לגדל ילדים דו-לשוניים, חלק ב׳: מי נוטה ל״שלב שתיקה״ ומה אומר ״עקרון הקביעוּת״

לצד היתרונות הרבים של רב-לשוניות, פסיכולוגית הילדים יערית ואלד מסבירה למה כדאי לשים לב

המפגש השני של ״הורים בעברית״ התחיל עם ״ספוילר״: פסיכולוגית הילדים יערית ואלד פתחה עם השורה התחתונה האופטימית שלפיה באופן כללי, כמעט תמיד רב-לשוניות מביאה עימה יותר יתרונות מחסרונות. מעבר לנכס הברור של שליטה בשפה נוספת (או כמה שפות נוספות), עצם החשיפה המוקדמת ליותר משפה אחת תורמת להבנת הממד הסימבולי של השפה, כלומר שמהות אחת יכולה להיות מיוצגת על-ידי סמלים שונים, וכך מרחיבה את הפרספקטיבה של הילד. רב-לשוניות הוּכחה כמשפיעה לטובה על יכולות קוגניטיביות מסוימות, כגון גמישות מחשבתית ותרבותית, ובאופן כללי פתיחוּת גדולה יותר לקבלת השונות בחברה. יערית הדגישה התפתחות של קשרים שונים במוח אצל ילדים שדוברים יותר משפה אחת, בהשוואה לחד-לשוניים. כמו כן, מחקרים הוכיחו כי רב-לשוניות כשלעצמה אינה סיבה לעיכובים בהתפתחות שפה, ואם זו נצפית יש לחפש את שורשיה במקורות אחרים.

אחד הנושאים המרכזיים שבהם עסק המפגש הוא חשיבות ההבנה שלנו כהורים את מה שעובר על הילדים בתהליך רכישת השפה, הן ברמה הקוגניטיבית-מחשבתית והן ברמה הרגשית, וזאת על מנת שנוכל לסייע להם.  

כדי להבין את ההתמודדות המנטלית הנדרשת מהילדים יש להתייחס לשתי חלוקות הנוגעות לעיתוי רכישת השפה:

החלוקה הראשונה היא בין רכישת שפה עוקבת, כלומר מצב שבו השפה השנייה נרכשת לאחר ששפה אחת כבר התבססה, לרוב לאחר גיל 3; לבין רכישת שפה סימולטנית, כלומר מצב שבו השפות נרכשות במקביל, מגיל צעיר מאוד.

החלוקה השנייה היא בין רכישת שפה אינטואיטיבית, בדומה לרכישת שפת אם, המתרחשת עד גיל 6-7; לבין  רכישת שפה בגילאים מאוחרים יותר, המצריכה מאמץ מודע ולמידה מובנית יותר, ובדרך כלל נשענת על מבנים לשוניים שנרכשו בשפה הראשונה.

הבנת העיתוי שבו מתמודד הילד עם רכישת השפה הנוספת עשויה לתרום להבנתנו את האתגרים העומדים בפניו ואת הקשיים שבהם הוא עשוי להיתקל, ולאפשר לנו לסייע בדרך יעילה יותר. למשל, ניתן להניח כי ילדים צעירים לא זקוקים לעזרה פורמלית בתהליך רכישת השפה, וכי נכון יותר להניח להם ללמוד בעצמם, בזמן שלהם. לעומת זאת, יהיה קשה לצפות מילד בוגר יותר (בגילאי בית הספר היסודי) להתמודד עם אתגר למידת השפה ללא הכוונה וסיוע, וסביר אף כי פרק הזמן שיידרש לו לשם כך יהיה ארוך יותר. מכיוון שהדרישות מילדים בגילאים אלה כוללות גם כתיבה וקריאה בשפה החדשה וכן מיומנויות למידה נוספות, המורכבוּת של הלמידה הנדרשת עולה. בהקשר זה חשוב לשים לב לפערים אפשריים בין רמת התפקוד של ילדים בגילאים אלה בזירה החברתית, שם גם שפה פשוטה יחסית עשויה להספיק, לבין התקדמותם ברכישת מיומנויות שפה מתקדמות יותר וכישורי למידה הנדרשים בבית הספר.

״שלב השתיקה״

ההיבט הנוסף והמהותי שעלינו להיות מודעים אליו כהורים, הוא הפן הרגשי של ההתמודדות עם שפה וסביבה חדשה. ילדים בוגרים שכבר רכשו שפה אחת יחושו לעיתים קרובות  שאיבדו יכולת חיונית, ויידרשו לפתח יכולות אחרות על מנת  לפצות עליה, ליצור קשרים ולמצוא את מקומם החברתי בסביבה החדשה. ללא ספק אתגר לא פשוט (שגם המבוגרים מכירים…).

בחלוקה גסה ניתן לזהות שני סגנונות התמודדות עיקריים של ילדים בתהליך ההסתגלות: בראשון נראה ילדים מוחצנים יותר, אשר ייטו להתחיל לדבר מהר (אולי אפילו מיד) גם אם אינם שולטים בשפה ועדיין עושים טעויות. העיקר מבחינתם הוא להמשיך לייצר קשרים חברתיים, החיוניים להם מאוד. לעומתם, ילדים מעט מופנמים יותר ייטו ל"שלב שתיקה" ראשוני, שעשוי להימשך בין מספר שבועות למספר חודשים. בשלב זה  יעדיפו הילדים להתבונן בנעשה ו"לספוג", ולא ידברו עד שיהיו בטוחים יותר בשפה ובסביבה שלהם. חשוב להבין שה"שתיקה" אינה מהווה בהכרח ניתוק מהנעשה, וכי על פי רוב ניתן לזהות בשלב זה שימוש במיומנויות תקשורת בלתי-מילולית. עם זאת, מומלץ להיות ערניים כדי לוודא שאכן מדובר בסגנון התמודדות זמני עם השינוי, ולא בקושי שמקורותיו אחרים.

נושא מרכזי נוסף שעלה והביא הרבה רגשות למעגל היה ״מלחמת השפות״.  נושא זה בלט מאוד בשלב השאלות ובא לידי ביטוי בשתי דילמות מרכזיות: הראשונה נוגעת לסיטואציה שבה הילד רוכש שפה נוספת ורוצים לתמוך בו ולהראות שזה בסדר לדבר בשפה הזו. אנחנו כהורים מכניסים למרחב הביתי  קלטות/ספרים/שירים בשפה הנרכשת ולעתים אף מתחילים לדבר עם הילדים בשפה זו. הועלתה השאלה האם זה נכון עקרונית, ואם כן באיזה מינונים.

הדילמה השנייה נוגעת בנושא של זוגות מעורבים, שאצלם השפה השנייה אינה נמצאת רק בעולם החיצוני אלא גם במרחב הביתי. מה קורה כשילד מעדיף שפה אחת על פני השנייה, לא מוכן לדבר/לענות בשפה מסוימת? איך ההורים יכולים לשמר את השפה הפחות מועדפת על הילד? סיטואציה כזאת יכולה להתרחש גם במשפחות שבהן ההורים דוברים את אותה שפה אבל הילדים נולדו מחוץ לארץ המוצא או היגרו עם ההורים בגיל מאוד צעיר.

עקרון הקביעות

בהקשר של שאלות אלה הוצג עקרון כללי נוסף אשר עשוי להשפיע לטובה על רכישת שפות אצל ילדים רב-לשוניים:  עקרון הקביעוּת. העיקרון גורס כי ככל הניתן עדיף שאותו אדם ייצג עבור הילד שפה אחת (אשר מוטב  שתהיה שפת האם שלו, בהיותה אותנטית יותר ונכונה יותר דקדוקית), ולא יעבור בין שפות. הדבר נכון הן לגבי הורים והן לגבי הצוות החינוכי. יחד זאת, כדאי ליישם עיקרון זה בצורה גמישה ולא נוקשה, ולהתאימו למאפייני הסיטואציה. כך, למשל, אם באים לילד חברים ורוצים לאפשר להם לחוש בנוח, ניתן לדבר בשפה המקומית המובנת להם, ולא בשפת האם, שעשויה לתת לאורחים תחושה ש"מסתירים" מהם משהו. כמו כן, אין מקום להגיב בנוקשות או להתעלם כאשר ילד מסרב לדבר איתנו בשפה "שלנו", וגם כאן תגובה גמישה תהיה מתאימה יותר. הרעיון המרכזי הוא שימוש מרבי בשפת האם של ההורה עם הילד כדי לייצר עקביות, אך ללא יצירת "מטען שלילי", שעלול בתורו להשיג את ההפך וליצור אנטגוניזם.

כדי לגרום לילדים להתקרב לשפת האם של שני ההורים או של אחד מהם, בהנחה שהיא אינה השפה שהילדים שומעים במשך היום במוסדות החינוך ובהנחה שזה חשוב לנו, כדאי ליצור חיבורים באמצעות דברים האהובים על הילדים, כגון הקראת סיפורים, השמעת מוזיקה או צפייה בתוכניות טלוויזיה אהובות בשפה זו. המטרה היא ליצור עולם עשיר ומלא בחוויות כיפיות בשפה שאותה רוצים לשמר ולפתח.

לסיכום ניתן לומר ששפה נוספת היא יתרון לילדים מהרבה בחינות, אך יחד עם זאת כדאי לשים לב שאיננו מאבדים את השפות המדוברות בבית תוך כדי התהליך, כמובן בהנחה שהדבר חשוב לנו כהורים. המוטיבציה לשימוש בשפה מגיעה בראש ובראשונה מאיתנו ההורים, ועוברת אל הילדים. עוד חשוב לזכור, שהקשר בין ההורה לילד הוא הדבר המשמעותי ולכן עלינו לייצר גמישות, ולא לקשר את ההתמודדות השפתית עם מטענים שליליים.

המשך ישיר לנושא של השפה הוא העיסוק הרחב יותר בזהות אישית ובשייכות התרבותית והרגשית של ילדינו. על כך נדבר במפגש השלישי, שיתקיים ב-17 במרץ. לפרטים נוספים>>>

ליצירת קשר עם פסיכולוגית הילדים יערית ואלד

לגדל ילדים דו-לשוניים, חלק א׳

"הורים בעברית" בפייסבוק

הורים-בעברית-510x188

 

 

תגובות