אמנות עכשווית בברלין – ה-מדריך

שלא כמו צ׳לסי בניו יורק, או הרובע ה-13 בפריז, לברלין אין איזור אחד המרכז את החללים הנחשבים לאמנות עכשווית. אז איך תדעו לאן ללכת? פשוט תסמכו על רופינה ולסקי

ברלין היא אחד משלושת המוקדים המרכזיים של סצנת האמנות העכשווית העולמית, לצד המתחרות ניו יורק ולונדון. עד לפני שלושים שנה היא היתה החצר האחורית של אירופה, אך מאז נפילת החומה שבה בהדרגה לתפקידה כנושאת הלפיד. המורשת המודרנית והקלאסית של העיר, וההשלכה שלה על החיים העכשוויים, ההיקף העצום של הפעילות האמנותית בתוכה, והזרימה המתמשכת של אמנים ויוזמות, כל אלה מצריכים מיפוי מסוג מסוים, כזה שלא ינפץ את המסתורין של העיר והאופי הדיפוזי שמכתיב את פיזור הפעילויות בשטחיה.

המדריך שלפניכם ממפה את ארבעת ריכוזי חללי האמנות העכשווית המשמעותיים והמעניינים נכון להיום. הוא מתעכב על חללי אמנות וגלריות ממעמדות שונים – ותיקים וצעירים, מבוססים וניסיוניים. הבחירה בהם ולא באחרים מתבססת קודם כל על פרספקטיבה ועניין אישיים וסובייקטיביים, ובכל זאת, נוסף כאן גם ניסיון לאגד, מבין ההיצע האדיר, את המקומות שהופכים את ברלין לאותו יצור מופלא, לאותה אבן שואבת בסצנת האמנות העכשווית העולמית.

כחלק מהיגיון הביזור והפיזור של ברלין כעיר המפולגת למספר מרכזים, משובצים בה כיהלומים מוקדים נפרדים של פעילות אמנותית, מעין איים של גלריות. שלא כמו איזור צ׳לסי בניו יורק, או הרובע ה-13 בפריז, לברלין אין איזור אחד המרכז את מרבית הגלריות לאמנות עכשווית בעיר, ועולם האמנות נדרש לתנועה בין כמה ריכוזים זהים בחשיבותם, ללא כל היררכיה ביניהם.

art_berin_b

עיצוב: מיכל בלום. לחצו להגדלה

מיטה | ״קוביות לבנות״

אי אפשר לדבר על אמנות עכשווית בברלין בלי להזכיר קודם כל את ה-Hamburger Bahnhof. בחצר המוזיאון (Invalidenstraße 50-51) שוכב גוף צהוב כבד ולא מזוהה המתחפש לקליפה קלילה, עבודה של פרנץ ווסט. מחצית משטח התצוגה של המוזיאון מתבסס על עבודות מאוסף פליק המשמעותי, הנושא את שמו של האספן החשוב אך השנוי במחלוקת. בקומה התחתונה תצוגה קבועה מעבודותיו של יוזף בויס וחשוב לשים לב לתערוכות המתחלפות המשפיעות, תחת שרביט האוצרות של המנהל אודו קיטלמן.

משם קצרה הדרך לגלריה Mehdi Chouakri, שהוקמה ב-1996 ב-Gipsstraße, אך כיום שוכנת ב- 117 Invalidenstraße, ומייצגת אמנים כמו סילבי פלורי ופיטר רוהר.

Mehdi Chouakri

Mehdi Chouakri

גלריה Johnen, שעברה מקלן לברלין ב-2008, היא נקודת ציון חשובה. יורג יוהנן רכש את כל הבניין בן ארבע הקומות ב-Marienstraße 10. בקומה הראשונה פועל חלל השואו-רום של הגלריה; בקומה השנייה חלל הגלריה המרכזי; הקומה השלישית מושכרת לגלריה Krobath הווינאית; ובקומה האחרונה דירת המגורים של יוהנן עצמו. חללים מעין אלה, בעלי קנה מידה של מוסד ציבורי, נקראים בעגה המקצועית ״קובייה לבנה״, ומאפיינים רבות מהגלריות במיטה. Johnen היא גלריה מבוססת ומעניינת עם אמנים כמו הנס פיטר פלדמן, אנרי סאלה, ריאן גנדר, תומאס רוף, דן גרהם, רודני גראהם וג’ף וול. יורג יוהנן הוא גלריסט מהזן הנכחד, טיפוס אינטלקטואלי ולא מסחרי, שהילתו מורגשת בתוכנית התערוכות של הגלריה. בימים אלה עוברת הגלריה שיפוץ והרחבה.

בניין שלם: יורג יוהנן (בעלים), קורנליה טישמאייר (מנהלת) ומנואל מיסור (מנהל שותף)

בניין שלם: יורג יוהנן (בעלים), קורנליה טישמאייר (מנהלת) ומנואל מיסור (מנהל שותף)

איזור חשוב נוסף במיטה הוא בין Auguststraße ,Linienstraße ו-Oranienburger Straße, והוא מובל על ידי גלריות כרישיות. נתחיל בגלריה החזקה Sprüth Magers, בבעלות מוניקה שפרוט ופילומינה מאגרס, שתי גלריסטיות שהחלו את דרכן בנפרד עם גלריות בקלן. ב-1998 איחדו כוחות ומיזגו את הגלריות שלהן בקלן, וב-2008 העבירו את החלל לברלין (Oranienburger Straße 18), ואף פתחו חלל נוסף בלונדון. הגלריה מייצגת אמנים מיתולוגיים כגון הצמד פיטר פישלי ודוד וייס, אנדריאס גורסקי, ג׳ני הולצר, ברברה קרוגר, סינדי שרמן, רוזמרי טרוקל, סיפריאן גאיארד, ג׳וזף קוסות, ועוד רבים בקנה מידה זה.

גלריה Eigen + Art, המחזיקה חללים הן בברלין (Auguststraße 26) והן בלייפציג, הוקמה בלופט של גארד הרולד ליבקה ב-1983. אף שהגלריה כבר מזמן שייכת לליגה המובילה, ליבקה מנסה לשמר את התדמית של גלריה צעירה ובועטת, ועד לאחרונה אף נמנע מהשתתפות ביריד ארט בזל היוקרתי. בין אמניו יהודית סספורטס הישראלית, נאו ראוך ומרטין אדר – ממבשרי אסכולת לייפציג בציור הגרמני העכשווי.

ה-KW הוא מוסד תצוגה המתפרש על פני חמש קומות. הוא הוקם על ידי קלאוס ביזנבך, היום אוצר בכיר במומה ניו יורק, שדירתו אף היא היתה ממוקמת במתחם. החלל פועל ללא אוסף קבוע, מה שמאפשר לו להגיב במהרה למגמות עכשוויות באמנות. המקום נפתח בשנות התשעים המוקדמות על חורבות מפעל מרגרינה, ובחצר הפנימית שלו, במבנה זכוכית שתוכנן ונבנה על ידי האמן האמריקני המשפיע דן גרהם, פועל גם בית קפה.

בורקהרד רימשניידר וטים נויגר, שני חברים מקלן, הקימו ב-1994 את neugerriemschneider ב-Linienstraße 155. מאז צברה הגלריה עוצמה לא מעטה בשוק האמנות, הבאה לידי ביטוי בין השאר ברשימת האמנים המיוצגים על ידה, הכוללת דמויות אימפריאליות כריקריט טירווניז'ה, סיימון סטרלינג, אליזבת’ פייטון ואולאפור אליאסון. בצדק או לא, נויגרימשניידר נתפשת כגלריה אולטרה-קולית עם סקס אפיל והתנהלות אמיצה בשדה האמנות.

KOW הוא חלל שנפתח ב-2004 בבניין ייחודי שתוכנן על ידי האדריכל ארנו ברנדלהובר ב-Brunnenstraße 9. הפסאדה החיצונית שקופה וחושפת את חלל הגלריה, אף שהוא ממוקם בקומת המרתף. הגלריה מוציאה לאור גם מעין קטלוג/מגזין (KOW ISSUES), בעל שאיפות אמנותיות וחברתיות. בין האמנים המיוצגים: פרנץ ארהרד ולטר, סנטייגו סיירה וקיידי נולנד. בבניין זה תמצאו גם את 032c, חלל הכולל ויטרינת תצוגה שתוכננה על ידי המעצב קונסטנטין גריק.

הוויטרינה של חלל 032c

הוויטרינה של חלל 032c

איזור Rosa-Luxemburg-Platz הוא מיני-מתחם בפני עצמו בתוך איזור המיטה. לצד ה-Volksbühne וקולנוע בבילון פועלות שתי גלריות, אחת צעירה ואחת ותיקה אך מתחדשת. הראשונה היא Croy Nielsen, בניהולם של אוליבר קרוי והנריקה נילסן, המציגה אמנים צעירים כמו בן שומאכר ויו סקוט דאגלס, וצוברת מעמד כמקום מעניין לאמנות עכשווית צעירה (Weydingerstraße 10).

השנייה היא Nagel Draxler. אחד מבעליה, כריסטיאן נאגל, ידוע כצייד כישרונות בהיסטוריה של האמנות הגרמנית החדשה. הוא הציג לראשונה, בתקופה שהגלריה שלו היתה במינכן, את האמן הצעיר דאז מרטין קיפנברגר. גם האמנית קוסימה פון בונין התחילה את הקריירה שלה עם תערוכה ראשונה בגלריה של נאגל. היום, יחד עם שותפתו ססקיה דרקסלר, הגלריה ב-Weydingerstraße 2 מטפחת רשימה ארוכה של אמנים צעירים, בהם קרן ציטר, קדר אטיה ומרק דיון. מבין האמנים הוותיקים יותר בולטים הצמד קלג וגוטמן, שפסל שלהם אף ניצב בהמשך הרחוב.

Capitain Petzel, הגלריה שחותמת את מתחם המיטה, אהובה על כותבת שורות אלה במיוחד. קוביית הזכוכית השקופה הזו, שפועלת מ-2008, היא איחוד כוחות של Galerie Gisela Capitain מקלן ו-Petzel Gallery הניו-יורקית, שמטרתו לספק חלל תצוגה בברלין לאמני שתי הגלריות, בהם רוברט לונגו, סט פרייס, שרה מוריס ומוניקה סוסנובסקה (Karl-Marx-Allee 45).

 

קרויצברג | סביב צ׳ק פוינט צ׳רלי

איזור הגלריות המשמעותי של קרויצברג משתרע סביב איזור צ׳ק-פוינט צ׳רלי, מ-Lindenstraße ל-Rudi-Dutschke-Straße וביניהם Zimmerstraße.

נתחיל עם בניין Galerienhaus ב-Lindenstraße 35. בבניין פועלות לא פחות מ-11 גלריות מעניינות ורלוונטיות לאנשי אמנות עכשווית, וכמובן שאם אתם כבר בבניין, כדאי לבדוק את כולן. אם בכל זאת זמנכם מוגבל ואתם צריכים לבחור, הראשונה ברשימה היא Konrad Fischer Galerie הדיסלדורפית, שבאמתחתה אמנים כמו גרגור שניידר, מריה נורדמן, יאן דיבטס, שרלוטה פוזננסקה, נינה קנל, גיא בן נר ועוד יהלומים רבים נוספים. גלריה מומלצת נוספת בבניין היא Berinson, המציגה מאז 1989 תערוכות צילום היסטורי מתנועות האוונגרד של תחילת המאה העשרים: דאדא, סוריאליזם, קונסטרוקטיביזם, באוהאוס. על כל הקומה העליונה של הבניין מתפרש אולם תצוגה פרטי של האספן השוודי Jarla Partilager.

במרחק הליכה קצר תגיעו לבניין ב-Rudi-Dutschke-Straße 26, המכיל שש גלריות, בהן Galerie Isabella Czarnowska, גלריה ותיקה שראשיתה בשטוטגרט בתחילת שנות השמונים, המשכה בקלן, ומאז שנות התשעים פועלת בברלין (עד 2006 תחת השם Isabella Kacprzak). הגלריה הציגה אמנים אמריקנים לא מוכרים לשוק האירופאי כריצ׳רד פרינס ואלן מקולום; כאן גם הציג הצייר הבלגי לוק טוימנס את אחת התערוכות הראשונות שלו והראשונה בהחלט בגרמניה; הפסל מירוסלב בלקה התחיל אף הוא את דרכו בגלריה זו; ואם זה לא מספיק, ניתן לזקוף לזכות צ׳רנובסקה שתי תערוכות גדולות לפסלת הפולנייה אלינה ספוז׳ניקוב.

את החלל המרשים והגדול של גלריה carlier gebauer תמצאו ב-Markgrafenstraße 67. בין רשימת האמנים שלה גם דור גז ומישל פרנסואה.

גלריה צעירה נוספת שלמדתי להעריך לאחרונה, בעיקר בעקבות היכרות עם הגלריסט המסור שלה, היא Duve Berlin שב-Gitschiner Straße 94. אלכסנדר דובה מעצב את הגלריה ברוחו עם רשימת אמנים צעירים שמתעדכנת באופן דינמי.

רוח צעירה: אלכסנדר דובה

רוח צעירה: אלכסנדר דובה

ואם אנחנו בקרויצברג, נציין גם את חלל התצוגה החדש Circle1, יוזמה ישראלית, שכפי שמסופר באתר האינטרנט שלה, ״נולדה מתוך רצון לשלב אמנות ישראלית בסצנת האמנות של ברלין, תוך קידום דיאלוג בין תרבותי ורב תחומי״ (Mittenwalder Straße 47).

פוטסדאמר שטראסה | המתחם המתלהט

בשנתיים האחרונות התמקמו גלריות רבות באיזור המפגש בין קרויצברג, שנברג וטירגרטן. הדוגמאות הבולטות למהלך זה הן Isabella Bortolozzi ו-Esther Schipper, שהובילו את עזיבת המזרח וההתמקמות במערב. תופעת לוואי להיפתחות המחודשת למערב העיר היא שינוי באופי של חללי התצוגה, ומכאן גם של האופק האמנותי שהם משרטטים ומייצגים. במקום חללים מסחריים שהוזכרו בסקירת המיטה ״כקוביות לבנות״, המעבר למערב העיר כולל גם מעבר לחללים של דירות, בעלי אופי דומסטי-פרטי-בורגני.

מבחינה גיאוגרפית, פותחת את הסיור באיזור גלריה Johann König, שבעליה הוא נצר לשושלת מלוכה, ולא פחות חשוב מכך בנו של קספר קניג, מי שהיה מנהל מוזיאון Ludwig בקלן, ואחיינו של בעל הוצאת הספרים König. חלל הגלריה ב-Dessauer Straße 6-7 שוכן במבנה דמוי קראוון, וניתן לומר שזוהי גלריה אופנתית קלאסית.

אם עוברים באיזור אי אפשר להתעלם מה-Neue Nationalgalerie, שלמרות שמה היא כמובן מוזיאון ולא גלריה, שתוכנן על ידי האדריכל הגרמני-אמריקני האגדי מיס ון דר רוהה.

מן העבר השני של התעלה אפשר להיתקל לראשונה בתופעה שצוינה לעיל, כלומר גלריות הפועלות בתוך מתחם מגורים לכל דבר, שבו ראויה לציון, מלבד Isabella Bortolozzi ו-Esther Schipper שכבר הוזכרו לעיל (Schöneberger Ufer 61 ו-Schöneberger Ufer 65 בהתאמה), גם גלריה Wien Lukatsch (גם היא במס׳ 65).

בהמשך, לכל אורך Potsdamer Straße, ניתן למצוא עוד ועוד גלריות חדשות, או כאלה שעברו למתחם המתלהט ממקומות אחרים בעיר. הריכוז המשמעותי ביותר נמצא בבניינים 87-77, במתחם הישן של מערכת הטאגסשפיגל, עם סניף של הגלריה הלונדונית Blain | Southern, וגלריות צעירות כמו Galerie Thomas Fischer (לא להתבלבל עם Konrad Fischer שהוזכרה לעיל), Galerie Florent Tosin, גלריה 401contemporary, הגלריה הצ׳כית Jiri Svestka ו-Galeria Plan B.

ממש בסמוך (Potsdamer Straße 85) כדאי לשים לב גם ל-Galerie Guido W. Baudach, גלריה רוקנרולית וקולית עם חלל תצוגה חדש ואמנים כמו תומס זיפ, אנדי הופ 1930 ואריק ואן ליסהוט.

Guido W. Baudach

Guido W. Baudach

ב-Kurfürstenstraße 14, במתחם בבעלותו של האמן דאגלאס גורדון (שבו שוכן גם הסטודיו שלו, אך הוא אינו פתוח למבקרים), מומלץ לבקר בחלל של Sommer & Kohl. עד לא מזמן שכנה במקום גם גלריה Tanya Leighton, אך זו עברה לבניין במרחק שתי דקות הליכה משם, ושווה לקפוץ גם אליה (Kurfürstenstraße 156).

שרלוטנבורג-וילמרסדורף | ותיקות וכבדות

הגלריות באיזור זה תואמות בדרך כלל את הרוח הכללית של הרובע, השבע והוותיק. Galerie Buchholz מקלן מנוהלת על ידי גלריסט רב השפעה ומייצגת אמנים כמו אנריק אולסן, וולפגן טילמנס, קוסימה פון בונין, ג׳יק גולדשטין ויזה גנסקי (Fasanenstraße 30). גם אחד משלושת הסניפים של המגה-גלריה הוותיקה Max Hetzler, ממוקם בסביבה (Bleibtreustraße 45).

מפת האמנות הברלינאית מתאפיינת בדינמיות רבה ובשינויים מהירים למדי (כך, למשל, באיזור שמצפון ל-Hamburger Bahnhof נפתחו עוד ועוד גלריות רק לפני שנים ספורות, וכיום הוא התרוקן כמעט לגמרי). לכן חשוב לזכור שגם איזור לא טרנדי לכאורה כמו שרלוטנבורג יכול לזכות בסקס אפיל מחודש בנסיבות הנכונות (כפי שקרה לאיזור פוטסדאמר שטרסה, שהפך מוקד משיכה אמנותי בתהליך מהיר). סנונית ראשונה לשינוי שאולי עשוי להתחולל גם במערב הדשן היא גלריה Neumeister Bar-Am הצעירה, שנפתחה בספטמבר 2013 בניהולם של האמן הישראלי ברק בר-עם ושותפו ז׳אן פייר נוימייסטר (Goethestraße 2). נעקוב אחרי התוכנית בסקרנות רבה.

כל ההמלצות על מפת גוגל

rufina. dredit Fima Shlick

רופינה ולסקי היא יועצת אמנות, המקימה והמפעילה של המדריך המקוון berlinartguide.org (בעברית וברוסית).לאחרונה החלה לרכז קבוצות סיור ורכישה לקניית אמנות עכשווית ישראלית ובינלאומית

תגובות