אחת. להתמקד. מכך נגזר שהחלטה לשנה החדשה מחייבת חשבון נפש, עצירה והתבוננות, הסתכלות אחורה והצצה לעתיד. מה אני לא אוהבת בעצמי? ממה אני רוצה להיפטר? או מהכיוון השני – מה אין לי ואני רוצה שיהיה לי? אלה לא שאלות "על הדרך".

לא גדלתי עם המנהג הזה. כמו כל מיני חגים של אחרים, הסילבסטר הצטרף לחיי מתישהו, הוא לא היה שם תמיד. בנעוריי חגגנו אותו עם המתנדבים בקיבוץ. שום חשבון נפש, שום כובד ראש, אפס הגיגים ופילוסופיה. הסתפקנו בשתיית אלכוהול חסרת מעצורים ונטולת רגשות אשם, ריקודים עד דלא ידע וברכות happy new year לכל עבר. אבל מתישהו, עם השנים, אולי כחלק מההתרצנות שבהתבגרות, אולי כתוצאה מהתכווצות העולם, נולד גם העניין הזה של החלטה לשנה החדשה.

וזה טיפה בעייתי, כי מועד קבלת ההחלטה מגיע לא הרבה אחרי ראש השנה היהודי, שגם הוא מקדים רק בקצת את יום כיפור, הכי חשבון נפש שיש. ובאמצע, בתווך, במקרה שלי, יש גם את יום ההולדת. אז בפועל יוצא שכל הרבעון האחרון של השנה, מספטמבר עד סוף דצמבר, מוקדש לסיכומים, הבטחות והחלטות לשנה הבאה. שלושה חודשים מתוך שנים עשר. מתי נשאר זמן לחיות?

וזה לא נגמר שם. עם השנים נוספו לי עוד תאריכים שמזמינים, ממש מחייבים, חשבון נפש. המעבר לברלין, למשל, הביא עמו סבבים של מועדי פקיעת הוויזה, וביקורים חוזרים במשרד הזרים. ולכל ביקור כזה צריך להיערך, להגיע מוכן, אחרי החלטה, עם תוכנית, עם סוג של ידיעת העתיד והתחייבות לגביו. וימי ההולדת של הורים מבוגרים. ותאריכי פרידות מבני זוג משמעותיים. ורצח רבין. כל כך הרבה חשבון נפש על כל כך מעט חיים!

ויש גם סבבים של מועדי פקיעת הוויזה, וביקורים חוזרים במשרד הזרים, ולכל ביקור צריך להגיע מוכן, אחרי החלטה, עם תוכנית והתחייבות

ואני צופה שזה רק יילך ויחמיר. כל שנת חיים מוסיפה כמה וכמה מועדים. והצטמצמות העולם לכפר אחד גם היא תורמת. יש מצב שתוך כמה שנים נערוך חשבון נפש ונקבל החלטות לשנה הבאה לרגל הדיוואלי ומועדים נוספים. למה לעצור בנצרות אם אנחנו כבר בתנופה.

אז לא הצלחתי לבחור החלטה אחת, ממוקדת ופרטנית לשנה החדשה. פשוט לא הצלחתי. וכמו שקורה לי כשאני לא מצליחה במשהו, התפתחה בתוכי התקוממות. יש בזה משהו כל כך שאפתני, אמריקאי כזה. דבר אחד, מטרה אחת — אני לא כזאת ממוקדת. יש לי יותר מדי החלטות על הפרק, אני לא יודעת איזו הכי חשובה, וכאמור אני גם קצת מפחדת להתחייב. לפני חודש וכמה ימים, ביום ההולדת שלי, הפסקתי לעשן. אני לא מעשנת כבר חודש וכמה ימים! אבל מכיוון שלא התחייבתי על זה שנה מראש, בגלל שזאת לא היתה החלטת השנה החדשה שלי, זה לא נחשב. אז אני גם תקועה עם תחושת הכישלון כי לא עמדתי בהחלטה המקורית, וגם לא מקבלת נקודות על הפסקת העישון.

וגם, איכשהו, אני רוצה שהחלטת השנה החדשה שלי תהיה גדולה יותר, מכילה. שהיא תהיה כמו איחול, ברכה, משהו שאני מבקשת לעצמי אבל גם לאחרים. אני רוצה שהחלטת השנה החדשה שלי תהיה זריקת תקווה. קצת כמו שאנחנו עושים בראש השנה עם ה״שנה טובה!״. בעצם, אני כן יודעת מה ההחלטה שלי לשנה החדשה, וגם האיחול שלי לכולם-כולם-כולם: להתעורר בבוקר ולאהוב את עצמך, להתעורר בבוקר ולאהוב את העולם.

שנה טובה!

לירז אקסלרד

לכל ההחלטות

הבלוג של לירז

תגובות