זהות והשתייכות: כשההורים הם סוכנים של תרבות ושפה אחרת

ולמה מה שחשוב הוא חוויות שמייצרים לילדים ולא תיווך חוויות עבר של ההורים

המפגש השלישי של ״הורים בעברית״ עסק בשאלת גיבוש הזהות של ילדי מהגרים וחשף עד כמה הנושא טעון רגשית עבור כולנו. חלק מהמשתתפים העלו דאגות הקשורות בכך שכהורים הם אינם מכירים מספיק את הסביבה החיצונית, ולא יכולים לחזות מה ממנה ישפיע על הזהות של ילדיהם; אחרים שיתפו דווקא בתחושה שהיופי במעבר למקום אחר, ולברלין בפרט, קשור בפתיחות "לספוג" מגוון תרבויות וערכים, והביעו נכונות לשאת את אי הוודאות לגבי הזהות המורכבת שתתעצב לילדיהם.

מהי זהות?

זהות היא זיכרון. התודעה שלנו נמצאת במצב של הקלטה כל הזמן, ובכל רגע נתון נאספים שביבי זיכרון חדשים.

הזהות היא מכלול מרכיבים שבאמצעותם האדם מגדיר את עצמו, וככזאת היא אוסף של מחשבות, ערכים, חלומות, תכונות מולדות ונרכשות, תמונות, זיכרונות, היסטוריה ועוד. כל אלה, מעצבים את האדם ומייחדים אותו. זהותו של אדם היא תמיד רב-ממדית ורב-גונית, ומושפעת מסביבתו ומנסיבות חייו.

בעוד הזהות האישית עונה לשאלה מה מבדיל אותי מאחרים, הזהות הקולקטיבית מתגבשת דרך שייכות והשתייכות האדם לקבוצות שונות, ועניינה הוא המשותף בינו לבין האחרים בקבוצה. מכאן שהמושג "זהות" נע בין שוני או ייחוד מצד אחד לבין השתייכות מצד שני.

איך מתגבשת זהות?

זהות מתגבשת מתוך שילוב בין תהליכים אישיים (פיזיים ופסיכולוגיים) לבין תהליכים חברתיים. הזהות האישית אינה מפסיקה להתגבש כל עוד האדם חי, אך מקובל להניח שאחד השלבים הקריטיים של עיצובה הוא בגיל הנעורים.

בין התהליכים האישיים המשפיעים על גיבוש הזהות נמצא את ההתפתחות הקוגניטיבית, התפתחות הזיכרון ויכולת השימוש בו, התפתחות יכולות פיזיות שמאפשרות עצמאות, צורך בהגדרת העצמי, התפתחות המוסר האישי ועוד.

לתהליכים החברתיים השפעה גדולה על עיצוב הזהות בהקשר של שייכות והשתייכות. בעוד שבחיי השגרה של אנשים בארץ מוצאם, "הסוכנים" של עיצוב הזהות חופפים על פי רוב, כלומר ההורים והחברה מייצגים את אותה תרבות, במקרים של הגירה נוצר לעתים קרובות מצב שבו החברה מתווכת מציאות אחת בעוד שבבית, אחד ההורים או שניהם מתווכים מציאות אחרת.

מחקרים רבים מראים שכוחה של ״המערכת״ לעצב זהות גדול בהרבה מהסיטואציה האישית ומהמרכיבים המולדים באישיות. כך שאדם מתעצב למעשה ברובו מאחורי גבו, מבלי יכולת לשלוט במרכיבים אשר מעצבים את זהותו.

כאשר משפחה מתגוררת ב"מולדת" ההורים (השפתית, הרגשית, הפיזית), שבה השפה והתרבות הדומיננטיות מתקיימות גם בבית, ישנה באופן כללי התאמה בין תיווך המציאות על-ידי סוכני החברה לבין התיווך שנעשה על-ידי ההורים. במצב כזה, אין צורך לעשות מאמץ מודע על מנת לזהות ולהבנות את מרכיבי הזהות של ילדינו.

כאשר אנו חיים בחברה שונה מזו שגדלנו בה, הדוברת שפה או שפות אחרות ופועלת לעתים על פי ערכים ונורמות שונים, נוצר פער בין הייצוגים והערכים שמתווכים ״סוכני החוץ״ לאלה של ההורים, ״סוכני הפנים״ (במשפחות רב-תרבותיות, העניין אף מורכב יותר, כאשר גם בתוך המשפחה עצמה מתקיים ריבוי ייצוגים). במצב כזה סביר כי ההורים יהיו סוכני החיברות הבלעדיים של תרבותם עבור הילדים, והם עשויים להידרש ליתר תשומת לב לתמהיל הזהות המתגבש, ולמשברים (שלהם ושל ילדיהם) שעשויים להתרחש בתהליך. על כל פנים, הבניית הזהות בקרב ילדי מהגרים אינה מובנית מאליה, והיא משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

מה חשוב לנו?

יש לזכור כי מרכיבי זהות נבנים על בסיס חוויות והתנסויות, וככל שאלה יתמעטו או יוגבלו בתחום מסוים (למשל, לא נחשוף את הילדים לחגים יהודיים, או לא נשאיר את השפה העברית "חיה" בבית) כך באופן טבעי מרכיב הזהות הספציפי "יתנוון" או "ייחלש". בהקשר זה נהוג להבחין בין ״מרכיב זהות דל״ ל״מרכיב זהות גדוש״, כאשר הראשון מתייחס למרחב חוויות ושפה דל, והשני למרחב חוויות ושפה עשיר.

בניגוד להנחה של רבים, ילדים (ואנשים בכלל) יכולים לגבש כמה מרכיבי זהות גדושים בו-זמנית, כך ש״חיזוק״ מרכיב אחד לא בהכרח "מחליש" את האחר.

כהורים עלינו לשאול את עצמנו אלו מרכיבים נרצה לשמר ולפתח אצל הילד כמרכיבים גדושים. מה חשוב לנו? מה נרצה עבור הילדים ועבור המשפחה שלנו? בהתאם לכך נוכל לנסות ולהבנות את המציאות המשפחתית. הבחירה בחיים מחוץ לארץ המוצא מטילה עלינו מן הסתם יותר אחריות לתהליכי גיבוש הזהות של ילדינו.

תהליך דינמי וממושך

ראשית כל, עלינו להיות קשובים למקום שלנו כהורים. לעיתים היציאה מחוץ לארץ המוצא מהווה משבר עבורנו יותר מאשר עבור עבור הילדים. לא פעם המעבר מלווה בוויתור מקצועי, שינויים שונים בתא המשפחתי והרהורים ואולי אף רגשות אשם באשר להחלטה. כל אלה עלולים לייצר פגיעה בערך העצמי ובזהות האישית, ואם המשבר נמשך לאורך זמן הדבר עשוי להשפיע מן הסתם גם על הילדים.

חשוב להבין שזהות הילדים תיבנה בין השאר על בסיס חוויות שנייצר עבורם, ולא על בסיס תיווך של חוויות עבר שלנו. התהליך דורש תשומת לב מתמדת, שכן עיצוב זהות הוא תהליך דינמי. אם לא מתקיים רצף של התרחשויות והתאמה של החוויות לגיל הילד, שמירה על "רמת מתח" מסויימת — מרכיבי זהות מסוימים יילכו ויתדלדלו. ילדים מטבעם עושים ״תיעדוף״, ומרכיב שלא ימשיך להיטען, יתרוקן או יהפוך בלתי רלוונטי. 

באופן לא מפתיע, מתבגרים שעוברים לארץ זרה מועדים יותר מאחרים להתפתחות משברי זהות. גיל ההתבגרות, אשר מאופיין ממילא בחיפוש זהות ובגיבושה, מהווה תשתית אפשרית להתפתחות "משבר על משבר" בעקבות המעבר.

אחד הגורמים המרכזיים התורמים להיווצרות מרכיב זהות גדוש הוא המרכיב הקהילתי. הקהילה יוצרת מכלול של שפה, תרבות, פולקלור ומנטליות, שלהם השפעה גדולה על תחושת שייכות, קירבה והנאה. את המרכיב הקהילתי ניתן ליצור באמצעות קבוצת חברים שנפגשת על בסיס קבוע, הצטרפות לקהילות קיימות שתואמות את הערכים שלנו, הצטרפות למסגרות חינוכיות בעברית (גן, בית ספר, חוגים וכו׳) ועוד.

כאשר להורה אחד יש אחריות בלעדית על תיווך מרכיב הזהות ה״לא-מקומי״, יכולים להיווצר תסכול גדול ואף בהלה. לכן כדאי לחשוב עם שאר בני המשפחה על ״תגבורת״ חיצונית אפשרית. ל״סוכנים״ בדמותם של ילדים בני אותה שכבת גיל יש משמעות גדולה מאוד.

לסיום, כמו בהתמודדויות הוריות אחרות, עלינו לזכור כמובן שהיסוד החשוב ביותר הוא הקשר עם הילדים, ועלינו להיות ערים לא לפגוע בו תוך כדי התהליך.

תודה רבה לעזי רחים, פסיכותרפיסט קוגניטיבי-התנהגותי מאמסטרדם על העזרה בגיבוש התכנים.

ליצירת קשר עם התרפיסטית באומנות רויטל סקלי

המפגש הבא: מערכת הבריאות הגרמנית

"הורים בעברית" בפייסבוק

הורים-בעברית-510x188

 

 

תגובות