מאבק פנימי במפלגת הירוקים: האם גרמניה נושאת באחריות מיוחדת גם כלפי הפלסטינים?

בכנס "יחסים מיוחדים — אחריות מיוחדת?" של קרן היינריך בל (הפועלת לצד מפלגת הירוקים) שבה ועלתה המחלוקת בין אלה המעוניינים לקדם חרם על מוצרים מההתנחלויות לאלה המתנגדים לכך

על רקע יובל החמישים ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה, ומאבק פנימי במפלגת הירוקים על טיב היחסים הראויים עם ישראל, קיימה לאחרונה קרן היינריך בל (הפועלת לצד מפלגת הירוקים) כנס שכותרתו "יחסים מיוחדים — אחריות מיוחדת?".

המחלוקת העיקרית בקרב הירוקים היא בין אלה המעוניינים לקדם חרם על מוצרי ההתנחלויות (ואף חרם כללי) לאלה המתנגדים לכך. ניכר היה שפאנל הפתיחה של הכנס תוכנן בניסיון לשכנע את חברי המפלגה התומכים בחרם לזנוח את הניסיון לקדם חקיקה לסימון מוצרים מההתנחלויות. עם זאת, משיחות עם משתתפי הכנס עולה תחושה שמשמעות הוויכוח הפנימי במפלגה — לכאורה על היחס הראוי לישראל — עמוקה הרבה יותר, ומסמלת מאבק על זהות ועתיד המפלגה.

ידידי ישראל, ובראשם שר החוץ לשעבר יושקה פישר, יו"ר קרן היינריך בל רלף פוקס, ויו"ר ועדת הידידות ישראל-גרמניה בפרלמנט פולקר בק, שותפים אמנם בדעתם בדבר צורך חיוני בהקמת מדינה פלסטינית והתנגדות נחרצת למפעל התנחלויות, אך עם זאת מתנגדים בתוקף לתמיכה בחרם. מנגד, מבססים תומכי החרם את עמדתם בעיקר על הטענה כי כשם שיש לגרמניה אחריות היסטוריות מיוחדת כלפי מדינת ישראל, היא נושאת באחריות מיוחדת גם כלפי הפלסטינים, משום שסבלם מהווה למעשה תוצאה עקיפה נוספת של השואה.

תשובה אפשרית לטענה זו סיפק הדובר הראשי בכנס, פרופ' יהודה באוור מהאוניברסיטה העברית, שהציג ניתוח היסטורי שלפיו מדינת ישראל הוקמה למרות השואה ולא בגללה. זאת, לדבריו, משום שלמעשה המשטר הנאצי, בעידודו של ראש התנועה הלאומית הפלסטינית מוחמד אמין אל-חוסייני, השמיד את רוב האנשים שהקמת המדינה היתה צורך חיוני עבורם. ואם מדינת ישראל הוקמה למרות השואה ולא בגללה, הרי שאין סיבה לייחד את הכיבוש הישראלי מכיבושים אכזריים וממושכים ממנו, שנגדם לא מוכרזים חרמות. פרופ' באוור סיכם את דבריו בהתנגדות לחרם כלשהו מחד, ובהצהרה כי הקמת מדינה פלסטינית חיונית לעתידה של מדינת ישראל מאידך.

פישר, באוור ואחרים הגדירו את האוכלוסייה בישראל כפוסט-טראומטית, ובין דוברי פאנל הפתיחה שררה הסכמה, שסולידריות ומחויבות גרמנית ברורה לביטחון ישראל חיוניות לבניית נכונוּת לקחת סיכונים לשלום. במהלך הפאנל סיפר פישר, כי התפלץ כאשר נשיא איראן ניסה לשכנע אותו שהשואה לא היתה ולא נבראה, ובין השורות ניתן היה להבין כי פישר לא התרשם שגם אחרי הסכמי אוסלו ויוזמת השלום הערבית קיימת נכונות גורפת לקבל את ישראל כחלק לגיטימי מהאיזור. הדברים נאמרו כדי להסביר לקהל שספקנותם של "הקולות הצפים" בישראל באשר לתהליך השלום לא נובעת בהכרח משיקולים שאינם רציונליים, אלא מהערכה של סיכונים וסיכויים. מכאן נרמז שתפקידה של גרמניה הוא לתת לאותם ספקנים תחושה שלישראל יש גב איתן שיאפשר קבלת החלטות קשות.

לוהט במיוחד היה הוויכוח בין יו"ר ועדת הידידות בק לעורך העיתון TAZ שטפן רייניקה, באשר לשאלה "איזו ביקורת על ישראל מותרת?". זאת על רקע הבמה שמאפשר העיתון לקולות השוללים את זכות קיומה של ישראל וקוראים לחרם כולל עליה.

במשך יום וחצי דנו המשתתפים, בהם גם פרופ' נעמי חזן, העיתונאי ברק רביד וכלת פרס ישראל עדינה בר-שלום, בשאלות כגון "מה משמעותה של סולידריות ביקורתית עם ישראל בעיתות מלחמה ומשבר" ו"האם חברות רב-אתניות ורב-דתיות כושלות?" — סוגיות המעסיקות ישראלים וגרמנים כאחד.

שאלה מרכזית ששבה ועלתה באופן טבעי היא "מה אפשר לעשות?". בהקשר הזה הציגו פעילי הסניף הגרמני החדש של הקרן החדשה לישראל, NIF גרמניה (שכותב שורות אלה נמנה עליהם), את המסר כי הדרך לפעולה אפקטיבית עוברת בחיזוק החברה האזרחית בישראל. במקום להחרים, יש לפעול לקידום צדק חברתי, להיאבק באפליות למיניהן בין אזרחי המדינה, ולקדם חברה משותפת.

Michael Wolffsohn (Historiker und em. Prof. f. neuere Geschichte, Univ. d. Bundeswehr), Yfaat Weiss (Prof.f. jüdische Geschichte; Leiterin Franz Rosenzweig Minerva Research Centers, Hebräische Universität), Joschka Fischer (Publizist; ehem. Außenminister, Berlin) Yehuda Bauer (Historiker und emeritierter Professor für Holocaust-Studien an der Hebräischen Universität), Moderation: Ralf Fücks (Vorstand, Heinrich-Böll-Stiftung), Foto: www.stephan-roehl.de

Foto: www.stephan-roehl.de

תגובות