שאלה של אנרגיה

למרות התדמית האקטיביסטית של העיר, רק כ-24 אחוז מבעלי זכות הבחירה בברלין טרחו להצביע במשאל העם על השליטה בתשתית החשמל. דווקא בהמבורג, קרב צמוד הסתיים בניצחון היוזמה האזרחית

הימים הם ימי רפובליקת ויימאר העליזים. הקולנוע הגרמני האקספרסיוניסטי בשיאו; הסצנה האמנותית בברלין עשתה לה שם ברחבי היבשת; אבל הקהל, מצדו, מודאג בעיקר ממצבו הכלכלי הרעוע, שכן הסכמי ורסאי והתבוסה הכלכלית הטמונה בהם עוד מהדהדים בארנקי הגרמנים. ראשונים היו אלה הקומוניסטים להיזכר, שעד לפני שנים מעטות שלטו בארץ הזו בתי מלוכה, והנסיכים שישבו באותם בתי מלוכה הרי הושלכו לעזאזל במהפכה הגרמנית של 1919-1918. ואם אין לנו נסיכים, חשבו הקומוניסטים, מי גר בארמונות, הטירות ושאר פניני הנדל"ן המשוחררות מארנונה וממיסים? עד מהרה הצטרפו למפלגת השמאל האדום מפלגת השמאל האדום-קצת-פחות, ה-SPD, ויחד ניסחו עצומה, שזכתה לתמיכה רחבה בקרב רבות ממפלגות השמאל, המרכז ואפילו חלק ממפלגות הימין של אותה תקופה. העצומה קראה להפקיע את נכסי בתי המלוכה הגרמנים לטובת הציבור, ללא כל פיצוי. מבלי להלאות בפרטי המסע הפוליטי שעבר על העצומה עד שהתגלגלה לאחד ממשאלי העם הראשונים בגרמניה (1926), הרעיון הסתיים במפח נפש ליוזמיו. רוב המצביעים היו בעד — אך רוב העם לא הלך להצביע. באותם ימים נדרש מינימום של חמישים אחוזי הצבעה כדי שמשאל עם יקבל תוקף, ואילו במקרה הזה הטריחו עצמם 39 אחוז מהגרמנים להצבעה. בסופו של דבר הוחלט להפקיע את הנכסים בתמורה לפיצויים נדיבים, ויש אומרים שגרמניה הפסידה מהסדרים אלה יותר משהרוויחה.

שלוש שנים מאוחר יותר, כשהועמדה להצבעה במשאל עם ויימארי שני "החלטת העם נגד שעבודו של העם הגרמני", הצעת המפלגה הימנית הידועה לשמצה שנועדה לערער על הסכמי ורסאי, היא זכתה לתמיכת 94 אחוז מקולות המצביעים. עם זאת, פחות מ-15 אחוז פקדו את הקלפיות, ומינימום ההשתתפות כדי לתת תוקף למשאל עדיין עמד על חמישים אחוז.

ברבות השנים והתהפוכות, הפנימו השלטונות שאם לא יורידו את רף ההשתתפות, אין טעם בקיום משאלי עם, אותם רגעים דמוקרטיים שנוטלים מן האזרחים לזמן קצר את הזכות להלין על שאיש אינו מתייעץ עימם. אולם מסתבר שאפילו הרף הנמוך של 25 אחוז עלול להיות גבוה מדי במקרה של ברלין, כפי שהתברר במשאל העם המקומי שנערך לאחרונה בשאלה לא פעוטה — עתיד משק האנרגיה של העיר.

ייתכן שהאדישות קשורה להחלטה קודמת שהברלינאים נדרשו לה. ב-2008 נערכה הצבעה בפרידריכסהיין-קרויצברג בשאלת בניית בנייני משרדים על גדות השפרה, במסגרת פרויקט ה"מדיה שפרה". על אף שהקמפיין החריף (הנמשך עד עצם היום הזה) נגד הפרויקט הצליח להוציא את תושבי השכונות לקלפי כדי להצביע ברוב מוחלט (87 אחוז) נגד הבנייה, הסנאט הברלינאי התעלם מתוצאות המשאל, והסנאטורית האחראית הורתה לבנות בכל זאת.

בחזרה לחשמל: ב-1994 חתמה ברלין על חוזה ל-15 שנים עם חברת Vattenfall, עם אפשרות להארכה של חמש שנים. ההארכה התממשה כצפוי, והחוזה הנוכחי עם החברה אמור לפוג ב-2014. על רקע המגעים לחידוש החוזה ל-15-20 שנה נוספות, גיבשה קואליציית ארגונים ירוקים ואדומים ("EnergieTisch") הצעת חוק שעיקרה הקמת ספקית חשמל עירונית קהילתית, שרווחיה יושקעו ברווחת תושבי ברלין. ב-3 בנובמבר נדרשו הברלינאים בעלי האזרחות הגרמנית להכריע, האם להפקיע את המונופול על תשתית החשמל מתאגיד הענק השוודי Vattenfall בחזרה אל העיר ברלין. הלאמה היא דבר נדיר מאוד במדינה כמו גרמניה. יש בה כדי לומר – טעינו, הפרטנו בלי לצפות את מה שקורה עכשיו. הצעת החוק שעמדה להצבעה במשאל העם התבססה על ההנחה כי ראוי שמשאב בסיסי ומהותי כמו חשמל יישאר ברשות הרבים, והתמקדה בשלושה היבטים מרכזיים:

אקולוגיה — החלק הירוק של הצעת החוק התייחס לצורך של ברלין לספק לתושביה חשמל שמיוצר בטכניקות של אנרגיה מתחדשת, כלומר כזו המשתמשת במקורות טבעיים שאינם מתכלים, למשל טורבינות רוח, אנרגיה שנוצרת מתנועת מים וכדומה. זאת בעוד ש-Vattenfall משתמשת בעיקר בפחם מזהם. אמנם גם Vattenfall הציעה ללקוחותיה אפשרות לבחור באנרגיה מתחדשת, אך זאת בתשלום גבוה יותר. על פי אתר החברה, 39 אחוז בחרו באפשרות המתחדשת והיקרה יותר, לעומת 61 אחוז שבחרו באפשרות הזולה (לא צוין כמה מהברלינאים שאינם דוברי גרמנית כשפת אם פשוט לא השיבו לחומר שנשלח אליהם). הצעת החוק שהועמדה למשאל היתה מחייבת את ברלין לספק חשמל ירוק לכל תושביה, ללא הבדל במחיר (ההבדלים במחיר היו אמורים להתבסס דווקא על רמת ההכנסה של הצרכנים – ראו בסעיף הבא).

סוציאליות — חברה פרטית דואגת בראש ובראשונה למקסום רווחיה, גם אם המשמעות היא הרעת תנאי העובדים, או ניתוק מיידי מהשירות של לקוח שאינו משלם (עניין די מסוכן בחורף הברלינאי). הצעת החוק התמודדה עם נושאים אלה בין השאר באמצעות תמחור החשמל באופן דיפרנציאלי, כפי שנהוג בשירותים חיוניים אחרים בברלין.

דמוקרטיות — אל מול הטענה שהועלתה נגד היוזמה, שלפיה חברה עירונית מזמינה שחיתויות ואי-סדרים, שרטטה הצעת החוק אמצעים שונים שאמורים היו להבטיח שקיפות בניהול חברת החשמל החלופית. תומכי השינוי הזכירו ש-Vattenfall רוכשת מזה כמה שנים כל חברה שמאיימת על המונופול שלה, והזהירו מפני מצב שבו לא תיוותר כלל תחרות בשוק, והמחירים יזנקו (כבר היום מחירי החשמל בגרמניה הם מהגבוהים באירופה). מתנגדי השינוי טענו מנגד, כי ממילא ההסכם עם Vattenfall כרוך בפיקוח על המחירים, וכי העברת האחריות על משק החשמל הענקי והמסובך לידי עיריית ברלין היא מעשה בלתי אחראי, בעיקר לאור מחדל שדה תעופה.

בסופו של דבר, למרות קמפיין ממושך והסוגיות כבדות המשקל, רק 24.1 אחוז מבעלי זכות ההצבעה בברלין שוכנעו ששווה לצאת מהבית ביום ראשון, כדי להצביע ולהשפיע. מתוכם הצביעו אמנם 83 אחוז בעד ההלאמה, אך כ-21 אלף קולות "Ja" חסרו כדי לתת תוקף למשאל.

לברלינאים לא נותר כעת אלא לעקוב אחר הנעשה בהמבורג. שם התקיים משאל עם דומה בספטמבר (שכלל גם את משק הגז), שבו התוצאה היתה אמנם צמודה (50.9 אחוז בעד הקמת חברה עירונית, 49.1 נגד), אך מספיק אזרחים יצאו להצביע כדי לתת תוקף להחלטה (סף המינימום למשאל עמד על חמישים אחוז, כמו בימים ההם, ובניגוד לאדישות הברלינאית, השתתפו בו לא פחות מ-68.7 אחוז מבעלי זכות הבחירה). ראש העיר אולף שולץ (SPD), שהתנגד לשינוי יחד עם CDU ו-FDP, הודיע שהוא מחויב לתוצאות, וכי עד סוף 2014 תוקם חברת החשמל החדשה של המבורג. אם השינוי יוכח כמוצלח, אולי מספיק ברלינאים יחליטו שיש הצדקה לצאת מהבית וללכת להצביע, ביום ראשון אחד, בעוד כ-15 או עשרים שנה.

משאל עם בברלין

צילום: berliner-energietisch.net

תגובות