כמחצית מנפגעי התקריות האנטישמיות שתועדו בברלין ב-2018 – לא יהודים

ומצד שני דובר של RIAS, ארגון המתעד את התקריות, מסביר מדוע הסטטיסטיקה כוללת גם תקריות שבהן דווקא מחוללי האנטישמיות לכאורה הם יהודים. ראיון

מאז 2015 פועל בברלין ארגון בשם RIAS שמטרתו לאסוף מידע על תקריות אנטישמיות ולתמוך במי שנפגע מהן. הארגון מקבל כספים מגופים ממשלתיים ומקרן אמדאו אנטוניו. שוחחנו עם אלכסנדר רזומני מהצוות של ריאס כדי להבין יותר לעומק כיצד הארגון פועל וכיצד הוא מתייחס לסוגיות הבוערות הקשורות לאנטישמיות בברלין ובגרמניה.  

ריאס אוסף נתונים על סוגים שונים של תקריות אנטישמיות. גם המשטרה אוספת מידע דומה — מדוע יש צורך בארגון נוסף? 

"תקריות אנטישמיות רבות אינן מטופלות בצורה משפטית, אף שהן עשויות להיות חוויות מזיקות למי שמעורב בהן. במקרים אחרים, הקורבנות מחליטים לא להתלונן במשטרה, אם משום שהם אינם סומכים על הרשויות או משום שהם חוששים מהשלכות שליליות על חייהם. מכיוון שאנחנו מציעים דרך פשוטה לדווח על החוויה שלהם, יש סיכוי טוב יותר שיפנו אלינו. מלבד זאת, אנחנו גם מסייעים לאנשים שנפגעים מאנטישמיות לקבל תמיכה מקצועית לפי צרכיהם, בין אם במישור המשפטי, הפסיכולוגי, הפוליטי או אחר". 

מה ההבדלים המרכזיים בין הנתונים שלכם לנתונים הרשמיים של הרשויות? 

"כאמור, אנחנו מתעדים תקריות ללא קשר לשאלה אם הן דווחו למשטרה או לא. חלק מהמקרים שאנחנו כוללים בנתונים שלנו המשטרה לא היתה מחשיבה כפשעים. מצד שני, אנחנו מקבלים נתונים אנונימיים מהמשטרה ומכלילים גם אותם בסטטיסטיקה שלנו. יש גם הבדלים בנוגע לאופן שבו אנחנו מתעדים אנטישמיות באינטרנט". 

דוגמה לתקרית אנטישמית שתועדה על ידי ריאס: על פוסטר שמקדם צעדה אנטי-נאצית לרגל יום השנה לליל הבדולח נכתב ״זונות של סורוס״

הממונה על האנטישמיות בגרמניה, פליקס קליין, חולל סערה לא מזמן כשאמר שהוא אינו יכול להמליץ ליהודים בגרמניה לחבוש כיפה בציבור. מה דעתכם על ההצהרה הזאת? 

"אנחנו רואים מהתקריות שמדווחות לנו, כמו גם ממחקרים שביצענו באזורים שונים בגרמניה, שאנטישמיות משפיעה על חיי היומיום של יהודים רבים בגרמניה. הם בסיטואציה שבה הם צריכים לתמרן בין הזהות שלהם כיהודים לבין האיום הפוטנציאלי של התעללות או אפילו תקיפות אנטישמיות. זה נוגע בשאלות של נראות, אבל במקרים מסוימים אפילו בבחירה איפה לגור או האם ללכת לבית כנסת. המצב הזה אינו חדש, אבל אנחנו כן רואים גם עלייה משמעותית במספר התקיפות והאיומים בשנה שעברה (2018) בברלין, במיוחד נגד אנשים שניתן לזהות באופן חיצוני כיהודים. 47 תקריות ו-73 קורבנות לעומת 33 תקריות ו-67 קורבנות ב-2017. יחד עם זאת, אנחנו לא חושבים שזה תפקידנו לומר לאנשים מה התגובה הנכונה לסכנה הזאת, וכל אחד צריך להחליט לעצמו עד כמה הוא רוצה להיות מזוהה כיהודי. בכל מקרה, נדרשת גישה הרבה יותר רחבה ותקיפה לאנטישמיות, במיוחד מצד האוכלוסייה הלא-יהודית ומצד רשויות אכיפת החוק. זו הדרך היחידה שבה המצב ישתפר".  

האם אתם משווים את הסטטיסטיקות על אנטישמיות עם סוגים אחרים של גזענות ואפליה? למשל, האם יותר מסוכן כיום להיות יהודי בגרמניה מאשר טרנסג'נדר או אישה עם חיג'אב? 

"קשה להשוות בין הסיטואציות של קבוצות שונות, משום שהן שונות זו מזו בצורה משמעותית מבחינת גודל ונראות, וגם משום שאנחנו מדברים על תופעות מאוד שונות מאנטישמיות. מה יותר גרוע? אנחנו לא יכולים לומר, במיוחד בגלל שאסור לקבל אף אחת מהתופעות האלה. מלבד זאת, יש חפיפה בין התופעות במקרים רבים, למשל במסגרת תיאוריית הקונספירציה האנטישמית המיתולוגית שלפיה יהודים אחראים להגירה לגרמניה משום שהם מעוניינים להחליף את האוכלוסייה במדינה. אנחנו רואים בעבודה שלנו נגד אנטישמיות תרומה לחברה פתוחה וסובלנית, וזה כולל כמובן גם את המאבק נגד גזענות, סקסיזם ודעות קדומות נגד להטבא"ק". 

הנתונים שלנו מראים שהימין הקיצוני הוא הקבוצה עם הנתח הגדול ביותר בתקריות אנטישמיות. ובכל זאת, יש קושי עם האופן שבו המשטרה מקטלגת, שכן היא מסווגת כל מקרה תחת ה'ימין' אם אין שום חשודים או מושג לגבי הרקע

ב-49% מהמקרים המתועדים על ידכם ב-2018 הרקע הפוליטי מוגדר כ"לא ידוע". מדוע המספר הזה כל כך גבוה? 

"הגישה שלנו היא מוכוונת קורבן, כך שאנחנו מסווגים את הרקע הפוליטי של תקרית על פי המידע שניתן לנו על ידי מי שמדווחים על התקרית. אנחנו נעזרים גם בסטריאוטיפים שהתוקפים משתמשים בהם כדי לשייך אותם לספקטרום פוליטי מסוים. כמובן שלעתים קרובות אין מספיק מידע בשביל סיווג חד משמעי, למשל במקרים רבים של גרפיטי, או אם נעשה שימוש במילה 'יהודי' כקללה. ניחוש לגבי הרקע הפוליטי במקרים כאלה יפחית מערכו של המידע במקרים אחרים, שלגביהם אנחנו מרגישים ביטחון רב".  

בדיווחים שהיו לאחרונה במדיה נאמר שמקורן של 90% מהתקריות האנטישמיות בימין הקיצוני. יש הטוענים שהמספר הזה הוא "פייק", ומהווה תוצאה של שיטות סיווג לא רלבנטיות. מה מראים הנתונים שלכם? 

"הנתונים שלנו מראים שהימין הקיצוני הוא הקבוצה עם הנתח הגדול ביותר בתקריות אנטישמיות — 193 מקרים המהווים 18% מסך התקריות, אף שיש מספר גדול למדי של תקריות עם רקעים אחרים כמו אנטי-אימפריאליזם, תיאוריות קונספירציה, פעילות אנטי-ישראלית, איסלאמיזם, פופוליזם של המרכז והימין. ובכל זאת, יש קושי עם האופן שבו המשטרה מקטלגת. בפועל, המשטרה מסווגת כל מקרה תחת ה'ימין' אם אין להם שום חשודים או מושג לגבי הרקע. כלומר, המשטרה מניחה שיש ודאות לגבי הרקע הפוליטי, ובמקרים מסוימים זה מטעה". 

הפוקוס שלנו הוא פחות על מה ישראל עושה או לא עושה ויותר על האופן שבו היא נתפשת על ידי אידיאולוגיות אנטישמיות, כמו גם ההשפעה שיש להן על היהודים כאן

יש מחלוקת גדולה בשאלה איך להבדיל בין ביקורת פוליטית לגיטימית ואנטישמיות כשזה מגיע לישראל. איך ואיפה אתם משרטטים את הקו? 

"אנחנו עובדים בצמידות למה שנקרא 'הגדרת העבודה' של האנטישמיות, שמומלצת כקו מנחה על ידי הברית הבינלאומית לזכרון השואה, הפרלמנט האירופי, גרמניה, ישראל, בריטניה ומדינות רבות נוספות. ההגדרה מציינת במפורש ש'כאשר משמיעים על ישראל ביקורת שדומה לביקורת המושמעת על כל מדינה אחרת, הדבר אינו יכול להיחשב כאנטישמיות', ומונה מקרים שבהם ביקורת כזאת אינה לגיטימית עוד ורק משמשת כמצע לאנטישמיות: הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני, יישום סטנדרטים כפולים על ישראל, שימוש בסמלים ובדימויים הקשורים לאנטישמיות קלאסית על מנת לאפיין את ישראל או השוואה בין מדיניותה של ישראל בת זמננו לבין מדיניותם של הנאצים".

דוגמה לתקרית אנטישמית שתועדה על ידי ריאס: איקסים על מגני דוד

הממשלה הישראלית מציגה את ישראל כמדינה יהודית מצד אחד, ומסווגת ביקורת על ישראל כמדינת היהודים כאנטישמיות מצד שני. האם אינכם מודאגים מכך שפוליטיקאים ישראלים משתמשים במאמציכם הכנים להילחם נגד אנטישמיות לצורך האינטרסים הפוליטיים שלהם? 

"זו זכותה של ישראל להגדיר את עצמה כמדינה יהודית. הפוקוס שלנו הוא פחות על מה ישראל עושה או לא עושה ויותר על האופן שבו היא נתפשת על ידי אידיאולוגיות אנטישמיות, כמו גם ההשפעה שיש להן על היהודים כאן. לראות ביהודים כאחראים על המעשים של ישראל זה אנטישמי, לא רק בגלל שזה מכליל את האשמה על כל סוג של פגם, אמיתי או מדומיין, של ישראל, אלא גם משום שזה מסמן את היהודים כלא שייכים לחברה הגרמנית". 

הצהרות ופעולות אנטישמיות יכולות לבוא גם מיהודים, בדיוק כמו שנשים יכולות להיות לעתים אחראיות להצהרות ופעולות מיזוגניות

בחלק מהתקריות האנטישמיות המתועדות על ידכם ה"עבריינים" הם ישראלים-יהודים בעצמם, שלקחו חלק בפעילות פרו-פלסטינית. אתה יכול להבין למה יש אנשים שרואים בכך דבר בעייתי, במיוחד בגרמניה? 

"כמובן שאנחנו מבינים את חוסר הנוחות שאנשים מסוימים עשויים לחוש. אבל הצהרות ופעולות אנטישמיות יכולות לבוא גם מיהודים, בדיוק כמו שנשים יכולות להיות לעתים אחראיות להצהרות ופעולות מיזוגניות. המיקוד שלנו הוא לא על האדם, אלא על הפעולות שלו ועל הזווית של הקורבנות. אין לנו גישה למוחו של מבצע העבירה, אותו אדם יכול לעשות את מה שהוא עושה מתוך מה שהוא תופש ככוונות אציליות. לאדם שמושפע מכך, זה עדיין כואב". 

אלכסנדר רזומני בדוכן של ריאס באירוע של הקהילה היהודית. ״מקווה שלא תהיו במצב שתצטרכו את עזרתנו״

איזה אחוז מתוך כלל מגישי התלונות על תקריות אנטישמיות הם יהודים בעצמם? 

"אחרי מוסדות יהודיים או כאלה שנתפשים כיהודיים, אינדיבידואלים יהודים הם הקבוצה השנייה בגודלה מבין נפגעי התקריות המתועדות. מעט יותר ממחצית מהאנשים שנפגעו מאנטישמיות ב-2018 היו יהודים — 187 מתוך 368 (50.08%). כמובן, גם קבוצות אחרות נפגעו מתקריות אנטישמיות: אנשים שנתפשים כיהודים, פוליטיקאים, אנשים שיוצאים בגלוי נגד אנטישמיות, גזענות או סקסיזם. על ידי דיווח על תקריות והפיכת האנטישמיות לנראית, האנשים האלה מסייעים להילחם באנטישמיות ולשפר את המצב". 

תרצה לומר משהו לסיום ליהודים-ישראלים שחיים בברלין ובגרמניה? 

"כל מי שנפגע מאנטישמיות יכול לפנות אלינו, אנחנו לוקחים כל סוג של אנטישמיות ברצינות. אני מקווה שלא תהיו במצב שתצטרכו את עזרתנו, אבל אם כן — אנחנו כאן". 

תגובות